"אם חס וחלילה יקרה משהו, לא אחייג למשטרה, זה פשוט לא רלוונטי"

נעים להכיר

"רבקה תמים, אם לשלושה, מתגוררת בסאו-פאולו, ברזיל".

מהי ברזיל בשבילך?

"וואו...  קהילה יהודית מיוחדת במינה! אנשים עם לב יהודי חם, יראת שמים ובעלי נתינה נדירה. מדינה עם נופים מדהימים, מפלי מים ואוצרות טבע, מזג אויר הפכפך ופחד מחטיפות. זו ברזיל".

נוף ברזיל, foz de Iguaçu

האם יש סיבה מיוחדת למגורים שלכם במקום זה?

"הגענו לברזיל לפני תשע שנים מטעם 'נר לאלף' שעל ידי הרב יוסף אליהו, בנו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. זהו כולל בו מכשירים רבנים לצאת לשליחות בכל העולם, לומדים לרבנות ועוברים קורסים שונים בנושאי כשרות, מילה, שלום בית, חינוך ילדים וכו'. כשהגענו לסאו פאולו היינו זוג צעיר עם ילד אחד בן שלוש, וכאן בברזיל נולדו שתי בנותינו, ברוך ה'. הגענו אז לשנה, ולבסוף נשארנו עד היום.

"בעלי חזן ורב בקהילה ואני מורה לעברית ועוסקת בקירוב. זו בעצם הסיבה שאנחנו גרים כאן. הקהילה היהודית בסאו פאולו גדולה מאוד, ויש הרבה עבודה בקירוב רחוקים: בכל יום בעלי מוסר שיעורים בנושאים שונים המותאמים לקהל היעד. לדוגמה: חינוך ילדים לזוגות נשואים, שיעורים אחרים לרווקים, דף היומי לאנשי עסקים באמצע יום העבודה שלהם, ושיעור לבני נוער. בשבת מוסר בעלי שיעור לאחר התפילה, בנושא אקטואלי מתוך פרשת השבוע. זהו שיעור מרתק, ומגיעים גם אנשים מבתי כנסת אחרים.

"בנוסף לכך יש לנו פרויקט לילדים בשבת: הילדים מגיעים לבית הכנסת לסעודה שלישית מושקעת, קוראים תהילים ולומדים שיר השירים. במוצאי שבת נערכת ביניהם הגרלה עם פרסים יקרי ערך. גם בערב שבת מתאספים הילדים בבית הכנסת ושרים את שיר השירים בנעימות. כולם מתמוגגים.

"התוכנית התגלתה כמוצלחת מאוד, וחשבנו בעלי ואני: 'למה לא לנסות להפעיל כך גם את הבנות?' מאז, מדי שבת בשבתו אני יושבת עם הבנות של הקהילה, והוא עם הבנים. אני מלמדת אותן תהילים, הן משחקות במשחקים דידקטיים עם ידע יהודי שאני מכינה, וצוברות ידע לקראת הפעילות החודשית. כמובן שהפעילות המובטחת גם היא כוללת סעודה שלישית והגרלה נושאת פרסים: ספרי קריאה, משחקים ובובות.

"פעם בחודש אני מעבירה לבנות פעילות הקשורה לחג הקרב. כך למשל לקראת ראש השנה התאספנו להכנת כרטיסי ברכה ולאריזת סלי מזון למשפחות נזקקות. לכל משלוח מוכן צירפנו כרטיס כדי לשמח את האנשים ולתת להם תחושה של קהילתיות מחבקת. בשמיני עצרת קראנו יחד תהילים בסוכה ושמענו סיפורי צדיקים, ובחודש חשוון עשינו אירוע הפרשת חלה גדול שעבדתי עליו במשך חודש עד לפרטים הקטנים: כל אמא ובת קיבלו קמח מנופה, חומרים וכלי בישול. הזמנו שף מיוחד ללחמים שעבר בין הנשים ונתן טיפים להתפחה ולאפייה מוצלחת, וכל אחת קיבלה סינר עליו מודפס הלוגו של הפרויקט. ברוך ה', יש לנו הרבה מה לפעול ולקדם בס"ד".

סוכת בית הכנסת, ערב הושענא רבה. רבקה מסבירה לבנות על החג

אלו מוסדות חינוך יש אצלכם? והיכן הילדים שלך לומדים?

"באופן כללי, יש כאן מוסדות לימוד יהודיים מגוונים מאד, החל ממוסדות לציבור הכללי, בתי ספר תורניים, בית ספר של חב"ד, בתי ספר חרדיים, ועד לחיידר דובר אידיש. מוסדות הלימוד הם באיכות מאוד גבוהה, וזה אחד הדברים שכנראה אתגעגע אליהם כשאחזור לארץ. הבן שלי לומד בתלמוד תורה 'מגן אברהם' והבת בבית ספר 'בית אסתר'. שניהם בתי ספר מעולים, בדגש על תורה, מידות ודרך ארץ. גם בלימודי החול הם אינם חוסכים, המבנים חדשים, התלמידים נהנים מארוחות בוקר וצהריים טריות ומזינות, ויש אירועים חברתיים לילדים ופרויקטים מושקעים.

"ויותר מהפרטים החיצוניים האלו – אוסיף עוד משהו לגבי החינוך: יש כאן עדינות מיוחדת הנסוכה על פניהם של הילדים היהודים, עדינות הניכרת בהתנהגות ובהליכות. יש סובלנות אחד לשני, כמעט ואין מריבות, שלא לדבר על הרמת ידיים. מבחינה רוחנית יש כאן 0% נשירה. אין לי הסבר מדעי לפלא הזה, אבל הקהילה מורכבת מאנשים חמים ומכבדים, שמחזקים את הילדים כל הזמן בפן הרגשי והחינוכי, ולא הולכים 'ראש בראש' עם ילד שלא הולך בתלם. אם זה קורה, חלילה, מצמידים לתלמיד מורה אישי שעוזר לו במקצועות בהם הוא מתקשה. אגב, כשמגיעים אלינו הביתה אורחים שנמצאים בתהליך התחזקות, ושואלים על בתי ספר בקהילה, הבן שלי מעצמו מצהיר ואומר 'אין כמו בית הספר שלי'. ברוך ה', הוא אוהב מאד את תלמוד התורה שלו.

"בשעות הבוקר הילדים לומדים לימודי קודש בעברית ובפורטוגזית, ובשעות אחרי הצהרים הם לומדים מקצועות חול בפורטוגזית. וכמובן, הילדים שלי דוברים פורטוגזית ועברית".

מהו סדר היום שלך במשך השבוע?

"יום ראשון הוא יום חופשי: רק הבנים לומדים בתלמוד התורה כדי לא לבטל לימוד תורה. הם לומדים עד שתים עשרה, ואחר כך אנחנו יוצאים לפארק. זהו זמן משפחתי מהנה וכיף. בימים שני עד חמישי אני עובדת כמורה. אנו קמים בבוקר מוקדם, מתארגנים ליציאה למוסדות הלימוד, אוכלים ארוחת בוקר קלילה: באגט עם טונה ועגבנייה, טוסט גבינה, פיצה, לחם עם זעתר, קורנפלקס עם שוקו וכדומה. אגב, בהמשך הבוקר הילדים אוכלים בבית הספר אבל לא לוקחים אוכל מהבית.

"בשבע וחצי מגיע הנהג לקחת את הילדים לבית הספר, ואני יוצאת אחריהם לעבודתי. אני מלמדת עברית בבית הספר 'יבנה' - בית ספר דתי של הקהילה. רוב המשפחות הן דתיות. יש הפרדה בין הבנים לבנות בזמן השיעורים, יש תפילות במניין לבנים, התלמידות לבושות בצניעות, ומובן שהאוכל כשר.

"באחת בצהריים אני חוזרת הביתה למנוחה קצרה, ונהנית להיות קצת עם ליבי בת השנה שנשארת בבית בבקרים בהשגחת מטפלת. אצלנו דצמבר הוא סוף שנת הלימודים, ועוד מעט - בתחילת השנה הלועזית הבאה, ליבי תצטרף אליי בבוקר ותתחיל ללמוד גם היא בגנים של בית הספר.

"אני מבשלת את ארוחת הערב המשפחתית שלנו, בדרך כלל זו ארוחה בשרית. בשלוש וחצי אני יוצאת לאסוף את הילדים מהלימודים. הם ממשיכים ישירות לחוגים, ולכן אני מצטיידת בחטיף קטן לנשנוש עבורם. מידי פעם אני מביאה להם פירות חתוכים בקופסה, אבל זה יכול להיות גם עוגיות או קרואסון שאני קונה להם ביציאה מהעבודה שלי. יש שם מאפייה כשרה וחמודה, ועושה לי טוב לזכור את הילדים שלי במשך יום העבודה, ולקנות להם משהו שישמח אותם אחרי יום לימודים ארוך.

ערב התוכנית של ראש השנה

"אני מורידה את דודי בן הכמעט שתיים עשרה בחוג (רובוטיקה, שחמט, כדורגל או החשוב ביותר – חוג גמרא, חוג אחד לכל יום) ואת שירה בת השש בחוג שלה (שחייה, ריקוד או חברה). חשוב לי מאד להעסיק את הבן שלי בתחומי עניין שהוא אוהב ומתעניין. הוא ילד חכם מאד ובעל ידע נרחב. כך, אגב, אני מונעת את המשפט: 'משעמם לי' ואת הרצון להיות מול המסך.

"מעניין לספר על חוג גמרא בבית הכנסת: בעצם זהו שיעור גמרא מרתק ומאתגר שנמסר בבית הכנסת על ידי אחד האברכים. ילדים מכל הקהילה מגיעים לשיעור, מי מהם דתי פחות ומי יותר. אני שמחה שהבן שלי פוגש בעוד סוגי ילדים. הוא לומד שיראת שמים לא נמדדת בסוג הכיפה, ולימוד התורה נגיש לכל יהודי באשר הוא. אני משדרת לו הרבה ביטחון ואומרת לו שאני מאמינה בו וסומכת עליו בבחירת החברים. מגיל כזה אנו מחדירים בו שהוא דמות ומודל לאחרים.

"בזמן שהילדים בחוגים, אני עורכת סידורים כמו קניות בסופרמרקט, איסוף הזמנת הבשר מהאטליז וכדומה. לאחר החוג אנו חוזרים הביתה, והילדים מכינים שיעורי בית, ונכנסים למקלחות. אני עורכת שולחן, הילדים מכינים סלט ואנו יושבים לארוחת ערב משפחתית. האוכל שלי רגיל למדי, בטעם ישראלי ומוכר: קציצות בשר, עוף בבצל וזעפרן, פרגיות מוקפצות במחבת, או שניצל ופתיתים. לפעמים אני מגוונת בארוחה חלבית כמו לזניה, קרפ צרפתי עם שוקולד, או פיצה. ברוך ה', יש לנו כאן עוזרות בבתים, וזו עזרה משמעותית. כך אני פנויה במשך השבוע לילדים ולפעילויות הקירוב. כשהילדים בבית - אני נטו איתם: מספרת סיפור בנחת, מקלחת בנחת, הכול ברוגע. ככה זה כשהעוזרת מכבסת, מגהצת, שוטפת ומסדרת הכול.

"לאחר ארוחת הערב אני מספרת לילדים סיפור קצר, והולכים לישון. דודי הגדול מחכה עוד שעה עד שמונה וחצי, שאז בעלי מגיע ויושב ללמוד אתו קצת ולשוחח".

כיצד נראית אצלכם השבת?

"ביום שישי אני לא עובדת מחוץ לבית, רק מבשלת ואופה לכבוד שבת ולכבוד האורחים הרבים. העוזרת נמצאת איתי במטבח, חותכת וקולפת ירקות, ולאחר שאני בודקת את העלים בשבע עיניים כי אין כאן חסלט, היא קוצצת אותם. אני מתבלת את הסלטים, חלק מהם העוזרת כבר למדה לתבל בעצמה. במהלך ההכנות לשבת, היא שוטפת את הכלים, מסדרת את כל המאכלים במקרר, חותכת פירות למנה אחרונה, ומאחסנת בכלי יפה את הגלידה (שאני מכינה, זה לא כמו בארץ כאן, ואין אפשרות לקנות גלידות כשרות). היא גם שוטפת את הכלים שמצטברים תוך כדי הבישול או תיבול הסלטים, וגם בזמן האוכל, אחרי מנה ראשונה ושניה.

"לכבוד שבת אני משקיעה הרבה יותר בעריכה ובסעודות. שולחן השבת ערוך עם מפה מיוחדת וסט מפיונים תואם, גביע לכל סועד, וסידור פרחים על השולחן. בכל סעודה מסעודות השבת יש בערך עשרה סלטים על השולחן, אחר כך אני מגישה לשולחן דג סלמון - יש לי ארבעה מתכונים שאני עושה בסבב, בכל שבוע בוחרת את המתכון המועדף על מישהו אחר מבני הבית, וכך השבת מתחבבת על הילדים. לאחר מכן, שתיים-שלוש מנות עיקריות ושניים-שלושה קינוחים, שגם אותם אני מכינה בתורנות, לפי העדפותיהם של הילדים.

"בליל שבת העוזרת מנקה את הבית לאחר הסעודה, מפנה את האוכל ומשאירה את כל הבית נקי ושטוף. בדרך כלל ביום השבת עצמו היא לא נמצאת, ולילדים יש תפקיד חשוב של פינוי הצלחות מהשולחן לאחר האוכל, וטאטוא הרצפה. למעשה, זו העזרה היחידה שהם מגישים בבית במשך השבוע, וחשוב לי שהם יתאמצו אף הם לכבוד השבת".

מה מזג האוויר אצלכם עכשיו?

"מזג האוויר אצלנו שונה בתכלית ממזג האוויר בארץ. ברזיל היא מדינה טרופית, וירידת גשם באמצע יום חמסין היא עניין שגרתי לחלוטין. ייתכן שבבוקר יהיה קריר, בצהריים יהיה חם מאד, אחרי הצהריים ירדו גשמים ובערב יהיה נעים. ברוב השנה זהו מזג האוויר, ויש בערך שבועיים שלושה שבהם קר יותר, והטמפרטורות נעות בין 13 מעלות ביום ל-7 מעלות בלילה. זה מזג האוויר הכי קר כאן.

"בשנים הראשונות שלנו בסאו פאולו – מזג האוויר היה מבלבל אותי מאד. הייתי שולחת את הילדים עם חולצה ארוכה וסוודר לבית הספר, והם היו חוזרים הביתה עם חולצה קצרה... יש להם אפשרות להחליף בבית הספר. אך כמובן, הם היו שוכחים את הסוודר והגרביון בבית הספר. לקח לי זמן עד שלמדתי מה לעשות: לובשים בגדים קלילים ומעל זה סוודר שמודפס עליו שם. את הפטנט הזה למדתי מנשות הקהילה. פעם בשבוע, ביום שישי, הילדים חוזרים עם ילקוט מלא בפריטי הלבוש שלהם".

נוף ברזיל, foz de Iguaçu

מה המצב הפוליטי אצלכם?

"אני לא מבינה כל כך בפוליטיקה, רק יודעת לומר שהנשיא הנוכחי אוהב מאד את מדינת ישראל. במשך שנים לא הייתה כאן תמיכה מדינית במדינת ישראל, ועכשיו יש קשר מצוין בין המדינות. יש דיבורים על העברת השגרירות הברזילאית לירושלים, ולפני כשנה ישראל אף שלחה משלחת עזרה לחיפוש ניצולים. זה היה בזמן אסון הסכר בברזיל, בינואר 2019 במדינת מינאס ז'ראיס. הסכר התמוטט וקבר תחתיו כפר שלם בבוץ ובמים. האסון גבה את חייהם של מאתים וחמישים אנשים שנקברו תחת הסכר, והמשלחת הישראלית הביאה איתה כל מיני אמצעים ומכשירים לזיהוי הקורבנות. הסכר מרוחק מרחק טיסה מסאו פאולו. ברוך ה', אני לא מכירה אף אחד שנפגע באסון, וגם אף אחד מהקהילה היהודית לא נפגע. אך ליבי עם משפחות נפגעי האסון".

האם היהודים מעורבים במדיניות הממשלתית?

"היהודים אינם מעורבים במדיניות הממשלתית, אך מוערכים מאד על ידי השלטון והעם בכלל".

האם אתם חשים באנטישמיות?

"אנטישמיות? בכלל לא! אנחנו הולכים גאים ברחוב עם כיפות וציציות, מדברים עברית באופן חופשי. בשדה התעופה אנו גאים ביהדות שלנו. ברוך ה', יש כאן סובלנות רבה בין האנשים, כבוד לכל אדם באשר הוא ללא הבדל דת, גזע ומין. העם הברזילאי מאמין מאוד באלוקים ורוחש כבוד לעם היהודי. לא פעם, כשהשכנים במעלית שואלים אותי לגבי מוצאי, ואני עונה שנולדתי בארץ, הם מתלהבים ואומרים 'ארץ הקודש, הארץ שאלוקים נמצא בה'. בעבור ברזילאים רבים, ביקור בארץ הוא בגדר חלום ולו בשביל לראות את הארץ המובטחת מסיפורי התנ"ך".

איך חוויתם את חג החנוכה?

"לצערי אין תכונה חגיגית כמו שיש בארץ, ואני מצרה על שילדי אינם חווים את מה שחוויתי בילדותי: חנויות מלאות בסופגניות, חנוכיות וסביבונים. אפילו בפורים אין מוסיקה ברחובות ודי שקט כאן.

בבית פנימה כן מרגישים את החג: הדלקנו חנוכייה, אפינו לביבות וישבנו סביב משחק משפחתי. יכולנו אפילו לראות חנוכיות בחלונות. לא הרבה, כי רוב העיר מתרוקנת מתושביה. זאת אומרת, כרגע דצמבר. כולם נוסעים לחופש, מי בתוך ברזיל ומי בחוץ. גם אנו נוסעים לחופשה קצרה בארץ, ובעזרת ה' נחזור לפעילות בתחילת פברואר, אבל בינתיים, מי שנשאר בעיר מדליק נרות".

האם ביקרת בארץ, ומתי? כיצד התרשמת?

"אנחנו מבקרים בארץ לפחות פעם בשנה, בירושלים, עיר הקודש, ומתארחים אצל ההורים. אנו נפגשים עם המשפחה, מטיילים בהנאה, משוחחים אל תוך הלילה ומשלימים פערים. הילדים שלי מכירים את הארץ רק מחופשות יולי וחושבים שתמיד כך בארץ: בלי לימודים, רק טיולים ומפגשים.

בכללית, הארץ בשבילנו היא כמו חלום. יש שפע מבורך, החל מקולינריה ומסעדות וכלה בבניה חדשה, שיפוץ ערים, ניקיון, פעילויות לילדים, ביגוד יהודי, ומה לא...".

נוף ברזיל, rio de janeiro

מוצר שאין להשיג אצלכם והיית שמחה שישלחו לך מהארץ?

"למען האמת אין לנו שפע קולינרי כמו שיש בארץ, אבל מצליחים להתגבר. אנו מביאים אתנו מהארץ, וגם המשפחה שולחת חבילות עם שוקולד, שקדי מרק, ציפוי קריספי לשניצל, חטיפי בוקר וקורנפלקסים מיוחדים כמו שוגי וכריות. לפעמים אני מבקשת ספר מסוים. אך בדרך כלל כשאני בארץ אני קונה כל מה שצריך כמו כיפות, ספל נטילת ידיים וכדומה. מעבירים חבילות דרך רבנים שמגיעים לאסוף כסף ולפעמים מתארחים אצלנו, או אנשי עסקים ישראליים שנמצאים 'על הקו', וגם הם מתארחים אצלנו בשבתות.

"אם מישהו שואל אותי מה חסר לי כאן? אני עונה כלום, רק המשפחה. אני קשורה אליהם מאד, ובחגים המרחק מורגש מאד. אבל יש משהו שאני רוצה להביא לארץ - הרוגע. יש כאן כבוד הדדי נדיר ואדיבות ברזילאית שלא נמצאת במדינות דרום אמריקה אחרות שביקרנו בהן. זו שלווה מבורכת שהייתי רוצה שהישראלים ייקחו קצת לחיים. פחות לחץ, פחות צעקות, בלי ויכוחים בתורות, פחות צפירות ברחוב ודחיפות בגאולה...".

סיפור שיכול לקרות רק אצלכם.

"משהו שמאפיין את ברזיל זהו מצב הביטחון האישי. ברזיל מדינת עולם שלישי, אם חס וחלילה יקרה משהו אני לא חושבת שאחייג למשטרה (אני אפילו לא יודעת מה המספר), זה פשוט לא רלוונטי. ברוך ה', הקהילה היהודית מאורגנת בשירותי אמבולנס, שמירה ובטחון וגם אוכל כשר בבית החולים.

"אנו גרים בשכונה שיש בה ריכוז היהודים הגבוה ביותר בעיר. השכונה שמורה וסגורה, ולא בגלל פחד מאנטישמים אלא בגלל שודדים, חוטפים וגנבים. כל בניין מגודר בסורגי ברזל, ממוגן במצלמות אבטחה ושומר צמוד שלא נותן לאף אחד להיכנס, ללא שווידא שבעלי הבית מאשרים להכניסו לבניין. בכניסה יש דלתות כפולות, ורק אחרי שדלת הכניסה נסגרת אחרי הבאים, נפתחת הדלת השנייה. הילדים שלי לא יוצאים לבד לרחוב, אלא רק בליווי מבוגר. בלילה גם אנו, המבוגרים, משתדלים לא להסתובב ברחובות, ואם צריך משהו דחוף נצא רק במכונית.

"כבר אירעו כמה חטיפות בקהילה שהסתיימו בכופר כסף, ללא פגיעה בחיי אדם, כי מטרת החוטפים היא כסף. אך זכור המקרה המזעזע שקרה כאן לפני שלושים שנה כאשר חטפו את בנו היחיד של אחד מנגידי הקהילה, ולצערנו המקרה הסתיים במוות. לזכרו של הבן היקר, ההורים תורמים ומקימים בתי כנסיות מפוארים בישראל על שם הבן: 'זכור לאברהם'".