222 שנים למפגש
222 שנים למפגש: פרק 16 - אין תירוצים
פרק # 16 מהספר המצוין "222 שנים למפגש" המתעד מפגשים לא שגרתיים בין דייב גלנדר בחור אמריקאי בן 25 מארה"ב לבין דן שארפ גאון יהודי. המציאות הנחשפת במפגשים עולה על כל דמיון.
- ד.פיקר
- ט"ז שבט התש"פ
לכל הפרקים הקודמים בספר "222 שנים למפגש" הקליקו כאן
"ההכנה האישית אחראית ישירות לכל הנתונים של האדם, גם לנתונים הפיזיים וגם לתכונות האופי והכישורים שהוא ניחן בהם. ובמקביל היא שזורה בתוך מהלך חיינו, מקדמת אותנו לעבר התכלית שבעבורה נוצרנו ומכשירה אותנו אליה.
זו הכותרת הכללית של הנושא, מכאן מתחילים לקדוח פנימה. ואני מודיע לך מראש, אנחנו מדברים פה על שדה נפט רציני."
דייב, שכבר היה ערני לחלוטין, נדרך עוד יותר בעקבות ההכרזה המבטיחה.
"המציאות של חיינו בנויה ממצבים וממקרים." ירה שארפ את יריית הפתיחה שלו. "מצבים, הכוונה היא כפשוטו, כל מצב או תכונה שיש באדם עצמו, ומקרים, הכוונה לכל אירוע המתרחש בין האדם והסביבה. הבסיס הזה מובן?"
"לא."
"לא נורא." ניחם שארפ. "ננסה להעביר את הרעיון בצורה לעוסה יותר: עושר או עוני, רחמנות או אכזריות, יושר או רמאות. איך היית מגדיר אותם, מצב נתון באדם, או מקרה שקורה לאדם?"
"מצב."
"יפה מאוד, הם כולם מצבים ותכונות אופי שיש באדם. כלומר אם תתאר אדם מכל הבחינות שיש בו, מנת משכל, תיאור גופני, מעמד כלכלי, ייחוס וכן הלאה, ותמפה את תכונות האופי שלו, החיוביות והשליליות, תקבל תיאור מקיף של ה'מצב' שבו אותו אדם נתון.
אם כך, החלק השני של המציאות הוא כלל המקרים האפשריים שהאדם יכול להימצא בהם בסביבתו החומרית או האנושית, ולהגיע מתוכם לפעולה או תגובה."
שארפ שיגר מבט שואל לכיוון דייב "הלעיסה הועילה?"
"חיובי."
"יופי. אז נמשיך הלאה, אם ננסה לפרט את כלל המצבים שיכולים להיות באדם וכלל המקרים שיכולים להתרחש בעולם, הרשימה תהיה כמעט אין סופית. אבל כשבאים לצמצם את כולם למכנה המשותף הנמוך ביותר, מגלים שיש למעשה רק שני פרמטרים – טוב ורע.
כל הנתונים הפיזיים והמנטליים המרכיבים את מצבו של האדם הם חיוביים או שליליים, וכל המקרים המתרחשים בעולם והפעולות שהאדם יכול לבצע ממוקמים אי שם על הציר שבין טוב לרע.
'מישור ההכנה האישי' עובד על עיקרון אחד הבנוי משני חלקים. החלק הראשון הוא שאין לך מצב שקיים באדם או מקרה שעובר עליו, שהרצון העליון לא מתכנן בעבורו ומזמן לו במינון המותאם עבורו בדיוק. כלומר מדובר כאן באפס אחוז אקראיות.
החלק השני הוא שעיקר תכליתם של כלל המצבים והמקרים שישנם בעולם, הוא להעמיד את האדם בניסיון כלשהו לצורך קניית שלמותו והשגת תכליתו הנצחית."
שארפ עצר לרגע, לא מצליח להסתיר את החיוך שהשתלט על שפתיו.
"האמת היא שאחרי ההסבר של העיקרון הזה אני יכול להפסיק לדבר על הנושא. ומכאן אתה צריך רק התבוננות עקבית על עצמך ועל חייך, והנושא יובן מאליו לאט לאט. אבל במסגרת זמננו המוגבל על ידי תאריך הטיסה שלך וכמות החומר שעוד נותרה לנו להספיק, כדאי שנזרז את התהליך."
'תודה לך מר ג'ונסון!' הכיר דייב תודה לסוכן הנסיעות שלו על תאריך הטיסה שקבע עבורו.
המייל המורכב שוגר למרחבי הסייבר. שארפ התמתח לאחור, והסתער על המייל הבא בתור.
"ההכנה האישית שבהשגחה הפרטית מתמזגת בעבודת האדם עצמו, ובתוך משימת חייו שהיא השגת שלמותו. היא טבועה בנו בכל הווייתנו, ומלווה אותנו בכל מה שמתרחש בחיינו.
בניגוד למערכת הטבע וההשגחה הכללית שבה אין התייחסות לפרט, כל אחד מבני האדם מושגח בכל פרט ופרט באופן מדוקדק לאור התפקיד המרכזי שהוא ממלא בבריאה.
כל נשמה מקבלת בבואה לעולם הגשמי את בית הקיבול הראוי לה, כלומר הגוף עם כל הנתונים הפיזיולוגיים שלו, מצבע עיניים ועד איכות המערכת החיסונית.
ובמקביל היא מקבלת את הנתונים המנטליים המתאימים עבורה לצורך העבודה שנמסרת לה בעולם הזה, כמו תכונות אופי, כישורים מוטוריים ושכליים וכיוצא בזה. גם ההורים שהיא נשלחת אליהם מותאמים לה בהתאמה אישית, וכך הוא גם לגבי שאר תנאי הסביבה החברתיים והסוציואקונומיים. כולם ערוכים בדקדוק לפי הנצרך לאותו אדם להשיג את שלמותו.
העולה מכל האמור הוא שהאדם נברא כפי שהוא, עם שלל מעלותיו וחסרונותיו, מסיבה ולצורך. אותה מסקנה תקפה גם לגבי כל המקרים שההשגחה תזמן לו במשך חייו, מדבר גדול ועד קטן. אם כן, נוכל לומר שבכל הנוגע לאדם אין 'מקריות' ואין 'סתמיות'.
כדי להמחיש את הניגוד שבין התפיסה הזאת לבין התפיסה האתאיסטית, נחזור לרגע לסיכום התצפית שלך וניקח ממנו דוגמה מייצגת.
אחד המקרים שתיעדת היה אדם שנתקל בצינור כיבוי אש. האירוע הזה נתפס בהבנה שטחית כאקט אקראי לגמרי. איך ננתח את המקרה הזה מבחינה שטחית? פשוט. הבן אדם הלך ברחוב בלי לשים לב מה יש לפניו, נניח משום שהיה שקוע במחשבותיו, ובמקרה כל זה קרה בדיוק בזמן שעל המדרכה שלפניו היה צינור כיבוי אש. ומכיוון שלא ראה את הצינור ולא הסיט את מסלול ההליכה שלו, המפגש בין הרגל שלו וגוש המתכת שלפניו הוא בלתי נמנע. ובמפגש הלא סימפטי הזה מהירות ההליכה שלו והזווית של הפגיעה של הברך והמתכת קבעו את מיקום החבלה ועוצמתה. לכאורה תשלובת של מצב נפשי עם מצב סביבתי וחוקיות פיזיקלית שחברו זה לזה במקרה והביאו לתוצאה שתיעדת.
אבל היהדות מציבה נתוני שטח אחרים לגמרי. היהדות טוענת שעוד לפני שהאירוע התרחש בפועל, על אותו אדם ספציפי נגזרו ייסורים ברמה מדוקדקת, והאמצעי שנמצא מתאים להוציאם לפועל הוא חבלה בברך ברמת הכאב שנגזרה עליו. חוסר שימת הלב שלו בדיוק בעיתוי שלפניו ניצב צינור, ועוצמת החבלה על כל הפרטים שיוצרים אותה, תוכננו במינון ובתזמון המושלמים על ידי 'תנועה מוכרחת' שהביאה אותו בעל כורחו לחוות את רמת הייסורים שנגזר עליו לעבור.
שורה תחתונה, על פי הדעה הרווחת ביהדות, אפשר לקבוע ללא ספק שמעולם לא אירע שאדם כלשהו, בכל הדורות כולם, נעקץ על ידי יתוש ללא חשבון של ההשגחה פרטית כלשהי. ואנו לא מתכחשים לעובדה שהעולם המציאותי שנגד עינינו נראה בדיוק ההיפך מכך, אלא שבהבנה נכונה של הנושא, גם המצב הכאוטי שהעולם שרוי בו משתלב היטב בתוך עניין ההשגחה. את העניין הזה אנחנו נתחיל לבאר הלילה, והוא יתבאר יותר כשנעסוק במפת הרצון העליון."
"יש לה כבר הרבה תפקידים למפה הזאת..." ציין דייב.
"ובצדק. כל מה שאנו עושים עד עכשיו זה תהליך בנייה בשלבים של הבנת העולם והאדם וקישור ביניהם. אנו מניחים שכבה על גבי שכבה ואז קושרים אותן זו בזו. אבל מה שמקשר באמת את כל החלקים ליחידה אחת מגובשת זה המהלך שהרצון העליון משליט בבריאה ורוקם בה מבראשית ועד אחרית הימים. כך שבהחלט יש למה לחכות, אבל עד אז נחזור לעניין.
את כלל המקרים הקורים לבני האדם אפשר לחלק לשני מינים: האחד הוא מקרים שיקרו לו לצורך ניסיון, ובו יוכל להשיג את שלמותו. השני הוא מקרים שיזדמנו לו כדי שעל ידם ייגרם מקרה אחר, והוא או אדם אחר ינוסה בו."
"לא הבנתי."
"זה אולי נשמע מסובך, אבל זה ממש לא. נניח שבמסגרת מצבו של אדם מסוים יש בו מידה מפותחת של נתינה לזולת, שזו ללא ספק מעלה גדולה ומידה טובה מאוד. אבל לצורך הניסיון גזרו עליו שרשרת של הפסדים צורמים בעסקיו. אחד השיקולים העומדים מאחורי הגזרה הוא לנסותו אם גם בזמן הפסד הוא ימשיך לתת משלו בשמחה, או שזו מידה שהוא נקט בה רק כשהכול הלך לו חלק.
לצורך הדוגמה נאמר שההפסדים שנגרמו לו הם שחנות אחת שלו עלתה באש, וקונטיינר של מוצר עונתי מתעכב בהגעה לנמל וזה יגרום לו לפספס את העונה.
עצם המקרים שגרמו להפסד, כלומר השרפה והעיכוב, הם ניסיון ישיר והם שייכים לסוג הראשון. ואילו המקרים שהכשירו את המצב של ההפסדים, כלומר הסיבות שבגללן פרצה השריפה בחנות והאונייה התעכבה, הם מקרים מהסוג השני שתפקידם לסבב את הסוג הראשון. כלומר אם פקיד המכס שכח לחתום על טופס קריטי לשחרור הסחורה, או שתקלה טכנית גרמה לעיכוב האונייה בים, אלו מקרים שאין להם תכלית מצד עצמם אלא לסבב את המקרה שיספק את הניסיון עבור אותו אדם.
וגם כאן החוכמה העליונה שוקלת את מצבי כלל בני האדם, ומזמנת עבור כל אחד מהם מקרים שונים ומגוונים משני המינים, בהתאמה וסנכרון הנשגבים מתפיסת בשר ודם."
"הדוגמה שהבאת דווקא די נתפסת..." ציין דייב.
שארפ הניד את ראשו לשלילה "אתה שוב נופל בחשיבה מצומצמת. אנחנו מדברים כאן על 'מערכת הפעלה' של כל המין האנושי. כשיהיה לך זמן פנוי ורגוע, נסה לחשוב לרגע כמה השלכות יש לעיכוב של אוניית מסחר, מכל הבחינות שתוכל. מהשלכות על בעלי הסחורה וצוות הסיפון עד ההשלכות הנולדות מההשלכות הישירות וכן הלאה. כל ההשלכות שתוכל לשער, כולן נלקחות כאן בחשבון ומתרחשות מכוח השגחה פרטית כלשהי."
"בסדר גמור" הסכים דייב אף שלא היה לו מושג מאיפה הוא יכול לגרד זמן פנוי לכך. "אבל משהו כאן לא ברור לי, אתה חוזר על המונח 'השגחה פרטית כלשהי' כבר פעמיים. יש יותר מאחת?"
שארפ הרים גבה. "אתה מדייק יפה מאוד, וזה מאלץ אותי לשנות את הסדר ולהקדים את מה שהייתי אמור לדבר עליו בהמשך הלילה."
דייב חייך במבוכה, מסופק אם לקבל את הדברים כמחמאה או כתוכחה נסתרת.
"אומנם ההשגחה הפרטית מתנהלת בשני המישורים שציינו, ה'כללית' וה'אישית', אבל הכללים והחוקים הפועלים במסגרתה הם רבים ומסועפים, והם ההופכים את הנושא לסבוך ומורכב ביותר.
לעומת זאת, אפילו ברמת ההבנה הבסיסית ביותר של כללי ההשגחה הפרטית, הספק בנוגע לקיומה מתפוגג כלא היה. הרי אם נהיה כנים עם עצמנו מה בעצם הבעיה שלנו עם ההשגחה הפרטית? הבעיה היא שאנחנו יכולים להסביר אותה מבחינה תאורטית שעות על גבי שעות, ואפילו לקבל בסופו של דבר הבנה ברורה וחדה של הנושא, ולהתפעל עד כמה ההשגחה על האדם מדויקת אליו אישית בכל אירוע שהיא מזמנת לו. ואז מגיע גל צונאמי וגומר בבת אחת 300,000 איש כאילו שמדובר בזבובים.
כאן נכנסת לתמונה מסורת הכללים והחוקים שנמסרו לנו מקדמונינו בנוגע להשגחה הפרטית ומלמדת אותנו שיש כאן תשלובת של הנהגות ודרכי השגחה וגמול הפועלות במקביל על האדם. חלקן משולבות זו בזו, חלקן נדחות זו מפני זו, והחשבונות כולם נמדדים במאזני צדק של הרצון העליון על כל באי עולם. אבל כאמור הקדמנו את זמננו בגלל ההערה שלך, נדבר עוד בעניין הזה כשיגיע זמנו."
עשר שניות של כיול עצמי ושארפ חזר למסלול הראשי.
"לפי כל מה שדיברנו עד כאן, יוצא שההגדרה האמיתית של חיינו היא מגוון מצבים ומקרים שתכליתם האמיתית היא להביא את האדם לידי קניית שלמותו שתזכה אותו בשכר נצחי.
וההגדרה הזאת היא קריטית! בן אדם שחי עם הגדרה אחרת לחייו, רוב הסיכויים שהוא יפספס לגמרי את היעד..." שארפ אפילו לא נתן לדייב את הפריווילגיה לשאול 'למה?' והמשיך ישר אל התשובה.
"מכיוון שכל צורת החיים של האדם נקבעת בראש ובראשונה על פי איך שהוא מגדיר לעצמו את החיים. 'האם החיים שלי הם מסלול עבודה ומאמץ והמטרה היא להגיע אל מצב שלם ונצחי, או שהם טיול בלונה פארק והמטרה היא להספיק כמה שיותר מתקנים לפני שהוא נסגר?' כל שאר השאיפות והמאמצים שהאדם עושה במשך חייו הם תולדה של ההגדרה הזאת."
שארפ סקר את דייב במבט בוחן "לפני שנמשיך הלאה, עניין המצבים והמקרים של האדם מובן, או שכדאי לתת דוגמה להמחשה?"
"דוגמה תמיד עוזרת, גם כשהדברים מובנים, וכל שכן בזמן שהם לא כל כך..."
שארפ חייך.
"קיבלת. ניקח את המעמד הכלכלי של האדם, שהוא אחד ממצבי האדם שיש לכולנו.
לו יצויר שהרצון העליון היה בורא את האדם ללא הבדלי מעמד כלכלי. אין מצב של עושר ואין מצב של עוני, ממש כמו אצל החיות. יש אוכל אוכלים, אין אוכל רעבים. אין קניינים, אין צבירת הון ואין מהלכים עסקיים.
מה היה קורה אז? שום דבר מיוחד! זה לא היה מונע מאיתנו עניין מהותי מצד תכלית הבריאה.
אפילו אכזבה או תסכול מהעדר הדבר לא היה מתעורר בנו, היות שלא היה עולה על דעתנו שיש בכלל אפשרות של מצב כזה שנקרא 'מעמד כלכלי', בדיוק כמו שפרה לא יכולה לדמיין, גם בחלום הכי סוער שלה, מה זה חשבון בנק."
דייב, כמעט פלט את הקפה שבפיו בעקבות הצחוק שהשתלט עליו.
שארפ מצידו המשיך בטון רציני, בלי להתבלבל.
"מה כן היה נמנע מאיתנו לעניין השגת התכלית? הניסיון שהעושר או העוני מספקים. זאת מכיוון שלאחר שנגזר על אדם מסוים שיהיה עשיר, בין אם משום שנולד להורים עשירים או משום שנגזר עליו שיצליח בעסקיו, כעת הוא מתמודד עם מצב של עושר, והמצב מייצר עבורו במרוצת חייו אלפי מקרים, הקשורים בעושרו, הוא נבחן בגאווה או ענווה, בקמצנות או נדבנות, באכזריות או רחמנות וכן הלאה. במילים אחרות, עושר, עוני וכל שאר המצבים מייצרים מערכת שלמה של אפשרות קניית שלמות או חיסרון באדם מתוך מקרים שמנסים אותו בהם, והכול תלוי בטיב בחירת האדם בניסיון עצמו.
נמצא שהסיבה העיקרית לקיומם של מצבי עושר ועוני בחיינו, הוא יצירת הפלטפורמה של ניסיונות לאדם. מתוכם הוא צריך לקנות את כרטיס הכניסה שלו לחיי העולם הבא.
כל הערך שאנו מקנים לעשירות ולעניות בפני עצמם, שאיפה ל... או בריחה מ..., הוא ברובו דמיון וסטייה רצינית מהמהלך התכליתי שלנו בעולם.
דמיון מכיוון שהרדיפה האובססיבית שלנו אחרי עושר והצלחה, לא מעלה ולא מורידה בהשגת המצב הזה. זו השפעה בדיוק כמו שאר ההשפעות. היא נגזרת למעלה בשורש ומקוימת למטה בעולם הגשמי.
וסטייה מכיוון שפספסנו את הנושא האמיתי בכל הסיפור. עושר ועוני הם מצבים שניתנו לנו כדי שמתוכם ננתב את עצמנו כדי לקנות את שלמותנו הנצחית, לא יותר מכך. במילים אחרות, הם כלים ולא יעדים, אמצעים ולא מטרות."
"אז לפי דבריך אדם לא צריך להתאמץ כדי להשיג עושר כלל. אם זה נגזר על האדם, זה יגיע לו בכל מקרה, ואם לא נגזר אז לא משנה כמה שהוא ירדוף ויתאמץ, הוא לא יגיע לזה." הקשה דייב.
"שוב אתה מעיר הערה יפה ונכונה, והאמת שאפשר להעיר אותה על מגוון תחומים. הרי לפי מה שאמרנו גם אין טעם לנסות להתרפאות מחולי בעזרת רופאים ותרופות, או להימלט ממקום סכנה כדי להינצל ממנה. כל ההערות הללו, אף על פי שבעיקרן הן נכונות, הן רחוקות מלהיות מדויקות, מכיוון שלא באופן הזה הרצון העליון מנהיג את עולמו ולא כך אנו אמורים לחיות בו."
"אז איך נכון לחיות?"
"ישנה נוסחה מסוימת המלמדת את המינון הנכון בין המאמץ שאדם צריך להשקיע כדי להשיג את מבוקשו לבין המאמצים המיותרים. אנו נלמד אותה בהמשך, כשנשלב את הנהגת הטבע עם ההשגחה על המין האנושי."
דלת החדר נפתחה לפתע, ושני בחורים בשנות העשרה המאוחרות עמדו בכניסה והחלו לדבר עם הרב שארפ. דייב הביט בהם בסקרנות אופיינית, והצליח לפצח באמצעות שפת הגוף שהם מבקשים ללמוד עם שארפ, אבל הוא מתנצל ומסביר שהלילה הוא תפוס.
ובאמת תוך זמן קצר הם יצאו כלעומת שבאו.
"אז מה יש לנו עד עכשיו?" החל שארפ לסכם אחרי שהתנצל על ההפרעה.
"יש לנו אדם שתכליתו להגיע אל שלב השכר. יש לנו עולם חומרי וממד זמן שעניינם הוא לספק לאדם פלטפורמה דינמית ומגוונת להשיג דרכה את שכרו בניסיונות החיים. ויש לנו את בחירת האדם ומעשיו שקובעים אם האדם עמד בניסיון או חלילה נכשל.
הצלחתו או כישלונו של האדם הבוחר נמדדים בשתי מערכות מרכזיות של בחירה המלוות אותו לאורך כל ימי חייו.
האחת היא מערכת של הוראות וכללים שהרצון העליון מסר לאדם, ומכיוון שהיא לא קשורה ל'מישור ההכנה האישי' נשאיר את הטיפול בה להמשך הלילה.
השנייה, שבה נתמקד עכשיו, היא מערכת תכונות האופי שהוא ניחן בהן ושאר תנאי החיים שקיבל. כל אלו כאמור מותאמים במיוחד לאדם במסגרת ההשגחה האישית.
הנושא עצמו של תכונות האופי, שכבר ציינו שהן נקראות 'מידות', הוא מסועף ומרתק כאחד. זו חוכמה שלמה בפני עצמה, עמוקה מאוד ועתיקה כימי קיומה של האנושות, ונקראת 'חוכמת הנפש'.
כל חכמי הדורות בכל התרבויות, כמעט ללא יוצא מהכלל, עסקו בה כל אחד לפי ערכו ושיטתו, והמגמה של כולם אחת היא – יצירת האדם השלם.
כי האדם, באשר הוא ישות דואלית של רוח וחומר הנמצאת במאבק מתמיד בין יצר טוב ויצר רע, הוא מלא ייסורי נפש ותסכולים, שופע תהפוכות ורווי קונפליקטים, והוא גורם סבל לעצמו יותר מכל גורם חיצוני אחר. המפתח לרפואתו הוא הכרתו את עצמו ואת כוחותיו, והפיכתם מאויביו לאוהביו.
החלק החשוב ביותר בחוכמה הזאת הוא כמובן החלק הפרקטי. הוא השביל המוביל לעיצוב האישיות על ידי הסרת מידות רעות וקניית מידות טובות, והוא עצמו חלק מהותי מעבודת האדם בעולם. אבל נכון לעכשיו, אנו ניגע בחוכמה הזו רק מהזווית הקשורה לענייננו – ההכנה האישית שבהשגחה הפרטית."
קליק שמאלי על העכבר, ושארפ הכריז "זהו, סיימתי עם זה!" הוא סגר את המחשב, והחל פותח לפניו ספרים, כמו ילד קטן שנתנו לו יד חופשית בחנות ממתקים.
"בני האדם שונים זה מזה באישיות בצורה בולטת לא פחות מהשוני הגופני שביניהם, או כפי שהגדרנו את זה בתחילת הלימוד, כל אדם נמצא ב'מצב' אחר מחברו.
לכל אחד תכונות אופי המאפיינות אותו – זה כעסן וזה אדיש, האחד אמיץ ונועז והשני רך לב, וכך הוא לגבי כל המידות כולן. אפשר לסכם ולומר שכל אחד מאיתנו מקבל מרקם שונה של מידות ותכונות המרכיבות את הספקטרום השלם של תכונות האופי והאישיות שלו.
אני לא חושב שיש צורך להוכיח את העניין, כל מי שיש לו טיפת שכל בקודקודו יכול לראות את זה על עצמו ועל כל הסובבים אותו.
דבר נוסף שאדם מקבל באופן פרטי הוא מגוון הכישורים שהוא ניחן בהם. אני למשל נולדתי עם כישרון מפותח מאוד לשפות מחשב."
דייב חסם את עצמו ברגע האחרון מלומר 'אני יודע'.
"אין לי דרך להסביר את הכישרון הזה, ואולי אפילו לא צריך להסביר אותו, אבל בפעם הראשונה שישבתי מול מחשב ביתי זה פשוט פרץ החוצה. זה היה כשהייתי בן עשר בערך, ומול מחשב מגושם ומסורבל של פעם. אבא שלי רצה שאלמד את אחת משפות המחשב הראשונות שפותחו עבור PC. אני זוכר היטב שממש הרגשתי שהתוכנה כאילו מדברת אליי ומסבירה לי את עצמה. לא הייתי צריך לפתוח את החוברת הסבר שהוא קנה לי ובטח שלא לקחת קורס. זה נבע ממני בטבעיות, כאילו משהו בתוכי רק חיכה להיפגש עם התוכנה. אחר כך גיליתי שזה קורה לי כמעט עם כל תוכנה...
מצד שני, שים אותי במטבח, אפילו כדי להכין חביתה וסלט, זה יצא הרבה יותר גרוע ממה שאתה יכול לדמיין.
בכל אופן, כישורים יש לכל אחד מאיתנו, חלקם גלויים וחלקם סמויים. חלקנו מבורכים בהם יותר וחלקנו פחות, אבל לכולם יש.
נוסף למידות ולכישורים, כל אחד ואחד חווה את החיים על מסלול שונה, אם מבחינת הסביבה שהוא חי בה, ואם מבחינת המקרים שעוברים עליו בחייו. וגם כאן הרבה פעמים מדובר במשהו שהאדם מקבל ללא אפשרות בחירה.
וכן ישנו מרכיב נוסף, חמקמק וקשה להגדרה, שרגילים לכנות אותו 'מזל'. תוכל לראות אנשים שהמזל מאיר להם פנים וכל מה שהם נוגעים בו נעשה זהב, ומנגד אנשים שכמו קללה סמויה רובצת עליהם, וכל מטיל זהב שהם נוגעים בו נהפך לברזל חלוד.
יש אנשים שהחיים זורמים להם בקלות ורוגע, השמש מחייכת אליהם מלמעלה ופרפרים חגים מסביב לראשם. ואחרים שהרזומה של החיים שלהם נשמע כמו תסריט הזוי לסרט דרמה סוחט דמעות, והם נאלצים להתמודד עם חיים רוויי צרות וסבל.
המזל או העדרו הוא למעשה הארת פניו או הסתר פניו של הרצון העליון המלווה את אותו אדם באופן פרטי. מהארת הפנים מגיע לאדם מסלול חיים 'חלק' של הצלחה ורוגע, ומהסתר הפנים קשיים ופנצ'רים על כל צעד ושעל.
הפרמטר הזה גם הוא נעלם מהבנתנו, ואף שמעשי האדם גורמים הארת פנים או הסתר פנים כפי שלמדנו, הביטוי של ההארה או ההסתר בחיי האדם נקבע פעמים רבות ללא קשר למעשי הבחירה שלו. אלו חשבונות של החוכמה העליונה הנמצאים מחוץ לתחום ההבנה שלנו.
באופן טבעי, כשמתבוננים בהבדלים הללו שבן אדם אחד לשני, האדם אמור לשאול את עצמו שאלות המתבקשות מאליהן: על פי מה המידות, הכישורים ומסלול החיים נקבעים? למה התופעה הזו קיימת? למה קיבלתי דווקא את הנתונים האלה ולא אחרים? ומה אני כאדם פרטי אמור לעשות עם זה? התשובה לכל השאלות נעוצה בהכנה האישית."
המשך בשבוע הבא...