הרב שטיינמן נזעק: "לא זורקים בן מהבית, ויהי מה"

לאורך כל שנות גידולו של אורי (שם בדוי), חשו ההורים מה פירוש "צער גידול בנים". החל מהיותו ילד קטן סבל מהפרעת התנהגות קשה, אלא שבאותם ימים, המודעות למסגרות קטנות ואישיות, לא היתה מפותחת דיה.

אורי סבל בתלמוד התורה, החברים והמורים סבלו ממנו. הוא היה חסר תקנה, הרס והציק והפריע לכל מי שנקרה סביבו. בתלמוד התורה היו חסרי אונים, וההורים סבלו לא פחות הן מהתנהגותו בבית, הן מ"דרישות השלום" שקיבלו מהמלמדים.

שנות הילדות עברו ב"הלוך ושוב" בין הבית לתלמוד התורה, ונגמרו איכשהו. כאשר עלה הרון לישיבה, עלו עימו הבעיות. הוא עלה שלב בהתנהגותו חסרת הרסן, וסולק מהישיבה הקטנה בשל מעשה נפשע במיוחד: הוא השתלט על אחד מחבריו שהיה נער חלוש, וסחט אותו באיומים והפחדות. בישיבה קטנה השניה שהגיע אליה, הוא החציף פנים והוביל מרד בכל השיעור שלו. בישיבה השלישית הוא היה רק יומיים, וכאשר צוות הישיבה נוכח במעשיו, הם הורו לו לעזוב את הישיבה. ושוב הגיע אורי הביתה. פגוע. כאוב. כעוס. פוגע בכל מי שנקרה בדרכו.

ההורים שהיו כבר אכולי ייאוש, פנו בצר להם אל הרב אשר יחיאל קסל, רב כפר הנוער 'זוהרים' שעל ידי מוסדות 'מגדל אור', בבקשת עזרה. אולי בכפר הנוער יימצא מקום טוב לנער?!

הרב קסל נפגש עם אורי מספר פעמים, אך אורי היה רחוק מלשמוע דברי מוסר, משאת חייו היא בכיוון אחר לגמרי, וזה רק עניין של זמן עד שיפגוש חברים כמותו וירד לעבר פי שחת, לדיוטא תחתונה.

ההורים היו אובדי עצות. הבית הפך לגיהינום. אורי הטיל פחד נוראי על כל ילדי הבית, וההורים חשו שביתם מתפרק מתחת לרגליהם. בצר להם, החלו ההורים לחשוב כי אולי אין ברירה, והדרך היחידה להציל את עצמם היא להרחיקו מהבית...

ההכרעה היתה קשה והספקות היו מייסרים. הרב קסל הציע להורים, כי מכיוון שמדובר בדיני נפשות כפשוטו, הוא מציע להם לסור ללשכת הגזית, אל מנהיג הדור הרב שטיינמן זצ"ל, ולשאול את דעתו.

האב עשה כעצה שקיבלו, פנה לרב שטיינמן וקיבל את התשובה החד-משמעית: "לא זורקים בן מהבית, ויהי מה".

אכן כך עשו ההורים. לא עברו ימים מעטים, ואורי, באחת מהתקפות הזעם הרגילות שלו, כעס על אחיו הקטן, והוציאו לחדר המדרגות באמצע הלילה.

ההורים חשו שכוח סבלם תם. הם פנו לרב קסל וביקשו ממנו שייכנס יחד עמם לרב שטיינמן, ולהסביר ולתאר לו את הסבל הרב שעובר על כל בני המשפחה.

הרב קסל נענה לבקשה, ועלה לבית הרב שטיינמן יחד עם ההורים. הרב זצ"ל שמע את התיאור, נאנח, הושיט את ידו לאב ולחצה בעידוד: "ה׳ יעזור שיהיה לכם נחת", אבל לא פסק את פסוקו.

הרב קסל וההורים יצאו החוצה, כאשר התחושה שאפפה אותם היא: חוסר אונים. הרב שטינמן לא הורה להשאיר את הילד, אך גם לא אסר זאת. כעת הוא לא אמר שלא מוציאים ילד מהבית בשום צורה, ומאידך הוא גם לא אמר 'תוציאו בשביל הילדים האחרים'.

"אם כך אין לי ברירה, ואני אעשה מעשה"

כיוון שהדבר לא הוכרע, החליטו ההורים לנקוט ב"שב ואל תעשה". הסבל היה רב, עד שיום אחד פנתה הבת הבכורה במשפחה אל הרב קסל, בבכי מר: "אני כבר בגרתי והוריי לא פנויים לחתן אותי, אני כבר לא מדברת על הפגם משפחה שגרם לי אורי, אלא על המציאות, שאני לא יכולה לחשוב על נישואין ועל המשך דרכי בחיים, כי הורי עסוקים כל היום בכיבוי השריפות שמבעיר אורי".

קשה היה לשמוע את בכיה וכאב ליבה של נערה צעירה. הרב קסל נענה לבקשתה, ונכנס שוב לבית הרב שטיינמן, לבקשו כי יתיר להוריה לשלח את בנם מביתו, כדי שיוכלו להתחיל לחיות ולדאוג לה ולאחיה ואחיותיה הנוספים.

כך היה. הרב קסל נכנס לבית הרב שטיינמן ושח בפניו אודות הקושי, הצער והדמעות של אותה בחורה. הרב שטיינמן הקשיב בכובד ראש, ואמר: "אני מברך אותה שבעזרת השם תמצא את זיווגה בקרוב".

הרב קסל השיב את הדברים לבחורה, והיא השיבה לו את המילים הבאות, התמוהות משהו: "אם כך אין לי ברירה, ואני אעשה מעשה". אמרה ולא פירשה.

לאחר חצי שנה, קיבל הרב קסל שיחת טלפון נוספת מבית המשפחה. היתה זו האחות הבכורה, והיא ציינה שאחיה אורי מבקש להיכנס לישיבה. הוא השתנה לגמרי, והפעם יש תקווה שישנה את דרכו ויצליח. הסכמתי לפגשו, כדי להתרשם כי הוא עבר שינוי, ולא האמנתי למראה עיניי. הבחור השתנה לחלוטין, כרחוק מזרח ממערב.

הרב קסל פעל להכניסו לישיבה המתאימה עבורו, ואורי התקבל בזרועות פתוחות. לאחר תקופה קצרה, נכנס הרב קסל לביתו של הרב שטיינמן וסיפר לו על השינוי המשמח שחל בנער.

הרב שטיינמן שמע את הדברים, והשיב: "תראה, כשהיה פה האב הבנתי מדיבוריו כי מאז שהוא מתמודד עם הבן, הוא עסוק רק בדבר אחד, בסור מרע. הוא עסוק בלגרום לנער לפחד כדי שהוא ינהג בדרך הטובה. כנראה", הוסיף הרב שטיינמן, "שהנער הזה צריך דרך אחרת. אבל להציע להורים לנהוג בדרך אחרת, לא היה מתקבל על ליבם, כי הם כבר הרגישו שעשו את הכל. אלא מה, הם לא רצו לזרוק אותו מהבית מבלי שאני אתיר להם, ולכן לא עניתי על השאלה.

"באין ברירה אחרי שכלו כל הקיצים, הם מצאו את הדרך, דרך האחות שהחלה לקרב אותו, רק כדי לקבל הפסקת אש... בהמשך, ההורים הבינו שבדרך טובה הם משיגים יותר, ולכן נולד השינוי הגדול הזה", סיים הרב שטיינמן את דבריו.

"כיום", מסיים הרב קסל את הדברים, "אורי הינו אברך מתמיד ותלמיד חכם".

כל אחד מאיתנו מתמודד בחיים עם אתגרים שונים - האם אנו ניגשים אליהם כמו חתול או כמו אריה? הרב יצחק פנגר בשיעור שיתן לנו כוחות לפרוץ מחסומים:

לכתבות נוספות בנושא "נוער מתמודד", לחצו כאן.

באדיבות אתר 'דרשו'.