לא מפסידים מקיום מצוות. רואים את זה בפרשת מקץ

"בלעדי אלוקים יענה את שלום פרעה" (בראשית מ"א, ט"ז). בפרשה זו נלמד על חיבורו החזק והעוצמתי של יוסף הצדיק לבורא עולם.

כל התנהלותו של יוסף מול פרעה נעשתה מתוך צניעות וענווה וללא שמץ של גאווה. כשענה לפרעה ופתר את חלומו עשה זאת  בחיבור אמיתי ועמוק אל האמונה שאין עוד מלבדו, ורק בורא עולם יכול לפתור את חלומו, שמו של הקב"ה היה שגור בפיו תמיד ואמר "אלוקים יענה את שלום פרעה".

אין אדם שומע לי ומפסיד

"ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות" (בראשית מ"ב, י"ב). אנו לומדים מהשבטים הקדושים כיבוד הורים - איך כבדו את אביהם ושמעו בקולו ונכנסו בעשרה שערי העיר, ולא משער אחד. והרי על ידי זה שנכנסו מעשרה השערים מצא יוסף עלילה עליהם. ויכלו לתמוה שבגלל שקיימו מצוות כיבוד אב יפסידו, אך לא כן!

אמנם באמת לבסוף נתגלה להם הטובה שיצאה להם על ידי קיום המצווה, שזה גרם לבסוף שנתוודע יוסף אל אחיו וכלכלם כל שנות הרעב.

לפרשה זו יש שיעור חזק עבור כל אחת מאיתנו ומסר מחזק ומלמד – כי כל אדם לפעמים רואה לכאורה בעיניים הגשמיות המוגבלות, שאם יקיים איזו מצווה יצא לו מזה הפסד, ואז בשעת ניסיון יחזק את עצמו בדברי חז"ל שאין אדם מפסיד מקיום מצוות לעולם - אין אדם השומע לבורא עולם ומפסיד מכך. "שאין אדם שומע לי ומפסיד" (מד"ר ראה)! ולבסוף יזכה לראות כל אחד את הטובה שתצא לו על ידי קיום המצווה.

"...ואמר איש אל אחיו... ויצא ליבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלוקים לנו" (בראשית מ"ב, כ').

תכלית הבריאה שבני ישראל ידבקו עצמם בה' וישתוקקו אליו בגעגועים וכיסופים גדולים, "כי הוא חייך", כי הוא מקור חיינו, וזה עיקר חיותם של כל אחד ואחת מעם ישראל להרגיש את אלוקותו יתברך ולהשתוקק אליו בהשתוקקות עצומה.

ובכל זמן שנוטלים מאתנו את הרגשת אלוקותו יתברך, גם אם נופלות אנו לקטנות המוחין וניטלים מאיתנו הכיסופים והתשוקה להשם, שהיו לנו בתחילה, ביכולתנו להתחזק שהכל מאת ה' יתברך שהוא עשה זאת "עשה אלוקים לנו" שהכל בהשגחה ממנו לטובתנו דווקא, עלינו לזכור שעיקר חשיבות העבודה הוא בזמן קטנות המוחין.

וגם אם יהיה מסך המבדיל בינינו – עלינו להתחזק באמונה שמלא כל הארץ כבודו, ובאמת אין שום הסתרה, כי גם בגודל ההסתרה שם אלוקותו יתברך נמצאת, ובכוח אמונה זו בכוחנו לשבור ולהסיר את כל המסכים המבדילים בינינו.

"וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אוכל, לא ידענו מי שם כספנו באמתחותינו... ויאמר להם אלוקיכם ואלוקי אביכם נתן לכם מטמון..." כסף אחר הורדנו בידנו – הכוונה שהורדנו בידנו לכיסופין האחרים שאינם לעולם הזה, אלא רק כיסופין רק לה'  לבדו ולעבודתו, שמכוח זה זוכים ולשבור את כל הרצונות והכיסופין האחרים, ולשבור את התאוות לעולם הזה, כמו תאוות האכילה, כבוד וכד'.

ו"שלא ידענו" מהיכן מגיעים הכיסופין וההתעוררות לעבודתו, כי מצד מעשינו לא היינו זוכים לזאת -והתשובה שאמר להם יוסף "אלוקיכם ואלוקי אביכם נתן לכם מטמון...", בכוח אהבת השם כלפינו ובכוח האבות הקדושים זוכים לזאת.

ושאמר להם "באמתחותיכם" רמז על הגוף, והתכוון לומר להם שהקב"ה נתן לנו בתוך גופינו בבחינת מתנת חינם, בתוך הגוף, בפנימיות הלב אוצר גדול של אהבת ה', וזה לא בא מכוח מעשיכם אלא מפני שכספכם בא אלי - מכוח הרצונות הטובים שמשתוקקים לעבוד את ה' - זוכים לאור והתעוררות

בתוך הגוף ממש וזהו האוצר הגדול ביותר בעולם, ברגע שהאדם מחובר לאהבת השם – הוא חווה את המציאות באופן החיובי ביותר וזוכה להשתחרר מכל הרגשות השליליים על המציאות.

"ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ" (בראשית מ"ב, ו') - ארץ רומזת לגוף הגשמי. יוסף היה שליט על גופו, על הארציות ותאוות, והיה מסתפק במועט, ובזכות זה הוא המשביר לכל עם הארץ השפעות טובות.

בפרשה זו הקב"ה משפיע עלינו מכוחו של יוסף הצדיק כוחות להיות מוחנו שליט על גופנו, להיות מחשבות האמונה שליטות על מחשבות הדלות, החלשות, המבולבלות, להיות הביטחון שובר את טבע הגוף שהוא הפחד.

ביכולתנו לבקש מה' שיסייענו לקבל מקצת מכוחו של יוסף - כוח האיפוק והשליטה מתוך חיבור מלא אל ה' יתברך שמו.

לתגובות: havaor20@gmail.com