המהפך של דניאל מזרחי: ממשפחות אומנה והוסטלים - לדירה עצמאית ועסק פרטי

אם תראו את דניאל מזרחי ברחוב, תוכלו לחשוב עליו הרבה דברים. אבל די בוודאות, לא תוכלו לשער שהצעיר המוכשר, המרותק לכסא גלגלים ומסוגל לתקשר דרך ראשו בלבד (באמצעות טאבלט או טלפון נייד) הוא גם... מרצה טרי ובעל עסק פרטי.

כן, שמעתם נכון. דניאל מזרחי פרץ גבולות מאז ומתמיד. לפני כשנתיים ראיינתי אותו לתכניתי בערוץ הידברות, "מסע בין נשמות", ואחרי תקופה אני חוזר אליו שוב, כדי לגלות שגם התעוזה והשאיפה למעלה, מתגמדות ככל שעובר הזמן וככל שהוא ממשיך להגשים חלומות.

יש לך כנפי רוח

"לפני שנתיים עברתי מההוסטל במגדל העמק למקום שנקרא 'כנפי רוח', ובתקופה הראשונה של אחרי המעבר חיפשו לי דרך הרווחה מקום תעסוקתי. שלחו אותי לכמה מקומות, שלא התאימו לי מבחינה קוגניטיבית. כשאמרתי להם שהמקומות לא מתאימים לי, אמרו לי 'תנסה חודש', ניסיתי. אחרי שבועיים הגיעו מים עד נפש, ואמרתי שזהו, עד כאן. אני לא מוכן לבזבז יותר את החיים שלי בגלל על משהוא שלא ייתן לי התקדמות בחיים, רק בגלל המראה החיצוני.

"המנהל של ההוסטל שאל: 'אתה מודע לזה שתישאר כמה שעות בבוקר לבד בלי אף אחד?' אמרתי לו שזה לא מעניין אותי. ככה היה במשך כשנה. מדי בוקר נדנדתי לרווחה שייתנו לי משהו שמתאים לי. ובינתיים, כיוון שהייתי לבד בבקרים - הסתובבתי ברחובות, ולאט לאט למדתי להסתדר לבד ולהתנייד בתחבורה ציבורית, וככה רכשתי גם את עולם העצמאות מתוך המגבלות שלי".

מתי הגיע השינוי?

"כעבור שנה, הרווחה אישרה לי תקצוב אישי מטעם חברת ג'וינט ישראל. החברה הזאת נותנת לכל מי שלא מתאים למסגרת תעסוקתית את מה שמגיע לו באופן אישי כדי לממש את היכולות שלו. תמיד שאפתי להקים עסק או ארגון, שדרכו אוכל להפיץ יותר את השליחות שלי בעולם, את המסר שהכל בראש. שאם רוצים - משיגים כל דבר. החברה הזאת מימנה לי את מינוף העסק שלי, שנקרא 'הכל בראש', ע"י יועץ עסקי, וכיום אני מעביר הרצאות על העצמה אישית דרך סיפור חיי. חוץ מההרצאות אני נותן שיחות אחד על אחד בבתי ספר של חינוך מיוחד וגם לאנשים רגילים, ומתכנן להגדיל את זה למפעל שלם בעזרת השם...".

במהלך ההרצאות מרוממות הנפש מגולל דניאל, המשותק בכל גופו למעט הראש, את סיפור חייו המרגש והבלתי ייאמן. איך מתינוק נטוש בבית חולים הצליח להפוך לאיש חזק ושמח, שעומד בכל מטרותיו, ואיך הוא למד לא לתת לנכות לעצור אותו, כי לדבריו, "הכל בראש".

בהומור ובפתיחות נדירה מצליח דניאל לספר על ההתמודדויות השונות בחייו, ולשתף בכלים שרכש תוך כדי המסע לעצמאות מלאה. ההרצאה משלבת בתוכה סרטונים המתעדים את חיי היומיום של דניאל, וגם שירים מקוריים שכתב וביצע במשך השנים. בסוף ההרצאה הקהל מוזמן לשאול כל דבר, וכמובן גם לשתף בחוויותיו.

שם ההרצאה, "הכל בראש", נבחר מאחר שדניאל הינו בעל שיתוק מוחין נדיר, וכל פעולותיו נעשות על ידי הראש בלבד, הן מבחינה פיזית והן מבחינה פנימית. המסר שדניאל מציב הינו שכל אחד יכול לבחור בעצמו מי הוא וכיצד ייראו חייו, ושחירות וחוסן פנימיים הם המתכון להצלחה ולשמחה אמיתית.

"הרגשתי שאני בשל לחיים עצמאיים"

אבל סיפורו של דניאל לא מסתיים בהקמת העסק.

"לפני שנה החלטתי לעשות מהפך בחיי. במשך עשרים ושבע שנים גדלתי במשפחה אומנת שנתנה לי תמיכה, חום ואהבה. את כל סיפור החיים שלי כבר סיפרתי בעבר, לכן לא אאריך. בגיל 24 הרווחה הוציאה אותי מהמשפחה להוסטלים. במקום הראשון הרגשתי ממש גרוע, והצלחתי לעבור לירושלים, למקום שנותנים בו חופש, ומאפשרים לך לבחור לעשות מה שאתה רוצה.

"זו היתה מן דירה עם ארבעה שותפים, בעלי מוגבלויות שונות. המקום היה מצוין, אבל הדירה הזאת נסגרה לאחר שנה, וכך עברתי ל'כנפי רוח'. המקום הזה הוא היה בהתחלה הכי טוב בשבילי מבחינת למידה של התמודדות עצמאית, כמו למשל בתחבורה הציבורית, בכלכלה – ניהול עצמאי של נושאים כאלה וכדומה".

אם המקום היה טוב בהתחלה, מה קרה בהמשך?

"לפני כשנה הרגשתי שאני בשל לחיים עצמאיים, וגיליתי שמגיעה לי דירה ממשרד השיכון. החלטתי להגיש בקשה למשרד השיכון לדירה משלי. התהליך הזה היה ביורוקרטי וארוך, כמו כל דבר במדינה שלנו, אבל לא ויתרתי. נלחמתי חזק, ולאחר חצי שנה קיבלתי אישור לדירה משלי. אבל הסיפור לא נגמר ככה. לפי הכללים של משרד השיכון, מגיעה לכל מי שזכאי דירה של שני חדרים ומטבח. נותנים לך שלוש דירות לבחור מתוכן. כשראיתי את הדירה הראשונה שהציעו לי, הייתי בשוק. דירה של 115 מ"ר עם שלושה חדרים, מטבח וסלון, בשכונה דתית. תראו איך הקב"ה אוהב אותי ונותן לי הכל.

"התהליך של אחרי חתימת החוזה היה מאתגר גם נפשית, בגלל שפתאום אני רואה את עצמי בחיים אחרים לגמרי. כל הזמן עלה לי בראש 'מה יהיה' ו'איך יהיה', כי עד עכשיו היה לי הרגל שיש מישהו מאחורי, כמו המוסדות או המשפחה האומנת שתמיד היו מאחורי. ומעכשיו אני צריך לדאוג לעצמי בצורה מלאה לחלוטין. אבל אמרתי לעצמי, למה אני חושש כל כך? יש לי אבא בשמים שדואג לי לכל פרט בחיי. הכנסתי את המשפט הזה עמוק-עמוק לראש, וככה התקדמתי הלאה.

"חודש וחצי לפני המעבר הייתי צריך ריהוט מלא לבית. בהתחלה ניסיתי לגייס דרך חברים וקרובים את הכסף לריהוט, אבל ראיתי שזה לא עובד. אמרתי לאבא שבשמים שישלח לי מלאך שיעזור לי עם כל העניינים לריהוט הבית".

והוא שלח?

"בדיוק. למחרת בבוקר קיבלתי בהשגחה פרטית מספר של קלמן ליבסקינד, שהוא עיתונאי מפורסם, ופניתי אליו לעזרה. הוא ביקש קודם להיפגש איתי. נפגשנו ביום ראשון בבוקר. למחרת כבר התחלנו קמפיין של 50,000 ₪, ותוך ששה ימים בחסדי השם הגעתי ליעד, וריהטתי את כל הבית.

"לאחר השלב של הריהוט, ניגשתי לנושא של העובד הזר שייטפל בי באופן קבוע. היו לי המון חששות. מי הוא יהיה? איך הוא יסתדר איתי? פניתי לחברת סיעוד, ובהשגחה פרטית הנציגה שאלה אותי: 'אתה דניאל מזרחי שכותב באתר הידברות?'...

"היא אמרה לי: 'אני אדאג לך למטפל הכי טוב שאפשר'. ואכן, ברוך השם הגיע אלי מטפל זהב, ותוך זמן קצר הקב"ה נתן בינינו שפה משותפת. אני לא יכול לתאר איך הוא מבין אותי כ"כ בקלות, זה חתיכת נס.

"לפני שבועיים וחצי נכנסתי לדירה. עשיתי חנוכת בית ממש מיוחדת במינה, בפעם הראשונה בחיי בירכתי על קביעת מזוזה. כולי הייתי בדמעות מההתרגשות, שבורא עולם נותן לי את הכוח ואת הכלים להגיע לכל מטרה בחיים, גם אם המטרה נראית מופרכת לחלוטין. אומרים לי 'אתה לא תצליח, אתה עם גוף אילם. אתה בקושי מדבר, ומה אתה כבר מסוגל לעשות?'. אבל אני לא רואה את אף אחד בעיניים, אני רואה רק את בורא עולם הולך איתי לכל מקום ומחזיק אותי בכל רגע ורגע בחיים!".

היום אחרי השינוי, מהו סדר היום שלך?

"בכל יום אני קם, מתארגן ומתפלל. יש ימים שאני צריך ללכת לסידורים, כמו לבנק וכדומה, לערוך קניות למחייה וכולי. חוץ מזה, אני מנהל צ'אטים עם חבר'ה עם נכויות שונות, ויחד עוזרים לאחד לשני. יש הרבה לאחרונה שפונים אלי גם מחו"ל. זה העיסוק העיקרי שלי מדי יום. בערבים ובשבתות יש לי שיעורי חסידות, הלכה וגם חברותא בלימוד גמרא".

מהן השאיפות שלך בעסק החדש, מעבר להרצאות?

"השאיפות שלי הן להפוך את 'הכל בראש' למשהו ארצי. זה מתבטא בהרחבה של השיטה שלי, במפגשים שבועיים של קבוצות ומפגשים אישיים אחד על אחד, וגם בכתיבת בלוג וטורים, וכמובן עוד פעילות".

איך החברה מקבלת אותך היום? כיצד אנשים מתנהגים כשהם רואים אותך בפעם הראשונה?

"לפני כחודש נסעתי עם כל חברי הקבוצה להרצאה. בדרך לאולם חמקתי מהקבוצה, כהרגלי, והתקדמתי לבדי לפני המדריכים. הצורך לברוח לכולם הוא כדי לא להרגיש שאני שפוט של המדריכים. זו דרכי להביע את העצמאות שלי בכל מחיר ובמגוון מצבים בחיי היום יום. זו הדרך שלי להוריד למינימום את תחושת התלות בסביבה.

"בכניסה לאולם ניגש אלי בחור, והתחיל עם החקירות הקבועות שלמדתי להכיר מאנשים שניגשים אלי לעתים קרובות ברחוב: האם אתה בסדר? למה הרגליים והידיים שלך קשורות? איך כיסא הגלגלים נוסע בכוחות עצמו? מהם הכפתורים הצבעוניים שנמצאים בכיסא מאחורי הראש שלך?

"במהלך השנים ניסחתי לעצמי תשובות סדורות לשאלות הבנאליות האלה: כן, אני בסדר, בדיוק כמוך, אף על פי שאני נראה לך כמו אסיר בכיסא הגלגלים הזה; הידיים והרגליים קשורות כי אין לי עליהם שליטה מוטורית ואני יכול בלי כוונה להעיף לך 'כאפה'...; ולגבי כיסא הגלגלים והכפתורים הצבעוניים, הראש הוא האיבר היחיד שמתפקד אצלי בגוף והוא מחפה על כל יתר האיברים. כך, באמצעות תנועות הראש והלחיצות על הכפתורים שנמצאים מאחור, אני מסיע את כיסא הגלגלים שלי.

"ובכן, אלו הן התשובות הקבועות שאני בדרך כלל משיב לשואלים. אך הפעם לא עשיתי זאת.
הדיבור שלי איטי מאוד, ובגלל שהתור לאולם היה עמוס, הייתי בלחץ ובחרתי להתעלם. כעבור דקות אחדות נזכרתי בשאלות של אותו בחור שניגש אלי ובהתעלמות שלי כלפיו. היה לי קשה עם העובדה שהייתי חסר סבלנות לזולת. זו נקודה שרגישה אצלי מאוד, ובד"כ אני חווה אותה על בשרי בכיוון ההפוך.

"נזכרתי בדוגמה שקרתה לי שבוע לפני כן, כשבמסגרת השינוי שאני מבצע בחיי - מעבר לחיים עצמאיים ומגורים בבית פרטי משלי - בחרתי ללכת לביטוח לאומי בכוחות עצמי, ללא שום ליווי. הרגשתי שאני מסוגל להתמודד עם האתגר הזה, אך במקביל הייתי מלא חששות. לצערי, נתקלתי בפקידה חסרת טקט בסיסי. היא לא רצתה להסתכל עלי בזמן שדיברתי אליה, היא לא ניסתה אפילו להקשיב לי, אלא מיד קראה למאבטח וביקשה ממנו שיתרגם לה את דברי כאילו הייתי תייר סיני שלא מדבר עברית. מובן שהמאבטח הצליח להבין אותי במדויק. החוויה הזו הרתיחה אותי מבפנים. הרגשתי שלא משנה כמה אני מתקדם ומתפתח, החברה חסרת סבלנות ואינה מוכנה לקבל אותי.

"כעת פתאום הרגשתי שאת הדברים שאני מצפה לקבל מן הסביבה, אני בעצמי לא תמיד מקיים.
ההבנה הזו הציפה אותי בתחושת אשמה, וקיבלתי על עצמי שאשתדל לגלות סבלנות ואכפתיות ככל האפשר.

"אחרי ההרצאה שמחתי לראות שהבחור עושה את דרכו לכיווני. הוא ניגש אלי שוב, ומובן שהתייחסתי אליו אחרת לגמרי. דיברנו במשך דקות ארוכות ועניתי על כל שאלותיו. ראיתי שהוא מזדהה איתי מאוד והרגשתי שמסתתר מאחורי זה סיפור. התחושות שלי התגלו כנכונות. כעבור מס' דקות הוא שיתף אותי שיש לו אח שסובל משיתוק CP, וגם הוא מתנייד בכיסא גלגלים. המפגש בינינו עורר אצלי את הנקודה שתמיד בערה בתוכי. צריך להתייחס לזולת בסבלנות, ולא למהר לשפוט אותו, כי מאחורי כל אדם נמצא סיפור חיים שלם".