פרשת בא
מי שיש לו הוכחה כתובה – לא צריך הוכחות נוספות
אחד מתושבי הקיבוץ פנה לאבי הכלה והשמיץ בפניו את החתן: "מי הביא לך את השד הזה הביתה?". לתדהמתו הרבה, השיב לו האב: "הבת שלך!"...
- הרב ראובן אלבז
- פורסם ד' שבט התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)
וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' (י', ב').
למי נועד הפפירוס
סדרת הניסים שנעשתה במצרים הייתה עבור תכלית אחת: "לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". נסי יציאת מצרים מהווים יסוד לכל האמונה. מכאן ואילך, הקב"ה אינו צריך "להוכיח" את מציאותו לכל כופר או שוטה, שדורש הוכחה על כך, ומצפה שה' יראה לו נסים, ורק אז יאמין בו.
הנסים המסופרים בתורה נעשו קבל עם ועדה, לעיני כל מצרים. כל העולם ראה וידע עליהם. ברצונך להאמין? - מה טוב, ברצונך להמשיך ולכפור? - המשך וכפור. אינך "עושה טובות" לאף אחד!
אם, בכל זאת, מתחשק לך, ואינך מאמין בשום דבר אלא רק במה "שכתוב בעיתון" - יכול אתה לפתוח את העיתון המצרי, "ויפתח ה' את פי העיתון"... ולמצוא שם את הכתבות של העיתונאים המצרים, שדיווחו ותיעדו את כל האירועים שקרו... זוהי עובדה! ארכיאולוגים מצאו פפירוסים מאותה תקופה, שעליהם נרשם תיאור מדויק של המכות!
אנחנו - היהודים המאמינים - איננו זקוקים ל"הוכחות" פפירוס לאמיתות התורה. מבחינתנו הפפירוס אינו מעלה ואינו מוריד. הפפירוס נועד לרחוקים משמירת תורה ומצוות בלבד: אם אינכם מאמינים בתורה, תוכלו לעין בפפירוס...
התורה היא הבסיס לכל אמונתנו! הקב"ה לא יעשה נסים מיוחדים עבור אלו שאינם רוצים להאמין במה שכתוב בתורה!
התורה היא נצחית, וממנה אנו שואבים את חיותנו! וכשם שהתורה היא נצחית, כן חיותו וקיומו של עם ישראל הנם נצחיים! ממנה - תוצאות חיים!
כשיש תעודה - אין צורך בהוכחה!
ידוע ומפורסם הסיפור על מייסד תנועת המוסר הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שפעם התאכסן בביתו של בעל אכסניה. סיפר לו המארח כי לפני תקופה קצרה התאכסן אצלו כופר אחד שהכחיש את ענין שכר ועונש ח"ו. כדי להמחיש את דברי הכפירה אמר הכופר לאכסנאי, שהנה הוא יאכל נבלות וטרפות, ואם יש השגחה - יכנס האיסור לגרונו ויחנוק אותו... ומאז - אמר בעל האכסניה לרבי ישראל - התרופפה האמונה בליבו.
בתוך כך חזרה בתו של בעל האכסניה מבית הספר, ובידה תעודת הצטיינות בנגינה.
רבי ישראל קרא לילדה, וביקשה שתנגן לפניו כדי להוכיח לו כי אכן ראויה היא להצטיינות. הילדה סירבה בטענה, כי אין זה הגיוני לעמוד ולנגן באוזני כל אדם שאינו מאמין לתעודה הכתובה. האם לשם כך הגישו לה את תעודת ההצטיינות, כדי שתאלץ לנגן ולהוכיח לעין כל את כישרונותיה?
תשובתה מצאה חן בעיני אביה, והוא הצדיק את דבריה.
פנה רבי ישראל לאביה ואמר: "תשובת בתך יכולה גם לשמש תשובה לתמיהתך בענייני השגחה. הלא ה' כבר הוכיח לעין כל את השגחתו הפרטית, על ידי הניסים הגלויים ביציאת מצרים, ויש לנו 'תעודה' המעידה על כך - הלא היא התורה הקדושה שנתנה לנו. כלום יש בזה הגיון, שבגלל כל שוטה שיבוא ויגיד שאינו מאמין, ישנה ה' את סדרי בראשית, כדי להוכיח לו כי יש דין ויש דיין? מי שרוצה לדעת את ה', יכול להיווכח מה"תעודה הנצחית" שלנו, היא התורה, ואין צורך בהוכחות נוספות!"...
התורה אינה "ספר היסטוריה". רבים היו מוכנים לקבל אותה, ולהאמין במה שכתוב בה, אם היא הייתה רק ספר שכזה... "בתור ספר היסטוריה", הם יאמרו, "היא נפלאה... אין ספר נפלא ממנה... אבל בתנאי שהיא לא תחייב אותי ולא תורה לי מה לעשות, ומה לא לעשות"...
ממה באמת נובעת הכפירה...
רבים מהכופרים בתורה מאמינים בה בסתר ליבם. הם כופרים בה משום שלא נוח להם לחיות על פיה, לא נוח להם לשמור שבת ולהניח תפלין. נוח להם לעשות ככל העולה על רוחם ולמלא את כל תאוותיהם. זוהי הסיבה האמיתית המסתתרת מתחת לדברי הכפירה שהם משדרים בריש גלי...
באחד הקיבוצים החליט מישהו לשים דף שבו כתובה קריאת שמע, בתיבות הדואר של כל התושבים. כשהתוודעו ראשי הקבוץ ל"אסון", החליטו על הקמת וועדת חקירה שתחקור מי הוא זה ששם את הדפים, מה היו כוונותיו, האם יש לו תוכניות נוספות, מהו הקף ה"אסון", והאם ניתן היה למנע אותו...
מה מפריע להם כל כך? מדוע לא קמה וועדת חקירה על הנחת כל מיני עיתונים משוקצים בתיבות הדואר מדי יום ביומו? מדוע לא נעו אמות הסיפים בנוגע לכל מיני עלוני פרסומות מתועבים המוכנסים לתיבות הדואר חדשים לבקרים?
התשובה: דף של קריאת שמע מחייב אותם! דף זה דורש מהם לעשות שנוי בכל אורחות חייהם. דף כזה מגביל את החופשיות, מרסן את התאוות, ומשום כך הוא בבחינת "בל יראה" בעיניהם!
לפני זמן לא רב התקיימה חתונה של אחת מבנות הקיבוץ. היא חזרה בתשובה והתחתנה עם בחור תלמיד חכם, המעודן בכל מידה טובה. אחד מתושבי הקיבוץ פנה לאבי הכלה והשמיץ בפניו את החתן: "מי הביא לך את השד הזה הביתה?".
לתדהמתו הרבה, השיב לו האב: "הבת שלך!"...
התברר כי בתו של המתקיף חזרה אף היא בתשובה, מבלי שהוריה ידעו על כך. היא הבינה כי צעד משמעותי זה ירגיז אותם, והיא בחרה לנסוע לחו"ל, שם היא לומדת במדרשה מעולה, המחנכת את הבנות לאהבת תורה וליראת שמים.
"בתך זו", המשיך אבי הכלה לספר לחברו, "שלחה לבתי דף של קריאת שמע, ומזה החל כל תהליך חזרתה בתשובה!".
לא עבר זמן רב מחתונה זו, והנה הגיעה הזמנה לחתונתה של בתו של חבר הקבוץ המשמיץ, שהתחתנה אף היא עם בחור תלמיד חכם וירא שמים בתכלית, וגם חבר זה זכה להכניס חתן כזה לביתו...
(נלקט מתוך סדרת הספרים "משכני אחריך" שמות ח"א).