"הם עשו לניר סיאנס, הוא גילה להם דברים מצמררים, וגם חשף פרטים על האופן שבו הוא נהרג"

"הפעם הראשונה בחיים שבה דיברתי עם הקב"ה", מספר אלעד צדיקוב, "הייתה בפעם שבה חשבתי שהמוות מחכה לי מעבר לפינה. זמן קצר יחסית לאחר סוף המסלול בשייטת 13 נשלחנו לפעילות חשאית בדרום לבנון, שהייתה אז גזרה מאוד מאוד חמה".

צדיקוב, 41, נשוי ואב לארבעה, מרצה במשרדי החינוך והביטחון, יועץ לארגונים ועמותות וחבר מועצת העיר הרצליה, מספר לראשונה על אותו לילה מצמית בלבנון: "הגלים היו גבוהים מאוד באותה לילה סוער, גבוהים מהמותר לאישור פעילויות שכאלה, אבל מפקד חיל הים אישר את המבצע ונשלחנו למשימה. עלינו על הסטי"לים, אחר כך עברנו לספינות קטנות יותר, ומשם לשחייה לעבר החוף. היינו אמורים לשחות יחד, ביישור קו, זה הנוהל המבצעי, אבל לא הצלחנו לעשות זאת בגלל הים הסוער. בסופו של דבר הגענו לחוף, ביצענו את הפעילות - שעליה לא ניתן לספר, וחזרנו לנקודת הכינוס על החוף".

לבד על החוף

צדיקוב נושם עמוקות לפני שהוא מגיע לחלק הדרמטי של הסיפור: "התחלנו לשחות לכיוון הסירות, וככל שהזמן חולף אני קולט שאני לא מצליח להתקרב לסירה שהייתה אמורה להחזיר אותי לארץ. נשאתי עלי ציוד כבד באופן קיצוני, והים טרק אותי שוב ושוב לעבר החוף. תוך כדי הניסיונות שלי להגיע לסירה, ותוך כדי איבוד הכוחות, אני מבין שנשארתי לבד, על החוף, בדרום לבנון, ללא כל קשר עם הצוות. בנוסף לכך, הבנתי שככל הנראה לוחמי החיזבאללה נמצאים באזור והולכים וסוגרים עלי".

ברגעים כאלה אכן נראה שהמוצא היחיד הוא אלוקים.  

"בהחלט. אבל עוד לפני זה, אני קורא למה שחוויתי 'שבירת הקליפות'. מי שלא סיים מסלול בשייטת לא יכול להבין את זה, אבל פתאום הרגשתי שכל מה שהאמנתי בו קורס לנגד עיניי. עד אותו יום חשבתי שאני מסוגל לעשות הכל. עברנו מסלול שארך שנתיים, המסלול הכי קשה בצה"ל. היינו לוחמים בשייטת, אחת מיחידות הקומנדו הטובות בעולם. יש האומרים הכי טובה. כל כך הרבה אימונים פיזיים, כל כך הרבה עבודה פנימית.

"באחד התרגילים האחרונים במסלול אתה נמצא כמעט 25 שעות ברצף מתחת למים. בכלל, כל בוקר במסלול נפתח בשחיית בוקר, גם בחורף, קור מטורף, שלוש בבוקר, גשם זלעפות, עליך רק בגד ים, המדריך מגיע עם כוס קפה וחרמונית, ואומר לך להיכנס למים. ואתה עובר את כל זה, ויוצא לוחם בגוף ובנפש. אתה לוחם קומנדו, חושב ומרגיש שאתה יכול לעשות הכל. עברת הכשרות של שחייה, צלילה, חבלה, צניחה, ירי צלפים, נשיאת משקלים כבדים, גלישה ממסוק. החזה שלך מנופח. ומכל זה נולדת תחושה של כוחי ועוצם ידי".

שמתרסקת, סליחה על ההשוואה, כמו גלים על החוף.

"ממש כך. הכל קורס בבת אחת. אני שוכב שם על החוף, לא מצליח לשחות לעבר הסירה, לא יכול להדליק פנס או אמצעי תאורה אחרים כדי ליצור קשר עם חברי לצוות, כי אני לא רוצה להתגלות, לא יכול להשאיר את הציוד על החוף מטעמי ביטחון, ואני אובד עצות לחלוטין. הזמן חולף, עולה עמוד השחר, ואני מבין שזמני קצוב. פתאום, מצד אחד באופן הכי טבעי, מצד שני באופן מוזר, פורצת ממני תפילה. פשוט הרמתי עיניים לשמיים, ובפעם הראשונה בחיי דיברתי עם ה'.

"עד אז מבחינתי לא היה שום קשר בין תפילה לבין זה שה' שומע אותי. תפילה בעיניי הייתה אלמנט מסורתי שעושים פעם בהרבה זמן כשהולכים עם סבא לבית כנסת. מעין פולקלור. אבל שם ממש נשאתי תפילה מעומק הלב. עד היום לא זכיתי להתפלל בעוצמות כאלה שוב. התפללתי לה' שאצליח לצאת בחיים מהמצב הזה, ובסוף התפילה פשוט הרגשתי שה' שמע את התפילה שלי. שהיא התקבלה.

"אין לי איך להסביר את זה. אפשר רק להרגיש. הדבר הכי קרוב שאני יכול לומר הוא שזה קצת כמו קרן אור שנוסכת בך שלווה וביטחון. אחרי שסיימתי להתפלל ה' נתן לי כוחות - והצלחתי לשחות עד הסירה למרות התשישות, המשקל הכבד והים הסוער. כשהגעתי לסירה פגשתי את שאר הלוחמים, וברוך ה' חזרנו בשלום לישראל. אגב, רק עוד פעם אחת בחיים הרגשתי את התחושה הזו של תפילה שנענית. זמן קצר יחסית אחרי שחזרתי בתשובה, באחד מחגי הפורים, התבודדתי בים והתפללתי לה' שאפגוש את אשתי עוד השנה. גם אחרי התפילה ההיא, פשוט ידעתי שהיא נענתה. בפסח הסמוך לאותו פורים הכרתי את אשתי, וכמה חודשים אחר כך התחתנו".

לגלות את ה' באוקיינוס השקט

צדיקוב, בעל תשובה ותיק אשר בימים אלה לוקח חלק נכבד במספר מאבקים ציבוריים למען חינוך יהודי, כשרות, שמירת השבת, יחס הולם לחרדים המשרתים בצה"ל, ועוד, מתרווח לאחור כאשר הוא מספר המקום ממנו בא, ועל המקום אליו יודע הוא שברצונו ללכת. "נולדתי בתל אביב וגדלתי בהרצליה למשפחה מסורתית. ציינו חגים, ועם סבא לפעמים הייתי הולך לבית כנסת. אחרי שסיימתי תיכון התגייסתי לשייטת, הייתי מפקד צוות, ואחרי חמש שנים השתחררתי.

"אחרי השחרור נסעתי לקולומביה, ועבדתי שם כמדריך צלילה של אנשי המאפיה המקומית. היינו על חופי האוקיינוס השקט, בתוך הג'ונגלים, ומסביבי חיו לא מעט לוחמי גרילה. היו המון אטרקציות שם, אבל הלוויתנים שהיו מגיעים כל קיץ כדי להמליט את הוולדות שלהם היו השיא. הים שם שקט וחמים, לכן זה נוח להם. מדובר במקום מאוד פראי, האזור השני הכי גשום בעולם, ושם גם גיליתי מחדש את העולם שמתחת למים. בצלילות ראינו חיות עצומות, דגים שצדים דגים אחרים בעזרת מכות חשמל, ועוד.

"כמו שאמרתי, השיא היה עם הלוויתנים, והיינו צוללים לאורכם מיד ברגע שהיו מרימים זנב, כלומר יורדים לצלילה. הלוויתן מתקשר באמצעות שירת הלוויתנים, היות וגלי הקול עוברים בתוך המים במהירות גבוהה פי ארבעה יותר מאשר מחוץ למים, בכל רגע נתון ניתן להוריד את הראש מתחת למים – ולשמוע את שירת הלוויתנים. במעמקי האוקיינוס, כשהייתי כל כך קרוב ללוויתנים, הרגשתי מאוד קרוב לטבע, לאלוקים. ממש חוויתי שם קרבת ה'. מהתקופה ההיא יצאתי מאוד מחוזק. ידעתי שמה שסיפרו לי בבית הספר לא יכול להיות נכון. הבנתי שאין מצב שהעולם נברא משתי אמבות מקריות שהתחברו. היה לי ברור שכל החוכמה האלוקית האינסופית הזו לא נוצרה מעצמה".

לדבריו של צדיקוב, בהמשך מסעו, כאשר שהה בכפר דייגים נידח בקולומביה, ערב אחד פגש בחברו מהשירות הצבאי והוכה בתדהמה. "ניר קריצ'מן זכרונו לברכה, חבר טוב שלי מהשייטת שנפל בחומת מגן, היה אדם מאוד טוב ומיוחד. לילה אחד, בעשר וחצי בלילה, פתאום דופקים לי על הדלת באכסנייה שבה גרתי ואומרים שמישהו מחפש אותי ואת חבר שלי. לא היו אז פלאפונים, לא הבנתי איך מישהו מצא אותי בחור הזה, ואיך שאני יורד למטה אני רואה את עמית כץ, חבר נוסף מהשייטת שלימים גם חזר בתשובה, כולו נסער.

"אני מכיר את עמית", מספר צדיקוב. "הוא בחור קר כזה, מחושב, מיושב בדעתו, מפוכח, לא אחד שמתרגש מהר. לא היה לי מושג מה קרה, אבל זה היה נראה מדאיג. התיישבנו, ורק אז הוא התחיל לספר. מסתבר שהוא ועוד כמה ישראלים היו יחד בעיר באזור קרטחנה בקולומביה, והחליטו שהם עושים סיאנס, מה שכמובן אסור על פי ההלכה. הם העלו כמה נשמות, וביניהן גם את של קריצ'מן. הם עשו לניר סיאנס, הוא גילה להם דברים מצמררים, וגם חשף פרטים על האופן שבו הוא נהרג. בתחקיר שעשו ביחידה דברים נשארו לא ברורים, ורק בזכות המידע שניר מסר הבינו בדיוק מה קרה שם".

תפנית במעוזי החיזבאללה

"אחרי הטיול בדרום אמריקה חזרתי לארץ", ממשיך צדיקוב, "הייתי פה חודש, וטסתי לעבוד כקצין ביטחון בחברת ספינות הנופש הכי יוקרתית בעולם. לכאורה הייתי במקום הכי מדהים שיש, אבל כל הזמן הרגשתי שאני רוצה לחזור לארץ, ואחרי שנה אכן חזרתי. נרשמתי ללימודים, למדתי מנהל עסקים בבין תחומי בהרצליה, והתחלתי לעבוד בחברת 'סקאל'. מהר מאוד קודמתי שם מתפקיד לתפקיד, עד שמוניתי למנכ"ל של חברת האופנה שלהם.

"בתקופה ההיא זכיתי בהמון פרסים, גרתי בהרצליה פיתוח על הים, נסעתי המון לחו"ל, שוב – לכאורה על גג העולם, אבל אחרי כמה שנים כאלה הרגשתי שהעולם הזה ריקני. שאין בו שום דבר פנימי. כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, הייתי באטרף של עבודה, אבל קראו לי למילואים אז עזבתי הכל. שלחו אותנו למבצעים במעוזים קשים של החיזבאללה, והחוויה הזו טלטלה אותי. פתאום מתוך עולם החומר, הגעתי לעולם כל כך שונה, ונכנסו בי מחשבות של רוח, תכלית החיים, וכו'.

"עם זאת, אני חייב לומר, המחשבות האלה לא הגיעו משום מקום. כשנסעתי לדרום אמריקה לקחתי איתי המון ספרים שקשורים ליהדות. התבשלתי לאט עם ההתקרבות שלי, משהו כמו שש שנים. המלחמה במובן הזה הייתה הקש ששבר את גב הגמל, אז התפטרתי מהעבודה, ונסעתי להודו כדי להתנקות. הודו היא מדינה מאוד רוחנית, וגם היו הרבה שם ישראלים שהתחזקו, וזה מאוד עזר לי. יומולדת 29 שלי חל בשבת, והחלטתי לנסות פעם ראשונה לשמור אותה. אמרתי לעצמי שזה יהיה חד פעמי, מתנה ליומולדת. שמרתי שבת, וראיתי כי טוב. זה פשוט עשה לי תחושה טובה. זמן קצר אחר כך התחלתי להניח תפילין, ומשם התקדמתי עוד ועוד".

הרבה אנשים מתחזקים במזרח, אבל מאבדים את זה כשהם חוזרים לארץ.

"באמת לא ידעתי מה יהיה כשאחזור, אבל קיוויתי לטוב. אחי הגיע לאסוף אותי משדה התעופה, ובזמן שחיכיתי לו התלבטתי מה לעשות עם השאל שהיה לי על הראש. פחדתי שהוא יחשוב שהשתגעתי בזה שהתחלתי לכסות את הראש. ממש התלבטתי, אבל אז הוא פתאום הגיע וראה אותי עם זה, אז כבר לא הורדתי. משם נסענו ישר לכותל, להניח תפילין. בהמשך התקדמתי עוד ועוד, קיבלתי על עצמי דברים נוספים, וכמובן גם העמקתי בלימוד. תוך זמן קצר יחסית הדברים נהיו ברורים יותר, והחלטתי שאני נכנס לזה כמו שצריך ועושה את זה לגמרי ברצינות".

כשהאדמו"ר שאל – מתי בעלי התשובה יבינו?

"בשביל לחזור בתשובה צריך המון מסירות נפש" אומר צדיקוב, ומספר על צעדיו הראשונים בעולם התשובה כאדם שומר תורה ומצוות. "ממצב שבו הכל היה מוכר לי, ממעמד חברתי גבוה, מנכ"ל חברה, יוצא יחידה מובחרת, במובן מסוים התחלתי את החיים מאפס. עשיתי ריסטארט על החיים. זה מהלך מאוד מאוד לא פשוט. בשוק התעסוקה, אתה פתאום מגיע עם כיפה וזקן, ורואה שזה לא תמיד מתקבל יפה. שדלתות מסוימות נסגרות. גם במילואים, אנשים שאתה מכיר שנים, לא יודעים איך לאכול את זה.

"לשמחתי, ברוך ה' די מהר דברים הסתדרו. התחתנתי והתחלתי לעבוד כמנהל גיוס המשאבים של הרב גרוסמן. בזכות התפקיד ההוא נחשפתי לעולם הציבורי והפוליטי, ושנה אחר כך, כמה חודשים לפני הבחירות המקומיות, הקמנו את סיעת 'גשר' - תנועה של בעלי תשובה שרצה בהרצליה על הפלטפורמה של דגל התורה. כדור בעלי תשובה צעיר בהרצליה, הייתה לנו ביקורת על הדרך שבה הנציגים הדתיים עבדו אז במועצת העיר, והחלטנו לעשות במקום לדבר. אני כבר שש שנים שם, וברוך ה' זכינו לפעול הן בסור מרע והן בעשה טוב. שמירת השבת, שמירת השמיטה, צמצום השפעת הקרן החדשה, צמצום תקציבים לארגונים פרוגרסיביים, ועוד".

אני מניח שהמאבקים הללו גררו גם ויכוחים לא נעימים.

"אכן, לא פעם קרה שהיו ויכוחים רציניים, ובשלב מסוים גם פוטרנו מהקואליציה. לצד זאת, לפני כשנה הקמתי את פורום 'אחריות יהודית', יחד עם הרב אהרון אגלטל, שהמטרה שלו היא להניע בעלי תשובה מבתי מדרש שונים ומגוונים להשפעה רחבה ככל הניתן על החברה הישראלית, ובכלל להוות גשר וחיבור בין ציבורים. אלו פעולות טבעיות שבעלי התשובה יכולים וצריכים לעשות באופן מיטבי. לבעלי התשובה ישנן איכויות גבוהות, ומאה אחוז מתוכם בעלי מסירות נפש".

מדוע לדעתך דווקא בעלי תשובה יוכלו לאחד בין הזרמים השונים בעם ישראל?

"לבעלי התשובה יש יכולת לדבר את שתי השפות, אשר לצורך העניין נקרא להן - הישראלית והתורנית. בעלי תשובה יכולים לדעת מה כואב לדתיים ומה כואב לחילוניים, הם מכירים מקרוב את שני הצדדים, יודעים מה טוב ומה פחות טוב בשתי החברות הללו, ולכן דווקא הם יכולים לבנות גשר בין העולמות.

"אגב, את הדבר הזה אני לא אומר רק בשמי. רבים וטובים אומרים אותו. כשנפגשתי עם האדמו"ר מביאלא הוא אמר לי: 'מתי בעלי תשובה יפנימו את דברי המשנה: שבמקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין? מתי הם יבינו את התפקיד החשוב שלהם? את המיוחדות שלהם?'.

"לצערי", אומר צדיקוב, "המון בעלי תשובה הולכים לאיבוד, כי הציבור החרדי לא מספיק מקבל אותם. עולם התשובה מהווה היום כשליש מהעולם החרדי, כך לפי נתוני הלמ"ס, אך לצערנו הוא משמש לעתים כגלגל רזרבי בעולם החרדי. בעלי התשובה חייבים להשתדל ולהשפיע יותר, להביא את עצמם, להאיר את אור ה' בעולם בדרך המיוחדת שלהם. הפעילות הציבורית הזו היא חשובה ביותר, ולכן אני קורא לכל בעל תשובה שרוצה להיות חלק ממעגל ההשפעה ליצור קשר, לחבור אלינו, ובעזרת ה' וישועתו נעשה ונצליח".

ליצירת קשר עם אלעד צדיקוב, פנו למייל elad.zadikov@gmail.com