יש לילד מורה, ויש לו הורה. אל נא תערבו בין השניים!

המורה מתקשרת לאם הדאוגה: "אני לא יודעת מה לעשות עם הילדה, היא כל השיעורים מפטפטת בלי הפסקה. את חייבת לדבר אתה על זה, להעניש אותה בחומרה ולחשוב מה עוד לעשות!".

אמא יושבת בבית וחושבת מה לעשות. מה לעשות עם הילדה שמפטפטת בשיעור, מה לעשות עם הילדה השנייה, שלא מסכימה ללכת לחנות, כשהיא שולחת אותה, מה לעשות עם הבן, שרב עם אחיו כל הזמן, מה לעשות עם חשבונות החשמל, שלא שולמו משום מה, ומה לעשות עם עצמה שלא מצליחה לצאת לעבודתה בזמן.

האם באמת אמא צריכה לחשוב מה לעשות עם הילדה שמפטפטת בשיעור?

האם זה תפקידה?

האם זה מה שהיא צריכה להכניס לסל המחשבות והתהיות שלה?

נכון שלמורה יש 35 תלמידות בכתה, נכון שהמורה מתמודדת בעצמה, לבדה מול כולן, נכון שהבת שלה ממש מפריעה. אבל היא בקושי מסתדרת איתה, עם האחים האחרים, עם המטלות הנוספות שמונחות לפתחה, בביתה, לאן בדיוק תכניס את המטלה הבאה?

לא פעם מורה או גננת פונה לאמא בבקשה לסדר את העניינים עם הבת שלה. אמא רוצה לעזור, אבל זה קשה לה. היא לא נמצאת שם בגן או בכיתה, כדי לראות מה קורה בדיוק, היא לא יודעת אפילו איך נראית הכיתה כשהבת מפטפטת. האם כולן מפטפטות עם כולן? האם רק היא מתנהגת כך? האם דברי המורה מעניינים אותה? אולי המורה מגזימה? אולי היא ממעיטה?

קשה לאמא לפשר ולגשר על מהומות הבית, אף על פי שהיא מצויה בהן, ויודעת מי נגד מי ומה נגד מה. חישבו כמה קשה לאמא לפתור גם את הבעיות שהיא אינה עדה להן, ואינה מודעת לפרטיהן.

כשאמא אינה יודעת איך להגיב, ונבהלת מדברי המורה, היא מגיבה - מרוב לחץ - בכעס, בעונשים, בכוחניות, בסנקציות, ואלו מביאים את היחסים בינה לבין הילדה לשפל.

כל מורה חייבת להבין, שמשתפים אימהות (וכדאי לשתף) כשהן יכולות לעזור - בעצה, בהכוונה, ברעיונות או בכל צורה אחרת. מיידעים הורים, אבל לא מצפים שיפתרו את הבעיה בכיתה,

 לא משתפים אותם כשהם מחוץ לתמונה ואינם יכולים  להועיל, ואולי אף עלולים להזיק.

משתפים אימהות או אבות כשצריכים לדעת מה קורה עם הילד בבית, ואולי כשזה מתקשר למערכה, אבל לא כשעיקר ההפרעה נערכת בכיתה, מול המורה, לצד הילדות, וההורים אינם קשורים לזה.

הורים חייבים לדעת שמותר להם להסביר למורה של הבן או למורה של הבת שזהו תפקידו/ה ולא תפקידם, אבל להסביר בצורה יפה, ללא התלהמות וללא חוצפה.

קשה למורה בכיתה עם הילדה? כדאי שהיא תבדוק את השטח. תנסה להבין מה מפריע לילדה, מה מקשה עליה לנהוג כשורה? מה היא רוצה לומר בהתנהגותה?

אם המורה תסתכל על הכיתה כפרויקט שלה, ותנסה להבין ולעזור, היא לא תזדקק לאמא שתבוא להיות לעזר. כי למורה יש מחויבויות משלה, ולאמא יש מחויבויות משלה, ואין לערבב בין אלו לאלו.