האם התופעות האלה הן דיכאון אחרי לידה? כתבה שלישית בסדרה

"אנא תגידו לי, מה קורה לי? למה אני לא מצליחה לחזור לעצמי? ואיך זה קשור ללידה, זה הרי לא דכאון?!".

לא רק גיטי ומירי, עליהן סיפרנו בכתבות הקודמות, שואלות את השאלות הללו. נשים רבות נוספות שאני פוגשת בניצ"ה מתחבטות באותן שאלות. האמת – אני שמחה כאשר הן בשלב הזה שהן שואלות בכלל. מדאיגה אותי יותר האישה הסובלת בשקט, שבכלל לא שואלת. היא פשוט מקבלת הכל – כולל חרדות, מחשבות טורדניות, תחושות של ריקנות ובדידות – כחלק מעסקת החבילה של הלידה. זו גישה של השלמה: "מה לעשות? כנראה זה רצון ד'". ואנחנו הרי יודעות שזה ממש לא נכון! כוונת הפסוק "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", מעבר לציווי שלשמירה על בריאות גופנו, היא כפשוטו: ציווי לשמור על הנפש היקרה שלנו ולדאוג לבריאותה ולרווחתה. ואתן יודעות מה? קודם כל שיהיה לה אוויר לנשימה.

אתחיל בהסבר קצר על התופעות המוזרות הללו שעלולות להופיע אחרי לידה.

מהי לידה?

לידה היא מאורע משמח, טבעי, עוצמתי מאוד, לוקח המון כוחות גופניים ונפשיים, זמן דרמטי מאוד, ובל נשכח - "בעצב תלדי בנים". וזאת לאחר תשעה חודשים לא קלים ( על כל...כל...כל המשתמע!!) ולפני תקופה של חודשים ראשוניים בחיי תינוק זעיר, שדורשים התגייסות מלאה של כל משאבי הכוחות של כולנו. קיים גם המימד הפיזי אחרי לידה של חילופי הורמונים, המימד הרגשי של מחשבות האישה ורגשותיה ביחס לכל המאורעות הנ"ל, תמיכת הסביבה הקרובה והמורחבת (תמיכה טכנית ורגשית), התמודדות עם ילדים אחרים בבית וכו' וכו' וכו'.

מדינת ישראל, למשל, מכירה בצורך של כך יולדת לחופשת לידה בת 16 שבועות, בהם אסור לה לעבוד. כל קופות החולים בישראל מכירות בצורך לממן ליולדת שהות בבית החלמה. ואין זה בכדי.

אנחנו יכולים להסיק מכך שלידה היא מאורע סוחט מאוד, גופנית ונפשית. האם זה מובן מאליו שאישה הולכת לבית החולים, מתקבלת בחדר לידה, יולדת, מתאוששת במשך יומיים-שלושה, הולכת לבית החלמה, חוזרת לביתה ומגדלת את כולם בנחת ובאושר עד עצם היום הזה?

בכלל, בכלל לא מובן מאליו. כמה סייעתא דשמיא צריך, כמה ניסים. ולא תמיד זה כל כך פשוט.

כמה מאיתנו מכירות את פרק ב' של הלידה? איזה שהוא סימפטום גופני אחרי הלידה, קשור להנקה, לתינוק, למשהו פיזי ואז כבר "כשל כוח הסבל", אין לה כוח (פיזי!) להתמודדות הזו. הגוף לא עומד בזה, מי מדבר על הנפש?

אצלי, אחרי הלידה השישית, שלושה ימים אחרי הברית, היה לי התקף נוראי של אבנים בכיס מרה, שגרר בעקבותיו התקפים נוספים עד הניתוח, חודשיים לאחר מכן. אני זוכרת אחרי הלידה השמינית, כשקיבלתי דלקת אוזניים (כולה!). כבר הרגשתי "די! אין לי כח לזה! לא מספיק כל ה--- וה---", וזו בסך הכל היתה דלקת אוזניים. אך זה היה – בחוויה שלי – הקש ששבר את גב הגמל.

משהו נחלש בנו, בנפש, לא רק בגוף.

חולשת הנפש הזו מהווה קרקע פוריה להתפתחות של כל מיני קשיים נפשיים. פתאום יש לי סף סבל נמוך וסף רגישות נמוך, אני כל הזמן דרוכה, כל דבר קטן שלא מסתדר – מקפיץ אותי, כל דבר מעצבן אותי, פוגע בי ואני כועסת על כולם ואחר כך אוכלת את עצמי (כועסת על עצמי) וחוזר חלילה.

זהו הרקע להתפתחות התופעות האלו דווקא אחרי לידה.

ומהן התופעות?

נתונים סטטיסטיים:

* רוב היולדות סובלות במהלך השבועיים הראשונים מ"דכדוך אימהי" (Baby Blues) המאופיין בשינויים קלים במצב הרוח. הדכדוך בא לידי ביטוי בתופעות של בכי בלתי נשלט, רגישות יתר, חרדות וקשיי שינה ומתרחש אצל 60%-80% מהיולדות. הסימפטומים חולפים בדרך כלל לאחר מספר ימים.

* כ-20% מהיולדות סובלות מתסמונת מצוקה, המכונה "הפרעת הסתגלות". התופעה נמשכת בין חודשיים לשלושה. היולדות מתפקדות כלפי חוץ כרגיל על אף התחושה האיומה שהן חשות. הן מתארות שהן "שקועות בחור עמוק ושחור" ומתפקדות על אוטומט.

הסימפטומים כאן חריפים יותר מאשר ה"בייבי בלוז", ועדיין אינם גרועים כמו בדיכאון אחרי לידה. טיפול מתאים בזמן הרלוונטי יכול להקל על הסבל ולמזער את הסיכוי לפתח תופעות חמורות יותר.

* אחת מכל שמונה נשים סובלות מדיכאון אחרי לידה. הסימפטומים כוללים:

* תחושת עצבות ממושכת

* קושי בריכוז ובקבלת החלטות

* כבדות בתפקוד היומי

* הפרעות בשינה ובאכילה

* איבוד עניין בטיפול עצמי / בתינוק

* מחשבות טורדניות

* פחד להיות לבד עם התינוק

* עמדה פסימית לגבי המציאות

* תופעה שכיחה נוספת היא הופעה של חרדה, על כל גווניה. שכיחות התופעה נעה בין 10%-26%. נשים לאחר לידה מתארות תחושה של מתח מתמדת, אי שקט וחוסר מנוחה כללי ודאגות מטרידות כלפי התינוק או אחרים. עלולים גם להופיע התקפי חרדה.

לא אלאה אתכן בתיאור כל סוגי התופעות האפשריות אחרי לידה. אציין בקצרה את השכיחות יותר:

* הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), הכוללת מחשבות נוראיות בלתי נשלטות על דברים גרועים ביותר.

* הפרעת דחק פוסט טראומטית PTSD)).

ו – מספיק !  אינני רוצה להכניס אתכן לדיכאון, לחרדות או לטראומה.

רק חשוב לי שתדעו דבר אחד: סבל מתמשך של היולדת, התינוק והמשפחה אינם הכרחיים. ברוך ד' קיימים בעולמנו הידע והניסיון הדרושים להשבת האור לחיי המשפחה. תינוק בבית = שמחה בבית. בואו נדאג שזה יהיה בכל בית.

בפרק הבא נפרט על מעגל הקסמים השלילי שאישה נופלת לתוכו, וכיצד אפשר לצאת ממנו.

בת-שבע אדלר היא מטפלת רגשית CBT מטעם מחלקת "נפשי בשאלתי".

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל sarap@htv.co.il