האומיקרון מתפשט בקצב מסחרר? הנה סגולה לעצירת מגיפה, שתדרוש מכם 60 שניות ביום

לפני כ-200 שנה, בתקופתו של רבי עקיבא איגר, השתוללה בפולין מגפת הכולרה. בספרו (שו"ת הגרק"א במסכת נדרים דף ל"ט) קבע הרב כי יש לומר בבוקר ובערב פרשת התמיד בציבור, וכל נוסח פרשת הקטורת.

לפניכם הפסוקים אותם יש לומר, וכל הפרטים. התגייסו לומר מידי יום, ויחד נעצור את המגיפה המשתוללת.

פרשת התמיד

פרשת התמיד היא 8 פסוקים בסך הכל, המתארים את הקרבת קרבן התמיד בבית המקדש. את פרשת התמיד יש לקרוא לפני תפילת שחרית, וראוי מאוד גם לפני תפילת מנחה.

כמה הערות חשובות:

1. אפשר להוסיף תפילה מיוחדת לפני קריאת הפסוקים ואחריהם, אך לא חובה. העיקר הוא אמירת הפסוקים, שנחשבת כאילו הקרבנו בפועל את קרבן התמיד.

2. ראוי מאוד לומר את הפסוקים בבית הכנסת, בית מקדש מעט.

3. ראוי מאוד לומר את הפסוקים בעמידה, כשם שהקריבו את הקרבן.

4. חשוב להקפיד לומר את פרשת התמיד לפני תפילת שחרית, שכך כתב ה"כף החיים" (סי' כ"ה אות כ"ז וסי' נ"ב אות ב): "ודע, שבכל סדר התפילה שתקנו חז"ל יש בהם סודות נעלמים ודברים נפלאים כמו שכתב בשער הכוונות כי ע"י המעשה שאנו עושים בכל יום יטול ידיו, ויפנה (לצרכים) וברכותיהם ועטיפת טלית, והנחת תפילין וברכותיהם, נתקנים ד' עולמות אבי"ע בחיצוניות שלהם, ואח"כ על ידי הדיבור ב-ד' חלקי התפילה מפרשת התמיד עד אחר העמידה – נתקן הפנימיות שלהם, וע"כ צריך ליזהר מאד לומר כל סדר התפילה על הסדר ולא יחסר מהם שום דבר, וכן הזהיר המגיד למרן ז"ל, לבוא לבית הכנסת בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג, כי העושה כן מהפך הצינורות".

אם לא הספיק לומר את פרשת הקרבנות לפני שחרית - אפשר להשלים עד השקיעה. על פי רוב הדעות, אין לומר את פרשת התמיד לאחר השקיעה, כיוון שגם בבית המקדש לא הקריבו קרבנות לאחר השקיעה.

חשיבותה של אמירת קרבן התמיד:

בנסכת תענית (כ"ז, ע"ב) ובמסכת מגילה (ל"א, ע"ב) נאמר: "אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: 'ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה', אמר אברהם: 'רבש"ע שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה'. א"ל: 'לאו', אמר לפניו: 'רבש"ע הודיעני במה אירשנה', א"ל: 'קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו'', אמר לפניו: 'רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים. בזמן שאין בית המקדש קיים, מה תהא עליהם?!'. אמר לו: 'כבר תיקנתי להם סדר קרבנות. בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם".

בשני מקומות מצינו בשולחן ערוך מנהג לומר בכל יום פרשיות הקרבנות: בסימן א' (סעיף ה') כתוב "טוב לומר פרשת העקידה ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם". ועד סוף הסימן (סעיף ט') כתב השו"ע מנהגים והלכות באמירת פרשיות אלה.

בסימן מ"ח (סעיף א') כתב הרמ"א דאומרים בכל יום פרשת התמיד וי"א גם סדר המערכה.

תפילה לפני האמירה (לא חובה)

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ וְתִמְחוֹל לָנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ, וּתְכַפֶּר לָנוּ עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, וְתִמְחוֹל וְתִסְלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ, וְשֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ קָרְבַּן הַתָּמִיד שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ כָּאָמוּר:

קראו את 8 הפסוקים הסגוליים

(במדבר כ"ח, א' - ח'): וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ

וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד

 אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם

וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין

עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה

וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָהוְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.

וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְהוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. (על אמירת פסוק זה נאמר בויקרא רבה: "אמר הקב"ה, מעיד אני עלי שמים וארץ בין גוי בין ישראל בין עבד בין אמה בשעה שהם קוראים מקרא זה 'צפונה לפני ה' אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם".

תפילה אחרי האמירה (לא חובה)

יהי רצון מלפניך, יְיָ אלקינו ואלקי אבותינו, שתהא אמירה זו חשובה ומקבלת ומרצה לפניך כאילו הקרבנו קרבן התמיד במועדו ובמקומו וכהלכתו:

כן יש לומר מדי יום את פרשת הקטורת. כתב בשו"ע שטוב לומר פיטום הקטורת גם לפני שחרית והיא סגולה גדולה להעלאת התפילות [כאשר זה נאמר יחד עם אנא בכח שהוא שם בן מ"ב הממונה על העלאת התפילות] וכך גם לפני מנחה.

פרשת הקטורת

אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד משֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: ‎

וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיה: וְעָשִיתָ אתָהּ קְטרֶת רקַח מַעֲשֵה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרן קְטרֶת סַמִּים. בַּבּקֶר בַּבּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהעֲלֹת אַהֲרן אֶת הַנֵּרת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. קְטרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדרתֵיכֶם: ‎ ‎

תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מַחֲזִירָן לַמַּכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמֲמָנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן: הַצֳּרִי. וְהַצִּפּוֹרֶן. וְהַחֶלְבְּנָה. וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. מוֹר. וּקְצִיעָה. וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. קוֹשְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר. קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה: ‎ ‎

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד: ‎ ‎תַּנְיָא, רִבִּי נָתָן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה: ‎ תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כָל שְׂאר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה':

ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקב סֶלָה: (3 פעמים)

ה' צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בּטֵחַ בָּךְ: (3 פעמים)

ה' הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: (3 פעמים)

ומסיימים בתפילה: "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם. כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמנִיּוֹת".

תפילה לאחר אמירת פרשת התמיד ופרשת הקטורת (לא חובה)

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַתָּה צִוִּיתָנוּ, לְהַקְרִיב קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ, וּלְהַקְטִיר הַקְּטֹרֶת בִּזְמַנָּהּ, וְלִהְיוֹת הַכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם, וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם, וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֻטַּל הַתָּמִיד וְהַקְּטֹרֶת, וְאֵין לָנוּ לֹא כֹהֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא לֵוִי בְּדוּכָנוֹ, וְלֹא יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדוֹ: לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיְּהֵא שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ חָשׁוּב וּמְקֻבָּל לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ וְעָמַדְנוּ עַל מַעֲמָדוֹ, וְהִקְטַרְנוּ הַקְּטֹרֶת בִּזְמַנָּהּ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ": וְנֶאֱמַר זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. (ויקרא ז, לז):

חשיבות אמירת פרשת הקטורת

חז"ל הפליגו מאוד במעלת אמירת הקטורת בכל יום, עד שאמרו בזוהר הקדוש (ויקהל ריח ע"ב): "כל הקורא בכל יום את מעשה הקטורת בכוונה, ינצל מכל דברים רעים ומיני כשפים, ומכל פגעים רעים, ומהרהורים רעים, ומדין רע, וממוות, ולא ינזק כל אותו היום, כי אין הסיטרא אחרא יכולה לשלוט עליו. ויש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, ותסתלק מיתה ממנו ומהעולם, וינצל מכל הדינים שבעולם הזה, ומדינה של גיהנם ומדין מלכות הגויים. ואמר רבי שמעון בר יוחאי, אם בני אדם היו יודעים כמה עליון הוא מעשה הקטורת, היו לוקחים כל מילה ומילה ומעלים אותה עטרה על ראשם ככתר של זהב"

עוד מובא גם בספר הזוהר הקדוש (זוהר חדש דף סז) תרגום: "דבר זה הוא גזרה קיימת ועומדת לפני הקב"ה, שכל מי שמתבונן וקורא בכל יום את מעשה הקטורת, ישמר מכל מיני כישופים שיש בעולם, ומכל מיני פגעים רעים, ומכל מיני הרהורים רעים, ומדינים קשים ורעים, וממוות, ולא יינזק כל אותו היום, כיוון שלא יוכל הסטרא אחרא לשלוט עליו, ואולם לזכות לזה צריך שיכוון האדם היטב באמירת פיטום הקטורת".

בזוהר בפרשת ויקהל מובא: "מי שדינים ומאורעות רעים רודפים אותו זקוק מאוד לעניין הקטורת, וכן לחזור בתשובה שלמה לפני הקב"ה ועל ידי זה ינצל, כי הקטורת היא עזרה שיסתלקו הדינים ממנו…"

על הפסוקים הנאמרים בסוף פיטום הקטורת ("ה' צבאות עמנו משגב וכו'") מובא בכתבי האריז"ל שבכל פעם שיאמר פיטום הקטורת צריך לומר אלו הפסוקים בסופו כי הם מסוגלים. בתלמוד ירושלמי (ברכות ה') אמרו על הפסוקים אלו ש"לעולם לא יזוזו מפיך", הסיבה לאמירת פסוקים אלו מובאת בספר "ראשית חכמה", שהטעם לכך מפני שצריך האדם לשום לעולם לנגד עיניו ההשגחה העליונה, ופסוקים אלו מורים על אהבתו הגדולה של ה' אלינו, הגנתו ועזרתו לנו, ועל מידת הביטחון בה' שצריכה להיות לאדם, כדי שיגיע לדבקות בו יתברך.