לא מבינה איך! ואיך, ואיך, ואיך...

"אני לא מבינה איך אתם מסתדרים עם כזו משכורת למשפחה עם זוג הורים ומספר ילדים, איך, איך אתם מסתדרים?"

האמת אין לי תשובה ברורה והגיונית, אנחנו אולי חיים יחסית בצימצום ואני מתפללת לפרנסה בנחת וברווח לי ולכל בית ישראל, אבל כן, אנחנו ב"ה מסתדרים יש אוכל יש ביגוד יש שמחה ויש נחת.

אבל איך? גם אני לא מבינה.

אבל יש עוד כמה דברים שאני לא ממש מבינה…

אני לא מבינה איך זכיתי שכל החבריה המתוקה שמקרקרת סביבי הגיעה לכאן בכלל, ואני לא מבינה איך עם כל אחד מהם שנולד נפתחו בלבי מעיינות של אהבה ומסירות שלא ידעתי שקיימים בכלל, ואני לא מבינה איך אני פתאום נהייתי יודעת כל, ונותנת המענה לכל מה שמותר אסור אפשר ומתי ואיפה.

ואני לא מבינה איך צומחות להן שיני חלב אחת אחת, ואחרי תקופה הן נופלות אחת ואחת וצומחות להן שיניים קבועות.

אני לא מבינה איך אקמול מוריד את החום לילד ואופטלגין מרגיע כאב ראש שלי, ואיך המפרק של הילדה שיצא מהמקום - יצא, ואיך בדיוק הוא חזר, ואיך התאחו התפרים במצח של הבן לי שפתח את הראש שלא באשמתו…

ואני לא מבינה איך הלבן של הביצה ניהיה קצף לבן ומתוק שהילדים כ"כ רוצים ללקק עד שבקושי נשאר משהו לגלידה, ואיך שמן, סוכר, קמח וביצים הופכים יחד לעוגה,פשטידה,  לחמניות או רוגלאך, ואיך כל מה שאני מכינה נגמר מהר כל כך.

ואני לא מבינה איך יש ימים ארוכים ביום חול, בשבתות או בחגים שלילדים לא נגמר הכוח, והם משחקים, אוכלים ורצים עד מאוחר אף על פי שהם קמו ממש מוקדם ולא נחו רגע.

ואני לא מבינה איך מה שמבדיל בין היותי חסרת סבלנות, עייפה וקצרת רוח לערנית, רעננה ופעילה זה בסך הכל שעת שינה אחת של מנוחה.

אני לא מבינה איך הקטן בן השנתיים, שאני עדיין מתרגשת מהמילים החדשות שהוא למד להגיד, כבר מאלף את התינוק הקטן יותר להגיד "סבתא".

ואני לא מבינה איך תמיד כשעומדים לצאת בדלת קורים כל כך הרבה דברים בו זמנית, ובכל זאת אני ומי שצריך לצאת מצליחים לצאת…

ואיך אפילו שאין לי רכב פרטי והתחבורה הציבורית לא משהו, אנחנו מצליחים להגיע ממקום למקום איכשהו.

אני לא מבינה איך ילד יכול לחזור על בקשה עשרות פעמים, אף על פי שאמרתי "לא" בקול בוטח…

ואיך שבת, עם כל ההכנות שדרושות, היא בשבילי יום מנוחה ממש מעין עולם הבא, ואיך הרצפה מלאה בכל כך הרבה פרורים ולכלוך אחרי סעודת שבת סטנדרטית לחלוטין.

איך הילדים, מיד אחרי מריבה בסדר גודל של מלחמת עולם שלישית, משלימים כאילו לא היה כלום וחוזרים להיות החברים הכי טובים והכי אוהבים.

ואיך נשיקה שלי מרגיעה כל פצע וחבורה, ואיך גם אחרי שהיו גם בגן וגם בצהרון, עוד רוצים ללכת לחברה.

אם את מבינה את הכל ונשארה רק השאלה בקשר למשכורת, אז לא נורא.

ואם את כמוני, לא מבינה איך כל הדברים הללו קורים, ונוספת לכל השאלות הנוספות שלי עוד שאלה אחת קטנה בנוגע למשכורת, אז גם לא נורא…

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com