כשדלת אחת נסגרת, צריך להתמקד בדלת השנייה, שעומדת להיפתח

בשבוע שעבר התחלנו לעסוק במעלותיה ובהשפעתה של המחשבה היצירתית על נפש האדם והליכותיו. נבקש להוסיף ולהרחיב בנושא זה, שכן באמצעות החשיבה היצירתית, אדם יכול להפוך קושי להזדמנות. ויש בכך הגיון רב, מאחר שכל עוד חייו של אדם מתנהלים על מי מנוחות, הוא אינו מנסה לבחון את מערכת ההחלטות וההרגלים שלו ולחולל שינויים, ומשכך, הסיכוי לפריצת דרך ושינוי בחיים נמוך יחסית. לעומת זאת, רגעים של משבר, מהווים הזדמנות מצוינת עבור האדם לבחון את התנהלותו, לנסות למצוא פתרונות חדשים באמצעות חשיבה יצירתית, ולהפיק מעצמו הרבה יותר.

הרש"ר הירש אומר, כי המילה ייסורים הינה על משקל "יישורים" – הניסיון, האתגר והקושי מהווים עבור האדם הזדמנות מצוינת להתיישר לערכים גבוהים יותר, להתכוונן מחדש לדרך אחרת ולהשיג תוצאות טובות בהרבה. אולם מידת הצלחתו של האדם לעשות זאת, תלויה בגישה שלו לחיים - רק אם יצליח לראות את הקושי כהזדמנות, הוא ייצא ממנו מחוזק יותר, וינצל אותו כמנוף להתקדמות.

לכן חשוב שבזמן משבר אדם יאמר לעצמו, "יש כאן משבר וגם אתגר, והעבודה היא למצוא את המנוף להתרומם". עלינו למקד את המוח בכיוון הזה, ולצמוח. מצליחנים הינם אנשים שאימצו את צורת החשיבה הזו. כך, כאשר מפטרים אותם ממקום העבודה הנוכחי, הם רואים בכך הזדמנות להתחיל לעסוק בתחום אחר, מוצלח יותר. כאשר הם מפסידים טיסה, ידאגו למצוא רווח עקיף מהעיכוב.

אדם מן השורה שפוטר מהעבודה, מדמיין לעצמו כמה רע יהיה לו מעכשיו ללא עבודה, ללא כבוד והערכה מהחברה, והוא מתוסכל מהמחשבות הללו. האדם היצירתי, לעומת זאת, פותח את המוח לאפשרויות נוספות – כעת יהיה לו יותר זמן לתחביביו, כעת הוא יוכל לחיות בשמחה למרות הצמצום הכלכלי, כעת ביכולתו להיות יותר עם המשפחה. הוא מתרכז ומתמקד ברווח ולא בהפסד מחמת האירוע הלא נעים.

במילים אחרות, זו שאלה של מיקוד ולא שאלה של מציאות. אמת, המציאות מלמדת שפיטרו אותו, אך ההחלטה אם להתרכז בדלת שנסגרה (ייאוש), או בדלת שתיפתח (תקווה), היא בידיו של האדם.

ואכן, המילה "משבר" – הינה מהשורש "שבר", אשר מתפרש גם מלשון מזון, וכלשון הפסוק "שבר במצרים". גם המילה "משביר" – מקורה באותו השורש, ומשמעותה: מעניק ונותן. כלומר: למשבר יש אפשרות של צמיחה והענקה, אלא שהאדם צריך לגלות זאת. גם מושב היולדת בעת הלידה – נקרא "משבר", ושוב אותו רעיון: "משבר" – הינו ערש צמיחתה של התחלה חדשה וחיים חדשים הבאים לעולם.

וכך גורס הפתגם הידוע "כשדלת אחת נסגרת – נפתחת דלת אחרת במקומה". אלא שלרוב, אנשים מתמקדים כל כך בדלת שנסגרה, עד שאינם פנויים לחפש את הדלת החדשה, המובילה למקום טוב יותר.

חשיבה תבניתית

אחת הסיבות לקושי הכרוך בחשיבה יצירתית, נעוץ בעובדה שאנו רגילים להשתמש בחשיבה תבניתית. באופן טבעי, אנו נוטים לתפוס את המציאות כתבנית מוגדרת וברורה, אותה אנו מגבשים על סמך ניסיון העבר וחוויות קודמות. התפיסה התבניתית הזו, למעשה, גורמת לנו להתקבע לדפוס חשיבה מסוים, ולהרגלי פעולה צפויים מראש.

לדוגמה, אדם המאמין שלא ניתן לסמוך על אנשים, רואה את העולם מבעד למשקפיים אלו, על פי התבנית שגיבש. זו תגרום לו לחוש מאוים בחברה, להימנע מליצור קשר עם אנשים, ולתפקד כעצמאי במקום כחלק מצוות. בכך הוא יסבול יותר, שכן הוא יעבוד יותר ובמקום לומר לעצמו שאולי כדאי להרפות ולהתחיל ללמוד איך סומכים על אנשים, הוא ימשיך להסביר למה תבנית החשיבה שלו היא המדויקת ביותר.

כאשר אדם זה יידרש למצוא פתרון לבעיה כלשהי, הוא מלכתחילה לא יפנה לכיוון חשיבה שאינו תואם את תבנית החשיבה שלו, ויחפש פתרונות שאינם כוללים מתן אמון בבני אדם. מה שכמובן יגביל את היצירתיות שלו, ויצמצם את הפתרונות שביכולתו להציע למצבים שונים.

אדם המקובע בדעתו אינו דורש מעצמו מחשבה פעילה, ומגיע אל המסקנה והתוצאה הסופית באופן ישיר ומהיר. בכך הוא אמנם חוסך זמן ומאמץ, אך מאידך, דפוס חשיבה זה אינו מאפשר לו לבחון כיווני חשיבה נוספים, יצירתיים יותר. וכך, כפי שאדם אינו חושב לפני שהוא מניע את רגליו במהלך צעידה, ופועל באופן אוטומטי, כך גם בתהליכים מורכבים יותר, האדם מגבש עמדות ודעות בתהליך חשיבה אוטומטי, מבלי בחינה מחודשת של תהליך הסקת המסקנות.

הנה למשל אדם שמוצא את עצמו במצב חברתי מורכב, ובאופן אוטומטי מגיע למסקנה שהאדם אותו הוא פוגש אינו ראוי לחברוּת או לעסקים, מאחר שהוא איחר ב-10 דקות. לפי תבנית החשיבה הקבועה שלו, מי שמאחר 10 דקות הוא אדם לא אמין. מאחר שכך, הוא כלל לא מחפש לחשוב ולבחון אולי הוא טועה, ולא כל מאחר הוא לא שווה. תהליך החשיבה שלו כבר התקדם הלאה אל שלב התוצאה - הוא כבר "יודע" כיצד הפגישה תסתיים, וכבר עכשיו חסר סבלנות, לא נעים ומייצר את סוף הפגישה המרה. וכך ה"נבואה" מגשימה את עצמה.

גישה זו אינה נובעת מעודף חכמה אלא מעודף מקובעות, ואכן, אנשים רבים אינם נשלטים על ידי דמיונם הפורה והחיובי, אלא על ידי חולשת הייאוש והתסכול שלהם. הווי אומר שהסקת המסקנות שלהם מבוססת על היעדר חשיבה, והיצמדות לכללים מוגדרים מראש המשקפים לדעתם את המציאות נאמנה.

ספינת הדמיון

כאן אנו חוזרים לפתיחה – מעלותיה של החשיבה היצירתית, חשיבה שהדמיון מהוה מרכיב משמעותי בתוכה, ומשחרר אותנו ממגבלות "הגיוניות", שבמקרים רבים חוסמות אותנו מלחשוב על פתרון יצירתי. וכך לעיתים קרובות מתברר שפתרונות שנראו בלתי ריאליים לחלוטין, הינם ברי ביצוע, ובפשטות רבה מכפי שניתן היה לשער מלכתחילה.

כמובן שהכוונה איננה לחשוב בצורה יצירתית ומנותקת לחלוטין מההיגיון, אלא לכוון לכך שקברניט החשיבה - המכוון והמדריך אותה יהיה הדמיון. לשם כך יש לבחון את מלוא קשת האפשרויות הרחבה באמצעות הדמיון, ורק לאחר מכן לעבור לבחינת הגיונית.

כדי להגיע למימוש הדמיון, נציג תרגיל המדמה פתרון בעיה. על הפרק: פיטורין מהעבודה. כעת אנו פונים לדמיון ושואלים אותו "איזה רגש היית רוצה להרגיש?".

- "שלא אתחרט על כך שפיטרו אותי", הוא אומר, "שלא אהיה מיואש, אלא שמח, ושאמצא עבודה חדשה - טובה מהראשונה", הוא הולך ומוסיף עוד ועוד דמיונות.

כעת נפנה להגיון, לא במטרה להשתמש בו כקברניט, אלא כדי שיהיה הזרוע המבצעת, ונשאל אותו "מה אפשר לעשות כדי להרגיש טוב יותר?".

"להעמיק יותר את הקשר עם המשפחה", הוא יענה. "להתעסק בתחביבים; להשקיע כל יום שעתיים במחשבות וחיפושים אחר עבודה חדשה, אך לא יותר מפרק הזמן הזה; להתחיל עבודה שהיא אמנם לא מושלמת כמו זו שאיבדתי, אבל תסייע לי לשמור על כושר עבודה; להקדיש שעה ביום לדף היומי; להקדיש זמן לבריאות".

זהו ציר ההתנהלות המושלם: משבר (פיטורין מעבודה), דמיון (מה היינו רוצים להרגיש), הגיון (איך מגיעים לאותם רגשות).

בהצלחה!

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל sarap@htv.co.il