"אחרי שנים של עבודה בהיי-טק מצאתי את השליחות שלי בסדנאות צחוק"

"הצחוק טוב לבריאות" – אם בעבר הכרתי במשפט הזה כקלישאה בלבד, נחשפתי השבוע לכך שהוא מדויק להפליא. זה היה כשהשתתפתי באחת מסדנאות הצחוק של ציפי דגן. הסדנה התקיימה בלב ליבה של בני ברק, ולהפתעתי פגשתי שם נשים מכל מיני סוגים: חרדיות, דתיות, מסורתיות וכן היו שם גם מה שנקרא חילוניות. מגילאי העשרה ועד שבעים פלוס פלוס.

ציפי הסבירה לנו כבר בתחילת הסדנה כי הרבה מחקרים נכתבו כבר על הצחוק ועל מה שהוא עושה לבריאות, לטווח הקצר והארוך: הוא עוזר בהקלה על כאב, מגביר שמחה ואפילו מחזק את חסינותנו כנגד מחלות שונות. הצחוק מעלה את הרמה של האנדורפינים - אלו כימיקלים שגורמים להרגשה טובה ומחזק את מערכת החיסון שלנו, בעקבות הפחתת הלחץ והמתח מגופנו, ובכך גם משפר את לחץ הדם.

עוד הוכח כי צחוק משפר זיכרון, יצירתיות ויכולת לפתור בעיות. מחקרים שנעשו על השפעת הצחוק בתוך קבוצה, מלמדים שהצחוק משפר את החברותיות, בונה זהות קבוצתית ויוצר לכידות בקבוצה.

(צילום: shutterstock)

לצחוק ולהתקרב לבורא

"אסביר לכן מאיפה התחילה שיטת הריפוי בצחוק", ריתקה אותנו ציפי, "בשנת 1995 פרסם רופא בשם מאדן קטריה מהודו, מאמר בשם 'הצחוק הוא התרופה הטובה ביותר'. במהלך סקירת הספרות שערך, גילה קטריה מספר רב של מחקרים העוסקים בהשלכות החיוביות של הצחוק על הגוף והנפש. על בסיס רעיון זה הוא הגה את הרעיון של מועדוני צחוק, בהם המשתתפים ניסו להצחיק זה את זה. במהלך ההתנסויות שלו עם מועדוני הצחוק, גילה קטריה דבר מדהים: הגוף איננו יכול להבחין בין צחוק אמתי לצחוק טכני.

"ד"ר קטריה הסתמך על ד"ר פאטץ' אדאמס, שייסד את הליצנות הרפואית, כעשרים שנה לפניו, וגם על המחקר שאומר שילדים צוחקים בין שלוש מאות לארבע מאות פעמים ביום, לעומת מבוגרים שצוחקים בין עשר לחמש עשרה פעמים ביום. יחד עם אשתו מדהורי, מורה מוסמכת ליוגה, הוא המציא תרגילים קבוצתיים, שנועדו לגרות את רפלקס הצחוק, מאחר שכשמישהו מתחיל לצחוק הוא מצליח להדביק בצחוק גם את הסביבה שלו. יחד עם התרגילים הם שילבו גם נשימות ומדיטציה מתחום היוגה.

"בשנת 1998", המשיכה ציפי, "הגיעה שיטת 'יוגה צחוק' לארה"ב ובהמשך לעוד מקומות נוספים בעולם המערבי וקצרה שבחים. לישראל הגיעה השיטה בשנת 2004, ומאז פזורים ברחבי הארץ מועדוני צחוק רבים".

ציפי עצמה לקחה את השיטה צעד אחד קדימה. כאישה שומרת מצוות, היא הבינה שהרי הכל מאתו יתברך, ובכתובים יש הרבה דוגמאות, שהצחוק טוב ויפה לבריאות. בעזרתו של יהודה, בעלה, הם התחילו לבדוק מהם המקורות ביהדות שמלמדים אותנו על הצחוק. כך ביחד הם התאימו את היוגה-צחוק לרוח היהדות, וכך דגן פיתחה את אימוזיצחוק: אימון משולב עם צחוק. כמורה לריקוד, משלבת ציפי יחד עם הצחוק גם ריקוד, נשימות ומדיטציה, יחד עם הקניית ערכים, הכרת תודה, אהבה לבורא עולם וחיזוק האמונה בעבודת השם מתוך שמחה.

(צילום: shutterstock)

לצחוק ברצינות

ציפי דגן (60) היא אמא לשישה ילדים ולנכדים רבים. היא מתגוררת יחד עם יהודה, בעלה ביישוב שבי שומרון. בנה, יוסי דגן, הוא ראש המועצה האזורית שומרון. במשך שנים היא דווקא עסקה בהיי-טק והייתה רחוקה לגמרי מנושא הצחוק.

אז איך הגעת ליוגה צחוק?

"בגיל 40, אחרי שנים של עבודה בהיי טק, החלטתי לעשות שינוי והתחלתי ללמוד פסיכולוגיה. למדתי עם צעירים בגיל של הבת שלי ונהניתי כל כך. גיליתי עולם חדש וגדול. אחרי הלימודים מצאתי עבודה בחברה גדולה. אחד התפקידים שלי בחברה היה לבנות קבוצות העצמה. זה היה פרויקט של משרד הרווחה. הקבוצות היו מגיעות לבית מלון לכמה ימים, כל קבוצה עם מכנה משותף - הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, חד הוריות, אלמנות, נפגעי טרור. הייתי מעבירה להן סדנאות, ותמיד חשבתי איך אני יכולה להוסיף עוד ערך מוסף. באותו זמן נתקלתי בכתבה בעיתון על ד"ר מאדן קטריה, והבנתי שזה יכול להעשיר את הסדנאות".

לפני כשש עשרה שנה, הגיע ד"ר מאדן קטריה לארץ וציפי החליטה ללכת להדגמה שערך בירושלים. לדבריה, היא הייתה קצת סקפטית, כי הרי מה הוא כבר יכול לחדש לישראלים ציניים?

"הוא אמר: 'בעוד כמה דקות אנשים פה יתגלגלו מצחוק'. לא האמנו לו. היינו שם כמאה חמישים איש, דתיים וחילוניים, ואחרי כמה דקות כולנו התקפלנו מרוב צחוק. ד"ר קטריה העביר אז קורס הכשרת מנחים, והחלטתי להשתתף בו. זה ממש שינה לי את החיים לטובה. את הסדנה הראשונה שלי התחלתי להעביר בעזר מציון בירושלים, ומשם זה המשיך הלאה".

האם סתם כך מתחילים לצחוק וזה עוזר?

"ד"ר קטריה יצא מתוך ההנחה שהגוף לא מבדיל בין צחוק אמתי לצחוק יזום, לכן גם אם הצחוק בהתחלה נראה מלאכותי וקצת מגוחך, הוא מפעיל את הגוף ומהר מאוד הצחוק המלאכותי, הופך לאמתי ומדביק את הסביבה. כל אחד יכול לצחוק ובכל גיל. זה כמו לחזור לתקופת הילדות, הרי ידוע שילדים צוחקים לפעמים גם בלי סיבה".

ציפי מדגישה כי הצחוק הוא רפלקס טבעי שנולדנו אתו. "כולנו מחכים בקוצר רוח שהתינוק יחייך בפעם הראשונה והוא עושה את זה מהר מאוד וכולם מוחאים כפיים בהתרגשות. אבל במהלך החיים הסביבה דואגת לדכא את הרפלקס הטבעי הזה. אם זה המורה בבית הספר, 'שלא מבין מה מצחיק את התלמיד', או כשמישהו צוחק פתאום בלי סיבה מיוחדת וכולם מביטים בו בתדהמה.

"לדבריו של ד"ר וויליאם פריי, פסיכיאטר וחוקר צחוק מאוניברסיטת סטנפורד, במהלך הצחוק מתרחשים שינויים פיזיולוגיים רבים בגופנו. הצחוק פועל על מערכת הלב וכלי הדם, המערכת החיסונית, השרירים, השלד וגם על מערכת העצבים המרכזית ועוזרת לשיפור מערכת הלב והריאה. יתרון נוסף הוא הגמשת כלי הדם, דבר שעוזר לאיזון משמעותי בלחץ הדם. מחקרים רפואיים גילו, שיש בכוחו של הצחוק להוריד את לחץ הדם בצורה משמעותית. גם מערכת הנשימה יוצאת נשכרת. רובנו סובלים מרמה זו או אחרת של סטרס, ולכן אנו נוטים לנשום בשטחיות, מהצוואר ומעלה.

"במילים פשוטות: כשצוחקים הכל נעשה אפשרי. לצחוק על הקשיים ועם הקשיים", מסכמת ציפי, ומציינת שכל בני משפחתה חווים את הצחוק והשמחה. בזמני מתח כמו בימי שישי, או ערבי חג, כשהמתח יכול לגרום לעצבים ולמריבות - אחד מבני המשפחה מתחיל לצחוק, מדביק את השאר, וכך האווירה משתנה לטובה. בתה המורה מיישמת את השיטה בכיתת הלימוד שלה, כאשר עשר דקות מוקדשות בכל יום ליוגה צחוק, ולדבריה, זה עושה נפלאות בשאר היום.

(צילום: shutterstock)

אצל ציפי הצחוק מחובר מאוד לשמחה ולעבודת השם. הסדנה מתחילה בכך שהצחוק הוא מתנה מהקב"ה, והיא מלווה בשירים חסידיים המודים על כל הטוב.

ציפי מוסיפה: "אני מחוברת מאוד לרבנית ימימה מזרחי, שציטטה פעם את האלשיך הקדוש: 'אישה שבוכה כמו שצוחקת וצוחקת כמו שבוכה - תראה ישועות, כי הבכי, הצחוק והתפילה יכולים לשנות את המזל'. זה משפט נפלא בעיניי. כך הבנתי שחשוב מאוד לשלב גם את היוגה-צחוק, בנסיעת האימהות לתפילה לזיווגים. אני יוצאת עם נשים למסעות של תפילות, אנו מתפללות ומבקשות מתוך שמחה פנימית שניצור יחד במסע זה על ידי שמחה וצחוק לפני התפילות, כדי להגיע לתפילות מתוך לב שמח פתוח ומתחבר. לקראת הנסיעה האימהות רושמות את שמות הילדים לזיווג. במהלך הנסיעה אנו שרות וצוחקות בליווי אקורדיון, מכינות את הלב והנשמה לקראת התפילה. אחרי שצוחקים הלב פתוח, את מחוברת יותר לעצמך ולרגשות שלך והתפילה שלך באה מתוך שמחה. אמא צוחקת היא אמא שלא מלחיצה. הרווקים והרווקות מרגישים את הלחץ הסביבתי גם בלי שיגידו להם. הכלל שלנו הוא שגם מי שכבר ראתה ישועות, ויש ברוך השם הרבה, נוסעת עוד פעם עם הקבוצה, כדי להודות, לעשות לחיים ולברך את חברותיה בהצלחה בקרוב. יש גם רווקות שמגיעות אתנו ואנו עושות להן חופה של שמחה. הן רוקדות מתחת לחופה וכל הנשים סביבן רוקדות מתוך שמחה, כסימן לבשורות טובות בעזרת ה'".

"המעלה הגדולה היא שכאשר אנו מתרגלים צחוק, אנו משוחררים לגמרי מהעיסוק האובססיבי והבלתי פוסק של 'איך אני נראה ומה חושבים עליי'", מוסיפה ציפי, "יתרה מזו, פעילות הצחוק מתאימה לאנשים בעלי מוגבלות תנועתית, וגם לאלו המרותקים למיטה או לכיסא גלגלים. מעלה נוספת היא שהצחוק משחרר את שרירי הפנים ומחזק את שרירי החיוך, מה שתורם כמובן למראה צעיר יותר. למעשה, התכונה המידבקת הזו של הצחוק נשארת אתנו כל החיים. אני מרגישה שמצאתי את השליחות שלי, ללמד אנשים לצחוק. אני מודה לבורא עולם על כך".

ולסיום, מה ההמלצות שלך לקוראים?

"למצוא בכל יום זמן לצחוק, הכי חשוב לצחוק עם עצמך ועם בני המשפחה. ההמלצה הרפואית היא לצחוק 20 דקות ביום. תנסו לחשוב כמה דקות אתם צוחקים במהלך היום. מגיל שש-שבע הצחוק התחיל לרדת. תנסו להחזיר אותו לחייכם ולחיי משפחתכם. אפשר להשתמש בתרגיל 'אקדח הצחוק', לעשות עם הידיים צורה של אקדח ולהתחיל לירות כדורי צחוק על הסביבה... וזה כבר יביא את כולם לידי צחוק ושמחה. וכמובן, לנשום עמוק ולהודות לבורא עולם שאוהב את כולם. וכשיוצאים מהבית לא לשכוח את הפריט החשוב: החיוך".