העיתונאי זאב קם: "פספסתי הצעות עבודה שוות כי לא הסכמתי לעבוד בשבת"

"מדהים איך משפט אחד של ילדה קטנה יכול לפתור דילמה של הרבה שנים", אומר לי בחיוך דק זאב קם, 40, נשוי ואב לשניים המתגורר בירושלים, כתב הכנסת של 'כאן רשת ב''. אנחנו יושבים בבית קפה ידוע בשכונת קטמון, כאשר הוא חושף בפני את התהליכים הפנימיים שהתחוללו בו בשנים בהן עשה את צעדיו האיטיים אך הבטוחים כל הדרך חזרה אל חיק היהדות.

"התלבטתי במשך הרבה שנים אם להחזיר את הכיפה או לא", מתוודה קם. "אמנם גדלתי בבית דתי, אבל בשלב מסוים הורדתי אותה, וכשהתחלתי להתקרב שוב רציתי שהכיפה תחזור מהסיבות הנכונות. לא רציתי שהיא תחזור כי אני רוצה שהיא תעזור לי להשיג דברים מסוימים למשל. לא רציתי לקבל דברים בזכותה. רציתי לשים אותה 'לשמה' מה שנקרא. להחזיר אותה כי אני רוצה באמת.

"בתקופה ההיא כבר ניהלתי אורח חיים דתי, ובבית הלכתי עם כיפה, אבל מחוץ לבית לא. ידעתי שאם אתחיל ללכת כיפה זה יעורר מהומה, ואנשים ישאלו שאלות, ולא הייתי מוכן לזה. בערך לפני חצי שנה הבת שלי שאלה אותי איפה הכיפה, ולא יכולתי להסביר לה את המורכבות שיש בזה, הבנתי לגמרי את הבלבול שלה. היא לא הבינה למה בבית אני עם כיפה וכשאני חוזר מהעבודה אני בלי. בנוסף לזה, היא רגילה לראות אנשים עם או בלי כיפה, ולא פעם כך ופעם כך. בשבילי זה היה האות, ובאותו יום החזרתי את הכיפה. כתבתי על זה פוסט בפייסבוק כדי למנוע את השאלות בכנסת ובשאר המקומות, וברוך ה' הוא קיבל תהודה גדולה אז באמת נחסכו ממני רוב השאלות".

לא לחתונות של פוליטיקאים

בימים פוליטיים סוערים שכאלה, בהם כתבי הכנסת מגייסים את שארית כוחותיהם לטובת מערכת בחירות שלישית ברציפות ("זה כבר מאוד קשה הסיקור הממושך הזה", הוא מתוודה), קשה לתפוס את קם גם לחמש דקות בטלפון. עם זאת, כנראה שגם כתבי כנסת זקוקים למנוחה מדי פעם, ובזכות כך הצלחנו לתאם ראיון. "האמת היא שהגעתי לעיסוק התקשורתי באופן די מקרי", הוא מספר. "בתור ילד או נער לא חשבתי על התחום הזה, ולמען האמת אני עורך דין בהכשרתי, אבל כבר בתקופת ההתמחות הבנתי שעריכת הדין לא מעניינת אותי. סיימתי את בחינות הלשכה כמו שצריך, אבל היה לי ברור שאני מחפש משהו אחר.

"התגלגלתי בין כמה דברים ואיכשהו בגיל 28 התחלתי ללמוד בבר אילן לימודי תעודה בתקשורת ועיתונאות, ובמקביל התחלתי לכתוב טורי דעה בכל מיני מקומות. זמן קצר לאחר מכן התחלתי לעבוד במקומון ברמת גן, ושנה אחר כך עברתי לתוכנית הבוקר של 'רשת' עם אברי גלעד. בתקופה ההיא כבר היה לי ברור שהדבר שהכי מעניין אותי הוא הסיקור הפוליטי, כי פוליטיקה תמיד מאוד עניינה אותי.

"לשמחתי, ב-2010 הקימו את גלי ישראל, רדיו עם אג'נדה ימנית ברורה, ושם קיבלתי את התפקיד הראשון שלי ככתב פוליטי. בהמשך עבדתי גם במעריב, מקור ראשון, כיום בתאגיד, ובכלל - אני כבר ברוך ה' מעשור בכנסת, אבל ל'גלי ישראל' יש לי מקום מיוחד בלב. בגלי ישראל היה מאוד קשה כי היו המון בעיות - קשיי קליטה בשידורים, כוח אדם מצומצם, ובכלל – בעיות טיפוסיות לכלי תקשורת חדשים, וביניהן שכמעט אף אחד לא הכיר את התחנה. הייתי גם הכתב של התחנה וגם הפרזנטור שלה. הרבה פעמים כדי שאנשים יסכימו להתראיין הייתי צריך להסביר להם שיש בכלל תחנה כזו".

כיצד החינוך הדתי שקיבלת השפיע על עבודתך המקצועית כעיתונאי?

"יש דברים כלליים שאני מאוד מקפיד עליהם, כמו למשל לא להתערבב יותר מדי עם הח"כים, כי בסופו של דבר אני מסקר אותם, ולכן למשל אני לא הולך לחתונות של פוליטיקאים שמזמינים אותי. מאוד חשוב לי לדעת שאהיה נקי ולא מוטה בסיקור שלי.

"אבל מעבר לכך, למשל בדברים שקשורים ללשון הרע, אני בטוח שהחינוך הדתי שספגתי משפיע עלי בהקשר הזה. הרבה פעמים אני מאוד מתלבט מה לפרסם ומה לא. אני אפרסם ידיעה רק אחרי שאוודא שהיא נכונה במאה אחוז, ושיש צידוק לפרסם אותה. הרבה סיפורים הפסדתי בגלל הזהירות בעניין הזה. למשל, לפני כמה שנים הגיע אלי מידע על אדם שהתמודד למשרה מסוימת, שכנראה שהיו בעיות חמורות עם טוהר המידות במבחנים מסוימים שעשה בעבר. זה היה מאוד מפתה לפרסם את זה, אבל בגלל שלא יכולתי להביא את הסיפור להצלבה מלאה - ויתרתי על זה בסופו של דבר".

קולגות שלך סיפרו לי בעבר שאתה גם משתדל להימנע מדיווחים 'צהובים' ככל הניתן.

"כן, צהוב יש גם בתחום הפוליטי, ואני עושה הכל כדי לברוח מזה. למשל כשביקשו ממני לסקר דברים שקשורים לשרה נתניהו די ברחתי מזה. זה צהוב בעיני. או דברים שקשורים לשעות הפנאי של השרים והח"כים, אפילו כשמגיעה איזו תמונה מסקרנת, אני נוהג שלא לפרסם. אני מודה שלצערי יש דברים שאני לא יכול להימנע מהם, ואני נאלץ לדהור עם העדר, כי זה הכותרות הראשיות בשאר המקומות, ואי אפשר לטמון את הראש בחול. למשל, בכנסת הקודמת הופץ סרטון של ויכוח בין שני ח"כים בחניון הכנסת, ולא יכולתי להתעלם ממנו. אבל בגדול לגבי דברים כאלה אני אומר לעצמי: 'אם פרסמת את זה – מה הועלת לעולם?', ועובר הלאה".

זמן איכות עם אבא

בשעה שקבוצות הוואטסאפ רוטטות ללא מנוח בטלפון הנייד של קם, וספינים מושחזים מנסים לעשות את דרכם למוחם העייף של הכתבים הפוליטיים, חוזר קם למחוזות ילדותו. "נולדתי בגבעתיים וגדלתי בבית ציוני דתי. שירתי בחטיבת המבצעים בקריה, בתחילת השירות הורדתי את הכיפה, אבל לא מחוסר אמונה. תמיד המשכתי להאמין, פשוט רציתי לחיות חיים נוחים יותר. יחד עם זאת, אף פעם לא הפסקתי להניח תפילין, לשמור כשרות, וללכת לבית הכנסת בליל שבת. אפשר להגיד שבשנים ההן הייתי סוג של מסורתי.

"כשהייתי בן 26", ממשיך קם, "התחיל להתרחש השינוי. רציתי לבלות יותר זמן איכות עם אבא שלי, אז התחלתי ללכת איתו בשבת בבוקר לבית הכנסת, והחוויה הזו איתו עשתה לי חשק לחזור יותר לחיי תורה ומצוות. זמן מסוים אחר כך, כשהתחלתי לחפש עבודה בתחום התקשורת, היה לי חשוב לא לעבוד בשבת. אמרתי לעצמי שזה יהיה קו שלא אעבור. בתחילת הדרך פספסתי הצעות עבודה שוות בגלל שלא הסכמתי לעבוד בשבת, אבל הרווח היה עצום הרבה יותר".

עיתונאים רבים בישראל אכן עובדים בשבת, מעולם לא נדרשת?

"תודה לאל לא הכנסתי את עצמי למצבים שבהם הייתי צריך לעבוד בשבת. בנוסף לכך, עבדתי הרבה שנים בכלי תקשורת שמזוהים עם הימין, ושם שמירת השבת הרבה יותר נפוצה. בכל מקרה, אחרי כמה שנים בגלי ישראל עברתי למקור ראשון, שיושבים בירושלים, אז החלטתי לעבור לגור בעיר, וגם זה עזר לי עם שמירת השבת. לא כל כך הכרתי אנשים בירושלים, רק את מי שעבד איתי אז בעיתון, והם היו דתיים.

"החזרה לירושלים השפיעה עלי מכמה בחינות טובות, וזו גם הייתה הפעם הראשונה מאז התיכון שחייתי בסביבה שמורכבת בעיקר מאנשים דתיים. באופן אישי עדיין לא חזרתי לחיי תורה ומצוות, אבל למשל שבת לא שמרתי רק בתוך הבית. הפסקתי לנסוע בשבת ולחלל שבת גם בחוץ. בירושלים כאמור החברה הייתה יותר דתית, זה השפיע  עליי, ופתאום כשחשבתי על הדברים הגעתי למסקנה שלא הייתה סיבה עקרונית לכך שהפסקתי לשמור מצוות. סך הכל הייתי ילד כשעזבתי את הדת, והבנתי שמרדתי רק כי פתאום יכולתי. לצד זאת, ידעתי שמעולם לא הפסקתי להאמין, לא הפסקתי לדבר עם ה', ואז דברים חזרו – תפילות, סעודות שבת, ודברים נוספים".

מה לגבי הבית שרצית להקים? זו שאלה שחשוב להכריע בה לפני שמתחתנים.

"זה באמת עבר לי בראש, וזה גם באמת מה שהביא את השינוי הגדול בפועל. ההתקדמות הכי רצינית שלי הייתה כשהכרתי את אשתי אילנה. זה לא היה ככה כל השנים, אבל קצת לפני שהכרתי אותה הבנתי שאני רוצה להתחתן עם מישהי דתית, ושאני רוצה להקים בית דתי ומשפחה דתית. עד החתונה עוד היו לי קצת חיפופים פה ושם, אבל היה ברור לאילנה ולי שאנחנו מיישרים קו בהקשר הזה.

"עם כמה שאני אוהב את השבת, בהתחלה זה לא היה קל. בשביל אדם שצמוד תמיד לסלולארי שלו בכל רגע נתון, ניתוק ל-25 שעות זו משימה קשה. במיוחד אם אתה עובד בתחום שהוא מאוד דינאמי ולא נח אף פעם. יחד עם זאת, מהר מאוד התחלתי בעיקר להרגיש את היתרונות של הניתוק הזה. את המתנות שהוא מביא איתו. היום אני רק עם המשפחה שלי בשבת, ואין יותר טוב מזה. כמה חודשים אחרי שחזרתי לשמור שבת, החלטתי גם לעשות דברים שיהדרו את השבת, כמו לא להכניס עיתונים הביתה בשבת, כי הייתי קורא המון, ופחות נמצא עם המשפחה. בנוסף, עם הזמן שעבר גם קיבלתי על עצמי דברים נוספים כמו ללמוד תורה בשבת ודברים נוספים, ורואה בכך תענוג גדול".