"רק מלשמוע את סדר היום של אבא אתה מתעייף"; הרב ישראל על אביו, הרב יורם אברג’ל זצ"ל

"אני זוכר את עצמי בילדותי נרדם על הספה, כשקול ניגון הגמרא של אבא מתנגן באוזניי כצלילי גן עדן", כך מספר לי בערגה הרב ישראל אברג'ל שליט"א, ראש בית המדרש "המאי"ר לארץ", בנו וממשיך דרכו של הגאון הקדוש הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א. "דמותו של אבא עטרת ראשנו הייתה רבת אנפין. הוא שילב אצילות רוח לצד ענוות חן, גאונות מפעימה יחד עם שקדנות נדירה, פשטות ונקיות שנכרכו בגינוני קדושה נשגבים, ובו זמנית יקדה בו אהבת ישראל לכל יהודי באשר הוא".

הרב יורם מיכאל אברג'ל זצ"ל נולד בי"ז בסיון תשי"ז (1957) לרבי חנניה ורינה אברג'ל זצ"ל, עולים ממרוקו שהתיישבו במושב ברוש שבנגב הצפוני, והקימו משפחה ברוכת ילדים לתפארת. בילדותו למד בבית ספר ממ"ד ובתלמוד תורה של חב"ד. לאחר מכן המשיך בישיבת בני-עקיבא 'בית-יהודה' בכפר מימון, בישיבת 'תפארת צבי' בירושלים ובישיבת הנגב בנתיבות, בראשות הרב יששכר מאיר זצ"ל. בהגיעו לפרקו נשא לאשה את הרבנית גאולה, ולבני הזוג נולדו שישה ילדים. לאחר חתונתו למד בכולל דיינות שעל ידי 'ישיבת הנגב' בנתיבות, לאחר זמן עבר בהוראת הגאון רבי יששכר מאיר זיע"א ללמוד בכולל הוראה בשדרות, בנשיאות המרא דאתרא הרב דוד בר חן זצ"ל. בהמשך הקים, ייסד ושכלל את מוסדות 'קול רינה רב פעלים' שמרכזם בנתיבות, אך מצודתם פרוסה בארץ ובעולם. ברשת הכוללים לומדים למעלה מ-2000 אברכים.

מה אתה יכול לספר על שנות ילדותך במחיצתו של אבא?

"כילד, איני זוכר שהלכנו לישון כשאבא היה בבית. הוא היה עסוק במשך כל שעות היום בלימוד התורה הקדושה, במסירת שיעורים ובהפצת תורה. אבא היה מגיע הביתה לקראת השעה אחת עשרה בלילה, כשכולנו כבר ישנו. אמי הצדקנית הייתה מקבלת את פניו, הוא היה יושב אתה, משמח אותה והולך לישון, אבל לא להרבה זמן, כי בשתיים בלילה האור בסלון כבר היה נדלק. אבא היה מכין קנקן של תה, עוטף אותו בשתי מגבות, ומתחיל ללמוד גמרא בשקידה עצומה ובמתיקות שאין לה סוף. לפעמים הייתי מתעורר באמצע הלילה לקולות הלימוד ששאבו אותי מהמיטה החמה, נוטל ידי בנטלה שהייתה מוכנה לי ליד המיטה ומתרפק בסלון על קול ניגון הגמרא, שהסתלסל בנעימות ובקדושה. אלו זיכרונות שלא ישכחו לעולם, לחוות טעם גן עדן כאן בעולם הזה. היום היחיד שראינו את אבא, ולא לאור ירח, היה בשבת קודש".

עד היכן הגיעה שקידתו של אביו, מספר הרב אברג'ל: "בבחרותי למדתי בישיבה הקטנה של הרב יששכר מאיר זצ"ל. בשיעור א' למדנו מסכת גיטין, ובאחת מהסוגיות הקשות והמורכבות שליבנתי עם אבא, הוא אמר לי תוך כדי לימוד: 'את הסוגיה הזאת למדתי לראשונה לפני עשרים ושתיים שנה, ולא הצלחתי להבין אותה. למדתי פה, למדתי שם, ולא זכיתי לרדת לעומקה. אבל לא ויתרתי, החלטתי שאת הסוגיה הזאת אני חייב להבין בעמקות ובבהירות, ולכן למדתי אותה בעמל ויגיעה וחזרתי עליה פעמים רבות, וזכורני שהיה דיבור אחד של רש"י שחזרתי על לשונו הקדושה מאה ושבע עשרה פעמים ברצף, ורק אז הבנתי'. דבריו אלו משקפים מאוד את עוצמת שקידתו שלא ידעה גבול ומידה, והם גם ביטאו את אופיו הייחודי והנעלה. אבא לא היה מרפה, לא עושה לעצמו הנחות, אלא מתאמץ, משתדל ו...מצליח. סיפר לי הרב יעקב יענקוביץ', שהיה הרב'ה שלו בתלמוד תורה 'אהלי יוסף יצחק' שבמושב ברוש, כי בכיתה ו' הוא בחן את אבא על כל ש"ס משניות, שזה 525 פרקים, ואבא ידע לענות על כל השאלות. מלבד זאת הוא היה בקיא עוד מילדות בכל התנ"ך עם הטעמים, הכל היה שגור על לשונו".

לכבוד הבן איש חי

"עוד בהיותו אברך צעיר, עסק אבא במסירת שיעורים ובהפצת תורה", ממשיך הרב אברג'ל, "יריית הפתיחה לכל פעילות התורה והחסד הענפה שלו לכבוד ה' יתברך הייתה בי"ג באלול תשמ"ה (1984), יום ההילולא של הבן איש חי זיע"א, עת הקים בנתיבות את כולל 'קול רינה רב פעלים' על שמו של בעל הבן איש חי - בעל הרב פעלים, ועל שם אמו רינה. בתחילה שכן הכולל במקלט ציבורי, עם הזמן נבנו קומות נוספות, שמכילות בית מדרש ל-300 אברכים ובית כנסת ל-250 מתפללים. עם התרחבות הלומדים בכוללים שלו, והתגבשותה של קהילה סביבו ולאורו, הקים בשנת תש"ס את רשת החינוך 'באר מים חיים', הכוללת מעונות יום, גני ילדים, בתי ספר יסודיים לבנים - 'בניהו' בנתיבות ו'באר מים חיים' בבאר שבע, בית ספר יסודי לבנות 'יבוא ברינה', תיכון לבנות 'שפתי רננות' וישיבה קטנה 'תפארת בחורים', שכיום נקראת על שמו 'תפארת יורם מיכאל'. הלימוד ברשת הכוללים מתנהל לאורך כל שעות היממה (כוללי יום, כוללי חצות וכוללי נץ) בכל מקצועות התורה. רשת המוסדות כוללת גם את ארגון החסד העצום 'ברכת יוסף ופעולת צדיק' המחלק מזון למשפחות נזקקות".

מה היה סדר היום של הרב בימות החול? 

"סדר היום של אבא היה עמוס בלימוד תורה ובפעילות רוחנית ענפה, ברמה בלתי נתפסת. אבא היה לומד באשמורת הבוקר, עד שהגיעה העת ללכת לתפילת שחרית בהנץ החמה. קודם לכן הוא היה הולך לטבול במקווה, ומשם אל בית הכנסת. לאחר התפילה היה מוסר שיעורים: הלכה - בן איש חי, חוק לישראל, משניות - כל יום פרק עם פירוש הרב קהתי. גולת הכותרת הייתה השיעור בפנימיות התורה - בתניא. לימים, שיעוריו אלו נערכו לסדרת הספרים הקדושה 'בצור ירום'. בתשע בבוקר היה מסתיים שלב א', ובעלי הבתים היו מתפזרים כל אחד לעיסוקו ולעבודתו. לאחר מכן אבא היה הולך לישיבת הנגב, ולומד במסגרת הכולל הישיבתי עד השעה שתיים. בשעה שתיים הוא חזר הביתה, לאגור כוחות לשלב ב'. בשעה ארבע אחר הצהריים היה חוזר לכולל לתפילת מנחה, לאחריה היה פותח בשיעור שנמשך שעות בכל מקצועות התורה: לימוד חומש עם רש"י, פרק בנביא, דף גמרא, שולחן ערוך, משנה ברורה וכף החיים, זוהר הקדוש עם פירוש הסולם ולימוד כל ספרי המוסר. בשעה תשע הייתה תפילת ערבית. אך היום של אבא עדיין לא הסתיים. משם אבא היה הולך למושבים שבסביבה, מוסר שיעורים ושיחות, וחוזר הביתה לקראת אחת עשרה בלילה, עייף, תשוש, אך מלא סיפוק ושמחה. כך כל יום ויום במשך כל השנה, ללא 'בין-הזמנים' וללא חופשות". כשהרב ישראל אברג'ל מסיים לפרט לי את סדר יומו של אביו, הוא אומר לי: "רק מלשמוע את סדר היום של אבא אתה מתעייף, אז תנסה לדמיין שאבא גם היה עושה את זה".

רבנים ודיינים לצד אינטלקטואלים

כיצד נראתה אצל אביך שבת קודש?

"שבת קודש אצל אבא הייתה חוויה אמתית, מעין עולם הבא. גם בשבת היה סדר היום תובעני, עמוס וגדוש בשיעורי תורה למכביר. התפילה הייתה מתקיימת בהנץ החמה ברוב עם הדרת מלך, בהשתתפות כ-250-300 מתפללים, כשכל המעברים מתמלאים בכיסאות פלסטיק. לאחר מכן היו עורכים קידוש מכובד. בזמן הכנת הקידוש אבא היה מוסר את השיעור הראשון בספר הקדוש 'תומר דבורה', לאחריו היה מוסר שיעור עמוק ומיוחד בפרשת השבוע עד השעה עשר וחצי, ושוב בשעה אחת וחצי אבא היה מוסר שיעור בליקוטי מוהר"ן ושיעור נפלא בתורת החסידות, עד תפילת מנחה, סמוך לשקיעה. לפני תפילת ערבית שוב שיעור קצר בזוהר הקדוש, ומיד לאחר הבדלה וסעודה רביעית אבא היה נוסע לבאר שבע לשיעור מרכזי בהשתתפות 450-500 איש. משם היה חוזר בחצות לילה, וכעבור שעות אחדות היה פותח את השבוע החדש בקול ניגון גמרא מלא מתיקות והשתוקקות...

"חשוב לציין שהתורה של אבא ייחודית ונדירה בכך שדבריו הקדושים נגעו ונכנסו לליבם של כל שומעי לקחו, אף על פי שהקהל בשיעוריו היה מגוון ורבגוני. רבנים ודיינים לצד אינטלקטואלים; תלמידי חכמים חסידים ומקובלים לצד אנשים פשוטים. כולם הרגישו שאבא מדבר אליהם ישירות. בתוך דבריו של אבא היה פלא גדול ונשגב, אנשים שבאו לשיעוריו עם שאלות מגוונות, קיבלו תשובות מדויקות מתוך דבריו בשיעור. כל אחד מהשומעים חש כאילו הרב מדבר רק אליו".

איזו תמונה של אבא חקוקה בזיכרונך?

"התמונה החקוקה בזיכרוני מספרת את כל סיפור שקידתו של אבא. אני זוכר את אבא עייף מאוד, אבל הוא לא ירפה ולא יוותר על סדר לימודו. לכן, בשביל לא להירדם, הוא היה מניח כיסא על השולחן, ואת הגמרא משעין על משענת הכיסא. כך הוא המשיך ללמוד בעמידה שעות נוספות. כשאני רואה את מסירות נפשו של אבא למען התורה הקדושה, אני מבין מניין לו הידע העצום שרכש בכל מכמני התורה. היסודות שאפיינו את לימודו היו פשטות, תמימות, ענוה וטהרה גדולה".

הנסיעה שלא תישכח

איך אביך הצליח להגיע לכזה ידע עצום?

"הסוד של אבא היה ניצול הזמן. סיפר לנו ידידנו הגאון הרב אריה גמליאל שליט"א, כי הוא הכיר את אבא עוד מימי צעירותו, כאשר למדו יחדיו בכולל בשדרות. בכל בוקר הם היו נוסעים בהסעה מנתיבות לשדרות, וחוזרים בערב. לאבא היה תפקיד מיוחד במשך הנסיעה: בדרך הלוך הוא היה מעביר לכל האברכים לימוד של סימן שלם בשולחן ערוך, ובדרך חזור - סימן נוסף. המעניין הוא שהוא זכר את הכל בעל פה. הוא היה מצטט את לשון מרן והרמ"א ושאר נושאי כלים, ללא ספרים. ככה זה היה מדי יום. אני זוכר שלא פעם ולא פעמיים אבא התבטא: 'אנשים חושבים שיש לי זיכרון מיוחד, הם לא יודעים שכל דבר שהייתי לומד חזרתי עליו עשרות פעמים, עד שה' יתברך זיכה אותי לזכור אותו היטב'".

יחד עם הלימוד, הוא גם הצליח להקים מוסדות לתפארת. מהו לדעתך סוד הצלחתם?

"אענה לך בסיפור. פעם אחת ניגש תלמיד חכם לאבא, ושאלו: 'יש ברחבי הארץ עשרות כוללים, ביניהם כוללים שבקושי יש בהם מניין אברכים, ולמרות זאת הם נקלעים לקשיים כספיים, עיכובים במשכורות, חלקם בשלבי סגירה, ראש הכולל מתרוצץ ממקום למקום, מנסה רק לגמור את החודש בשביל האברכים. ואילו אצל הרב חוסים אלפים רבים של אברכים, ומעולם לא שמענו תירוצים של 'יש מיתון במשק', 'המוסדות נקלעו לקשיים' ועוד עיכובים כאלה ואחרים. והרי מדובר במיליוני שקלים מדי חודש בחדשו, מה ההסבר לכך?' אבא השיב לו בדרך משל, וכך הוא אמר לו: 'תצייר בדעתך אוטובוס עירוני הנוסע מתחנה לתחנה, ומעלה נוסעים רבים לתוכו. וכי משנה לנהג אם יש נוסע אחד על האוטובוס או חמישים נוסעים? ודאי שלא. מתי כמות הנוסעים כן משנה? כשיש נקב קטן באחד מגלגלי האוטובוס. האוויר יוצא לאט-לאט וכמעט שאינו מורגש, אולם כאשר מתחיל האוטובוס להתמלא באנשים, ממילא גם האוויר שבגלגל מתחיל לצאת במהירות גדולה, עד שלבסוף ייאלץ האוטובוס לעצור באמצע הדרך... זה המשל. הנמשל הוא - כשיש לאדם נגיעה ופניה אישית, אפילו קלה, הרי זה חור בגלגל. בתחילה היא לא מורגשת, אך בהמשך הזמן, כאשר מספר האנשים יגדל, התוצאה תהיה שנתקעים באמצע הדרך בלי משכורות, ועם הרבה תירוצים. מאידך, בשעה שאדם פועל כל-כולו לשם שמיים, אך ורק למען שכינת עוזנו להקימה מעפר, בלי שום פניה ונגיעה אישית, אז אין תקר בגלגל והאוטובוס נוסע ללא שום הפרעה, בין אם נמצא בתוכו נוסע אחד, ובין אם נמצאים בתוכו חמישים נוסעים'. זה מה שאבא ענה והסביר".

כשאני מנסה להתחקות אחר רבותיו של הרב יורם זיע"א, אני מתחיל להבין שהם מורכבים מפסיפס רחב מאוד, הכולל בתוכו מגוון מגזרים יש שם הרבי מליובאוויטש, החזון אי"ש, הבבא סאלי, מרן הרב עובדיה יוסף והרב יששכר מאיר, זהו שילוב נדיר ומיוחד המסמל בתוכו אהבת ישראל אמתית. "לאבא היה קשר קרוב והדוק מאוד עם הבבא סאלי זצ"ל, אשר נתן בו את אמונו, והיה קורא לו: 'רבי מיכאל בעל המשניות'. לבבא סאלי היה מנהג לסיים כל חודש ש"ס משניות, על ידי קריאת שמונה עשר פרקים כל יום. זה מועיל מאוד לתיקון הנפש, וזה מנהג ידוע אצל הרבה צדיקים. לעת זקנותו של הבבא סאלי, כשהתקשה בקריאה, הוא ביקש מאבא שיקרא לפניו את המשניות בכל יום. בסוף החודש הבבא סאלי העניק לו כמה לירות, ואבא שמר עליהן מכל משמר. באחת הפעמים, כשהוא ישב עם הבבא סאלי, הגיע מבני ברק יהודי תלמיד חכם, שרצה לפתוח ישיבה על שמו של הבן איש חי. הבבא סאלי אמר לו שלפתוח ישיבה זה דבר מצוין, אבל שלא יפתח על שם הבן איש חי, כי בשביל לקרוא ישיבה על שמו של הבן איש חי, זה חייב להיות מאה אחוז ישיבה לשם שמיים. כאשר אבא שמע את דברי הבבא סאלי, גמלה החלטה בליבו - בעזרת ה' יתברך אפתח מוסדות על שם רבנו הבן איש חי זיע"א. ואכן, לימים, בי"ג אלול התשמ"ה, אבא זיע"א הקים את ישיבת 'רב פעלים' על שם הבן איש חי".

אביך נודע גם בדרכו המיוחדת בחינוך. במה היא באה לידי ביטוי?

"אבא היה מתייחס לכל ילד כאל ספר תורה, כפשוטו, והיה נוהג בכל ילד כבוד והערכה כאדם מבוגר. אבא לא ראה גופים - הוא ראה נשמות. אבא תמיד היה אומר: 'חינוך אינו אילוף, חינוך הוא הולדת רצון'. אחד היסודות החשובים בחינוך, שאבא חי והטמיע אותם בסביבתו הקרובה והרחוקה, הוא הדוגמה האישית, בבחינת 'נאה דורש נאה מקיים'. כשהיינו ילדים קטנים הוא חינך אותנו לקום לתפילה בנץ החמה. הקושי לילדים לקום בשעה כזו הוא בל יתואר, אבל אבא היה מעיר אותנו בכזאת נעימות וחביבות שאי אפשר לתאר. פעמים שהיה יושב לצדנו ארבעים דקות, בהן היה מצחיק ומבדח אותנו תוך כדי שינה, מבטיח לנו הפתעות יפות, והכל בסבלנות אין קץ. אחותי הבכורה סיפרה לי שבילדותה יום אחד היא קמה בבוקר והרהרה לעצמה: 'אבא שלי ממהר ואין לו זמן לראות את המחברות שלי'. והנה לאחר כמה ימים היא קמה בבוקר, וראתה מכתב על השולחן. היה כתוב בו 'נחמהל'ה בתי היקרה והאהובה מאוד, היה לי הרבה עונג ושמחה לפתוח את הילקוט שלך ולראות את הספרים שלך, לראות את הכתב היפה שיש לך ואת הסדר במחברות. כל הכבוד...'. בנוסף למכתב היה גם ממתק קטן וטעים. זאת הייתה דרך החינוך של אבא".

אהבת ישראל יוקדת

לצד מוסדות התורה אשר הקים מתוך אהבת ישראל שבערה בו, מפורסם היה הרב אברג'ל כפועל ישועות בקרב הארץ. רבבות עמך בית ישראל שיחרו לפתחו מדי יום ביומו לברכת קדשו, ליטול הימנו עצה ותושייה וליהנות מזיו פניו הקדושות והטהורות.

הרב, כרועה נאמן לצאן מרעיתו, האיר פנים לכל פונה, העניק לכל אחד את התחושה כאילו הוא בן יחיד, ויש לו כל הזמן שבעולם עבורו. אהבתו לזולת באה לידי ביטוי בעמותת החסד שהקים, 'ברכת יוסף ופעולת צדיק', במפעלי חסד ארציים, בחלוקת מזון ובסיוע לנזקקים. אלפי משפחות קיבלו מדי חודש את הסיוע הנדיב, ללא הבדל השתייכות עדתית. סיפורים רבים נקשרו סביב פעולות החסד הרבות, אבל מקרה אחד מאלף מעיד על רמת הרגישות שנדרשה אל מול ציבור הנזקקים.

"שלוש שנים לפני הסתלקותו של אבא הוא פנה אליי וביקש שאברר לו אודות משפחה מסוימת, שידוע לו כי היא זקוקה לעזרה כספית", מספר הרב ישראל, "אבא אמר לי שהוא מעוניין לדעת את הכתובת המדויקת שלהם. עברו יומיים מאז, הרמתי טלפון למשפחה המדוברת וביקשתי לדעת את הכתובת שלהם. סיפרתי להם שמחר אהיה אצל הרב, והוא יביא לי מעטפה עם סכום הגון ומכובד בעבורם. 'מחילה, כבוד הרב', השיבו לי מעבר לקו, 'אבל כבר אתמול הגיעה אלינו מעטפה מהרב יורם, עם סכום כסף נכבד לכבוד החג'. הייתי המום, כשניגשתי לאבא הוא אמר לי: 'כשאמרתי לך שתברר לי, התכוונתי שתברר לי מיד, מבלי להתמהמה אפילו רגע אחד, וזה לקח לך יומיים. איך אפשר להשאיר משפחה במשך יומיים בכזה מצב קשה?'. זאת הייתה הגישה הרגישה בכל מעשי החסד אשר היו חלק מפעולותיו של אבא".

ספריו הקדושים שראו אור

הרב יורם אברג'ל זצ"ל חלה במחלת הסרטן, ולאחר מאבק של מספר חודשים נפטר בליל שבת פרשת בראשית, כ"ז בתשרי תשע"ו (1 באוקטובר 2015). בהלווייתו השתתפו כרבע מיליון בני אדם, מכל קצוות הקשת היהודית בארץ ובעולם. הוא הותיר אחריו ספרי קודש רבים פרי עטו, כמו 'בצור ירום', 'אמרי נועם', 'קול רינה וישועה', ו'ירום ונישא'.

לאחר פטירתו של הרב אברג'ל, מי שלקח על עצמו את הנהגת הקהילות הם בניו ממשיכי דרכו: הרב חיים יוסף דוד שליט"א והרב ישראל שליט"א. הרב ישראל ממלא את מקומו גם במסירת השיעורים, והוא מוסר שיעורים בבהירות בכל מקצועות התורה בכל רחבי הארץ. בשיעוריו המאלפים והמחכימים נותן הרב מקום של כבוד לבניין הנפש, לחינוך ילדים, לזוגיות בריאה ולפיתוח האישיות על מגוון כוחותיה. לאחר השיעורים ברחבי הארץ מגיע קהל רב להתייעץ ולהתברך.

כהמשך למסכת חייו המופלאה של הרב אברג'ל זיע"א, הרב ישראל שליט"א הקים, ייסד, שכלל ובנה את בית המדרש המאי"ר לארץ', שבו יושבים אברכים חשובים מבחירי תלמידיו של הרב יורם זצ"ל אברכים תלמידי חכמים ששוקדים, עמלים ויגעים להוציא לאור עולם את תורתו העתיקה והקדושה, תורה שהרב יורם התבטא עליה ואמר "בכוחה לטהר את העולם כולו, ולהכשירו לקראת הגאולה בחסד וברחמים".