באנו חושך לגרש: הכירו את המתנדבים שעושים טוב לחולי הסרטן - לא רק בחנוכה

לא בכל יום יוצא להכיר אנשים ששמים את החיים שלהם על 'הולד' - שמים את כל הבעיות והצרכים שלהם בצד, רק כדי לצאת ופשוט לשמח אנשים אחרים. כאלו הם המתנדבים בעמותת 'נפש, רוח, נשמה' - עמותה שחרטה על דגלה נתינה על בסיס קבוע לחולי סרטן ונזקקים.  

שלמה מזרחי (43), יו"ר העמותה שהחל את הפעילות בה לפני 10 שנים, מספר על המהפך שהיא מחוללת בחיי החולים, כמו גם בחיי המתנדבים בעצמם - מהפך שגם הצוותים הרפואיים בבלינסון, לא האמינו שיתרחש.

"כשהפעילות שלנו בבית החולים התחילה, אף אחד לא באמת האמין שהיא תצליח לשנות משהו בחיי החולים", משחזר מזרחי. 

במה זה יהיה שונה מכל מי שכבר מגיע לכאן? שאלו אותו כולם. הצוותים הרפואיים הורגלו לראות נציגים מעמותות שונות לפני החגים, אך במהלך השנה - נדיר היה למצוא אותם מהלכים בין המסדרונות האפורים, ומפיחים תקווה בלבבות המיוסרים, המיואשים והמותשים של החולים. 

וזה בעצם מה שמייחד את העמותה הזו מכל השאר: המתנדבים של 'נפש, רוח, נשמה' מבינים את גודל הזכות שנפלה בחלקם להיות שם בשביל מי שצריך אותם, והפכו את זה לדרך חיים של ממש. 

בזכותם זוכים חולי הסרטן במרכז דוידוף שבבלינסון לביקור לא רק לפני חנוכה, כדי לחלק סופגניות ולשיר 'מעוז צור'. לא רק בפורים - ללבוש מסיכות, ולחלק משלוחי מנות. ולא רק בפסח - לשרוף את שאריות החמץ, ולאחל חג חירות שמח - מתנדבי 'נפש, רוח, נשמה' מגדירים את החירות מחדש, ודואגים לחיות ולהחיות אותה בכל ימות השנה. 

"כאן השמחה לא נמצאת, כאן יש רק עצבות"  

מה נותן להם את הכוח לדבוק במשימה מדי שבוע בשבוע, ולגרום ללמעלה מ-300 מתנדבים, ביניהם נגנים, צלמים וליצנים - להתייצב פעם אחר פעם לפעילויות בבתי החולים, סביב השעון? לדברי מזרחי, "צריך לחוות את זה לפחות פעם אחת בחיים, כדי להבין את גודל השליחות. איך אמרה לי אמא לילד חולה סרטן? לא משנה כמה עמותות יש - זה עדיין לא מספיק, זה אף פעם לא מספיק. וזה נכון. יש הרבה עמותות סביב חולי סרטן, אבל עדיין יש חוסר גדול ב'זריקות שמחה'. רופא שנכנס לחדרו של החולה, לרוב לא מתעניין בנפש. הוא מתעסק בגוף. זה תפקידו. התפקיד שלנו הוא להזריק 500 מ"ג של שמחה לנשמה, להאיר את האור ולתת לחולה כוח להתגבר על התקופה הקשה שהוא עובר".

עכשיו עצמו את העיניים, ודמיינו את התמונה הבאה: מסדרון לבן עם ריחות של חומרים מחטאים, שקט מקפיא עצמות, חדר חשוך ומעומעם, אווירת נכאים אפופת עייפות וחוסר תקווה, דמעות, מילים חנוקות לתוך ספר תהילים, ו... שינה. שוב שינה. כל היום שינה, כדי לברוח. כדי לא לחיות את הרגעים הכאובים האלה 24 שעות ביממה. שינה, כי היא הדבר היחידי שעוד איכשהו מנחם. 

ופתאום, קולות של שמחה חותכים את הדממה. "שטויות", אומר לעצמו החולה שכבר הורגל בהזיות. "זה בטח לא מגיע מכאן. כאן השמחה לא נמצאת, כאן יש רק עצבות".

אבל אז הופכים קולות השמחה למשמעותיים יותר ויותר, והנה - הם ממש מחוץ לדלת שלו. ואז נדלק האור, ועשרות מתנדבים עם חיוך על הפנים ועיניים מוארות, נכנסים פנימה. הם רוקדים, שרים, מוחאים כפיים, ומזמינים את החולה לבחור את השיר שהוא הכי הכי אוהב. הנגנים מנגנים אותו, והמתנדבים שרים אותו. "באנו רק בשבילך, במיוחד בשבילך, כדי לשמח אותך וכדי להראות לך שבמקום שיש עצבות - יש תמיד גם שמחה", הם אומרים לו בלי לומר מילים, וממלאים אותו בכוחות שרק הם יכולים לתת. 

"לא משנה עם איזה קושי אתה מתמודד,  תחושת השליחות היא תמיד יותר גדולה"  

עכשיו תדמיינו כמה קל זה, לבחור להיות חלק מזה. 

"כשהבנתי שיש חור, שהיה ממש עוזר אם ימלאו אותו ביותר אור - חיפשתי דרכים להיות האור הזה", אומר מזרחי. 

בתוך האור יש גם רגעי חושך לא פשוטים. אתם נכנסים למקומות טעונים, מסתובבים בין חדרי החולים, ולעתים קרובות רואים ושומעים דברים לא קלים. ידעת בכלל לאן אתה נכנס או עם מה אתה הולך להתמודד?

"בהתחלה לא באמת ידעתי למה אני נכנס. כן ידעתי שיש חיסרון שצריך לתת בו מילוי, אך לא ידעתי איך יגיבו אליי, ואיך מה שאני נותן ישפיע על הצד המקבל. אתה נכנס לחדר שכולו חשוך, הטלוויזיה עובדת על תוכניות שגרתיות עם אפס עידוד בתוכן, והדבר הראשון שאתה קולט הוא שאין שום שמחה בחדר הזה. חדר מת, אין כלום. כשאתה נכנס לחדר כזה עם שמחה, כלי נגינה, שירים, מילים טובות וחיוכים - החולה מרגיש 'אני מלך'. הם באו בשבילי. כשאתה יודע שאתה גורם לחולה להרגיש ככה, אתה על גג העולם. אתה יכול להתמודד עם הכל". 

ובכל זאת, יש לא מעט מצבים שאתה לא בדיוק שמח בהם. איך אתה מכריח את עצמך לשמוח בשביל אותם חולים, גם כשאתה לא שמח?

"זה מדהים שאת שואלת את זה, כי אני יכול לומר לך שאין פעילות אחת שעשינו ולא היו לה 20 סיבות מוצדקות לפני כן, למה לא להוציא אותה לפועל. יש כל כך הרבה מניעות סביב הרצון לתת, עד שתמיד עולה לך השיקול 'אולי נוותר היום?'. אבל אז אתה מדמיין את החולים האלה, שכל השק שלך עם כל הבעיות הכי גדולות שיש - לא ישווה לחבילה שלהם. וכשאתה מבין מה אתה יכול לעשות בשבילם בחיוך שלך ובשמחה שלך, הכל מתגמד. לא משנה עם איזה קושי אתה מתמודד,  תחושת השליחות היא תמיד יותר גדולה. כשאתה מבין שהתרומה נותנת את הדלק לשני הצדדים - אתה לא מוותר על זה".

"אדם אחרי טיפול כימותרפי אומר לך עזוב אותי עכשיו, רק תן לי ללכת לישון"

לדברי שלמה, בכל ביקור כמעט יש ניסים שהם מעל לטבע ממש. "יש אנשים שאין להם מבקרים, והם עוברים את הכל לבד. חולה הוא תמיד לפני או אחרי טיפולים כואבים, כימותרפיה, הקרנות. זה לא מצב קל. אז כמו שהרופא מגיע אליו כדי לתת את הטיפול לגוף, אנחנו באים כדי לתת את הטיפול לנפש. אנחנו מחסנים את הנפש באנטיביוטיקה של שמחה, ולא פעם ראינו ממש ניסים קורים לנו מול העיניים. אנשים שהיו עם תחושה שאין סיכוי ואין תקווה, פתאום קמים מהמיטה, יושבים איתנו, מדברים, צוחקים ורוקדים. המשפחות שלהם בעצמן אומרים שזה דבר שהם לא ראו אותם עושים הרבה זמן. זה מרגש אותנו בכל פעם מחדש לראות את השמחה שלהם, שהיא השמחה שלנו. מעבר לכל הטיפולים הפיזיים, אין ספק שגוף בריא - בנפש בריאה, והשמחה היא אחת הדרכים הכי מסוגלות לרפואה".

ואיך מגיבים החולים? 

"אדם אחרי טיפול כימותרפי אומר לך עזוב אותי עכשיו, רק תן לי ללכת לישון. וכשאתה בא פתאום עם 500 מ"ג אנטיביוטיקה של שמחת הנפש אמיתית - אתה מרומם אותו למקום אחר לגמרי. כל מי שהיה סקפטי בהתחלה, היום מבין ש'למחוא כפיים' זה מוצר חובה, ולא רק בחגים. המתנדבים שלנו לא מפסיקים לקבל מחמאות אחרי כל ביקור כזה. החולים ניגשים אלינו בחיוך, מברכים אותנו ומודים לנו. מהתגובות של החולים ובני משפחותיהם אתה מבין שיש כאן משהו גדול, שאתה חייב להמשיך להיות חלק ממנו וחייב לפרסם אותו לכל מי שאתה מכיר. איך האחיות בבלינסון ובתל השומר אומרות לנו: 'חיכינו לכם'...זה כבר אומר את הכל".

אבל את התחושות העמוקות יותר - אי אפשר לבטא במילים. "לפעמים אנחנו ממש רואים על הפנים שלהם דמעות של התרגשות, ותודות מפה עד השמיים", אומר נגן הדרבוקה מתן פרג'יאן (24) מפתח תקווה, שמתנדב מזה שנה בעמותה ומשמח מאות לבבות בכישורי הנגינה שלו. לדבריו, עם חלק מהחולים נוצר אפילו קשר אישי עד כדי כך ש"החולים לפעמים שולחים לשלמה הודעות לנייד שלו, כדי לשאול אם אנחנו מגיעים היום. יש חולים שאין להם משפחה, וכשאנחנו הולכים ומקדישים להם שיר שהם אוהבים, יושבים ומדברים וצוחקים איתם - הם מרגישים שבאנו בשבילם, ואז הם כבר מרגישים יותר טוב".

הלוגו של העמותה כפי שמופיע על חולצות המתנדבים

"אנחנו שמים את הדגש לא רק על החולה, אלא גם על המשפחה שלו" 

גם שירן ארי-עם (31), מנהלת יחידת סוכני ביטוח בכובעה האחד, ומתנדבת ששמה הולך לפניה בעמותת 'נפש, רוח, נשמה' - הבינה עם הזמן שאת הזכות הזו אין סיכוי שהיא מפספסת. זה התחיל בהתנדבות בחגים, והמשיך מהר מאוד להתנדבות על בסיס קבוע שעד מהרה הניב שני אירועי התרמה גדולים ומשמעותיים, שאליהם נרתמו עשרות אמנים מן השורה. "היה מדהים לראות את ההירתמות והאכפתיות בערב בר המצווה שהרמנו לילדים חולי סרטן", היא אומרת. "אנשים לא הפסיקו להתרגש, וקיבלנו המון פידבקים חיוביים על העשייה הזו, שרק כשאת עושה אותה בעצמך - את מבינה כמה היא מדבקת. זה יפה לראות שיש כאן אנשים שבאמת אוהבים את מה שהם עושים, ומאמינים בו וזה מה שנותן להם את הכוח להמשיך לעשות. לכולנו יש בחירה. אתה תמיד יכול לבחור לא לעשות, כי לא לעשות זה הכי קל. אבל מצד שני, אם אתה תצא החוצה וכן תעשה, זה מה שיבדיל אותך בין מישהו שבחר לחיות, לבין מישהו שהוא רק 'קיים'".

נגן הדרבוקה בפעולה

לדבריה, מה שמבדיל את עמותת 'נפש, רוח, נשמה' משאר העמותות הוא הקשר האישי עם חולי הסרטן ובני משפחותיהם - קשר שלא אחת זולג גם מחוץ לכותלי בית החולים. "אנחנו שמים את הדגש לא רק על החולה, אלא גם על המשפחה שלו ואיך היא מתמודדת עם הסיטואציה הקשה שנוצרה. ואיפה שצריכים אותנו, אנחנו נמצאים שם. למשל השבוע אנחנו הולכים לחגוג מסיבת חנוכה פרטית בבית של חולה סרטן, שיש לו ילד שסובל מאוטיזם. המתנדבים שלנו מגיעים כדי לעזור עם הילד הזה, כדי שהמשפחה תוכל לבקר את האבא בבית החולים".

לסיום, אני שואלת את שירן האם יש דבר כלשהו שהשתנה בה מאז תחילת ההתנדבות בעמותה, והיא אומרת כמעט בלי היסוס: "בהחלט. לפני ההתנדבות הייתי בטוחה שמחלות הן גזירה משמיים ושאין מה לעשות איתן. שאם אתה חולה, אין סיכוי לצאת מזה. היום זה השתנה, ואני באמת חושבת שלשמחה יש המון יכולת להשפיע. יש חולים ששוכבים בלי לזוז, מונשמים ולא פותחים את העיניים במשך שבוע, ופתאום איך שאנחנו מגיעים הם מתעוררים ומתחילים להזיז איברים. ככל שאתה יותר חיובי ויותר שמח, ככה זה יותר יעזור לך להתרפא, ואנחנו ממש רואים את זה בשטח", היא מסכמת. 

ליצירת קשר עם שלמה מזרחי יש לפנות במייל shlomime@gmail.com

סיפורו של שלמה מזרחי הוא חלק מסדרת כתבות בפרויקט 'מחושך לאור', לרגל חג החנוכה. מכירים אנשים נוספים שיצאו מחושך לאור? אתם מוזמנים לכתוב לנו למייל support@htv.co.il​

חיה שדמי: "הייתי בהלם, שום דבר לא הכין אותי לכזה תרחיש"

זכו לתאומים אחרי 17 שנה: "לא חייבים להעריך את האור בגלל החושך שבדרך"

"כשהתינוק נולד ולא נשם, צעקתי ’ריבונו של עולם, תעזור לי’"

מתוך המיצר זעקתי להקב"ה: "תציל את עיניי, ואני אשמור עליהן"

ראיון מצמרר: "אחרי שנים של גניבות, כך נתפסתי"