אי אפשר "להנחית" על עם אירוע היסטורי שלא היה

משה רבנו, בדברו על מעמד מתן תורה בהר סיני, מציב בפני העם תובנה ברורה, שעל פיה מעמד זה יהיה יחיד מסוגו בעולם. משה מאתגר את כל שומעי לקחו בידיעה כי גם בעתיד הרחוק לא יתרחש מאורע דומה: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו. השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי" (דברים ד', ל"ב-ל"ג).

בכל ההיסטוריה האנושית, החל מבריאת העולם וכן בכל מקום בעולם, מקצה העולם ועד קצהו, לא יהיה ולא ישמע מאורע נוסף שבו האלוקים נגלה לעיני כל בני עמו ומנחיל להם חמדה גנוזה.

בנוסף, משה פונה לעם ואומר להם שהם עצמם, כל אחד מהם, שמע את קול האלוקים. כל אחד מהם התנסה אישית בחוויה של מעמד הר סיני.

לוּ, חלילה, המעמד הגדול לא היה מתרחש באופן פומבי לעיניהם, היו מילים אלו עצמן הסתירה הגדולה ביותר לדבריו של משה. האם אפשר לומר לעם שלם: "כאשר שמעת אתה", והוא לא שמע? האם אפשר להכחיש את האדם החי?

עם שלם שומע את דברי משה, ושותק. איש מהם לא מתקומם, ואף אדם לא מגיב וטוען כי המציאות היתה שונה והוא לא שמע ולא ראה את המעמד. אף קול לא מגיע לאזניו של משה, קול שיכחיש, שיטען בלהט שהסיפור לא נכון, שאיש לא שמע את קולו של האלוקים.

בשנות המדבר התלוננו בני ישראל לא אחת. טענות רבות היו בפיהם על הנהגתו של משה. קראנו על התנהגותו של העם לאחר מחלוקת קורח ועדתו, וכן שמענו אותו מתלונן ומתמרד בפרשת המרגלים. האזנו לטענות שלו על חסרון מים או אוכל. פעמים רבות במדבר העם השמיע את קולו, ולא שתק כלל. רק כאן, בשעה שמשה משמיע באזניהם נושא שהינו כה משמעותי לחייהם, והוא מדגיש את הרושם האישי שלהם עצמם, של כל אחד מהעם, רק כאן אין לעם קשה העורף הסתייגות כלשהי מדבריו. לדעת העם משה דיבר אמת! הם מודים באופן מוחלט לעובדה שהם היו עדים אישיים למעמד הר סיני!

אי אפשר לטעון שאלו הם רעיונות שהתפתחו לאיטם או דברים שהתגבשו בתהליך של דורות, עד שקיבלו את צורתם הנוכחית. הנקודה המרכזית היא כיצד "שתלו" סיפור כה ברור על עם שלם ששמע את קול האלוקים במעמד מיוחד מלא וגדוש בניסים ובהתגלות שמימית? איך אפשר "להגניב" סיפור כזה, אפילו לאחר מאות שנים, לתוך מסורת של עם? והרי זהו סיפור המספר על חוויה נדירה מאד, חוויה שלא היתה כמוה מימות עולם? אם עד כה אף בן לא שמע רמז על חוויה זו מאביו, ושום נכד לא שמע על כך מסבו, כיצד לפתע "מנחיתים" עליו כל זאת? סיפור מרומם זה על מעמד מתן תורה, אין לו קשר כלשהו ל"תהליך התגבשות של דורות"! המאורע התרחש או לא?

האם אפשר לספר לנו, לבני דורנו, סיפור בדים שלפני כחמש מאות שנה העם היהודי כולו חי בצרפת? איש לא יקבל תיאוריה זו? ההיגיון הפשוט ישאל את השאלה הבלתי נמנעת: "אם מדובר באירוע היסטורי, שבו היה מעורב כל העם, כיצד לא ידעתי עליו עד היום? למה אבי לא רמז לי על כך כלל?". בנוסף, ידיעות היסטוריות מכל העברים היו מכחישות ידיעה זו על התקבצות כל העם בצרפת. מכל חלקי הפזורה יופיעו ידיעות הסותרות שמועה זו. גם כאן, אילו המעמד לא היה מאומת בתודעתם באופן מוחלט, היו ידיעות אין ספור מכל הכיוונים מכחישות את המאורע המסופר. באחד הפרקים הבאים הארכנו והסברנו בהרחבה ומזוויות רבות ש"השתלה" של התורה נוגדת לחלוטין את ההיגיון.

נוסיף זווית ראיה נוספת.

משה מוסיף בהזדמנות זו משפטים משמעותיים: "הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו. השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי" (דברים ד', ל"ב-ל"ג).

משה מסב את תשומת ליבם לעובדה שאירוע כזה לא התרחש מעולם בפני שום אומה ולשון, וגם לא יתרחש עד סוף ההיסטוריה האנושית. ויותר מכך, הוא מדגיש לא זו בלבד שהוא לא יתרחש בפועל, אלא שגם לא תמצאו בשום פינה מפינות העולם מישהו שיספר סיפור כזה באזני מאמיניו, וכפי שמשה מתבטא: "או הנשמע כמוהו?".

כיצד ידע משה לקבוע מראש שאף עם בעולם לא יטען שהיה לו מעמד התגלות שמימי כפי שהיה בסיני? האם אנו מבינים באיזו עוצמה מדובר כאן? איזה סיכון נוטל משה על עצמו? איך הוא יכול לדעת מראש שכך יקרה? וכי לא יכול לקום במשך הדורות, כעבור אלפי שנים, מאן דהו שיכריז הכרזה בלתי אחראית כגון זו?

אך, הנה, אנו בני המאה עשרים ואחת, עומדים כבר אלפי שנים אחרי המאורע הכביר הזה. תולדות העמים פרושות לפנינו, אנו מכירים גם את תולדות הדתות, והמציאות היא שאמנם איש לא טען כי הדת שלו הועברה בהתגלות בפני המונים. העובדות לאורך אלפי השנים התרחשו בדיוק כפי שטען משה. כל אחד מיוצרי הדתות זכה ל"הארה" ביחידות, והוא מסר למאמיניו לאחר מכן את "הסיפור". בהקשר להתגלות שמימית לאדם בודד או לאנשים בודדים, איש לא יכול להוכיח שהדבר התרחש ואיש לא יכול להכחיש שהדבר לא התרחש... וזוהי אמנם מידת אמינותן של הדתות השונות.

ההיסטוריה האנושית מילאה את ציפיותיו של משה עד לאחת. המציאות התכופפה בעקבות הפסוק והגשימה אותו. אך מדוע משה לא פחד להבטיח להם הבטחה כזאת? והלא הוא עלול להתבדות? וכי צפונות ההיסטוריה גלויות לפניו? והשאלה המרכזית היא: איך אמנם קביעתו הפכה למציאות היסטורית?

הסיבה לאמיתות דבריו של משה ברורה היא מאד, ונחזור על הדברים לנוכח אמיתתם הגדולה:

מעמד הר סיני היה אירוע היסטורי שנערך לעיני מיליוני בני אדם. פעם אחת ויחידה התגלה הבורא לעיני כל בני עמו. אין אפשרות כלשהי שמאורע מסוג זה יומצא בהמשך הדורות. כל מי שיספרו לו על אירוע כזה, אם האירוע לא היה, הוא יגיב מיד: "לא שמעתי! הורי לא סיפרו לי!" והוא יכחיש אותו נמרצות. לכן, לא יתכן כלל שמאן דהו ימציא מאורע מסוג זה ויספר עליו בהמשך הדורות. אף אדם אינו יכול לחדור לנבכי ההיסטוריה ו"להמציא" את העבר מחדש, כאילו מאורע היסטורי שלא התרחש כלל, יסופר עליו כאילו הוא התרחש.

זוהי הסיבה הפשוטה שאף דת אינה מציינת התגלות המונית. אין ספק שהם חפצו בכל ליבם להמציא אירוע פומבי שיחזק את דבריהם. אך זהו אירוע שאי אפשר כלל להמציאו. חומת ברזל בלתי עבירה ניצבת, כאמור, בפני כל מי שמעוניין לספר לעם על אירוע מסוג זה שלא היה מעולם, כאילו הוא כן התרחש. התגלות זו שמורה רק לעם ישראל שתורתו ניתנה לו במעמד הר סיני, מעמד שבו לעיני כל העם הנחיל ה' את תורתו לעמו.

מתוך הספר "למרגלות הר סיני", שטרם ראה אור בדפוס.