העשיר מירר בבכי למשמע תשובתו של הרב אלחנן וסרמן, וגם אתם לא תישארו אדישים

רבי אלחנן וסרמן הי"ד, היה ראש ישיבה בולט באירופה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. באחת התקופות הקשות כלכלית של הישיבה, נסע רבי אלחנן לאמריקה כדי להתרים יהודים למען החזקת לומדי התורה. "זה רצונו של ה'", הסביר את משנתו, "מצבן של הישיבות קשה כדי לזכות את יהודי אמריקה לתרום להם, וכך לקבל חלק בתורה הקדושה".

מדובר על מאה שנה אחורה, ונסיעה מיבשת ליבשת כרוכה במאמת ובממון רב: החלפת מספר רכבות, ולאחר מכן נסיעה מפרכת של מספר שבועות דרך הים, באוניה.

חודש ימים עבר, והנה הגיעו רבי אלחנן ומספר ממקורביו לחופי אמריקה. רבי אלחנן החל מיד בשליחותו, עבר בין בתי היהודים האמידים, והסביר להם עד כמה משתלם להם להיות שותפים בתורתם של בחורי הישיבה.

אך רוח החומריות ששלטה באירופה הקשתה על השגת המטרה, ואז ניגש אחד התלמידים לרב אלחנן, ובפיו רעיון: "יש כאן בעיר גביר יהודי אדיר. הוא מחזיק שתי בתי חרושת ענקיים לייצור בגדים, ומעסיק אלפי עובדים. מדובר באדם בעל יכולות כספיות אדירות, אך אותו יהודי נשוי לגויה, ואף ביום כיפור לא רואים אותו בבית הכנסת. וכן, הוא ידוע בקמצנותו הגדולה כגודל עושרו. מעולם לא הצליח אדם להוציא ממנו ולו דולר אחד לצדקה".

"קשה להאמין שהוא יתרום כסף לישיבה קדושה", הודה התלמיד, "אך הוא למד עם ראש הישיבה באותה כיתה, באירופה. היום קוראים לו ג'יקוב, אך בעבר היה שמו יענקל".

"אוי ווי יענקל!, ה' ירחם מה יצא ממנו", הרהר רבי אלחנן בכאב, ומיד נטל את מעילו והכריז: "יוצאים".

רבי אלחנן הגיע למשרדו של ג'יקוב, ופתח עימו בשיחה נלבבת. ג'יקוב התעניין בקורות העיירה האירופית בה גדל, ובחבריו המשותפים עם ראש הישיבה, בעוד רבי אלחנן עונה לו על כל שאלותיו בסבלנות ובידידות.  מהרהר רבי אלחנן ומכריז "נוסעים!"

"נו, רבי אלחנן, אולי תגיד לי למה הגעת לאמריקה?"

לאחר דקות ארוכות של שיחה חברית נלבבת, פנה ג'יקוב בשאלה ישירה: "נו, רבי אלחנן, אולי תגיד לי למה הגעת לאמריקה, אולי אוכל לעזור במשהו?"

"בוודאי, תודה שאתה שואל", השיב הרב אלחנן. "אתה אכן יכול לעזור לי מאוד. הנה, תראה את המעיל שלי. יש בו כפתור רופף, שמדי פעם נופל, ובכל פעם אני ניגש לחייט שיתפור לי אותו. אך כל תקופה חוזר הדבר על עצמו, הכפתור נופל ואני הולך לחייט. שמעתי שיש לך מפעל גדול של טקסטיל, חשבתי לבקש ממך אם תוכל למצוא עבורי חיט טוב שיתפור לי את הכפתור בצורה חזקה שלא ייפול יותר לעולם".

ג'יקוב נשם לרווחה, ושמח כי זוהי בקשתו הפעוטה של ראש הישיבה ממנו. הוא שלח לקרוא לחיט הראשי של המפעל, והורה לו לתפור את הכפתור בדרך האיכותית והחזקה ביותר.

החייט נטל את המעיל, ויצא מן החדר. לאחר מספר דקות חזר והגיש את המעיל לראש הישיבה: "הנה המעיל, כבוד הרב. יותר הכפתור לא ייפול לך לעולם". רבי אלחנן הודה בחום לחייט ולג'יקוב, נפרד מהם לשלום וחזר לאכסנייתו.

רבי אלחנן נכנס לחדרו שבאכסניה, והנה צלצל הטלפון. על הקו ג'יקוב. "רבי אלחנן, תודה על הביקור", אמר, "אך עדיין לא אמרת לי את הסיבה לשמה הגעת לאמריקה".

"מה פירוש?!", תהה רבי אלחנן, "והרי אמרתי לך, היה לי כפתור רופף וזה הקשה עלי מאוד, וברוך ה' שהענין הסתדר על הצד הטוב ביותר, באמת תודה רבה לך".

למחרת בבוקר. טלפון נוסף. ג'יקוב. "רבי אלחנן, אתם מסתירים ממני משהו, בבקשה בוא אלי למשרד. אני חייב לדבר איתך".

רבי אלחנן הגיע למשרד, וג'יקוב פונה אליו בשאלה: "רבי אלחנן, אנא ממך אל תסתיר ממני: מהי הסיבה האמיתית לשמה טרחת והגעת עד אמריקה?", וראש הישיבה בשלו, חוזר על גרסתו, ואומר: "הגעתי לאמריקה בשביל לתפור את הכפתור".

"לא נכון, לא יכול להיות", השיב ג'יקוב. "אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים. יש כאן משהו נוסף, אתם מסתירים ממני".

"הנקודה היא שהכפתור הזה גרם לי צער רב. בלתי אפשרי ללבוש מעיל כשמידי פעם נופל לו הכפתור ואני צריך ללכת איתו לחייט. זה יכול לקרוא בישיבה או תוך כדי הליכה, והקור באירופה, כידוע לך, נורא. לכן החלטתי שצריך לתפור אותו חזק בצורה שיותר לא יפול", הסביר רבי אלחנן בסבלנות, נפרד מג'יקוב, ושב לאכסנייתו.

למחרת בבוקר צלצל שוב ג'יקוב, כשהוא בסערת רגשות מוחלטת: "רבי אלחנן, כל הלילה לא ישנתי, תאמר לי את האמת למה הגעת לאמריקה?"

"הגעתי לאמריקה בשביל לתפור את הכפתור", השיב ראש הישיבה בסבלנות.

"רבי, זה לא יכול להיות, עשיתי חשבון, כדי לנסוע מאירופה לאמריקה צריך לנסוע דרך ארוכה, ואחר כך ברכבת, ועוד רכבת, ואחר כך שבועיים באוניה. ובכל מקום צריך לשלם מיסים, כשרק בכספי המיסים יכולת לקנות יותר מ-100 מעילים חדשים, ועדיין לא הזכרתי את הטרחה הרבה. אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים! אתה מסתיר ממני את האמת".

"רבי, זה לא יכול להיות. הרי בכסף של הנסיעה יכלת לקנות מאה מעילים חדשים"

"הרי כבר הסברתי לך שהכפתור הזה כל הזמן עשה לי בעיות", סבלנותו של רבי אלחנן לא ידעה גבולות. "לא היתה לי ברירה אלא לבוא לכאן שתתקן לי אותו בצורה טובה שיותר לא יפול לעולם".

אחרי הצהרים שוב התקשר ג'יקוב והתחנן: "רבי אלחנן. אתה מסתיר ממני משהו חשוב, אנא אמור לי: למה באת לאמריקה???"

"באתי לאמריקה כדי לתפור את הכפתור".

"אבל זה לא יכול להיות, אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים!", קרא ג'יקוב בזעקה, "אתה ראש ישיבה חשוב מאוד, יש לך את הישיבה הכי טובה בליטא, מאות בחורים, גם הוצאת ספרים, ולפתע עזבת את הכל ונסעת לאמריקה, יש לכך בוודאי סיבה חשובה. אנא גלה לי מהי".

שוב השיב רבי אלחנן: "תבין, באירופה יש שלגים יש רוחות, הרבה יותר מאמריקה, שם מעיל טוב זה מצרך חיוני, בלתי אפשרי ללבוש מעיל עם כפתור רופף שנופל מידי כמה ימים".

למחרת. שעת בוקר מוקדמת. דפיקות חזקות על דלת האכסניה. ג'יקוב. עיניו אדומות והוא נסער כולו. "תאמין לי, כבר יומיים שאני לא אוכל ולא ישן, אני כל הזמן חושב מה אתה מסתיר ממני, מה המטרה עבורה באת לאמריקה?!"

"הרי כבר אמרתי לך, הגעתי לכאן מאירופה לאמריקה כדי שתתפור לי את הכפתור", השיב רבי אלחנן בנינוחות.

"אבל זה לא יתכן. אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים!" זעק ג'ייקוב ופורץ בבכי, "זה לא יכול להיות, אתה מסתיר ממני משהו, אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים!"

מה התכלית שלי כאן? מה המטרה בחיי?

"טוב, אם אתה כל כך מבקש, אז אני אגיד לך למה הגעתי לאמריקה", הרצינו פניו של ראש הישיבה הגדול. "נכון. אתה צודק, אדם באמת לא עושה את כל הדרך מאירופה עד לכאן רק בשביל לתפור כפתורים. 

"יענקל! ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! בשביל מה הגיעה נשמתך מעולם האמת, מתחת כסא הכבוד, עד לעולם השפל הזה, ואחר כך כל צער העיבור של אמך והלידה, וצער גידול בנים, כל הדרך הזאת, כל הטרחה הרבה, בשביל מה? בשביל לתפור כפתורים? בשביל להקים מפעלי בגדים?

"בעצמך אמרת, הרי זה לא יכול להיות שאדם יגיע לכאן מאירופה לאמריקה נסיעה של חודש בסך הכל, רק בשביל לתפור כפתורים, אז בשביל מה הנשמה שלך עברה תהליך כל כך ארוך מעולם האמת עד לעולם הזה, האם בשביל לתפור כפתורים?!", זעקתו של רבי אלחנן יצאה מדם ליבו.

הדברים חדרו עמוק לליבו של ג'יקוב. "אדם לא מגיע מאירופה לאמריקה רק בשביל לתפור כפתורים", אמר לעצמו. "אז בשביל מה הגעתי לכאן, מה התכלית שלי בעולם, מה המטרה בחיי?!"

חייו של ג'יקוב השתנו. הדולרים כבר נראו פחות נוצצים וירוקים. הוא חזר להיות יענקל... החל לחיות כמו יהודי, לקבוע עיתים לתורה, ועד היום צאצאיו שומרי תורה ומצוות.

כל אחד מאיתנו, שנחשף לסיפור זה, יכול לשאול את עצמו: למה הגיע לכאן? מה המטרה אותה הוא אמור להשיג במשך חייו הקצרים בעולם הזה? האם בשביל לרכוש בית יפה? רכב חדיש? מעמד חברתי? כבוד מדומה? האם את כל הדרך עשה כדי לתפור כפתורים???

באדיבות אתר 'דרשו'.