11 עובדות מרתקות על הרבנית קנייבסקי – אתם חייבים לקרוא את מס’ 6

הרב שלמה קנייבסקי, בנם של הרב חיים קנייבסקי ורעייתו הרבנית בת שבע ע"ה, העניק שיחה מיוחדת לעיתון "הבית שלנו", ובו תיאר את מסירותה המוחלטת של אמו הרבנית לתורת בעלה הגדול ולטובת הילדים. ליקטנו עבורכם ציטוטים מתוך דבריו:

1. "יסודות החינוך שלה היו להיות אמא טובה כפשוטו. היא הייתה אמא במלוא מובן המילה. נתנה את כל כולה לילדים, דאגה לכל אחד ובכל פרט. כך אנחנו כילדים זוכרים אותה. כילדים לא הרגשנו אותה אף פעם כמחנכת או כיועצת בחינוך, היא הייתה אמא, זהו יסוד אחד יחיד ומיוחד".

2. "אמא ביטלה את עצמה לגמרי בפני אבא שיחיה. היא לא התערבה בחינוך שלו. גם אלינו, היא לא התייחסה אלינו כרבנית, אלא כאמא.

3. "הילדים היו ראשונים במעלה. לפני כל כדבר – קודם כל הילדים. כך היה בצעירותה וכך היה בזקנותה".

4. "על חשיבות לימוד התורה ובמיוחד של אבא לא שמענו ממנה אף פעם הרצאות. פשוט חיינו זאת. נשמנו בכל רגע את מה שהיה בשבילה במקום הראשון. זה היה העיקרון שלה בחיים. זאת לא הייתה שיטה אלא דרך חיים, כאשה וכאם.

5. "היא לא דיברה אף פעם ולא נתנה לנו 'דרשות' על מה לחנך ולהתחנך, שווה בשווה. למעשה, מאז שאני זוכר את עצמי ואת הבית, אבא לא היה מעורב בכלל בענייני הבית ובטיפול בילדים. כולו קודש ללימוד התורה.

6. "כשהייתי ילד, היו בבית הרבה ילדים ממשפחות אחרות, ילדים שאמא שלהם הייתה חולה או כאלה שאמם ילדה ולא היה להם היכן להיות. זה היה כל כך פשוט וברור בשבילנו, ממש חלק מהבית. ידענו שכמו שהיא אמא שלנו היא אמא של כולם. כשהיא לקחה אותנו לתלמוד תורה, כמובן שיחד אתנו היא לקחה עוד את חמשת ילדי השכנים, וכשנסעה עם הבנות לים נוספו עוד מספר בנות מכל השכונה".

7. "אמא שמעה והשתתפה בכל צרה ובעיה של כל אחד שפנה אליה, ורצתה מאוד להיווכח שכבר נושע. אבל בשנים האחרונות כבר היו באים אליה כדי לספר למשל שמעוכבת השידוך מצאה את זיווגה, על ילד שנולד אחרי שנים רבות, על חולה שנתרפא וכו'. הסיפורים האלה מילאו אותה שמחה עצומה והיא שיתפה אותנו בשמחתה.

8. "מי שהגיע אליה רעב ככלב – מבחינה נפשית – יצא שבע, נפשית כמובן, ולפעמים גם גשמית. כשראתה שיש צורך הגישה גם מזון, ורבים אכלו על שולחנה במיוחד בימי שישי.

נשים הגיעו אליה עם בעיות או עם טענות, ואמא, בסבלנות הידועה שלה, ישבה עם כל אחת והסבירה לה מה תפקיד האשה בבית. וכך השכינה שלום בהרבה בתים וגם בנתה בתים חדשים או מחדש. נשים היו מגיעות אליה דאוגות לחוצות, כואבות, מיואשות ואמא דיברה על ליבן, סיפרה להם סיפורים על עצמה וסיפורים ידועים, מדברת ומסבירה עד שיצאו ממנה 'אדם חדש', רגועות ומאמינות. רובן חזרו אליה שוב ושוב כדי לקבל מילים חמות ומלטפות ומחזקות, וכך שבו לביתן.

9. "טלפון לא היה בביתה. כשרצתה להתקשר אלינו הילדים או הנכדים או אחיותיה, הייתה נעזרת בטלפון נייד שאשה אחת מהנשים שליוו אותה נתנו לה. כשדיברנו אתה השמענו לה את החדשות או החכמות של כל אחד מהנכדים, כמו לכל סבתא טובה.

10. "היה ידוע בכל המשפחה וגם המורחבת, שהסטייפלר העריך אותה מאוד, הוא העריך את אהבת התורה שלה ויתר המידות שלה. סיפור אחד שימחיש: באחד הצומות חשב הסטייפלר שאסור לה לצום בו, דבר שלא היה קיים אצלה מעולם – בשבילה עשרה בטבת היה כמו יום כיפור. אם צריך לצום – צמים! וכך עשתה גם הפעם. אחרי תפילת שחרית עלה הסטייפלר לביתנו. אמא ישבה בכניסה בה הייתה מקבלת את הנשים ומרן הסטייפלר אמר לה: 'אני לא זז מפה עד שאת אוכלת'. זה סיפור שאני כילד זוכר.

11. "יש להדגיש פרט חשוב: היא אף פעם לא נתנה לעצמה הנחות. הייתה קמה כל בוקר בשתיים או שלוש לפנות בוקר כדי להספיק לומר את כל פרקי התהילים שהיתה רגילה לומר מדי יום. גם כשהייתה מאושפזת פעם בבית חולים (עם בעיה של לב כמדומני) קמה באותה שעה. לא רק קמה אלא קפצה מהמיטה! מבלי להתחשב במצבה ובשעות השינה המעטות. בכל התנאים ובכל המצבים לא ניסתה להקל על עצמה. הלב הטוב והרחב שלה היה עבור כולנו דוגמה אישית יותר מכל דרשות בחינוך".

לצרור סגולות מהרבנית קנייבסקי, לחצו כאן.

לסיפורים מלאי געגוע על הרבנית, לחצו כאן.