כיצד משפיעות המצוות והעבירות על העולם?

גדולי וקדושי עם ישראל במהלך הדורות, נהגו ביסוד גדול וקדוש בכדי להגן ולשמור ולהציל את עם ישראל מרשעים, מאויבים ומבקשי רעתם. 

והנה דברי רבנו הקדוש ה״בני יששכר״ (ניסן ד ז על דרך הדרוש ) דטבע וסגולת המצוה, להשפיע טובה לכל העולמות. וסגולת העבירה, היא בטבע להשפיע להפך. ולפעמים מצטרכים ישראל להשפיע רעות לשונאיהם וטובות על בני ישראל. והיאך יהיה זה באפשרי, אם הוא מפאת המצות, הלא בטבעה כל טוב. ואם מפאת העבירות, הלא באיסורייהו קיימי. אך על ידי שעושין עבירה לשמה, הרי מצד החטא שבה, יחולו על ראש שונאיהם רעה ומצד המצוה שבה יתעורר טוב על ישראל. ולכן מצאנו במרדכי ״ויעבור מרדכי״ ( אסתר ד י״ז ) והגמרא (מגילה טו) שהעביר יום ראשון של פסח בתענית. 

והנה נבאר הדברים, ידע האדם שכל מצוה שנעשת בעולם, מורידה השפעה גדולה לעולם. וכן ח״ו כל עבירה שנעשית בעולם, מורידה רעה לעולם. וכאשר אנו רואים רעות וצרות הבאים לעולם, או ח״ו לאדם, עלינו לדעת שכל רע יש לו מקור. והמקור, זה עבירה מסויימת שנעשית או נעשתה. 

וצדיקי וקדושי עם ישראל יודעים כל צרה, מה המקור שלה ואיזה עבירה גורמת כל בעיה וצרה. 

והנה, היו ויש זמנים שיש רשעים שגורמים רע לעולם, והצדיקים רוצים וחושבים שצריך להוריד רע על אותם רשעים. ואז הצדיקים היו עושים עבירה לשמה, לשם שמיים, והיו בכח הרע היורד מאותה עבירה, מורידים רע לרשע, שחשבו שצריך לקבל רע מן השמיים. 

וזה מה שעשה מרדכי להמן. כאשר הבינו את הגזרות הקשות אשר המן זומם לעם ישראל, הלך מרדכי וקבע תענית לכלל עם ישראל, ביום הפסח. וכל עם ישראל צמו מאותה שנה ביום הפסח. בטלו ארבע כוסות יין, מצה, כל מצות פסח בוטלו באותה שנה. 

ואם נחשוב ונתעמק, היה עוד כעשרה חודשים לגזירה, אך מרדכי זרז את הכל ומיד קבע צום ביום פסח. הרי היה אפשר ביום ובזמן אחר, אלא מרדכי רצה שעם ישראל יעבור על דבר ה׳, אבל לשם שמים. בגזרת חכמים יעברו על דבר ה׳.  

וכך היה ביום הפסח, זמן מהחשובים של עם ישראל, עומדים עם ישראל ולא מקיימים את מצות החג, וצמים בגזרת חכמים, ועל ידי זה קיבלו שכר, שקיימו את גזרת חכמים. ומצד שני, הרע שירד לעולם על ידי זה שלא קיימו באותה שנה את הפסח, מרדכי שהיה צדיק וקדוש ונשמת משה רבנו הייתה מעוברת בו, כיוון את חילול חג הפסח, שצמים ביום המועד, על המן. שהרע היורד לעולם מחוסר מצוה זו, של קיום הפסח, ירד על המן ועל משפחתו ועל חבר מרעיו. 

וכך לאורך כל הדורות, כשעמדו מול רשעים שסיכנו את קיום עם ישראל, קדושי עם ישראל עשו עבירה לשמה, וכיוונו את הרע כלפי הרשעים. ודבר זה צריך להיות רק על ידי קדושי עליון, ובשעות קשות ובחכמה ותבונה גדולה. 

ויסוד זה בקבלה, עבר מדור לדור אצל גדולי וקדושי עם ישראל. איך לנהוג באנשים שמסכנים את כלל עם ישראל, בגלות המרה. 

״ה׳ עוז לעמו יתן, ה׳ יברך את עמו בשלום״.