בואו נמחה את זכר עמלק בדרך פשוטה: "ונהפוך הוא"

בפרשה מובא עניין הבגדים שצריך לעשות לכוהנים, ובעיקר בגדי הכהן הגדול, שמרובים על בגדי שאר הכוהנים. יש עניין גדול באותם בגדים, וכמו שמובא בפסוק "ועשית בגדי קודש… לכבוד ולתפארת" (שמות כ"ח, ב').

דמותה של אשת החיל עליה נאמר "כל כבודה בת מלך – פנימה", היא עליונה ומכובדת כמו הכהן הגדול שנכנס פנימה לקודש הקודשים בבית המקדש.

לכן מובא בתהלים (פרק מ"ה) ש"כל כבודה בת מלך פנימה". שאם מדובר על בת מלך, על מישהי מרוממת מהעם, אז אין לה להסתכל על הכבוד המקובל בסביבה. כי מה שנחשב למכובד עבור כולם, הוא ביזוי והשפלה עבורה.

אנשים פחותי ערך יכולים לשאוף להגיע לכבוד שהסביבה מציעה, אבל בת מלך היא מעל אותו כבוד, והיא צריכה לשאוף להרבה יותר. לכן עליה לשאוף פנימה. להסתכל לתוך עומק נשמתה ולקבוע כללי כבוד חדשים. למצוא מקומות חדשים שאף אחד לא הגיע אליהם ולשאוף להגיע לשם. להסתכל על כבודה האמתי בעולמות העליונים ואז זו תהיה השאיפה שלה.

צריך לדעת שכל יהודי הוא בן של מלך מלכי המלכים. כל יהודי הוא מרומם על כל הבריאה. ולכן השאיפה העיקרית שלנו צריכה להיקבע מבפנים. כללי הכבוד שלנו צריכים להגיע מהעולמות העליונים ולא מתוך הסביבה המקולקלת.

"ותלבש אסתר מלכות" – זו ההוראה לכל אישה ונערה, לדעת שאנחנו בנות מלך, והמלכות מסתתרת דווקא בהסתרה ובצניעות.

שבת זכור

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים".

העמלק הזה גובה קורבנות רבים של הרבה מהילדים והילדות בדור שלנו. ילד שגדל בבית דתי, פתאום מרגיש ספקות באמונה.

איפה הפאות שהיו לו? איפה הגרביונים הלבנות של בית יעקב, איפה השירים וה"שמע ישראל" שהם היו אומרים בהתלהבות שממוססת את לב כולם?...

זה העמלק, שפגש אותם בדרך, והכיר להם חברים לא טובים, או שנתן להם לצפות במסכים ולגלוש את המדרון האפל.

לכן כל אדם חייב לזכור את הרגע הזה שהוא פגש אותו, ממה כל הריחוק התחיל, איך נפלת לעצבות וחרדות? – איפה האמונה? אבא?!

בשבת הזו הולך להיות שינוי גדול לטובה!

אנחנו הולכות לזכור ולא לשכוח ש"אין עוד מלבדו!", ורק השם יתברך מסובב את העולם, והשם אוהב אותי בוודאי!

זיכרון זהו המצב הבריא. שכחה זו מחלה, סניליות. "שכחי אלקים" (תהילים ט', י"ח), אסור לנו לשכוח את הניסיונות של הגויים לקרר ולהחליש את עם ישראל, ובראשם עמלק," ראשית גויים עמלק".

איפה הוא נמצא? בדרך, בכל מקום, "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע, ולא ירא אלקים". במילה נחשלים מסתתרות המילים נחש, לחש, חלש. עמלק הוא הנחש שלוחש באוזנך ואומר לך: את חלשה מדי, את מקריבה את עצמך מדי, את קטנה...

עמלק הוא זה שמזלזל בפרטים הקטנים, שאומר לך: "יאללה, תישני קצת, עזבי עכשיו תפילה. יאללה תתלבשי קליל, תשחילי איזה חידוש מעניין על השכנה, בוא נרכל קצת...

השם ירחם... עמלק אותיות עם קל – תהיו קלילים, ומכאן מתחילה הקללה שלו, מרגע קטן של ניצחון שלו על דבר קטנצ'יק.

וכאן מלמד רבי נתן חידוש נפלא: פורים מלשון פירורים.

אל תזלזלי בפירורים, תאספי אותם! הפירורים הם המחשבות הטובות, המילים הטובות, ההיפוכים האלה שאת הופכת מרע לטוב על ידי מילה.

תחזיקי אפילו בפירור אחד קטן, ותאמרי בקול: "השם, אני לא עוזבת ידיים. אני יודעת שיש עוד המון טוב לפני, מה שהיה היה, אני מתחילה מחדש ומנצחת!

כשנקרא את פרשת זכור בשבת, נזכור שמצבי חולשה וירידה הינם מצבים חשובים ומכריעים ביותר, מכיוון שדווקא העמידה האיתנה בזמנים אלו מכריעה את המלחמה לטובתנו.

תמיד תזכרי שגם מעט זה טוב!

נטילת ידיים - טוב, ברכות השחר - טוב, התבודדות, תפילה. גם אם את לא יכולה הכל, גם מעט זה טוב.

אם רק נלמד לשמוח כהוגן עם אותם פירורים, ולהעריך אותן נקודות קטנות שעמלק כה מזלזל בהן – ננצח אותו.

פורים זה החג שמפורר את מלכות עמלק הרשעה!

אז בואו נעסוק במחיית זכרת עמלק: בכל פעם שינסה לטעת בנו חיצי רעל של ייאוש, פחד מחלוקות, ועוד, מיד – נהפוך את הכל בדרך הזו:

במקום להתלונן – נודה על הטוב שיש;

במקום להתייאש – נלמד ונשפר;

במקום להיתקע – נתקדם;

במקום להפגע – נסלח;

במקום לכעוס – נרחם;

במקום לבקר – נחמיא;

במקום לדאוג – נבטח;

במקום להתעצב – נשמח;

במקום לחשוד – ניתן אמון.

ואז כל המניעות יהפכו לנעימות, המחלות - למחולות, ההמתנות יתהפכו למתנות. במקום להיות קודרת - תהיי רוקדת, במקום כזו שמעכירה את האווירה - תהיי מעריכה, במקום להיות אישה לחוצה - תהיי אישה חלוצה, שיודעת להיות מרוצה!

תאמרי בקול גדול: אני רוצה שמחה! אני רוצה מלכות! ואז ננצח אותו, את העמלק, ועם מחיאות הכפיים נצעק לו "תסתלק".