מגפת ה"קראו נא": הקורונה על פי הקבלה

בעקבות הפרסומים הנוראים על המגפה המשתוללת בסין, ראיתי צורך גדול לנסות ולחקור להבין מה שורש הדבר, ומדוע נתעורר זה עתה הקצף, שידוע שפגעי הטבע משודדים במערכה עליונה על מנת לעורר את ישראל ואת העולם כולו, על מנת להורות מה רוצים ממנו משמים, וכמו שאנו קוראים בפסוק בכל בוקר צהרים וערב, "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש", וזה יקרה "והיה אם שמוע תשמעון" וכו'.

וכל מי שקורא בתנ"ך, יראה שדרך הביטוי המובהקת ביותר של הבורא לעורר את העולם ואת עם ישראל היא בהפצת נגיף ומחלה, ומימי משה רבנו, דרך המגפה השחורה באירופה ועד ימינו, ידעו כל הזמן החכמים למצוא באותה הסיבה את טעם המכה, ואת הרמז משמים על מה ולמה יצא הקצף, וכל זה לא על מנת להכות בשבט המוסר, אלא על מנת לפתוח פתח בלבבות, להבין איך אפשר לתקן את המצב, כי לא יחפוץ ה' במות המת, אלא בשובו מדרכו וחיה.

כל מי שיתבונן יראה שהנגיף הזה משתולל, פשוטו כמשמעו. והדבר המבהיל יותר בסיפור הזה, שמישהו מנסה להרדים אותנו. מישהו מלמעלה מפחד כל כך שאנשים באמת ידעו את הסכנה המרחפת על העולם כולו, ואת ממדי התופעה האיומה, ולכן משקרים לנו בתקשורת העולמית. מספרים לנו על מגפה שבגללה המעצמה השלישית בגודלה בעולם משותקת, אין יצור ויצוא מהיבואנית הגדולה בעולם, שהיא גם היצרנית הגדולה בעולם בכל התחומים, וכל זה בגלל שכ-400 אנשים מתים? הרי יש בסין מיליונים של אנשים, ולפי כל מפה דמוגרפית בכל יום רגיל מתים מזקנה יותר מ-400 אנשים, אז על מה הרעש?

דהיינו שהממדים הם מפלצתיים, ובגלל הפחד והמצוקה שאין באמת פתרון, מנסים להשתיק את הידיעות, ובינתיים רק לבודד את החולים. והמתים במגפה רבים, ומכיוון שיש פחד כלל עולמי מהנגיף הלא ידוע הזה, החליטו להשתיק את העניין ולגמד אותו. אנו חייבים לתת את הדעת לכך, ולא ליפול למלכודת ההרדמה המכוונת מלמעלה.

אם נתבונן נראה שלנגיף הזה קוראים קורונה, שפירושו "כתר". הטעם שהוא נקרא כך, כי הנגיף הזה הוא בצורת עיגול ועליו כמעין כתרים בולטים (במבנה הגנטי כמובן). המבנה הגנטי הוא שיקוף של מבנה רוחני.

לכן צריך לתת את הדעת על מה ולמה יצא הקצף, ועוד יש לשים לב לדבר חשוב מאוד, והוא ששורש כל הרע הזה יצא משוק של אוכל, שבו מצאו חולים בנגיף שמתו תוך שבועיים, וכשחקרו את הנושא גילו שהם אכלו את העטלף. והגם שהם גויים ומותר להם לאוכלו, ואין בזה שום איסור, צריך לתת על כך את הדעת. ידוע שבעל חיים זה דומה מאוד לאדם, והוא ממשפחת היונקים, לכן הוא יכול לגדל תאים ולשאת מחלות.

ואם ניקח את כל הנתונים הנ"ל, וננסה להתחקות אחר האמת, נגלה דבר מפתיע. כאשר חקרתי בעניין העטלף ומה משמעותו, הבנתי דברים נוראים בדרכי ההשגחה, וברצוני לשתף את הקוראים.

לפני שבוע זכיתי להוציא לאור את ספרו של רבי יצחק דמן עכו, הנקרא "אוצר החיים". ספר זה עוסק בגילויים מפעמים שהיו לצדיק הזה, שהיה מקובל אלוקי וגדול שזכה וגילו לו משמים, והחיד"א מספר עליו כך: "וראיתי קונטרסים כ"י ממנו מפעולות שהיה עושה על ידי חכמת הצירוף, ובאים אליו מלאכים ומגלים לו סודות ופעולות. ונודע דשורש פעולת השמות נמצאת בדור האחרון מהרב יצחק דמן עכו", דהיינו שהוא היה איש אלוקים קדוש שהיו מגלים לו מסרים משמים, וכל מי שיעיין בספר הזה יראה חזיונות וגילויי נשמות ומלאכים, דברים שבשכל אנוש קשה להבינם.

ידוע לכל שבקבלה יש עשר ספירות, והספירה הראשונה נקרא ספירת הכתר, או בלעז קורונה. ספירה זו במידות האדם מסמנת את האמונה התמימה, וכמו שיש עשר ספירות של קדושה, יש עשר ספירות של טומאה, וספירת הכתר של הטומאה מסמנת את הכפירה ואת אהבת התענוגות (דומה למרדף הסיני העיוור אחר בצע הכסף והתענוג).

ואהבת התענוגות נקראת בשפת הקבלה נגע, כמו שיש נגע שבא לאדם בגופו בידיו ברגליו וכו', וזה מסמל את חטאיו, כמו שכתוב בפסוק "כי יהיה נגע באדם", כך הנגע בא כעונש על העונג הלא כשר, אך הדבקות במצוות הופכת את הנגע להיות עונג אלוקי רוחני. לכן אותיות "כתר" בקדושה - כנגדן הן אותיות "כרת" בטומאה, שכורתים את נפש האדם, היא הקורונה.

עוד נקודה חשובה, שהכתר של ספירות הקדושה נקרא פלא, ובספירות הטומאה הוא נקרא אופל, דהיינו חשיכת עיניים, מלשון אפילה וחוסר ראות בהירה.

ובדבר הזה ראיתי יסוד מופלא בתורתו של רבי יצחק דמן עכו, שהיה אחד מן הראשונים של אומתנו ומראשי המקובלים לפני שבע מאות שנים, והוא חזר על יסוד זה כמה וכמה פעמים בצורה שהרתיעה לי את המחשבה וזעזעה אותי, ולכן אני רוצה לשתף אתכם, חברים – לא מרצון להפחיד או להלחיץ, אלא להפך, מרצון לנסות לתקן, כל אחד כפי כוחו ורוחו, אפילו בדבר קטן, מה שהוא יכול.

שימו לב: רבנו יצחק דמן עכו מדבר על נגע הכפירה הגדול ביותר, על חוסר האמונה והאדישות הגדולה, על שיא הטומאה שבעולם שבטבע שבחי – ואת כל זה הוא מסמל במוטיב אחד, הוא העטלף, והוא מביא את זה כמו נרטיב ספרותי שחוזר על עצמו בצורה מחזורית מובהקת כמה וכמה פעמים בחיבורו. כל משמעותו של העטלף היא חוסר אמונה וכפרנות, רדיפה אחרי תאוות הזמן ושכחה גדולה מרוחניות, וזה דבר שצריך לתת עליו מאוד את הדעת. למשל כותב רבי יצחק דמן עכו שמילת עטל"ף היא נוטריקון עו"ף טמ"א ליל"ה פור"ח.

אני מביא לפניכם, הקוראים, את דבריו של רבי יצחק דמן עכו (לא את כולם, כי רבו, רק את חלקם), וכל אחד יסיק את המסקנות הברורות, כמה צריך להתחזק באמונה ולהתבדל מן התענוגות, והכי חשוב - גם אם קשה וכמעט אי אפשר לפרוש מן התאוות והאיסורים והעבירות, העיקר הגדול במיגור המגפה של הקורונה הוא האמונה התמימה בקדוש ברוך הוא, כאילו אומר אלינו "אנא קראו נא אלי". ואסור לנו להישאר אטומי לב כעניין העטלף, אלא עלינו לעורר את הלב בתפילה אליו. בסוף הציטוטים נביא כמה עניינים מעשיים שעלינו לעשות כדי לנסות ולמגר את התופעה, ולהפוך את מגפת הקורונה למגפת קראו נא, לקרא אל השם ולהמשיך את רחמיו בעולם באור האמונה (בסוף המאמר יש סדר תפילה ואמירת הקטורת, עיין שם).

וזה לשונו בסימן קכ"ט: "אהיד"ע (ר"ת: אמר המחבר יצחק דמן עכו) סמוך לשחר בנים ולא נים ראיתי סוד בנפש אדם שעליה השגחת האל פרטית יותר מעל כל ברואי העולם השפל. והוא שראיתי בעיקר המקובל בסוד הייבום, משל שהוא עליו כמו ראייה ומופת נחתך, לההביל דברי המצפצפים והמלהגים בו, והוא שהעטלף והעופות הדומין לו אשר לא יראו מאומה רק באור הירח והכוכבים, אמנם באור השמש נעשים עיוורים, כאלו הם בלא עיניים. ואם יבא העטלף או הדומה לו ויאמר שהירח ודאי הוא עצם השמש, וכן הכוכב הוא עצם השמש, נאמר לו אנחנו שהוא משקר, וסבת השקר הזה הוא חולשת עיניו, שאין בהם כוח לסבול זיו אור השמש בלא אמצעי, אמנם באמצעות הירח או הכוכבים יסבלו אורו.

"ככה נאמר לבני אדם אשר עיני נפשם כעיני העטלף, ר"ל בזה ב' עניינים, העניין הא' שאין בהם כוח להבין דבר רוחני מקובל ולהבין את המושכלות מפני היותם עיוורי לב, כשם שאין כוח בעיני העטלף לראות אור השמש בלא אמצעי.

"והעניין השני שלא זכו לקבל העיקר, והרי עיני נפש שכלם חולים בעיני איש בריא, שאירע להם מקרה ונעשו חולים, ואין בהם כוח לראות באור השמש, עד שיבא רופא וירפאם, כן הוא חולי עיני הנפש שלא זכתה לקבל העיקר מפני קלקול מדות היכלה, שמידותיה בלתי טובות, או מפני שאין בה רוח לרדוף ולבקש ולתור בחכמה ולשמש החכמים הנבונים אולי יאירו עיניה ברפואות העיקרים, ר"ל עיקרים בסוד הייבום בגלגול הנפשות ובסתרי תורה, והמבין סוד אור הירח והכוכבים מאור השמש ויוכל להשכיל שוודאי אין זה השמש עצמו, אז ודאי יבין סוד הגלגול אל נכון".

אם כן אנו רואים בבירור שדעת המקובלים הקדמונים, שכל טעם המגפה הנ"ל על כל משמעויותיה ורמזיה והאותות והמופתים שיש בה, כולה באה לרמז לנו על הרפואה שיש לה, והיא האמונה, ולסיום אומר שאתמול שמעתי מחוקר אחד שהוא רופא גדול, שכל הנגיף הנ"ל אין לו כלום מעצמו הוא פשוט ריק, והריקנות שיש בו (כמובן הכל אצלו במשמעות גנטית, אבל בוודאי שיש לזה שורש רוחני ונפשי), היא שגורמת לו לבלוע את כל העולם, דהיינו את כל התאים שסביבו, והיא גופא הריקנות והחושך המאיימת להציף את העולם, ולכן עלינו להתעורר ולהאיר את העולם בתפילות ובאור גדול, ואב הרחמן המרחם הוא ירחם עלינו ועל כל ישראל ועל כל העולם כולו שבבריאתו שיתף בו מידת הרחמים שאין העולם מתקיים בדין כלל, וכתוב 'ורחמיו על כל מעשיו' בין יהודים בין גויים בין אומות העולם, תפקידנו להתפלל לשלום העולם והאנושות, שנזכה לתקן עולם במלכות שדי, שיאמר לצרותינו די, ויהיה הכל ברחמים גמורים, אמן כן יהי רצון.

וכה יעשה כל אשר רוח נישבה בו בעקבות הדברים הנוראים הללו:

ייתן פרוטה לצדקה, ידליק נר ויאמר: "הנני מדליק נר זה, למען תאיר אפלת עיני ועיני העולם, וכשם שנאמר כי נר מצווה ותורה אור, אנא אלוקי, עשה למען שמך ולא למעני, והאר עיני שיהיו מאירות ומזהירות, שיהיו עיני אמונה ואהיה מאמין בך בדרך אשר אתה מורני, האר אפלתי ואפלת וחשכת הכפרנות הסובבת ומתפשטת כמגפה בעולם באור האמונה, כי נר מצווה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר, ותן בלבי זכות וישרות לראות כל ימי את ידך המנחה והמוליכה, ובזה ימשכו הרחמים על העולם ועל האנושות כולה, ורחמיו על כל מעשיו כאשר בצלם אנוש עשה, ויזכה עם הקודש והעולם כולו להתעורר ולהכיר ברוממותך וגדלותך ושאתה הוא מקור הרחמים, ובזה הנני עושה מעשה וקורא לפניך את מעשה הקטורת, ושיהיה נחשב לפניך כמו שאני עושה בדעתי כעת, כאילו אני כהן בבית המקדש ואין זולתי אף אחד העומד מולך, והנני בקראתי מדמה שאני מקטיר לפניך, ואתה תשוב ותרחם על העולם האנושות כולה ועל עמי ומשפחתי ואני בכללם, ובזכות תפילותם של קדמונינו ותפילתו של פנחס יעלה לפניך תפילתי כאילו אמרתי אותם איתם, ויקוים בנו מקרא שכתוב ויפלל פנחס ותיעצר המגפה, ויגלה הפלא הגדול שנהיה מאמינים בך ובאחדותך באמת ובתמים ובכל לב, אני ומשפחתי ועמי וכלל האנושות, עד שתשוב להמשיך רחמים גדולים, וימש החושך והצער וידעו כולם כי הכל מידך ומאתך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך ותיעצר המגפה, אמן כן יהי רצון".

עתה יאמר את פרשת הקטורת, וידמה עצמו כאילו הוא עומד במזבח הקטן בתוך ההיכל ועושה אותה ועשנה עולה וממתיק את כל הדין מעל העולם, וממשיך רחמים ממקור הרחמים וידמה איך נעצרה המגפה: אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד משֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: ‎ וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיה: וְעָשִיתָ אתָהּ קְטרֶת רקַח מַעֲשֵה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרן קְטרֶת סַמִּים. בַּבּקֶר בַּבּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהעֲלֹת אַהֲרן אֶת הַנֵּרת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. קְטרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדרתֵיכֶם: ‎ ‎תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מַחֲזִירָן לַמַּכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמֲמָנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן: הַצֳּרִי. וְהַצִּפּוֹרֶן. וְהַחֶלְבְּנָה. וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. מוֹר. וּקְצִיעָה. וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. קוֹשְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר. קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה: ‎ ‎רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד: ‎ ‎תַּנְיָא, רִבִּי נָתָן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה: ‎ תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כָל שְׂאר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה': ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקב סֶלָה: ה' צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בּטֵחַ בָּךְ: ה' הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם. כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמנִיּוֹת: