אוה פסח: "מסטודנטית לאופרה במוסקבה, הפכתי לאשת אברך בישראל"

מקווקז לישראל ומישראל למוסקבה - זה רק חלק מהתהליך שעברה אוה פסח בימי חייה. תהליך שלווה לא רק בהעתקת מקום מגורים, אלא גם בחיפוש מהותי אחר הזהות והיהדות.

"נולדתי למשפחה מסורתית בקווקז", היא מספרת, "כמו כל היהודים הקווקזים, גם ההורים שלי היו קשורים מעט ליהדות. הם הקפידו על חלק מהמצוות כמו הפרדה בין בשר לחלב וציון החגים בדרך כלשהי, אך על שבת לא שמרו וגם לא הקפידו על כשרות או תפילות. צריך להבין שמדובר בתקופה שהגיעה אחרי שבעים שנה שלא הייתה במקום שום יהדות, אז הם היו פשוט מנותקים".

על עצמה מספרת אוה שהיא הרגישה תמיד קרובה לכל מה שקשור לרוחניות ולהקב"ה. "לא תמיד זה בא לידי ביטוי חיצוני, אבל כבר מגיל ארבע אני זוכרת את עצמי מדברת עם ה', זה תמיד עניין אותי". 

(צילום: shutterstock)

לחזור בתשובה לאט ובהדרגה

כילדה קטנה עלתה אוה עם משפחתה לישראל והם התגוררו במשך מספר שנים בחדרה. "אבא שלי לא היה דתי", היא אומרת," אבל היה חשוב לו לשלוח אותנו למוסדות דתיים דווקא, כי הוא האמין שיש בהם חינוך טוב. אני חושבת שבסתר ליבו הוא ידע תמיד שזה מה שיהודי צריך, גם היום הוא שואף, רוצה ומאמין, אך עדיין מחפש את כוחות הנפש".

בהמשך הם עברו להתגורר במוסקבה, שם למדה אוה בבית הספר היהודי 'עץ חיים' המשויך לקהילה של הרב פנחס גולדשמידט, רבה של יהדות מוסקבה. שנים ספורות לאחר המעבר התרחש אצל אחותה הגדולה שינוי. "אחותי גולדה החליטה שהיא חוזרת בתשובה, והיא עשתה את זה בבת אחת", מתארת אוה, "היא אישה חזקה וגם כנערה היו לה עוצמות. היא הייתה אז בת חמש עשרה בלבד, אך מהר מאוד זרקה את הבגדים הלא צנועים, התחילה לשמור שבת באופן מוחלט ולהקפיד על כל מה שצריך. היה לה במי להיעזר, כי בבית הספר בו למדנו היו הרבה מורות חרדיות והן ליוו אותה כל הזמן. אני צעירה ממנה בחמש שנים, ובאותם ימים קצת צחקתי עליה והערתי לה הערות, אבל בסתר ליבי הערכתי אותה מאוד. זמן מועט לאחר מכן התחזק גם אחי הבכור וחזר בתשובה. הוא סיים את הלימודים במוסקבה ואז נסע ללמוד בישיבה בברלין. היום אחי מתגורר במוסקבה והוא נשוי עם ילד, גם אחותי נשואה, היא מתגוררת בלוס אנג'לס ויש לה שלושה ילדים, כולם חיים חיי קדושה וטהרה".

גם אוה הלכה בדרכי אחיה וזכתה לשוב בתשובה שלמה, אבל הסיפור שלה דרמטי וממושך יותר משלהם. אולי זה קשור לעובדה שמגיל צעיר היא הייתה ילדה מוכשרת ועוצמתית שאהבה להתעסק בכל מה שקשור לעולם הבמה, כמו מוזיקה, שירה, מחול ומשחק. "פיתחתי את התחומים האלו בעקביות וביסודיות", היא מספרת, "בתחילה עשיתי זאת בעיקר דרך מסגרת בית הספר, אבל מהר מאוד התקדמתי והשתתפתי גם במופעים חיצוניים. בגיל אחת עשרה כבר הלכתי ללמוד בבית ספר למוזיקה והצלחתי מאוד, בגיל שלוש עשרה התחלתי ללמוד שירה קלאסית, כשאני בדרך להפוך לזמרת אופרה".

(צילום: shutterstock)

במקביל לכך היא המשיכה ללמוד בבית הספר היהודי, כשהיא מתחזקת בהדרגה ובכל פעם מוסיפה לעצמה עוד ועוד סייגים ומצוות. "זה הוביל לכך שבגיל ארבע עשרה החלטתי שאני אוכלת רק בשר כשר. זה לא שידעתי מה זה בדיוק אומר ולא הקפדתי על כל מה שצריך, אבל השתדלתי מאוד. בהמשך התחלתי להקפיד באופן כללי על כשרות, ואז הגעתי למצב בו נאלצתי לפעמים לחוות רעב במשך שעות, כי במוסקבה עד היום האוכל הכשר לא ממש זמין. ההתחזקות שלי הייתה הדרגתית מאוד ורק לקראת גיל עשרים התחלתי להקפיד באופן מוחלט על כל מה שצריך. היום, כשאני מתבוננת לאחור, אני מודה על כך שהחזרה בתשובה שלי הייתה כל כך הדרגתית ואיטית. מבחינתי זה היה הכי נכון ומאוזן, ורק בזכות זה אני עומדת היום כל כך טוב על שתי הרגליים, בטוחה בעצמי ושמחה עם מה שאני עושה. אני מאמינה שזו בדיוק הדרך שהתאימה לי, למרות הניסיונות והקושי הנפשי שחוויתי באותן שנים בגלל ההרגשה של 'בין לבין' שהיה עליי לעבור".

השאיפה: זמרת אופרה

במקביל, המשיכה אוה לאורך כל השנים לפתח את תחביב השירה ולהפוך אותו למקצוע. "קיבלתי הרבה פידבקים מהסביבה", היא מציינת, "חברות היו אומרות לי: 'כשתהיי מפורסמת, אל תשכחי אותנו', או: 'עוד תראי שתגיעי לאוריוויזיון', ועוד משפטים דומים. גם אני האמנתי ביכולותיי ולאחר שהתחלתי לשיר אופרה כבר המשכתי לתחרויות שונות ולהופעות גדולות שרובן התקיימו בשבתות. כל המורים שלימדו אותי מוזיקה היו כמובן גויים והם שידרו לי את ההשקפה שלהם בנוגע לשירה, לקריירה ולפרסום, שהייתה מזעזעת ומחרידה. הם היו אומרים לי משפטים כמו: 'את צריכה להיות נמרית', ומדברים הרבה על המראה החיצוני, כשהם מטיפים למשל: 'אם את רוצה להצליח – את חייבת לעשות דיאטה', ועוד דברים בסגנון. באחד הימים הלכתי להיבחן באקדמיה למוזיקה, וכשהגעתי לאודישן החמיאו לי הבוחנים שאני שרה נפלא, אבל הם צחקו על הלבוש והתסרוקת שלי והסבירו לי שאם לא אתלבש לפי הסטנדרטים שלהם לא אצליח לשרוד בעולם הבמה. כבר אז, למרות שהייתי רחוקה מצניעות, זה זעזע אותי. הרגשתי שמשהו כאן לא נכון ולא ראוי, אבל האהבה לשירה הייתה חזקה יותר מכל, והיא זו שהותירה אותי בפנים".

אוה מדגישה כי באותם ימים הקושי הגדול שלה היה בכך שהיא הרגישה מחוברת לשני חבלים שמשכו אותה לכיוונים שונים. הכיוון האחד הוא עולם המוזיקה והשירה שהבטיח לה את עתידה המקצועי, ואילו הכיוון השני הוא עולם התורה והיהדות. "התחברתי לשני העולמות האלו במקביל ואהבתי כל אחד מהם", היא מסבירה, "למדתי את הקורסים המקצועיים ביותר והצלחתי מאוד, אבל במקביל נחשבתי בבית הספר היהודי ל'רבנית גדולה'. אמנם לא שמרתי כמעט כלום, אבל הייתי רוחנית מאוד, קראתי המון פרקי תהילים, הקפדתי ללבוש רק חצאיות ובאופן כללי – הקפדתי על כל מה שיכול לקרב אותי ליהדות, כל עוד הוא לא מורכב או מסובך מידי. הבעיה העיקרית שלי הייתה כשנוצרה התנגשות בין שני העולמות, כמו למשל כשקבעו לי הופעה בשבת או תחרות ביום טוב ראשון של פסח. במצבים כאלו הרגשתי שאני כמעט נקרעת. מיום ליום התחושות האלו גברו והדינמיקה בין החבלים האלו הייתה יותר ויותר חזקה".

לקראת סיום הלימודים בתיכון היהודי ניגשה לאוה הגב' דבורי מנדל, אחת הרבניות המובילות בקהילה במוסקבה, וניסתה לשדל אותה. "היא אמרה לי שאני נשמה כל כך גבוהה ומסוגלת לספוג את התורה, לכן היא מציעה לי לנסוע לשנה לארץ ישראל וללמוד שם בסמינר או במכללה. היא הדגישה שזה לא נוגד את ההתקדמות שלי במוזיקה, כי תמיד אוכל להוציא בארץ תואר במסגרת כשרה. היא אמרה לי את הדברים האלו מתוך אמונה אמתית ביכולות שלי, אבל באותו שלב הייתי מסונוורת. הרגשתי שאני אוהבת את הקב"ה בכל ליבי, אבל לא מסוגלת לעזוב את הקריירה של השירה, אני רוצה להיות זמרת אופרה – זו התכנית היחידה שלי".

(צילום: shutterstock)

"לדבוק באמת עד הסוף"

"נשארתי במוסקבה", ממשיכה אוה בסיפורה, "ניסיתי להתקבל לכמה מקומות לימוד מתקדמים, אך בכולם הסבירו לי שאם אני לא מתכוונת להתלבש כפי שהם ממליצים, לא אוכל להצליח. אחת מהמורות רצתה לעזור לי אז היא הסבירה לי: 'אם את לא מתלבשת בכזו צורה, זה מראה שאין לך ביטחון עצמי ואת מתביישת בעצמך'. לא הסכמתי להתפשר על לבוש, אך לבסוף קיבלו אותי ללימודים והתחלתי ללמוד באקדמיה. במקביל המשכתי את פעילותי בקהילה היהודית והפכתי למתנדבת בכירה מאוד. הייתי מארגנת תכניות והרצאות לשבתות, ממש התאמצתי לשם כך, וזאת בזמן שאני בעצמי בכלל לא שומרת שבת.

"פעם, לאחר שהתפללתי קבלת שבת בבית הכנסת המרכזי, התכוננתי לנסוע הביתה כהרגלי, ואז פגשתי חברה טובה מהקהילה שאמרה לי את מה שהרגשתי כל הזמן: 'את מארגנת שבתות ומנסה לקרב אנשים בזמן שאתם בעצמך לא שומרת על כלום?' זו הייתה הערה נכונה ביותר. ההבנה הזו כל כך זעזעה אותי, עד שנכנסתי לסבל נפשי חזק מאוד, כי ידעתי בליבי מה נכון ומה טוב לי, אבל לא מצאתי את כוחות הנפש כדי לעשות את השינוי. עברה מאז תקופה עד שהצלחתי בסייעתא דשמיא לשמור כמה שבתות ברצף, ומאז ברוך ה' לעולם לא הפסקתי עם זה".

איך עושים כזה שינוי?

"לאט-לאט, בעקביות, בדמעות ובתפילות", מתבטאת אוה. "היה לי קשר ממש ישיר עם ריבונו של עולם ובאחד הימים הזדמן לי להגיע לארץ במסגרת סמינריון מחזק שנערך בירושלים. הגעתי לכותל המערבי עם בכיות חזקות, כל כך בכיתי והתחננתי, רציתי להתקרב ולעלות על הדרך הנכונה, רק שלא ידעתי איך.  אט-אט התחלתי לשמור את השבת וגם להקפיד על כשרות, אך עדיין המשכתי בלימודי המוזיקה והופעתי על במות. החזון שלי באותם ימים כבר השתנה. אמרתי לעצמי: 'אהיה זמרת דתייה', אבל לרגע לא חשבתי שזה אמור למנוע ממני להופיע לפני גברים. היה נשמע לי אפילו מוזר לחשוב על כך".

אלא שאז נכנסה אחותה הגדולה לתמונה. "אחותי כבר הייתה נשואה וניהלה בית חרדי לכל דבר. היא אמרה לי: 'את יכולה לבחור בכל דרך שתרצי, אבל כשאת בוחרת במשהו, עלייך להמשיך בו עד הסוף, למסור עבורו את הנפש'. הדברים שלה חלחלו בי והבנתי שהיא צודקת. היה ברור לי מה הדרך שאני רוצה לדבוק בה. המשכתי להתחזק מיום ליום ופתאום הרגשתי שקורה משהו מופלא - הקב"ה הוא זה שעושה עבורי את העבודה, והוא מושך אותי אליו. אחרי תקופה הגעתי שוב לארץ, כשהתכנית היא ללמוד במשך שבועיים בסמינר 'נווה ירושלים', להתחזק ולחזור. אלא שכאשר הייתי בסמינר, הרגשתי להפתעתי שאני לא רוצה לחזור למוסקבה ואין לי כוח להמשיך במאבק בין השירה לתורה ולהקב"ה. כך קרה שהשבועיים שתכננתי לשהות בנווה ירושלים הפכו לחודשיים. כשיצאתי משם לאחר מכן כבר הייתי בחורה שונה לגמרי. ידעתי שאני לא ממשיכה את החיים שלי בצורה בה הייתי, ההתחזקות הייתה גדולה מאוד והרבניות שליוו אותי התחילו לדבר איתי על שידוך מתאים, אם כי היה ברור שהוא יצטרך להגיע מהארץ ולא ממוסקבה".

(צילום: shutterstock)

נשיקה מהקב"ה

בינתיים חזרה אוה מהסמינר למוסקבה וצנחה לשנה האחרונה באקדמיה, בדרך לקבלת תואר של זמרת אופרה. למרות שהיא כבר ראתה את קו הסיום, ההחלטה הייתה ברורה. "ידעתי שאני לא ממשיכה להפקיר את קולי ולשיר מול גברים. התעקשתי על זה והבהרתי את זה למורים, גם כשזה עלה לי בלא מעט ביזיונות. העדפתי להתבזות בעיניהם ולא לעשות משהו נגד רצונו של הקב"ה".

זמן מועט לאחר מכן היא קיבלה לדבריה 'נשיקה מהקב"ה'. "ביקשו ממני להופיע במוסקבה לפני קבוצה של 500 נשים במסגרת תכנית של הפרשת חלה עולמית. זו הייתה הופעה לפני נשים בלבד, והרגשתי שיש כאן ממש חיזוק שאני מקבלת מהקב"ה, שמוכיח לי שאני יכולה להמשיך לנצל את כישרונותיי, אך בטהרה ובצורה מותרת. אחרי חודשיים בקשו ממני להפיק הופעת יחיד ענקית לפני נשים, וזה גם חיזק אותי וגרם לי להרגיש שהקב"ה מעריך כל צעד קטן שאנו עושים כדי להתקרב אליו".

בתקופה ההיא היו רבניות שליוו אותה לאורך הדרך שניסו להלחיץ אותה לגבי חתונה. "אולי כי פחדו שאפול מ'הרמה החדשה' שלי", היא מעירה, "אז עשיתי את ההשתדלות והחלטתי שאני נוסעת לארץ כדי 'להטעין סוללות'. בדיוק באותו שבוע הוצעו לי שלושה שידוכים, והבחור השלישי שעמו נפגשתי הפך להיות בעלי. מדובר בבחור שלמד בישיבה של הרב זמיר כהן, הוא היה חזק מאוד ביהדות והיה ברור לו שהוא רוצה להיות אברך. אני, לעומתו, בכלל לא ידעתי באותם ימים מה זה אברך, גם לא הבנתי מה זה סלולרי כשר ואפילו לא הייתי מודעת לחשיבות כיסוי הרגליים בגרביים. אבל בכל זאת, כנראה שהיה בי משהו ששידר את הרצון החזק להקים חיים יהודיים, וכך תוך שישה ימים התארסנו.

"ברוך השם זכינו להקים בית יהודי", חותמת אוה את סיפורה בהתרגשות, "אנו נשואים כבר ארבע שנים באושר רב ומודים מידי יום להקב"ה על החסדים הגדולים שגמל אתנו. מבחינה מקצועית קיבלתי תעודה מהאקדמיה במוסקבה, למרות שהתעקשתי לא להיבחן בשום אופן לפני גברים. באקדמיה הסכימו באופן חריג שרק נשים יבחנו אותי, וכיום אני מופיעה בארץ לפני נשים בלבד. בנוסף להופעות, ליצירת שירים ולהפקת פרויקט ייחודי של ערבי שירה לנשים, אני גם מלמדת פיתוח קול ומשמשת כמורה במסלול מוזיקה בסמינר החדש בירושלים ועוד מקומות. לאחרונה הקמתי בסייעתא דשמיא הקמתי מרכז שנקרא 'מהקול ללב' המלמד שירה מקצועית בשיטה שמקשרת בין קול, גוף ונשמה. המטרה היא לשמש מעין תרפיה עוצמתית שמחברת את הגוף לנפש, עוזרת לתלמידות להתחבר 'לעצמן פנימה' וכמובן לריבונו של עולם.

"ככל שאני נמצאת יותר בעולם היהדות, אני מבינה עד כמה שהמקום שלי הוא אך ורק בו", מתרגשת אוה, "ואני מבינה גם דבר נוסף – שעולם הנגינה נמצא קרוב כל כך לעולם התשובה. צריך רק לרצות לראות אותו ולהאמין".

ליצירת קשר עם אוה: eva.akivaeva@gmail.com