הרב יאשיהו פינטו: "להתחזק בתורות, בלימוד ובספר דברים"

אנחנו מרגישים חובה לעלות על הכתב, לכל האהובים והחביבים, שבימים האחרונים לא כתבנו ולא ענינו על דברי תורה, משום שנמצאים בחולשה גדולה גופנית וכל תזוזה קשה עלינו ביותר. בע״ה נתחזק ונחזק את כל עבודת ה׳ ואת ההנהגות והתורות חזק מאוד. 

בבקשה לחזק בכל מקום ומקום את הדרך הקדושה, את התורות, את ספר דברים. שבת קודש מתקרבת וחייבים לעלות ולהתעלות ולהביא את האור והכח והסוד הגדול הזה, לידי כל יהודי ויהודי. זה תורה ודרך שלמה שבה ישכון האור, והיא הכח להיוושע בדור הזה. 

האופק הכללי של העולם אינו ברור, וככל שמתעמקים בכל מה שקורה בעולם, מאבדים יותר את הביטחון העצמי. אך ביטחון שבנוי על דברים שכליים ועל חישובים גשמיים, הוא נתון לעליות ומורדות, וביטחון שבנוי על הקב״ה הוא יציב וחזק. כי יודע בעל הביטחון שהכל משמים והכל זה טוב, כי גם ברע טמון הטוב. 

ולכן, כאשר מסתכלים על האופק המלא בערפל, רק דבקות בלימוד היומי ובתורות וההנהגות ובספר דברים, שהם הכח שמעורר נקודות רגישות בשמים, שאותם נקודות רגישות מורידות שפע ופותחות שערי שמים, עליהם עלינו לסמוך ולחזק אחרים ולהתחזק, ובכח זה נעלה ונתעלה. 

כשנתבונן במתן תורה, בני ישראל עמדו ואמרו נעשה ונשמע. אומות העולם לא הבינו ולא יבינו לעולם מה זה נעשה ונשמע, ואף החלו לקרוא לעם ישראל, עם פזיז. איך אפשר לעשות דבר שעדין לא שמענו, מה רוצים מאיתנו, אחרי שנשמע נגיד, נעשה, אך התשובה נעשה ונשמע נשמעת תשובה שכלית של פזיזות. 

אך על זה ענו רבותינו, משל הדבר למה הוא דומה. 
לאדם שיש לו אוהב, וכאשר האוהב בא ורוצה לבקש טובה, מיד אומרים כן על הכל, לפני ששומעים מה רצה. כך אנו במתן תורה, אמרנו נעשה ונשמע, מקבלים עלינו על הכל לעשות, כי יודעים בבירור שכל מה שיצונו בוראינו, בכחינו לעשות וזה רק לטובתינו. 

ולכן כאשר אמר הקב״ה לאברהם אבינו, ״קח נא את בנך את יחידך״ בקשת העקדה, מיד אמר אברהם הנני, אפילו שהעקדה נשמעת דבר קשה ומנותק מרגש ושכל. אך ידע אברהם שזו בקשה אלוקית, ובקשות רוחניות מראש האדם צריך להגיד הנני, להגיד נעשה ונשמע. 

וכך, משה רבנו בסנה אמר הנני. זה כעין נעשה ונשמע, וזו תשובה לאוהבים שיודעים שהכל במסגרת הטוב והאפשר. וזו המחויבות שלנו בכל דור ודור, לצעוק בנפש הנני, נעשה ונשמע. בכל דור יש את קבלת התורה שלו, קבלת החוקים שלו, המלחמות שלו. ובכל יום, בת-קול יוצאת מהר חורב, ובבת-קול הזו טמונים ושזורים סודות תורה של יום זה, ואנו צריכים לקבל את התורה בהנני ובנעשה ונשמע. 

הנסיונות של אתמול, הם לא נסיונות של היום. ובכל יום זו מלחמה חדשה, עם קבלות חדשות. ואתמול אולי קיבלת את התורה, אבל היום זו מלחמה חדשה, ולכן ״חדשים לבקרים רבה אמונתיך״, כל יום זה עולם חדש, נסיונות חדשים, התחייבויות חדשות ומלחמה חדשה. 

כמה שאדם יותר דבוק לתורה, יותר חי בתמימות עם בורא עולם, כך הקבלה היומית יותר קלה לו. וכמה שאדם מערב את השכל, ואת העצות שהערב רב מייעצים לו בגלוי ובסתר, מרחיק את עצמו מדבקות אמיתית, ומנעשה ונשמע אמיתיים. 

הגמרא אומרת, איזה רב ראוי ללמוד ממנו תורה, רק רב הדומה למלאך. נקשה, מי יודע איך מלאך נראה, בכדי לקבוע אם ילמד תורה מרב זה או אחר ? 
התשובה היא המבחן של הרב, אם הוא מבוטל לדבר ה׳ ומקיים נעשה ונשמע, כפי שהמלאכים עושים את רצון קונם בלי מחשבה, בלי הבנה. 

הבעיה נכנסת בלחפש הבנה ותשובה, שדבר זה הוא פתח לריחוק, ולא לקבלת התורה מחדש. 
ולכן הקב״ה במתן תורה, היה צריך לכפות עליהם את ההר כגיגית. 

וקשה מדוע, הרי אמרו נעשה ונשמע, אלא לדורות כדורות שלנו, שקבלנו את התורה בסיני, אך לקבל אותה שוב בכול יום, בצורה אחרת וחדשה, קשה מאוד לאנשים מסוימים. ואז הקב״ה כופה את ההר, באים על האדם דברים לא קלים, המביאים אותו לשוב למוטב ולקבל את התורה בתמימות. 

אנחנו מתקרבים ובאים לשלב חדש בשנה, ״משנכנס אדר מרבים בשמחה״, ובתוך אדר יש לנו את ז׳ באדר, יום גדול בימות השנה ב״שובה ישראל״, שביום הקדוש הזה, נכתב ונחתם בשמיים, שעד ביאת משיח צידקנו, בכל צורה ובכל דרך שתהיה עבודת ה׳ ודרך ה׳ בשיטת ״שובה ישראל״ תהיה שרירה וקיימת. זה זמן שנכרת הברית והחסד ״עד כי יבא שילה״ שדרך זו תהיה למטיבי הדרך קלה וסלולה, בסולם העולה בית-אל. 

ובזמן הזה נכנסים לתקופה של אמונה תמימה ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״ וחייבים אנו לעשות הכנה חזקה בנפש, ולהתחזק בתורות, בלימוד ובספר דברים. הרבה זעזועים מצפים לעולם בכלליות ובפרטיות, ורק הבוטח בה׳ חסד יסובבינו. 

אנו צועקים מלב נשבר לכל האהובים, לא ליטול שום חלק ושום נחלה, בשום ויכוח של פוליטיקה. להתרחק בימים האלו מכל עיסוק ודיבור בענינים אלו, ויותר לדבר מהלב אל הקב״ה, על כל הכאב והצער שכל אדם באופן פרטי וכללי גורר איתו. 

השטן מוביל את עם ישראל לדבר ולריב בדברים אחרים, ולא לבכות ולצעוק על צער השכינה, ועל הבעיות האמיתיות של כל אדם. לצעוק להקב״ה על כל צערינו ועל כל כאבינו, ולדבר עם הקב״ה כבן הבוכה לאביו, ואין דיבור טהור ובתמימות, שהולך ריקם לפני הקב״ה. הקב״ה אב רחמן, השומע תפילה וצעקה. ויודעים אנו שכל ההולכים בתמים, המלאכים הרבים שנבראים ב״שובה ישראל״ בכל עבודת ה׳ התמה והלימודים הקדושים, עומדים עם כל יהודי ויהודיה מבני הקהילה. 

ב״ה עוד בית מדרש בירושלים, עוד בית מדרש בקווינס, עוד בית מדרש במראקש, עוד בית מדרש בסן-פרנסיסקו, עוד בית מדרש בפריז, עוד בית מדרש בארץ ישראל. כל הבתי מדרש האלו, הם שערי שמיים לכלל ולפרט, ושותפות של כל בני הקהילה.

* * *

בע״ה נתחזק קצת בבריאות, וניסע לניו-יורק, שם מקום מקודש וחשוב לנו ביותר, ונחזק את השיעורים במנהטן, ופורים נשמח בבית המדרש במנהטן, כולם ללא יוצא מן הכלל. והשמחה של פורים ב״שובה ישראל״ ידועה שמשפיעה שמחה לכל ימות השנה. 

אנחנו חודשים נלחמים עם עצמנו על הבריאות שלנו, משתדלים לא לדבר על זה בקול, אך יודעים עליות ומורדות. והבסיס של הדברים, שחייבים ניתוח וטיפולים. אך נתנו את הכל ביד הקב״ה, וקיבלנו על עצמנו, רק דבר מציל חיים מיידי נעשה, אבל טיפולים וכו׳ אין לנו כוחות נפש להתמודד עם זה. 

תתפללו עלינו בכל מצוה שעושים, שהקב״ה יתן לנו כח ובריאות, ושלא ניפול לחסדי בשר ודם, וביום שנצטרך עזר להתקיים, שיקח את נפשי ושירחם עלי להשלים את הקבלות שקבלתי על עצמי. 
״נדרי לה׳ אשלם״, להשלים הבניה של הקהילה בלימוד ובעבודת ה׳ וכך נזכה לשלמות ולנחת אמיתית, לאבינו שבשמים. 

מבקשים אנו בתחינה, שיעתירו עלינו לרפואה ולכח להמשיך מלאכת הקודש, ושירחיק הקב״ה מאיתנו יסורים שיש בהם ביטול תורה, ונזכה להיות דבוקים בתורה, ושכל מחשבה תהיה רק להקב״ה או לענינים של כלל עם ישראל.