מהו יחס היהדות אל גויים?

אורי שואל: "שלום, נתקלתי ברשימת ציטוטים של חז"ל שעל פניו מביעים יחס שלילי כלפי גויים באשר הם. לדוגמה המאמר: 'ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם, ואלו הם, גלות, כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע' (סוכה דף נב, ב), האם פירוש הדבר שהקב"ה שונא גויים? במה הם אשמים שנולדו גויים? אשמח להסבר".

שלום וברכה אורי, ותודה על שאלתך.

ודאי שהקב"ה אינו שונא את בריותיו, ההיפך הוא הנכון, כפי שאמרו חז"ל: "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט): כי בצלם אלהים עשה את האדם" (פרקי אבות, ג, יד).

הקב"ה מרחם על כל בריותיו. התורה ציוותה את בני ישראל שלא לתעב אפילו את המצרים והאדומים: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג, ח). יתר על כן, התורה מצווה לאהוב גרים, לרחם ולעזור להם, למרות שמוצאם מן הגויים; מה שמוכיח כי יחס התורה אל האדם לא מבוסס על מוצאו, אלא על מעשיו.

ישנם מסיתים שהוציאו בכוונה את דברי חז"ל מהקשרם, מציגים שלל "ציטוטים" המביעים יחס שלילי כלפי הגוי, בעוקרם את משמעותם המקורית. ומהי האמת? כיוון שרוב הגויים בעולם היו עובדי אלילים, שאינם שומרים אפילו שבע מצוות בני נח בסיסיות (לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף וכו'), חז"ל כתבו עליהם במילים קשות. מסיבה זו, שמם של הגויים מתחלף לעתים קרובות בגמרא עם הביטוי עכו"ם, שפירושו "עובדי כוכבים ומזלות".

אולם, לגוי הגון וישר יש כינויים אחרים בגמרא, כמו "בן נח" ו"גר תושב". גוי ששומר שבע מצוות בני נח נקרא גם בשם "חסיד אומות העולם", ויש לו חלק לעולם הבא. לכן חז"ל שיבחו גויים צדיקים והגונים כמו דמא בן נתינה (קידושין דף לא, ע"א).

המאמרים והציטוטים שראית התייחסו לרשעתם של גויים, אשר בחרו להתנכל ולהזיק לישראל, אך אין בהם שום ביקורת על עצם היותם גויים. הנה מדרש שמתייחס לנושא באופן ישיר, ויפתור את כל ספקותיך:

"מעשה בטורנוסרופוס (-מנהיג ברומא) ששאל את רבי עקיבא. אמר לו (טורנוסרופוס לרבי עקיבא): "למה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו, שכתב (מלאכי א, ב) "ואת עשיו שנאתי"?

אמר לו (רבי עקיבא): למחר אני משיבך.

למחר אמר לו רבי עקיבא (שהוא חלם חלום).

(שאל אותו טורנוסרופוס:) "מה חלמת זה הלילה ומה ראית?".

אמר לו (רבי עקיבא): "בחלומי היה לי הלילה שני כלבים, אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא" (רופינא היה שם אשתו של טורנוסרופוס!).

מיד כעס (טורנוסרופוס), אמר לו: "לא קראת שם כלביך אלא (על) שמי ועל שם אשתי? נתחייבת הריגה למלכות" (כלומר מצד הדין ברומא, אתה חייב במוות על זלזול במלכות הרומית).

אמר לו רבי עקיבא: "ומה בינך לביניהם? (במה אתה שונה מאותם כלבים), אתה אוכל ושותה והן אוכלין ושותין, אתה פרה ורבה והן פרין ורבין, אתה מת והן מתים. ועל שקראתי שמם בשמך - כעסת. והקדוש ברוך הוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ממית ומחיה, אתה נוטל עץ וקורא אותו 'אלוקים' כשמו, לא כל שכן שיהא שונא לכם?" (מדרש תנחומא, תרומה, סימן ג).

רבי עקיבא לימדנו, שכל הפסוקים והמדרשים השליליים שנאמרו על גויים, התייחסו למעשי הרשע והעבודה הזרה שלהם, בשל הכפירה ושפיכות הדמים. דברים אשר לא נאמרו כלפי גויים טובים ששומרים על צלם האלוקים שבהם.

התורה מלמדת אותנו שהבורא טבע רגש מוסרי בכל בני האדם כדי שידעו להבדיל בין טוב לרע. מסיבה זו, גם הגויים נדרשים לקיים "שבע מצוות בני נח", ובהם מצוות שהן בגדר מושכל ראשון כמו לא תרצח, לא תגנוב ולא תנאף. כשם שאברהם אבינו הגיע לאמונה ישרה ומידות טובות מתוך התבוננות פשוטה ביושר שכלו, כך נדרשים כל הגויים בעולם להבדיל בין טוב לרע.

היהדות מלמדת אותנו כי הגויים מקבלים שכר ועונש בעולם הבא בהתאם למעשיהם הטובים והרעים, כפי שנאמר בתהילים (פרק ט, יח): "ישובו רשעים לשאולה כל גויים שכחי אלוקים", ואמרו על בתוספתא (סנהדרין פיג): "אילו אמר הכתוב 'כל גויים' היינו אומרים שכל הגוים אין להם חלק לעולם הבא, עכשיו שאמר 'כל גויים שכחי אלוקים', הא הצדיקים שבגויים יש להם חלק לעולם הבא". עוד נאמר בתהילים (פרק קמו, ה): "ה' אוהב צדיקים", ואמרו על פסוק זה במדרש רבה: "אם מבקש אדם להיות צדיק, אפילו גוי יכול הוא".

כך סיכם זאת הרמב"ם במשנה תורה: "כל המקבל שבע מצוות, ונזהר לעשותן - הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא: והוא שיקבל אותן ויעשה אותן, מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו, שבני נוח מקודם נצטוו בהן" (הלכות מלכים ומלחמות פרק ח, הלכה יד), ופסק: "כן יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה"  (פרק י, הלכה יב).

* * *

האם הגויים נבראו כדי לשרת את ישראל?

ליאור שואל: "שלום רב. לפני מספר ימים חגגנו בעיר דיסלדורף בגרמניה הכנסת ספר תורה שני לבית הכנסת הבוכרי בעיר. בזמן שיצאנו לחצר מתחם בית הכנסת שמעתי שיחה בין שני אנשים מבוגרים ממני, השיחה עסקה ביחס שבין הגויים לישראל, אחד מהם טען שה' ברא את הגויים כדי לשרת אותנו, בעוד השני טען שעם ישראל צריכים להיות 'אור לגויים', כלומר להיות כלי המוליך את הגויים לעבוד את ה'. מה נכון? תודה מראש".

שלום וברכה ליאור, ותודה על שאלתך.

התשובה היא ששני האנשים צדקו, כל אחד מהם תיאר צד שונה של אותה אמת.

האמת השלמה היא, שכל הנבראים במציאות כולה - בעלי חיים, בני האדם, ישראל, ואפילו המלאכים - נבראו מתוך ולמען קיום הרצון האלוקי. כך אמרו חז"ל: "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז): 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'. ואומר (שמות טו, יח): 'ה' ימלוך לעולם ועד'. רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (פרקי אבות ו, יא).

הרצון האלוקי מתקיים מתוך שיתוף הנבראים, וכולנו משרתים את ה', כל נברא לפי דרגתו הרוחנית ותפקידו המתאים בבריאה. כשם שלמלך ישנם בנים ושרים הקרובים אליו הרבה יותר מעובדי המטבח והחצר, אשר נהנים מטובו ותפארתו בזכות קרבתם אליו, כך זכו בני ישראל להיות עם סגולה וקודש לה': "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים יד, א), "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו), עם זאת אין לשכוח שאנו עבדיו של הקב"ה: "כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כה, נה).

התכלית של כל הנבראים היא עבודת ה', ותכלית זו מושגת על ידי עסק התורה וכל משמשיה, כאשר התורה הקדושה הנה כתר המלכות של המציאות. הגויים יכולים להיות כלים להשגת התכלית החשובה הזו, או ההיפך חלילה. המציאות תמיד מכוונת אל קיום התורה, בזכותה העולם קיים: "כה אמר ה', אם לא בריתי יומם ולילה - חוקות שמים וארץ לא שמתי"! (ירמיהו לג, כה).

עבור תכלית זו יצר הבורא נבראים רבים בצורת ממלכה: בני ישראל הם בבחינת בני המלך והשרים היושבים בתוך הארמון, בעוד אומות העולם הם כאזרחיה של הממלכה המסייעים אותה מבחוץ. המלך הוא כמובן העיקר, והתכלית היא עבודתו.

אפשר לתאר בדרך משל את העולם כאורגניזם אחד - בני ישראל הם הראש המוליך את האיברים, שהם העמים השונים; כל האיברים הנם חלק מן הגוף, ולא נועדו לפעול נגדו. העם הנבחר נברא כדי להוליך, והעמים כדי להתהלך לאורו.

אך התכלית האלוקית מושגת בשיתוף כל הנבראים, כאשר עם ישראל הוא חוד החנית, הראש והעיקר המוליך את יתר האיברים. כשם שאין מלך ללא נתינים, ואין גוף ללא איברים, כך גם אין עולם ללא נבראים בדרגות שונות של שיתוף והטבה. העם הנבחר נברא כדי להוליך, והעמים כדי להתהלך לאורו. הוא והם - משרתים את הבורא יתברך.

עם ישראל מוביל את העולם, הוטל עליו התפקיד לקיים את העולם בכוח תורתו, ומכוחה להאיר את האומות באור האלוקי: "ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב ונצורי ישראל להשיב, ונתתיך לאור גויים להיות ישועתי עד קצה הארץ" (ישעיהו מט, ו). לסיבה זו שמו של ישראל התפרסם בכל העולם, כדי לתקן את האנושות ולקרבה אל גאולתה: "...ועיקר סיבה זו שיהא רוב חיותנו בגלות, דהקב"ה גילה לאברהם אשר נוצרו בניו להיות לאור גויים, וזה אי אפשר רק כשהם מפוזרים בגלות" (הנצי"ב לבראשית מז, כח).

כה התנבאו נביאי ישראל: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים... כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב, ב), אז כולם יעבדו את ה': "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט).

התורה היא תכלית הכל, ובמצב המתוקן והשלם של הבריאה, הגויים יהיו מסייעים לעם ישראל לעסוק בתורה בנחת ושלווה, בעוד עם ישראל מזכה את האנושות בכח תורתו - ממנה יורד שפע חומרי ורוחני לעולם כולו.

תפקידם של הגויים הוא לעבוד את ה' בהתאם לדרגתם הרוחנית, לשמור שבע מצוות בני נח וכך להיות אזרחים טובים ונאמנים בממלכה האלוקית, על זאת יקבלו שכר (כמובן, הדלת תמיד פתוחה לגויים דורשי ה' אשר מבקשים לזכות לקרבה האלוקית הגבוהה של הישראל, אשר בוחרים להתגייר). בני ישראל קיבלו את התפקיד החשוב ביותר בבריאה, שהוא עסק התורה, לכן שכרם גבוה מכל הנבראים בעולם הבא. כגודל המאמץ והאחריות, כך גודל השכר והקרבה הנצחית לאלוקים. פקיד בבנק אינו מקבל משכורת כמנהל הבנק, וכך בבריאה, כל נברא זוכה בהטבה כפי תפקידו וגודל מאמציו להתקרב לה'.

כתב הרמח"ל: "מה שנוכל להשיג בענין זה הוא, כי ה' יתברך הוא תכלית הטוב בודאי, ומחוק הטוב הוא להיטיב, וזה מה שרצה יתברך שמו לברוא נבראים שיוכל להיטיב להם, כי אם אין מקבל אין הטבה, ואמנם כדי שתהיה ההטבה שלמה ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיקבלו אותה המקבלים ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב, ולא ישאר להם בושת פנים כמקבל צדקה מאחר" (דעת תבונות יח).

ובהמשך כתב: "המעמיק בחכמה ימצא היות כל הנבראים מתקשרים קשר גמור זה בזה, שכולם צריכים להשלים הענין שאליו כיוונה המחשבה העליונה בבריאה, וכולם מתקבצים לתכלית אחת שתנאיו רבים וסדרם עמוק מאדם. רז"ל אמרו: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", וצריך להבין ענין הכבוד הזה, וכשנבין התואר הזה, נבין פקודת כל הנבראים בהשלמת הכבוד הזה. ועתה די לנו לדעת שודאי כל ענייני הבריאה מתקשרים ומתקבצים לתכלית אחת, ונדע על כן, כי אין שלמות עניינים במה שנמצאים איש לדרכו, אלא במה שהם מתקשרים זה בזה, ומתאחדים לתכלית האחת. ובאמת תראי שגם במעשים אין רע נמצא בעולם, אלא בחלקי הדברים טרם התחברם להשלמת הדבר, אך אין דבר מושלם שיהיה רע..." (דעת תבונות, קכח).

ההלכה מפרידה בין גוי רשע לבין גוי צדיק, ואף מצווה לסייע ולעזור לגויים טובים, הנקראים "חסידי אומות העולם". המאמרים והציטוטים שראית בדברי חז"ל התייחסו לגויים ולאומות שבחרו להרשיע, עליהם נאמר שהם שנואים בשל מעשיהם הרעים. אולם גם גויים יכולים לשוב בתשובה, ומסופר לנו כי עם בוא הגאולה ישובו כל אומות העולם בתשובה שלמה (ישעיהו פרק ב, ג-ד): "והלכו עמים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב... לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה".