מהכפרים ההודיים לחתונה בהפרדה: "הרגשתי שהקב"ה חטף אותי"

"הגעתי לקצה השני של הגלובוס, ודווקא משם נשאבתי אל האמת", אומרת מיכל בלהנס כשחיוך מתוק מרחף על שפתיה. היא לבושה בקפידה ובצניעות, מגדלת את ששת ילדיה באהבה רבה, מנהלת חברה גדולה העוסקת בסופר פוד, תוספי תזונה וקוסמטיקה טבעית, ולמען האמת - קשה להאמין שעד לפני 12 שנה נראו חייה שונים כל כך.

היא גדלה בקריית טבעון, "בבית חילוני לגמרי", כהגדרתה. "לא ידעתי כלום על יהדות", היא מספרת, ובמילה 'כלום' מתכוונת לכלום. "לא ידעתי אפילו שיש זמן להדלקת נרות שבת... מבחינתי דת הייתה משהו שחור כזה, הדתיים היו בעיניי האנשים השחורים שבאים לטבע, משאירים מלא חד פעמי, צועקים והולכים, זה מה שחשבתי. זה היה נראה לי כל כך לא מעניין, עד שלא העליתי בדעתי מעולם לשאול ולהתקרב".

(צילום: shutterstock)

ילדות של ריקוד

במשך כל שנות ילדותה הייתה מיכל רקדנית מקצועית. "הופעתי בטבעון על כל במה אפשרית, ובהמשך למדתי במגמת אומניות הבמה. בתקופת שירותי בצבא קיבלתי מעמד 'רקדנית מצטיינת' – מה שאפשר לי להמשיך לעשות את מה שאני טובה בו גם בתוך הצבא. באותם ימים הייתי בת שמונה עשרה, חייתי בתל אביב והתקבלתי ללהקה נחשבת, בה הייתי הצעירה ביותר, רקדתי המון והופעתי בארץ ובחו"ל. באמת לא חסר לי כלום".

בהמשך, לקראת גיל 22, היא יצאה, כמו בני נוער רבים, לטיול בחו"ל. "במשך שנתיים טיילתי במרכז אמריקה ובמזרח, לא חזרתי לארץ, אפילו לא לגיחה קטנה. בשונה מהישראלים שמחפשים כל הזמן ישראלים נוספים ואוכלים במסעדה פלאפל, אני דווקא ניסיתי להיטמע בחיים בחו"ל, להכיר אנשים חדשים ולאכול את האוכל המקומי. כשהייתי בכפרים בהודו למדתי הינדית והתרועעתי עם תושבי הכפרים הכי נידחים, לבשתי אפילו את הבגדים שלהם. רציתי להיות רק איתם, איפה שראיתי ישראלים, עשיתי מיד 'אחורה פנה'".

אחרי שלוש שנים של טיולים בלתי פוסקים, היא רכשה כרטיס חזרה לארץ, אלא שאז הכירה בחור ברזילאי וברגע האחרון החליטה להמשיך אתו את המסע. אלא שבאותם ימים קרה משהו בלתי צפוי. "גיליתי שאני בהריון", היא מספרת, "זו הייתה הפתעה גדולה, אבל היה ברור לי שאני שומרת על ההיריון הזה ולא מוותרת. אז עצרנו את הטיול ונסענו לארץ. האמת היא שלהורים שלי היה קשה לקבל את זה. אמנם הם מנהלים בית חילוני פתוח, אבל מכאן ועד להביא בחור גוי מברזיל? התחושה הייתה של 'עד כאן', אבל אני לא הבנתי עד כמה זה חמור, משהו מהמרדנות תמיד היה בי ולא הסכמתי לשמוע על אף דרך אחרת". מספר חודשים לאחר מכן היא ילדה את בתה הבכורה בלידת בית, כפי שילדה אחר כך את יתר ילדיה.

אם במשפחתה של מיכל ציפו שהיא תישאר להתגורר בארץ עם בתה החדשה, הסתבר להם עד מהרה שתכניותיה שונות לגמרי. "כשהתינוקת הייתה בת כמה חודשים, החלטנו לטוס איתה להודו ולהמשיך את הטיול. במשך יותר משנה הסתובבנו ברחבי הודו, כשאני כלל לא מודעת לבעייתיות הגדולה שיש בקשר הבלתי כשר עם אותו בחור גוי. הפעם נטמענו עמוק-עמוק בתוך הכפרים ההודיים, התקרבנו מאוד לאחד הגורואים, אפילו החלפנו את שמותנו לשמות של החסידים שלו. הוא הפך להיות המורה הרוחני שלנו, התלבשנו רק בבגדים מסוימים, עברנו חניכות רוחניות ודברים בסגנון, ואחר כך המשכנו להסתובב בהודו, כשאני מלמדת יוגה ומחול, והוא מעביר סדנאות תרפיה. התינוקת הייתה אתנו כל הזמן, כשאנו סוחבים אותה במנשא לכל מקום ומשתמשים בחיתולי בד, אותם שטפתי בכל מקום שהגענו אליו. במשך שעות היינו נוסעים באוטובוסים כשהיא ישנה על הברכיים שלנו".  

שנים לאחר מכן פגשה מיכל מישהי שהכירה אותם באחד מבתי חב"ד בו ביקרו, והיא התחילה לבכות מרוב התרגשות. היא אמרה לה: "היית כל כך מרוצה מעצמך, שאפילו אני איבדתי אמון בכך שיש סיכוי שתתחזקי ותחזרי בתשובה. היית נראית לי מקרה אבוד".

"הקב"ה עשה לי 'מחטף'"

בסיומה של אותה שנה, עוד כשהייתה בהודו, התחילה מיכל ללמוד את 'שיטת ימימה'. "זה היה באופן חילוני ולא קישרתי בין זה לאמונה, אבל השיעורים מאוד עניינו אותי והייתי מרותקת אליהם. כאן אני זוכרת בפעם הראשונה את התסכול מכך שאני לא מצליחה להסביר לברזילאי שלצידי בשפה האנגלית את התובנות שיש לי מהלימוד בעברית. כי השפה של שיטת ימימה, מתחברת כל כך לתודעה ולנשמה, שאין שום אפשרות לתרגם זאת לשפות זרות".

בתם באותם ימים כבר הייתה כמעט בת שנתיים, ומיכל הרגישה שמגיע להורים שלה לחוות קצת את נכדתם הראשונה. "קניתי כרטיסים לארץ, רק לי ולתינוקת, אבל התעקשתי שזה יהיה כרטיס הלוך-חזור, כך שאוכל אחרי חודש בדיוק לחזור להודו. זה לא היה פשוט, כי בשגרירות דורשים תקופת צינון בארץ של כמה חודשים, אבל אני הודעתי להורים שלי שאם אין כרטיס חזור אני לא באה. אבא שלי הפעיל קשרים והצליח לקבל אישור מיוחד". 

איך הרגשת כשחזרת לארץ?

"בהתחלה זה היה סוג של שוק. אני זוכרת מיילים ששלחתי לבחור הברזילאי: 'כל כך משעמם פה בארץ, ואיזה חיים נפלאים וצבעוניים יש לנו בהודו...' כך הרגשתי בימים הראשונים, עד שהקב"ה החליט ברוב רחמיו לעשות לי 'מחטף'". מאותו רגע התחיל החודש המטלטל ביותר בחייה. "קשה לי להיזכר מה בדיוק היה בו, אבל התחושה הייתה כמו להיוולד מחדש".

איך זה קרה?

"אני בעצמי לא הבנתי מה קורה לי, אפילו לא ידעתי לתרגם את הדברים לדת, כי לא הכרתי דת ולא ידעתי מה זה לחזור בתשובה. בכל משפחתי הקרובה והמורחבת אין אף בעל תשובה. באותם ימים קראתי לדבר הזה בשם 'גורל'. הרגשתי באופן מאוד חזק וברור מבפנים שיש לי פה בארץ איזה גורל שאני לא חיה אותו, אבל אני צריכה לחיות אתו, אני לא מבינה מהו, אבל יודעת בוודאות שהוא קיים וצריכה לברר אותו, ודבר אחד ברור לי – אם לא אחיה אותו – הנשמה שלי תמות".

מה גרם לך להרגיש את זה?

"אני באמת לא יודעת, אולי זה הלימוד של ימימה שעשה משהו לנשמה שלי או אולי הלידה שהתחילה למעשה תהליך טבעי של חזרה למקורות. התחושה שלי היא שהקב"ה פשוט לקח אותי יום אחד בפינצטה ממקום אחד ושם אותי במקום אחר".

ואז התחילו להגיע ההבנות בזו אחר זו. "ההבנה הראשונה הייתה שאני לא יכולה לחזור עכשיו להודו, למרות שמחכה לי שם מישהו ששואל אותי שוב ושוב מה קורה לי, ההבנה השנייה היא שאני גם לא אוכל לחזור בעתיד, וההבנה השלישית היא שאני חייבת לדבר עברית, לא מסוגלת עוד להשתמש בשפות אחרות. כך חייתי במשך כמה שבועות מבולבלים, כשאני לא מבינה מה קורה לי. זה לא שבחרתי לחזור בתשובה, התשובה בחרה בי. אמנם אחר כך הצטרף לכך השכל והתחלתי להתקרב מיוזמתי, אבל באותו שלב זה קרה מעצמו, ולא יכולתי בשום אופן להגיד לא או להתנגד, זה פשוט היה חזק ממני".

איך הגיב הבחור הברזילאי?

"הוא נלחץ מאוד והגיע לארץ. במשך חודש ימים היינו בתוך סיר לחץ, ניהלנו שיחות על גבי שיחות, תוך כדי בכי עצום, כשאני ממשיכה להיות חזקה בנקודה של 'יש לי כאן דבר שאתה לא שייך לו ואתה לא חלק ממנו, ואני חייבת לברר אותו לבד'. אחרי חודש הוא טס בחזרה לברזיל והשאיר אותי לבד עם הילדה, ואז באופן מידי המשכתי ללמוד ימימה ובמקביל יצרתי קשר עם מישהי מארגון קירוב, שהתחילה להיפגש איתי ולימדה אותי באופן קבוע על היהדות".

מיכל מציינת שמאותו רגע התרחש הכל באופן מהיר. "אני טיפוס שקופץ למים עוד לפני שאני יודעת לשחות, וכך גם היה בלימוד היהדות, תוך שבועות ספורים ממש התחלתי לשנות את סגנון הלבוש שלי ולשמור שבת, התחלתי להבין מהי תפילה ואיך שומרים על כשרות, והכל מהר-מהר".

מספר חודשים לאחר מכן היא הודיעה סופית לבחור הברזילאי שהם מסיימים את הקשר. לאחר מכן התחילה ללמוד באור הגנוז והצטרפה למסלול יוגה ברוח היהדות. "חזרתי בתשובה שלמה, ואולי זה נשמע בלתי יאומן, אבל תוך חמישה חודשים מצאתי את עצמי תחת החופה, זוכה להתחתן בחתונה בהפרדה מלאה".

(צילום: shutterstock)

לחזק ולהתחזק

מאז החזרה בתשובה שינתה מיכל את כל אורח חייה. "זכיתי להביא לעולם עוד חמישה ילדים, ותוך כדי כך הרגשתי שאני חייבת לפתח גם את עצמי, אז בשנים האחרונות הקמתי עסק שנקרא 'ספירולינה פול לייף' שמציע מגוון מוצרי סופר פוד, תוספי תזונה וקוסמטיקה טבעית בחנות אינטרנטית, הכל על טהרת הבריאות לפי שיטת טיפול המשלבת את הפנימי והחיצוני. אני גרה כיום בקריית טבעון, ובכל פעם מחדש זה משעשע אותי, איך שמהמקומות המרוחקים ביותר בעולם, בהם לא דיברתי כלל עברית והייתי כל כך מנותקת, בחרתי לחזור דווקא ליישוב בו גדלתי. אגב, מאז שחזרתי מהודו לפני 12 שנים, יצאתי מהארץ רק בנסיעות לקברי צדיקים, למטרות תפילה".

מה אומרים הורייך על החזרה בתשובה?

"אחרי שהם היו בטוחים שנכדיהם יהיו ברזילאים ויפגשו אותם אחת לכמה שנים, האופציה של חזרה בתשובה כבר לא כל כך נוראה בעיניהם..." היא צוחקת, "וברצינות – להורים שלי לא קל. הם מקבלים אותי באהבה ורואים את השינוי החיובי שחל בי בהמון מישורים, אבל מצידם זו עדיין התמודדות".

מיכל גם מדגישה כי היא מרגישה עדיין בתהליכי התקדמות. "אני יודעת שאני במקום הנכון, אני חיה את החיים שעל יהודי לחיות, ומהבחינה הזו אני שלווה ורגועה, אבל אני מרגישה שמעבר לכך יש לי גם ייעוד ושליחות פרטיים, אותם אני מנסה כל הזמן לברר ולדייק.  זו עבודת חיים והיא בלתי פוסקת". גם לגבי חשיפת הסיפור האישי הזה, מוסיפה מיכל שהיא בתפילה להיות שליחה נאמנה ולזכות לחזק דרכו אנשים נוספים בדרך השם.

ליצירת קשר עם מיכל בלהנס: michal@spirulina.co.il