הרב יאשיהו פינטו: דבר תורה לפרשת תרומה

״ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו, תקחו את תרומתי״. 
הנה פסוק זה בפרשת השבוע, סודות גדולים טמונים בו. 

זו הפעם הראשונה, שהקב״ה מבקש את מצות הצדקה, מעם ישראל. 
וידוע סגולה גדולה, בכל פעם שאדם רוצה לתת צדקה, ומרגיש שהיצר הרע מתגבר עליו שלא יתן צדקה, יעמוד ויאמר את הפסוק ״ויקחו לי תרומה״. יש בפסוק הזה ציווי של הקב״ה לתת צדקה, והציווי הזה כוחו חזק לדורי דורות, לעמוד ולפעול בנפש האדם. 

והנה בקשת התרומה בפרשה, הייתה לבנית המשכן. ודרשו רבותינו, שמצות בית המקדש היא מצוה לדורי דורות. בכל דור מחויבים אנו לבנית בית המקדש, ועל זה נאמר ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״. והרמב״ם מונה את מצות בנית המקדש, מרמ״ח מצות עשה. 

ואם כן נקשה, איך בימינו אלו שאין בית המקדש, אפשר לקיים את מצות בית המקדש?
ומביאים רבותינו הקדושים, על פי דברי רבי שמעון בר יוחאי, בזוהר הקדוש, שמצות המשכן בדורות אלו, נמצאת בתוך מצות תפילין. וכאשר יהודי מניח תפילין בקדושה ובטהרה, ומזכה אחרים להניח תפילין, בונה את בית המקדש הפרטי שלו. 

ולכן, מצות התפילין חשובה וגדולה, ושני הבתים של ראש ושל יד, הם כשני הכרובים שהשכינה הייתה שורה עליהם. וכך יהודי בדבקות בהקב״ה ובזיכוי הרבים, על ידי מצות תפילין בונה ומקים את מצות בנין בית המקדש, ומעלתו רמה וגדולה אצל בורא עולם. 

אך צריך להבין, הנה כל מילה מדוקדקת בתורה, ואין מילה שיוצאת סתם. ואם כן, מדוע התחיל הפסוק ״ויקחו לי תרומה״ ומסיים ״תרומתי״, התחיל בתרומה ומסיים תרומתי. 

והנה אפשר לבאר ולומר, שישנם שני סוגי תרומות בעולם, יש תרומה של אדם שנותן מממונו, כי ביקשו ממנו, כי פחד מצרה ובעיה, כי היה עליו לחץ חברתי שכולם עוזרים, אז גם הוא עוזר, זה סוג של תרומה אחת. וישנה תרומה שניה, של אנשים קדושים וצדיקים, שאין להם את הכסף לתרום או יש להם מעט מאוד. ומן המעט עוזרים ונותנים, אך נפשם במקום גבוה ודבקותם בהקב״ה גדולה מאוד. 

וכך הקב״ה לוקח מחשבה טובה ומצרפה למעשה. אחד תרם כסף בלי מחשבה ואחד חשב וכיון, והקבה לוקח את שניהם ומצרפם לאחד. וזה החילוק שיש בפסוק, ״ויקחו לי תרומה״, זו תרומה מכולם בלי כונות ומחשבות. תרומתי, זו תרומה של צדיקים וחסידים, שמכונים כונות נשגבות, וכך על ידי אחדות בעם ישראל, הקב״ה מצרף את שני סוגי התרומות ובונה עולם שלם, על ידי האחדות של עם ישראל. 
וזה המיוחדות שהיתה אצל בצלאל, שידע לקשור את הנותן בלי כונה למכוון, ולעשות מזה אחד. וכך נבנה המשכן. 

ויסוד זה הוא בכל מהלך החיים, יש את האנשים שהם בגדר תרומה, עושים מצות בלי הבנה. ויש את תרומתי, אלו האנשים שמכונים על כל מצוה. ויש את צדיקי הדור, שאותם בוחר הקב״ה בעצמו, ששורש נשמתם לחבר בין תרומה לתרומתי, וכך נבנה עולם שלם של רוחניות קדושה טהרה ונחת רוח להקב״ה. 

הנה הימים האלו, הם ימים מורכבים לעולם. השרים של אומות העולם בשמים, נמצאים בזמן שונה מזמנים רגילים, שיש בהם ״עושה שלום במרומיו״. כל שר, דואג ושומר על האומה שלו בכל כוחו. ועד כמה שומר, עד כדי כך שאדם מאומה אחת, המזיק לאדם מאומה שניה, השר של האומה שהזיקו לו, עומד בשמים ומתרעם, ועושה מחלוקת עם השר של האומה השניה. ובימים אלו יש ערבוב ובלבול, שלאן זה ילך, ״זה סוד ה׳ ליראיו״. 

אך עלינו לדעת, שכל מה שקורה בעולם, הוא לעורר ולהדליק מנורה אדומה לעם ישראל. וככל שאנו מתדבקים בדרך הקדושה, בתורה ובמצות ובקו הקדוש של ״שובה ישראל״, אם זה בתורות, ההנהגות, ב״ספר דברים״, אנו מנותקים מכל המבול המסוכן השורר בחוץ. 

ועלינו לדעת, שכל יציאה מהתיבה אפשר להנזק. הרוח בחוץ קשה והמזיקים בזמן של מדת הדין, עלינו להיות נכנעים למלכינו ולדבוק בו בכל כוחנו, ו״הבוטח בה׳ חסד יסובבנו״.  
נלחם בימים האלו להתרחק מכל מחלוקת, מכל דבר רע, ולהרבות בדבקות נפשית בדיבור בנינו לבין בוראנו, וכמה שיותר עוד לימוד תורה, חסד ומעשים טובים. 

הימים האלו הם ימי עבודת ה׳, ואפשר להשיג בהם השגות, שבימים רגילים קשה להשיג. יש שתי דרכים לעלות לקומה גבוהה, או במדרגות או במעלית. אלו ימים שאפשר במעלית, להגיע למקומות גבוהים מאוד. ובזמן של חשבון נפש, אנו מבקשים מכל בני קהילת קודש ״שובה ישראל״ להעתיר בעדינו. 

אנחנו מתמודדים התמודדות קשה בבריאות, וסובלים סבל קשה. אך כל עוד שאין ביסורים ביטול תורה, אנחנו מקבלים בשמחה גדולה ובאהבה מרובה. אך כאשר כשבועיים, אנחנו לא יכולים לעשות את מה שקבלנו על עצמנו, הדבר שובר אותנו קשה מאוד. שבועיים של יסורים קשים ומרים בבריאות. 

יתפללו עלינו שהקב״ה ימתק את היסורים, יש קבלות שקבלנו להשלים ובבקשה ימסרו נפש צדיקים, לעזור בכל דרך לחזק ולבצר את הדרך העולה בית אל. 

ב״ה יש לנו שמחה מהבתי מדרש החדשים שנפתחו החודש, ושעוד עומדים להיפתח עד חג הפסח. להשתדל לחזק התורות בכל מקום, הדרך של ״שובה ישראל״ היא תהיה מהדברים שיבא משיח צדקנו, נבין שהם קרבו את הגאולה. 

אנחנו יודעים בידיעה ברורה, שספר דברים עושה רעש גדול בשמים, ושערים רבים נפתחים לכלל ולפרט. ובע״ה על ידי תפילות וחיזוק ודבקות, נראה ישועה בקרוב ממש. 

אנו כותבים הדברים עם דמעות של שמחה, יותר משבוע ימים לא כתבנו מכאב וצער, וב״ה מרגישים אור משמים. 
״השיבה לי ששון ישעך...״ 
״...ורוח קדשך אל תיקח ממני״.