טורים נשיים
אין רוחניות ביהדות? כנראה פספסת משהו
לא פעם יצא לי לשמוע את הטענה ש"יהדות היא לא רוחנית". אולי בגלל זה אנשים שמחפשים רוחניות מרחיקים עד המזרח ומגלים את מה שכבר קיים אצלנו כאן, בארץ הקודש ובתורה הקדושה. אז למה הם עדיין מאמינים שיהדות אינה רוחנית? תתפלאו
- שירי פריאנט
- פורסם י' שבט התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)
לפני כמה שבועות מישהו כתב לי שמי שמחפש רוחניות ופנימיות, אין לו מה לחפש ביהדות: "היהדות היא לא רוחנית. להיות יהודי זה לקבל עליך את עול המצוות וזהו", כך הוא כתב, ולא ידעתי אם לבכות או לצחוק. אותו אדם כנראה פספס את המהות הנפלאה של היהדות, וחבל.
חס ושלום, אני לא מתכוונת לזלזל בדעתו של אף אחד, כי מי אני בכלל? "נפשי כעפר לכל תהיה". אני בסך הכול בצעדיי הראשונים בעולם התשובה, עדיין לומדת וחוקרת כמו תינוק סקרן שמגלה את העולם לראשונה. אבל אולי דווקא בגלל זה אני מרשה לעצמי להגיד שהוא החטיא את המטרה. עם זאת, למען הסר ספק, אינני טוענת שהתשובה אינה דורשת קיום מצוות, אבל השאלה היא איך אנחנו מקיימים אותן ולמה. האם מתוך מקום של פחד או "עול", כפי שכתב אותו אדם? או שמא מתחושה של אהבה, שמחה והודיה גדולה לבורא עולם.
בשביל להתייחס למשפט של אותו מגיב אנונימי, אני חייבת להתייחס רגע להגדרה של "רוחניות". על פי ההגדרה המילונית, המונח "רוחניות" הוא שם כולל למספר גישות לפיהן העולם אינו מסתכם רק במרחב, אנרגיה, זמן ותודעה, וכי קיימים מאפיינים נוספים לקיומנו, כגון: תכלית, נשמה, גמול, שכר ועונש, גורל ואלוהות (זאת על פי ויקיפדיה). מרבית ההשקפות הרוחניות רואות את חיי הרוח כעיקריים ואת החיים החומריים, הפיזיים והחיצוניים כמשניים בחשיבותם.
מחפשים רוחניות בהודו
אם שמתם לב, בהגדרה היבשה כל כך, בולטות מילים כמו 'תכלית', 'נשמה', 'שכר ועונש', 'אלוהות' – כולן נמצאות בשימוש יומיומי בעולם היהודי. אנשים בדרך כלל חושבים שבשביל להשיג רוחניות, צריכים להרחיק עד למנזר בודהיסטי בהודו, כפי שעשתה מגישת MTV לשעבר, עדן הראל. אלא שדווקא שם, יהודים רבים מתחילים לגלות את היהדות במלוא עוצמתה והדרה. דווקא במקום הכי רחוק מארץ הקודש – שם מתחיל החיבור האמיתי שלהם ליהדות. אגב, עדן הראל בעצמה סיפרה בעבר שבמנזר הבודהיסטי אמרו לה שאין לה מה לחפש שם ושכל מה שהיא צריכה בחיים נמצא ביהדות.
אני משתייכת לדור הטסים להודו. הכרתי סביבי לא מעט כאלו שחיכו בדריכות לסיום שירותם הצבאי בשביל לטוס למזרח הרחוק ולחפש הארה. הם היו טסים למסע בארץ רחוקה, הרחק מהלחץ והרגשת החרדה היומיומית שבישראל, עושים בטן-גב, מטיילים, פוגשים אנשים, משתתפים בסדנאות שתיקה, מקבלים סוג של "היי" ומרגישים שגילו את אמריקה. או יותר מדויק – את הודו.
אני זוכרת מאות אלפי תרמילאים שארזו את הפקלאות ונסעו למסע בארץ רחוקה בשביל לגלות את האושר, את המהות האמיתית לחיים. כבר בגיל צעיר הם הבינו שיש בחיים יותר ממה שהם רואים. הישראלים הצעירים כבשו את הודו, ובכל מקום ניתן היה לראות שלטים בעברית ומוכרים שמדברים בשפת הקודש. למרבה הפלא, רבים מהמטיילים התחברו לשורשים שלהם ונעזרו בשירותיהם של בתי חב"ד למיניהם, הם גם הניחו תפילין או עשו קידוש בשבת. מוזר, אבל רבים מעידים שדווקא בגולה, במקום הכי רחוק מהבית, הם אמצו לעצמם מנהגים יהודיים שאולי לא היו מקיימים בארץ.
אני אומנם לא הייתי בהודו, אף פעם לא משך אותי להיזרק במדינת עולם שלישי, אבל אני זוכרת שרבים מחבריי חזרו משם מוארים ושמחים. כשנחתו בארץ, הם ניסו להמשיך ולשמר את ההווי הרוחני שחוו בהודו ולא הצליחו, בשל אורח החיים הקדחתני שבמדינה החמה והמהירה שלנו. הם איבדו את שלוותם או ניסו להשיג אותה ללא הצלחה. חלקם חזרו להודו, כי קיוו להשיג את אותה רוחניות שחוו שם.
אני מודה שגם אני לא חשבתי שהרוחניות הזאת, זו שכולם מחפשים ברמה כזו או אחרת, נמצאת ממש כאן, מתחת לאף שלנו. האורות האלה, הרוגע הזה וכל הטוב הזה, נמצאים קרוב לבית. לא העליתי בדעתי לחפש אותם בתורה הקדושה. למה? בדיוק בגלל מה שאותו גולש כתב – שיערתי שהיהדות היא לא רוחנית, אלא כל משמעותה היא לקבל את עול המצוות.
(צילום: shutterstock)
היום אני מבינה שאני זו שהייתי מסכנה
זה המקום לציין שהמילה "עול" קצת מרתיעה אותי. מי שמנסה להבין את המהות העמוקה שמסתתרת מאחורי כל מצווה, קודם כל בלב ואחר כך במוח, לא יחשיב את המצווה כ"עול". מצוות לא עושים מתוך פחד להיענש או "להישרף בגיהינום". לשמור שבת זה לא עונש, זו זכות. את השבת אני שומרת בשבילי. מי שלא שמר שבת בחייו, לא יכול להבין את העונג העצום שאנחנו מקבלים באותו יום קדוש ואת מה שזה עושה לנפש שלנו. אני אפילו לא מדברת על ללכת לבית הכנסת, לעשות קידוש, לאכול שלוש סעודות או לחוות את אווירת השבת. כל זה מבחינתי בונוס. אני מדברת על יום אחד בשבוע, אחרי שאנחנו עובדים כמו מטורפים, שבו אנחנו שמים את הטלפון בצד, יחד עם כל המכשירים האלקטרוניים והנסיעות בפקקים, ופשוט חווים יום אחד של שקט עם האנשים החשובים ביותר בחיינו. יש לכם מושג מה זה עושה לנשמה? כמה הארה אפשר לקבל ביום כזה? כמה הנפש שלנו זועקת לזה? עזבו חזרה בתשובה, כל יהודי חייב יום אחד כזה לעצמו, ואם זה בתשובה – אז אשריכם.
אני מודה, גם אני בעוונותיי לא הבנתי למה בשבת הכל אסור, ובאופן כללי למה היהדות מחמירה כל כך. למה אסור לשתות נס קפה אחרי המבורגר, למה אסור לנסוע בשבת (הרי זה היום היחיד שאפשר לטייל עם הילדים) או למה צריך לחתוך נייר טואלט לפני שבת (מה אכפת לקדוש ברוך הוא אם תלשתי נייר או לא?) הסתכלתי על אנשים דתיים כאנשים מסכנים שאוסרים עליהם הכל ולוקחים להם כל הנאה בחיים, החשבתי אותם כאנשים חשוכים ופרימיטיביים שלא מסוגלים להנגיש קצת את המצוות לעולם החדש של ימינו. היום אני מבינה שאני זו שהייתי מסכנה, ושהעולם אומנם נהיה מתקדם יותר מבחינה טכנולוגית, אבל משוכלל הרבה פחות מבחינה תודעתית. לאנשים היום אין זמן להשקיע ברוחניות שלהם כי הם עסוקים במלחמה הישרדותית, אז הם מזניחים את עצמם, והנפש שלהם זועקת לעזרה. לו ידעו כמה אור יכלו להכניס לחיי היומיום שלהם באמצעות הודיה, תפילה ועבודה תודעתית על המידות, שמונעות מהשפע להיכנס לחייהם. כל אלו נמצאים ביהדות, והחילוניים מפספסים זאת. למה? כי עדיין יש אנשים שחושבים שיהדות היא רק אסור, אסור ואסור. ובינינו, מי רוצה לחיות בעולם בו הכל אסור?
אם היהדות כל כך נפלאה, למה לא כולם מהללים אותה?
אז שימו לב שוב מהי רוחניות: תכלית, נשמה, גורל, אלוהות – כל המילים היפות האלה נמצאות ממש אצלנו ביהדות. גם מושגים כמו פנימיות ועבודת המידות על הכעס, הגאווה, הקנאה וכל הדברים שהורסים לנו את החיים - נמצאים ביהדות. ההבנה שלא סתם הגענו לעולם נמצאת ביהדות, המצווה לעשות צדקה וחסד – ביהדות, כיבוד הורים – ביהדות, כבוד בין אדם לאדם – ביהדות, נישואין מאושרים – ביהדות, טוהר הנשמה – ביהדות, גורל – ביהדות, והרשימה ממשיכה. מה זה אם לא רוחניות?
אז אם היהדות כל כך יפה, למה לא כולם מתקרבים אליה? למה לא כולם שרים שירי הלל לבורא עולם בכל דקה ביום? לעניות דעתי, בדיוק בגלל הסטיגמה הזו שנוצרה לה. בגלל שאנשים עדיין חושבים שיהדות היא לא רוחנית. אז הם הולכים לחפש אותו בהודו או במדבר או באמצעות מילים מפוצצות כמו 'בודהיזם' או 'אמא אדמה'. כשאני התחלתי לגלות את הקסם שביהדות, זה היה בזכות אנשים כמו הרב זמיר כהן, הרב יצחק פנגר, הרב יובל הכהן אשרוב והרב יגאל כהן, שדיברו יהדות בגובה העיניים והצליחו להנגיש לקהל הרחב את התורה הקדושה ולהסביר, בנועם, איך היא קשורה לחיים שלנו, כאן ועכשיו. התורה שלנו לא פרימיטיבית, היא אינה קטנונית או מטופשת, היא סופר רוחנית ומלאת העצמה. היא לא רק מצוות ללא משמעות, היא מלאה סודות לחיים טובים ומאושרים יותר, אם רק תפתחו את הראש ותתנו לה מקום.
אז בפעם הבאה שאתם מחפשים את המהות הפנימית שלכם, את התכלית שלכם, את הסיבה שהגעתם לעולם הזה, את הסוד לחיים מאושרים יותר – עשו טובה, פשוט פתחו את הספר העתיק ביותר בעולם. הוא אולי כבר נחשב "זקן", אבל הוא רק משתבח עם השנים.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>