"רק משוגע אחד?! כולם נוסעים פה נגד הכיוון!" – על הפרעות אישיות

הפרעת אישיות. הלוקים בה בדרך כלל סובלים ממנה, למרות שאינם מודעים למקור סבלם. הבעיה גדולה יותר, כאשר אנשים בסביבתם נפגעים מחמתם, לעיתים אף שלא ממקום רע. הקושי המרכזי בהפרעת אישיות היא התחושה ש"הכל אצלי בסדר", והאדם מסתובב בתחושה שהרבה דברים בחייו נהרסים – קשרים, הצלחות, רגשות, והוא תולה את האשמה בסביבה שלו. הוא בטוח בזה במאה אחוז, לא פחות!

צריך להבין. לא מדובר על אנשים שקמים בבוקר וחושבים "איך אני הולך להרוס לאחרים או לעצמי את החיים" (חוץ מהפרעת אישיות "אנטי חברתית"). ממש לא. גם אלה שפוגעים בסביבה, אינם מגיעים ממקום כזה, אלא ממקום של מגננה. החיים לקחו אותם לתפיסות עולם המייצרות את הקשיים. זה נכון, שאם אדם אינו מגיע לעזור לעצמו, והוא מזיק לעצמו ולסביבה, קשה יותר לחוש אמפתיה כלפיו. אך כשיושבים בטיפול מול אדם כזה, ומבינים את תחושותיו, אי אפשר שלא לחוש הזדהות עם הרגשות – אף כאשר יודעים שהם מגיעים ממקום לא נכון, ושהוא מזיק בגללם לסביבה.

הלוואי, ואני תפילה, שמישהו שיקרא את סדרת המאמרים בנושא זה, יזהה שאולי יש אצלו משהו מהמדובר, וייגש לטיפול, לעזור לעצמו. האדם לא אשם בכך שנוצרה אצלו ההפרעה - אך כן יש לו אחריות לתקן.

חשוב להעלות את הנושא למודעות. חשוב להכיר את המציאות הזו, גם כדי להיזהר כשצריך. אם זה בחור או בחורה שיכולים בטעות לבנות חיים עם אדם בעל הפרעת אישיות שאינה מטופלת, אם זה מקביל בעבודה שיכול לפגוע במעמד שלכם, או בקידום, ואם זה מנהל שיכול ליפול על עובד עם הפרעת אישיות, שיכול לפעמים להמיט מכה קשה על המסגרת בה הוא עובד. וכמובן, מטפלים לסוגיהם.

אז מהי הפרעת אישיות?

הייתי פותח עם הסיפור על אותו אדם שנסע בכביש 1, אשתו מתקשרת ושואלת בלחץ:

"אתה על כביש 1? תיזהר, הודיעו בחדשות שיש איזה משוגע שנוסע על הנתיב הנגדי נגד כיוון התנועה!".

"רק משוגע אחד?! כולם פה משוגעים, נוסעים לכיוון הנגדי!"...

סיפור זה, כמטפל, מבטא את האתגר הגדול בניסיון לעזור לבעלי הפרעת אישיות ולבני זוגם. הם בטוחים שהם הנורמליים, וכולם, וגם אני – אם לא אפגין הבנה מוחלטת, בכללם. כשמצליחים לעזור במקרים הללו, הסיפוק הוא אדיר.

ועתה להגדרות המדויקות יותר: לכל אדם דפוס אישיות מסוים. ישנם אנשים שאצלם תכונות מסוימות מועצמות במידה כזו שפוגעת ביכולתם לנהל חיים תקינים, רגשית ו/או חברתית.

אם נרצה להגדיר הפרעת אישיות, על פי ה-DSM (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות – האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית), באופן כללי ביותר, אנו מדברים על אדם שיש לו דפוס של התנהגויות, מחשבות, רגשות ומניעים (-"מצבים פנימיים"), שהחלו להופיע בשלב מוקדם בחיים, בקביעות, והנראים במסגרות שונות – עבודה, זוגיות, חברה. אותם התנהגויות ורגשות גורמים לאדם לבעיות משמעותיות, הפוגעות במצבו הרגשי, או בתפקודו (דפוס זה חייב להופיע לפחות בשניים מתוך ארבעה תחומים: 1. פרשנויות של חוויות – איך האדם מפרש את החוויות שלו מול אנשים, בן הזוג, וכן הלאה. 2. רגשות. 3. תפקוד במערכות יחסים 4. ניהול דחפים – היכולת לשלוט על דחפים).

ה 10- ICD (ספר הסיווג הבין לאומי למחלות – של ארגון הבריאות העולמי) הגדיר את ההפרעה: "שיבוש חמור במבנה האישיותי ובנטיות ההתנהגותיות של הפרט, שבדרך כלל מערב כמה תחומים של האישיות, וכמעט תמיד מתקשר לליקוי ניכר בפן האישי והחברתי". על האדם להציג "התנהגויות וגישות דיסהרמוניות (מנוגדות) בולטות", המתרחשות בדרך כלל במספר תחומי תפקוד.

בהפרעת אישיות, אנו מוצאים את האדם עם מערך נרחב של קוגניציות (מחשבות, תפיסות) שאינן יעילות לחיים, כמו גם נטייה לתגובות רגשיות, התנהגויות ומניעים שאינם יעילים לחיים. אדם זה, מציג נוקשות במגוון מצבים, והתנהגויות ומניעים אלה, אינם נחשבים בגבולות הנורמאלי.

ב-DSM מוגדרות עשר הפרעות אישיות (במאמרים הבאים בע"ה נסבירם): פרנואידית, סכיזואידית, סכיזוטיפלית, אנטי חברתית, גבולית, נרקיסיסטית, היסטוריונית, אובססיבית-קומפולסיבית, נמנעת ותלותית.

בנוסף, מגדיר ה-DSM הפרעות אישיות "לא ספציפיות", ו"הפרעות אישות ספציפיות אחרות" – אלה הן הפרעות המתאימות לקריטריונים הכלליים של הפרעת אישיות, אך אינן מתאימות להפרעה ספציפית.

(ה ICD -10 לעומתו, הגדיר: פרנואידית, סכיזואידית, דיסוציאלית (מקביל לאנטי חברתי ב-DSM), אי יציבות רגשית: טיפוס גבולי (מקביל לגבולית), אי יציבות רגשית: טיפוס אימפולסיבי, היסטוריונית אנאקסטית (מקביל לאובססיבית קומפולסיבית), חרדה (מקביל לנמנעת) ותלותית.)

ישנן גישות שונות להבין את הפרעות האישיות. יש המתייחסים להפרעות כקטגוריות של "מחלה", ויש שמתייחסים אליהן כאל ממדים מועצמים של האישיות - כאילו שיש רצף טבעי של מאפיינים אישיותיים, ואנשים מסוימים פשוט נמצאים בקצה לא הסתגלותי של הרצף (ר' טיפול קוגניטיבי והפרעות אישיות. פרק 3. הוצ' אח).

ישנם כמה כלים להערכה של הפרעת אישיות. ראיון שאינו מובנה, דיווח של הסביבה, ראיון מובנה, שאלון עצמי. מובן ששילוב הדרכים הללו, מעלה את הסיכוי לזיהוי נכון (לסקירה אמפירית של הכלים השונים, ר' טיפול קוגניטיבי והפרעות אישיות, הו' אח. פרק 3).

במאמרים הבאים, בע"ה, נתמקד בהפרעות המרכזיות השונות, ובזיהוין.

חגי צדוק עוסק בפסיכותרפיה ובייעוץ נישואין. ליצירת קשר עם מחלקת "נפשי בשאלתי":073-33-33-331, או sarap@htv.co.il