לאהוב ולהאהיב את השבת: כך עושים את זה נכון

"ההכנות לשבת קודש זה חלק בלתי נפרד מעצם כבוד השבת. את הדגש על הכנות לשבת לא מוצאים בהרבה מצוות, ובשבת מוענק להכנות דגש מיוחד", אומר הרב יעקב ישראל בייפוס, מחבר סדרת הספרים "לקח טוב", בשיחה מיוחדת שהעניק לארגון "שמורה במבול".

"הרב שטיינמן אמר בשם החפץ חיים שיאן לתאר את גודל השכר שמקבלים על כל דבר, אף קטן, שעושים כדי לכבד את השבת", אומר הרב יעקב ישראל בייפוס. "דוגמה לכך מוצאים במסכת שבת (ל"ג, ב') את הסיפור הידוע על רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר, שיצאו מהמערה בערב שבת לאחר 12 שנה. ביציאתם, ראו אנשים חורשים וזורעים את שדותיהם. תמהו לעצמם ואמרו: 'האם אנשים אלו מניחים חיי עולם, את לימוד התורה, ועוסקים בחיי שעה – חרישה וזריעה'? וכל מקום בו היו נותנים את עיניהם, היה נשרף.

"יצאה בת קול מן השמים ואמרה: 'להחריב את עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!'. שבו למערה, וישבו שם 12 חודש נוספים. עם תום השנה יצאו שוב, וכל מקום בו היה מביט רבי אלעזר היה ניזוק, והיה רבי שמעון מביט בו ומרפאו.

"בערב שבת, ראו זקן כשהוא רץ ובידיו שני הדסים. שאלוהו: 'הדסים אלו בידיך, למה הם?' השיב: 'לכבוד שבת קודש'. שאלוהו שוב: 'ומדוע אינך מסתפק רק בהדס אחד?' השיב להם: 'נאמר בתורה 'זכור את יום השבת לקדשו', וכן 'שמור את יום השבת לקדשו'. לפיכך נטלתי הדס אחד כנגד 'זכור', והשני כנגד 'שמור'".

"אמר רבי שמעון לבנו: 'ראה, כמה חביבין המצוות על ישראל", ונחה דעתו של רבי אלעזר", מצטט הרב בייפוס את המדרש.

"מה עשה הזקן?", קורא הרב בייפוס, ומשיב: "דבר קטן לכבוד שבת. עצם הלב שנמצא כאן בדבר הזה הוא דבר גדול, שעורר את התפעלותו של רבי שמעון בר יוחאי".

מוסיף הרב בייפוס ומצטט את דברי הגמרא (שבת קי"ט, א'), בה מובא שרבי שאל את רבי ישמעאל בן רבי יוסי: "עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין?" אמר לו: "בשביל שמעשרין, שנאמר 'עשר תעשר', עשר בשביל שתתעשר". "עשירים שבבבל במה הן זוכין?", אמר לו: "בשביל שמכבדין את התורה", הוסיף ושאלו: "ועשירים שבשאר ארצות, במה הן זוכין?", אמר לו: "בשביל שמכבדין את השבת". 

מוסיפה הגמרא ומצטטת את דברי רבי חייא בר אבא, המתאר כי פעם אחת התארח אצל בעל הבית בלודקיא, ומרוב עושרו הביאו לפניו שולחן של זהב, אותו נשאו 16 בני אדם, ועל השולחן היו 16 שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים.

כאשר הם הניחו את השולחן לפני בעל הבית, אמרו: "לה' הארץ ומלואה", וכשהוציאו את השולחן, אמרו: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". רבי חייא פנה לבעל הבית ושאלו: "בני, במה זכית לכך?!" זו היתה התשובה: "אמר לי: 'קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה, אמרתי: 'זו תהא לשבת'". השיב לו רבי חייא: "אשריך שזכית, וברוך המקום שזיכה אותך לכך". 

לכבד את השבת כבר ביום חול

"עלינו לכבד את השבת כבר ביום חול. והקב"ה ישלם את השכר בעולם הבא, וגם בעולם הזה זוכים בזכות כבוד השבת לעשירות.

"כאשר מוסיפים על הקודש – מכניסים את השבת יותר מוקדם – זוכים למעלה גדולה מאוד בשל כבוד השבת.

"כתוב בספרים שכאשר אדם מגיע לעולם האמת, מי ששומר שבת לא נידון בשבת בגיהנום. יותר מזה: ההפסקה בדין מתחילה באותה שעה בה קיבל את השבת בעולם הזה.

"הרב שטיינמן אומר בשם החפץ חיים שציטט בשם גאון אחד, שאמר שאפילו אם התחיל לעסוק בצרכי שבת ביום שישי בבוקר, כבר מיום שישי בבוקר לא יהיה לו גיהנום.

"זהו חידוש עצום", מציין הרב בייפוס, "שמראה על הערך הגדול של כבוד השבת. כל זה נגרם בשל גודלה וחשיבותה האדירה של השבת".

"ממילא כל מה שנעשה במשך השבוע, ובערב שבת, לכבוד שבת. דברים אלו מתקבלים בחשיבות יתרה ובשכר גדול ועצום.

"כמו בכל דבר בעבודת ה', יש הרבה ניסיונות. לא תמיד קל לבצע את מה שמוטל. כשמדובר על להכין שבת, שבת גדולה, יש משפחות גדולות, לפעמים יש אורחים, והדברים יכולים לקבל תדמית של עול. צריכים להכין שבת, נאנחים ועושים. ולפעמים לא נאנחים, אך מרגישים: אין ברירה, וקמים ועושים.

אבל חלק מכבוד השבת זה האווירה: איך אנחנו מתכוננים לשבת?!

"האם אנחנו מחפשים להוסיף, להדר, לשכלל, להכין אוכל יותר טעים, לדאוג שהבית יהיה עוד יותר נקי?! או שמנסים רק לצאת ידי חובה.

"סך הכל אנחנו רוצים לגדל משפחה עם בית של תורה, בית של שבת, אז איך אנחנו יכולים לגרום שההכנות לשבת ייעשו בשמחה, בקלות ובחשק?

"זה דבר מאוד חשוב, כי בכך אנחנו מקרינים ומשרישים אווירה מתוקה של שבת. המתיקות של השבת מתחילה עם ההכנה. גם לטווח קצר, אהבת השבת, וגם לטווח ארוך – הילדים רואים את הגישה, אך מתכוננים לשבת, וכך הילדים סופגים מטענים חיוביים, וגם הם בעתיד יעשו את הדברים האלו בחשק ובשמחה.

"כדי לקבל את הנכונות להתכונן לשבת בקלות ובשמחה, כדאי לשים לב לרעיון נפלא, שקשור לכלל עבודת ה', ובפרט בהכנות לשבת.

"החידוש הוא בשם הצדיק רבי וועלוועל איידלמן זצ"ל, ששאל שאלה: אנחנו מוצאים בפרשת לך לך, שכתוב: 'ותענה שרי ותברח מפניה'. אומר רש"י: 'היתה משעבדת בה בקושי'.

"למה היא ברחה? כיוון שהיתה משעבדת בה בקושי.

"כולם עומדים ומתפלאים.

"שרה אמנו. שרה שמגיירת, עם המידות הנפלאות, האם של עם ישראל, שהיא תנצל ותענה את הגר?! לא מובן.

הסביר הרב איידלמן: "כתוב ברש"י שהיתה משעבדת בה בקושי, זה לא מוכרח להיות שהיא אכן התאכזרה אליה, התעמרה בה והטילה עליה משימות קשות.

אם השבת לא מוערכת, אז נכין את האוכל בחוסר חשק

"אלא מה?", שואל הרב בייפוס ומשיב את תשובתו הנפלאה של הרב איידלמן: "נתאר לעצמנו שאחד מגדולי הדור ניגש אלינו ומבקש כוס מים. מיד נרוץ בשמחה עד קצה העיר, בחשק רב לזכות לשרת את גדול הדור, ולא נחוש כל קושי או עייפות. כנגד זה, אדם אחר שיבקש מאיתנו כוס מים – בלי להגיד מילה, יהיה לנו הרבה יותר קשה לעשות זאת. כמובן נעשה זאת, אך לא באותו חשק.

"מה קרה? מה ההבדל? אלא, כשמדובר על גדול הדור, אני רוצה לעשות את זה, ובשבילי זה נחשב למשימה כל כך חשובה, שכדאי להקדיש, ולהקריב, ולהתאמץ עבורה. ממילא, ככל שאני מרגיש שזה שווה – מתגמדת כל הרגשה של קושי. לעומת זאת, ככל שמפלס החשיבות יורד – עולה המפלס של רמת הקושי.

"זו התשובה לתמיהה, מה קרה פתאום לתחושתה של הגר בבית אברהם. חשוב להבין: מדוע הגר, בתו של פרעה, החלה להיות שפחה? אומר רש"י במקום אחר: "שראה פרעה את הניסים שנעשו לשרה, אמר: מוטב שתהיה ביתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחרץ

"ואמר פרעה לביתו: 'את יכולה להיות גבירה, את הבת של המלך. אבל אני אומר לך: עדיף לך להיות שפחה שם ולא גבירה בבית אחר'. הגר שמעה מאביה דברים כאלה, והגיעה עם מוטיבציה גבוהה מאוד, וכל מה ששרה ביקשה היא עשתה בחשק ובזריזות.

שרה מן הסתם לא ביקשה עבודות פרך, אלא עבודות בית קלות. הגר עשתה זאת בשמחה, היתה לה הערכה עצומה לגבירתה, והיא חשה שהמטלות הן זכות עבורה.

אבל מה כתוב לפני? "ותראה כי הרתה – ותקל גבירתה בעיניה". ברגע שראתה שהיא עומדת ללדת, ושרה עדיין עקרה – כל ההערכה שלה לשרה ירדה.

"מה קרה כאן?!", חשבה הגר לעצמה. "סיפרו לי עליה ניסים ונפלאות. אז איך יכול להיות שאני זכיתי והיא לא?!", וכל ההערכה השתנתה. ממילא, כל אותן עבודות שעשתה בעבר בזריזות ובקלות – החלו להרגיש להגר כמו עינוי.

לא ששרה החלה להקשות עליה. עכשיו, זה היה נראה לה מטלה כל כך כבדה, משימה כל כך קשה. למה? כי ההערכה פחתה.

"בכל עבודת ה' זה ככה", מסביר הרב בייפוס. "ככל שנדע להעריך את הזכות שלנו להיות בנים לקדוש ברוך הוא, את ערכה של כל מצווה, קידוש ה', כבוד שמים, ודאי שאנחנו עושים זאת יותר בקלות. יותר בחשק.

"הוא הדין בהכנות לשבת. אם השבת לא מוערכת, אז נכין את האוכל כדי לצאת ידי חובה פחות או יותר, ואז זה גם מאוד קשה.

"אבל, אם נכיר ונדע את גודלה ותפארתה של השבת, ייחודה הגדול, המתנה הגדולה בבית גנזי מובילה אותנו להתעלות, לפלנטה אחרת, עם כל האוצרות שיש לשבת, לקדושת השבת, מעין עולם הבא. ככל שאנחנו מביטים על השבת בעין אחרת, ורואים כיצד חז"ל וגדולי ישראל בכל הדורות החשיבו כל כך את ההכנות לשבת – כי השבת כל כך גדולה.

"ממילא כשבאים בצורה כזו לא רואים בכך עול, עינוי, סבל – אלא נעשה את זה בחשק ובשמחה, וכך נקרין גם לכל הסובבים אותנו. וכך נזכה לאווירה הנעימה והשמחה של שבת, שההכנה שלה תהיה כראוי. שנזכה לשמור את השבת כראוי", מסיים הרב בייפוס את דבריו הנפלאים.

הרב זמיר כהן – כיצד נגרום לילדינו ליהנות מהשבת?​

שיעורים, סרטונים, הלכות וטיפים מחכים לכם במדור שבת.