תקשורת עם מתבגרים. איך עושים את זה נכון? וסוד עצום מהבעל שם טוב

תקשורת עם מתבגרים היא דבר מורכב. הם לא נמצאים במצב הכי מיטבי של עצמם, וחיבוטי הזהות שלהם, הלחץ החברתי ועוד, גורמים להם להתנהגויות מאתגרות. דיברנו כאן בעבר על ההרס שבריבוי הביקורת. הייתי רוצה הפעם לדבר על תקשורת שיכולה להיות הרסנית לא פחות, למרות שלא נאמר בה מילה אחת: מבטים.

מבטים יכולים להרוג. דורשי רשומות אמרו על הפסוק: "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ", שלפעמים על ידי עקימת אף בלבד ניתן לגרום להרג! עצם המושג של מבטים קטלניים, מוזכר כבר בגמרא (ב"ק דף קי"ז): "נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות".

גם היום ניתן לראות את זה קורה. המבטים הללו באמת הורגים. הם הורגים את הערך העצמי ואת הרצון לעשות טוב. הייתי שמח להפנות אליכם, קוראים יקרים, שאלה נוקבת: נסו להיזכר מתי הביטו בכם במבט כזה. הורים. מורים. מנהלים. כעת, נסו להיזכר: האם אי פעם יצאה תגובה חיובית מכזה מבט? אני בספק...

גם מי שלא מסוגל להכיל את בנו, ובטוח שזה נובע מרוב צדקותו ומעלתו, בדרך כלל נוטה להתנהגות שיפוטית של הערות וביקורת, או לסתם "שתיקה רועמת" של מבטי אימה. זה הרס העולם, הרס החינוך, הרס הקשר.

עד כאן דוגמאות שליליות. מפה והלאה נדבר על הצד השני והמואר, כמו שלימדו אותנו חז"ל, ש'מידה טובה מרובה ממידת פורענות', ואם מבט שלילי יכול להרוס כל כך, מבט חיובי יכול לבנות ולתקן. אם הוא טוב ומכיל, אמפתי ומבין, המבט יכול ממש לרפא, להעלות, ליצור ולייצר מציאות חיובית של תשובה ושל אמון, של בניה ושל קירוב.

כמו שכתב הבעל שם טוב (על התורה, מגילת רות): דרך הסתכלות טובה, ממשיכים חיות לאותו דבר מאלוקותו יתברך, וזה (משלי כ"ב ט'): "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ", וכן להיפך, אם הוא רע עין, על ידי הסתכלותו הוא מפסיק אותו דבר מהשורש ומהחיות היינו האלוקות, ופועל בו: "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי ט"ז כ"ח), כידוע, שההסתכלות עושה כלי, ועל ידי זה בא עין הרע.

איזה יסוד עצום! התבוננות מתקנת, מבט טוב, שמוריד שפע ומחבר למקור הטוב את האדם שעליו מביטים. כמה זה מחייב אותנו. אנו מסתובבים בעולם שמלא באנשים לא מתוקנים. אנשים בעלי תהום עצומה וכואבת שפעורה בין תכליתם - לבין מציאות חייהם, הנהגותיהם ומעשיהם. נוכל למצוא אותם ברחוב, נוכל למצוא אותם בביתנו, אם נתאמץ, נוכל להבחין בהם לפעמים גם בזמן שאנו מביטים במראה.

אבל למה להתאמץ לראות את הרע? על פי יסוד זה, של "התבוננות מתקנת", נוכל לעשות עבודה חיובית סביב זה. הכי טבעי זה להביט על ה"בלתי מתוקנים" במבט נוקב וביקורתי, להתייחס אליהם בשיפוטיות. לפעמים זה באמת נצרך. אי אפשר לו לעולם ללא שוטרים ופקחי חניה, ללא עורכי דין וללא סוהרים. אבל אם נשדר להם את התסכול שיש לנו מהם, ספק גדול אם נצליח לקרבם, כי המבט מייצר מציאות. לכן ביכולתנו לבחור להיות משני מציאות, מעודדי התפתחות חיובית, דרך שינוי המבט! זה לא דמיון ולא פסיכולוגיה חיובית בגרוש. זה יסוד עצום, שכל מי שיצליח באמת להפנים וליישם אותו, יכול להפוך לגורם משנה מציאות: להסתובב בעולם, ובכוח מבטו בלבד לייצר מציאות מגדלת, בונה, מעצימה.

זה מחייב התמדה, סבלנות ותרגול, אבל זה בהחלט משתלם. יהי רצון שנזכה תמיד.

מתוך הספר המומלץ "בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר". לרכישת הספר, לחצו כאן.

סדנת הצלה להורים לנוער נושר בקמפוס היהודי של הידברות. לחצו לקבלת שיעור ראשון חינם.