222 שנים למפגש: פרק 19 - נחתם באש

לכל הפרקים הקודמים בספר "222 שנים למפגש" הקליקו כאן

"לא נראה שתהיה ברירה" אמר שארפ אחרי ששתק למעלה מדקה. "כמות החומר ומגבלות הזמן לא יאפשרו לנו להתחיל ללמוד את הנושא מאפס. אני אצטרך להעביר לך את החומר מעובד לגמרי ולהציג עובדות מוגמרות, ואתה תצטרך לברר את נכונות הדברים לאחר מכן."

"מבחינתי אין הבדל, ואולי אפילו עדיף."

משב רוח מרענן שחדר דרך החלון, ובכי מונוטוני של תינוק שנשמע ממרחק, נתנו את אקורד הפתיחה לדבריו של שארפ לגבי האומה שאליה הוא משתייך.

"מסקירה של כל עבודה אנתרופולוגית רצינית ומהימנה שנעשתה לגבי יהודים, יעלו לפניך לפחות שלוש עובדות מפליאות שאין כדוגמתן בשום תרבות או אומה בהיסטוריה: האחת, זו הקבוצה האתנית שלחמו בה וניסו להשמידה הכי הרבה פעמים, בפער ענק יותר מכל קבוצה אחרת בתולדות המין האנושי. לאורך כל הדורות טבחו בהם ללא רחם:. המצרים והארמים, האשורים והרומאים, הממלוכּים והעות'מנים, הנוצרים והמוסלמים, הקוזקים של חמלניצקי בפרעות בפולין, והשלטון הנאצי בחורבן יהדות אירופה.

נהרות של דם יהודי מכתימים את כל ההיסטוריה בכמויות והיקפים שלא נתפסים בדעת אנוש.

וכנגד זה, באורח פלא שלא ניתן להסבר בדרך טבעית, האומה הזו שרדה את כל רדיפות השמד והמשיכה להתקיים, בעוד שאימפריות שלא טעמו אפילו אלפית מכוס הייסורים של היהדות, נמחקו טוטלית מעל מפת האנושות.

השנייה, זו הקבוצה האתנית המושמצת והרדופה ביותר מכל קבוצה אחרת. במה לא האשימו אותם? שהם מעבירי מחלות, שהם חוטפי ושוחטי ילדים, שהם גזע נחות וארור, שהם בוגדניים ורמאים, נוכלים ותככנים, והרשימה עוד מתארכת ונמשכת עד ימינו. והיא עשירה ומגוונת יותר מקבוצות מושמצות אחרות כמו הצוענים והשחורים גם יחד. השנאה ליהודים מושרשת בעולם עד כדי כך שהיא 'זכתה' לכבוד המפוקפק שימציאו בעבורה מונח ספציפי עם תפוצה כלל עולמית – 'אנטישמיות.'

וכנגד זה, זוהי הקבוצה המשפיעה ביותר בקרב המין האנושי, בכל תחומי המדע והרוח: בתרבות ובממשל, בכלכלה וברפואה, באסטרונומיה ובפיזיקה בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. כשבאים להציב את תרומתם של היהודים לאנושות לעומת האחוז שלהם בכלל האוכלוסייה, מתקבל נתון חסר פרופורציה באופן מבהיל, וזאת למרות הסטיגמה המודבקת עליהם והרדיפה התמידית.

השלישית, זו קבוצה אתנית המופלה לרעה באופן מובהק.

לאורך כל ההיסטוריה הגבילו אותם בחוקים, שללו מהם זכויות, הטילו עליהם גזרות וקנסות מיוחדים. למעשה, עד לתקופת 'העת החדשה' קשרו את ידיהם מאחורי הגב, והכשילו את רגלם בכל אשר הלכו.

וכנגד זה, לאורך כל ההיסטוריה היהודים הם סיפור הצלחה שאין כדוגמתו. נגד כל הסיכויים הם הצליחו כמעט בכל מקום להיות הכוח המשפיע בכלכלה, הם פיתחו פיתוחים וגילו תגליות, והצמיחו עשירים ושרי ממשלה בתוך ממלכות בעלות שנאת יהודים יוקדת.

כל התופעות האלה ועוד רבות מתורצות בתירוץ אחד, והוא הבנת תפקידו של עם ישראל בבריאה.

אפשר לומר שהנושא שאני עומד לפרוס לפניך, הוא הבסיס להבנת אחת הסוגיות הטעונות ביותר בין עם ישראל ואומות העולם לאורך כל הדורות, סוגיית 'האומה הנבחרת'."

שארפ סגר את שלושת הספרים שהיו מונחים לפניו, וקם כדי להחזירם למדף.

"למה הרצון העליון בחר עם בכלל?" שאל תוך כדי הליכה "איזה צורך יש בזה לעניין תכלית הבריאה? ואם נצא מתוך נקודת הנחה שיש צורך בכך, למה רק אחת? ולמה דווקא ישראל? כדי לברר את הנושא ולענות על השאלות הללו, צריך לחזור שוב לנקודת ההתחלה שממנה נוצר המין האנושי – אדם הראשון.

ממנו החל המסע שאנו נמצאים בעיצומו, וכפי שכבר למדנו, הוא כלל בתוכו את כל הבחינות הרוחניות שאצלנו מהוות את נשמת האדם.

הלילה נצטרך להוסיף פרטים נוספים בנוגע לאדם הראשון כדי להבין את עניינו של עם ישראל."

"רק זכור" ציין שארפ בעודו מתיישב חזרה בכיסאו "שכל המושגים שנייחס לאדם הראשון הם לפי ערכו הרוחני ולא לפי מושגי עולמנו המגושם."

'איך אני יכול לשכוח דבר כזה...' נזכר דייב בעולם המושגים הקודם שלו, שהרגבים על מקום קבורתם עדיין טריים.

"אחת המשימות שהטיל הרצון העליון על אדם הראשון כדי להגיע אל תכליתו הייתה להעמיד מספר תולדות מסוים, כפי ששיערה החוכמה העליונה. בסופו של התהליך, אדם הראשון וכל תולדותיו היו מיועדים להיכנס לשלב השכר.

התולדות עצמם היו צריכים להיות מסודרים בהיררכיה רוחנית מסוימת, ביניהם ראשיים וביניהם משניים, והדבר משפיע כמובן על עוצמת השפע המושפע להם בשלב השכר.

אולם המשימה לא הושלמה כידוע. אדם הראשון נכשל באכילת פרי עץ הדעת, והתוצאה של חטאו העמידה אותו במצב מקולקל, גשמי ועכור שאינו מאפשר לו הגעה אל שלב השכר.

מתוך מצבם המקולקל, האדם הגשמי הראשון ואשתו, שנבראו לאחר החטא, החלו להעמיד תולדות. כולם ללא יוצא מן הכלל במדרגה הגשמית המקולקלת שהם עצמם נמצאים בה.

אבל היות שהמין האנושי, גם במצבו הגשמי והמקולקל, משויך בשורשו לאדם הראשון, לא התבטלה ממנו לגמרי המדרגה המתוקנת שהיה בה אדם הראשון לפני החטא, ולא נגזר עליו שלא יוכל לשוב למדרגה המתוקנת שהוא משתייך אליה. אדרבה, הוא צריך לשוב אליה, שהרי ממנה מגיעים אל השכר הנצחי., אלא שכעת הוא נמצא במצבו המקולקל בפועל והבחינה המתוקנת היא רק בפוטנציאל.

כבר ציינו שהרצון העליון, מצד הנהגתו את הבריאה, תמיד מנווט את הבריאה אל תיקונה השלם, בכל מצב ובכל זמן. שום בחירה שתיעשה בידי בני אדם לא תוכל לבטל את ההגעה אל שלב השכר. ולכן כבר בתוכנית הבריאה הכללית היה גלום ומוכן התרחיש שאם יחטא האדם הראשון, באופן שימנע ממנו להגיע אל תכלית הבריאה ישירות מתוך עולמו הרוחני, ייווצר מסלול חילופי להגעה אל היעד.

כדי לנתב את המין האנושי מהמצב המקולקל אליו הגיע, חזרה אל עבר תיקונו, נקטה החוכמה העליונה במהלך הבנוי משני שלבים.

בשלב הראשון, נפתח 'חלון הזדמנויות' מתוחם בזמן שנמשך מתחילת היווצרות המין האנושי בצורתו הגשמית ועד תקופת 'דור הפלגה', שהוא הדור שחי אחרי תקופת נח והמבול ובנה את 'מגדל בבל'.

חלון ההזדמנויות הזה נתן אפשרות לנבראים שחיו באותה תקופה לעקור את עצמם בכוח בחירתם מהמצב האנושי המקולקל ולקבוע את עצמם במדרגה מתוקנת מזו. הכוונה בכך הייתה שבסיומו של אותו פרק זמן ייקבעו מתוך בני האדם שחיו באותה תקופה שורשי הגזעים של המין האנושי, וכל אחד מהם ייקבע במדרגה אותה השיג בתקופת השלב הראשון.

גולת הכותרת של השלב הזה היא לברור את האדם שבכוח מעשיו יהיה ראוי לחזור למצב האדם המתוקן, רק במהדורה גשמית.

השלב השני הוא תולדה של השלב הראשון, ובו כל אחד מבני האדם שנקבעו כשורש של גזע אנושי, מוציא את תולדותיו לפי ערכו שקנה בשלב הראשון. כלומר נחקק בו הכוח לייסד אומה המבוססת על האיכויות והכישורים הטבעיים שקבע בעצמו בשלב הראשון. בסופו של דבר, כל שורש שכזה הפך לגזע מסוים במין האנושי.

שלב זה נמשך מאז דור הפלגה ועד ימינו, ולמעשה הוא ימשיך עד סוף כל הדורות.

בסיום השלב הראשון, סקרה החוכמה העליונה את הנבראים ואת ערך מעשיהם, כל אחד לפי עניינו בדקדוק. היא איתרה את אותם בני אדם שערך מעשיהם מקנה להם יכולת להיות שורש מסוים של המין האנושי, וחקקה כל אחד מהם במדרגה ובטבע הראוי לו כפי ערכו.

בתוצאות הסקירה שנערכה נמצאו כולם במדרגות שונות של המצב האנושי המקולקל, ורק אברהם לבדו זכה במעשיו ונקבע להיות שורש לגזע אנושי במדרגתו המתוקנת ולהעמיד אומה לפי המדרגה הזאת."

דייב הרגיש גל של תרעומת עובר בו לשמע המילים.

"קיצור העניין" המשיך שארפ "אחרי שהתכנית הראשית של הבריאה לא הגיעה ליעדה, והעולם והאדם ירדו למצב מקולקל, היה צורך להעביר את התפקיד של אדם הראשון לאחד מהנבראים הגשמיים שיחזור ויתעלה למצב המתוקן בעודו במצב הגשמי, וזאת על מנת להנהיג את הבריאה אל תכליתה מתוך המצב המקולקל.

בסיום השלב הראשון נקבעו שורשי הגזעים של המין האנושי, שבעים שורשים ליתר דיוק. כל גזע נקבע לפי איכותו ומדרגתו, אך כולם מתייחסים לבחינת האדם במצבו המקולקל. רק שורש אחד מיוחד, שורשו של אברהם, משתייך לבדו לבחינת האדם במצבו המתוקן, וממנו יצאה האומה הישראלית."

בשלב הזה דייב כבר לא הצליח להתאפק "זו קביעה מאוד צורמת!" התפרץ בכעס.

שראפ חייך חיוך מתנצל "הקדמתי ואמרתי שזו סוגיה טעונה, ולא מהיום... כבר מיליונים הספיקו להתפוצץ מכעס בגללה לפניך.

האמת היא שבכל נושא אחר שהיינו מטפלים, הייתי אומר שעדיף לך לשמוע עד הסוף ורק אז להגיב, פשוט כדי שלפחות תבין על מה אתה מגיב. אבל במקרה הזה מסתבר שההתנגדות שלך תמנע ממך להבין את המשך הדברים, אז אני מציע שקודם כול נשמע מה 'שרף לך את הפיוז', ואחר כך נראה איך נמשיך הלאה."

דייב פלט מילים כמו מתוך סיר לחץ "דבר ראשון, יוצא מתוך הדברים שהיהדות דוגלת בגזענות מפלה, דבר שהייתי מצפה מאומה שסבלה, ועדיין סובלת רבות מהנגע הזה, שתדחה בשתי ידיים. שנית, יש בתפיסה הזו הרבה יותר משמץ של התנשאות ויהירות. אתם בעצם טוענים שכלל המין האנושי הוא תוצר לוואי מקולקל, ורק לכם יש ערך של ממש בבריאה. אי אפשר לשמוע דבר כזה בלי להתנגד!"

שארפ נשאר רגוע ושלו, כמו לורד בריטי בשעת התה של חמש אחר הצהריים.

"אתה לא מפתיע בדבריך." אמר אחרי שווידא שדייב סיים לשחרר לחץ.

"ומסתבר שכמעט כל מי שישמע את הדברים בהבנה שטחית יטען טענות דומות לשלך, אבל ככה זה כשמגיבים מתוך הבנה שטחית...

בטענה הראשונה אני חושב שיש לך חוסר דיוק בעצם ההגדרה של המילה 'גזענות', ובטענה השנייה נראה שיש לך טעות במסקנה. בוא נטפל בהן אחת אחת, ותבין למפרע למה התכוונתי."

שארפ עצם עיניו בשתיקה לכמה שניות, עד שמצא את הדוגמה שחיפש.

"כשבאים לנתח מצב מציאותי מסוים בצורה נכונה, צריך להגיע להבחנה מדויקת בין בהבנת העובדות והנתונים של המציאות, ובין במסקנות הנובעות מהם וההשלכות שלהם על השקפת העולם והמעשים שלנו. פספוס, ואפילו חלקי, באחד משני השלבים האלה, עלול להיות קריטי.

אני נוקט בכוונה בדוגמה שונה מגזענות כדי להתחיל מנקודת מוצא פחות טעונה. בגזענות נטפל מיד אחריה.

ישנן שתי אידאלוגיות מנוגדות בעולם, השוביניסטית והפמיניסטית. נקודת הקיטוב ביניהן עומדת על ההבדל בין המין הזכרי והנקבי. הללו טוענים: הזכרים הם המין החזק, החכם והדומיננטי, ולכן הוא נחשב לעליון ולו ראויים הפיקוד והשליטה. והללו טוענים לשוויון מוחלט, כל פרט צריך להיות נידון לגופו לפי יכולותיו והישגיו, ללא דעה מוקדמת הפוסלת אותו מראש.

כמה מאמרים וכתבות נכתבו בנושא... כמה מחקרים מדופלמים... כמה שנאה הנושא הצית בחברה האנושית וכמה מחאות חברתיות התעוררו מכך... והכול נובע מטעות אחת אבסורדית! יש כאן שיבוש הן בהבנת המציאות והן במסקנות הנובעות מהמציאות, לא יותר מזה.

המציאות הפשוטה והאמיתית היא שיש כאן שני מינים שונים, זכר ונקבה. והם שונים מאוד זה מזה: במבנה השלד, במסת רקמת השריר, באברים, בתכונות האופי הכלליות, ובאונת המוח הדומיננטית המספקת להם את כישוריהם השכליים. כמעט מכל כיוון שתבחן אותם, הם שונים.

כך הם פני הדברים במין האנושי, וכך הוא ברוב מיני היצורים בעולם הטבע, ולכן התוצאה החד-משמעית והמתבקשת מאליה היא שיש במציאות שני מינים שונים.

אך מכאן ועד המסקנה שמין אחד עדיף על השני באופן גורף רחוקה הדרך.

ההיגיון הפשוט מחייב שהרצון העליון שברא את אלו ואת אלו, חקק בגברים את האיכויות והכישורים המותאמים פונקציונלית לתפקידם בבריאה, ואותו הדבר בדיוק בנשים.

המסקנה המתבקשת מכך היא שכל אחד מהם ישתמש במגוון הכלים והאיכויות שניתנו לו להשלמת תפקידו, ולא כדי להיאבק אלה באלה על בסיס השוני שביניהם, או להתנשא אחד על השני במסגרת התחרות 'תפקידו של מי חשוב יותר'. זה היגיון כל כך פשוט ומתבקש מאליו, שכל מי שייגש לנושא ללא דעות מוקדמות יגיע למסקנה הזו.

אגב, בכל מערכת הטבע החלוקה הזו עובדת מצוין. כל צד ממלא את חלקו והכול נוסע חלק, רק אצלנו זה מסתבך.

עצם הניסיון להשוות בין גברים ונשים, נובע לכאורה מהסנווּר הכללי שהאנושות סובלת ממנו במאה וחמישים שנים האחרונות. המהפכה התעשייתית והמרוץ האגרסיבי התמידי אחרי כוח, שליטה וכסף, מציב את הצד הנשי, שמטבע ברייתו מעודן יותר ובמידה ניכרת פחות תחרותי וכוחני, כסוג נחות ונחשל אל מול התביעה החברתית להצלחה. והמצב הזה מחייב את הנשים לעבור 'שיפוץ' כדי להגיע לשוויון.

למעשה, אין כאן הרבה יותר מאשר עיוות יזום של טבע האישה, והסובלות העיקריות ממנו הן הנשים עצמן. מצד אחד הן מתמלאות ברגשי נחיתות אל מול הדרישות של כלל החברה, ומצד שני בעקבות זאת הן נאלצות ללבוש מכנסיים ולהתעוות למצב גברי יותר כדי להשיג את השוויון המיוחל. 

למעשה, תאורטית ניתן לצייר גם ציור הפוך. אם נניח שהאנושות הייתה מפתחת נהירה גורפת אחרי תקשורת בינאישית בריאה, חוש לאסתטיקה ואינטואיציה רגשית, שהם חלק מהתחומים שנשים שולטות בהם הרבה יותר מגברים, היינו מקבלים, על בסיס אותו סנווּר, גברים שמתוך הרגשת נחיתות נאלצים ללבוש גרביונים ולהתחיל להתעוות למצב נשי יותר.

המין האנושי כידוע מתאפיין ברמת אינטליגנציה גבוהה במיוחד, ויכולת ניתוח עמוקה מאוד. ולכן במקום להתבונן מדוע ישנם במציאות שני מינים שונים שלכל אחד יתרונות וחסרונות משלו, ואיך כל אחד מהם אמור לבצע את תפקידו החלקי בתוך המכלול השלם, מתחילה מלחמה חברתית-אידאולוגית ופצע מכוער נוסף בחברה האנושית נפער.

למעשה, זו רק עוד דוגמה אחת מתוך אין סוף דוגמאות שבהן מנוהל דו-שיח של חרשים בין הצדדים. וכמו שכבר למדנו, אם לא מתחילים מנקודה משותפת זה לא יגיע לשום מקום.

למסקנה, נמצא בסופו של עניין שהפמיניסטיות מפספסות את ההבנה האמיתית כי הן מתכחשות לעצם הבנת המציאות, והשוביניסטים מעוותים את המסקנות העולות מהמציאות. שורה תחתונה, אלו ואלו טועים וממלאים את מוחם בדעות עקומות ובמלחמות מיותרות הבנויות על אידיאולוגיה של שווא והבל."

"ומה נעשה עם הפסוק בבראשית "וְהוּא יִמְשָל בָּךְ"?" הקשה דייב.

"כדי להבין אותו נכון נצטרך ללמוד אותו היטב, ולהשלים את הבנת הנושא עם שאר הפסוקים העוסקים ביחסי גברים ונשים כדי לקבל תמונה שלמה. אך מכיוון שזה לא נושא שכלול במסגרת הלימוד שלנו לא נוכל להרחיב לגביו, ולכן אני אסתפק בציון עובדה היסטורית אחת.

אלפי שנים לפני שהכנסייה הנוצרית הגיעה להכרעה בשאלה הסבוכה והמבלבלת 'האם לאישה יש נשמה או אין?', בקרב עם ישראל עמדו נשים נביאות, שזו הפסגה הרוחנית שבן תמותה יכול להשיג, וחלקן אף הנהיגו את האומה כולה.

רק העובדה הזו לבדה יכולה להוכיח שהפסוק לא מדבר על ממשלה גורפת, וכל שכן לא משפילה או מדכאת. 

נעבור לעניין הגזענות, גם כאן המציאות הפשוטה והנראית לעין היא שהאנושות בנויה מגזעים שונים ויש ביניהם הבדלים מהותיים. הגישה הרווחת היא לסווג אותם על פי שוני במבנה הגוף, בצבע העור, בקלסתר הפנים ועוד שינויים פיזיים. ובאמת על פי הגישה הזו, לא צריך להיות חכם גדול כדי לאתר את ההבדלים שביניהם ולהגיע לידי חלוקה של גזעים במין האנושי."

דייב הנהן לאות הבנה והסכמה.

"אך האמת היא שזו טעות מוחלטת." הפטיר שארפ בנונשלנטיות את המשפט שהקפיא את הצוואר של דייב בבת-אחת.

"גזעים במין האנושי ישנם, אבל הם לא נמדדים על פי נתונים פיזיים. לגבי החלוקה לגזעים, הנתון הזה חסר ערך אמיתי."

"איך זה יכול להיות?" שאל דייב כלא מאמין, ומיד הוסיף "ואם כן, למה ישנם בני אדם שנראים שונים כל כך?"

"סיבה לכך ודאי שיש. לבאר אותה זו אמנם סטייה די רצינית מהנושא, אבל נראה ששווה להקדיש לכך כמה דקות, ולו רק כדי להראות עד כמה אווילית הגישה הרווחת של חלוקת הגזעים.

הפצצה שאני מנחית עליך בשמם של חכמי ישראל היא שכל הצורות הפיזיות השונות שהמין האנושי יכול להופיע בהן, מונגולים, היספאנים, שחורים וכן הלאה, כמוסות כולן במטען התורשתי של כולנו.

המטען הזה מופעל או לא מופעל, לא רק על פי המטען הגנטי שהוולד מקבל מהוריו, אלא גם בהתאם לסביבה הגאוגרפית שכל אחד ואחד מאיתנו מתגורר בה. אמנם זה תהליך שלא קורה בין לילה כי אנחנו לא זיקיות אנושיות, אבל תוך כמה דורות של שהייה בסביבה הזו הוא מתרחש.

כלומר אם תעתיק את מקום מגוריך לסין עם קבוצה אמריקאית לבנה, התוצאה תהיה שצאצאי צאצאיך במשך הדורות ייראו סינים, וזאת גם אם יתחתנו רק עם בני הקבוצה שאיתם היגרת."

הלסת התחתונה של דייב נשמטה באופן לא רצוני.

"חכמינו הקדמונים כינו את התופעה 'אוויר המקום', והכוונה היא שהתנאים הטופוגרפיים, האקלימיים ושאר ההשפעות שהאזור ניחן בהם, גורמים לתושבי המקום להיראות בצורתם המסוימת.

ואתה, אם לא היית שרוי עכשיו במצב של תדהמה, היית שואל בוודאי: למה דווקא הצורה הזו?" סנט שארפ בדייב פעור הפה. "ואני הייתי עונה לך שאם תבחן את ההתאמה בין הצורה האנושית הפיזית לתנאי המקום הסביבתי, תגלה חלק מהפתרון, וחלקים אחרים יישארו עבורנו בגדר תעלומה שפתרונה לא נמסר לנו.

עם כל זאת, בהחלט ייתכן שחלק מהאזורים יכולים להיות מותאמים לכמה מתצורות המין האנושי או לכולם מבלי לחולל בהם שום שינוי.

אגב, זו לא תופעה ייחודית למין האנושי, כך הוא הדין אצל בעלי החיים. אם תיקח שועלים מדבריים ותעביר אותם לאזור מחיה מושלג, ברבות השנים הוולדות יהיו שועלים המותאמים לחיות בסביבה מושלגת. צפיפות הפרווה, הצבע ושיטות הציד, הכול יותאם לסביבת המחיה החדשה."

דייב הבין סוף סוף את הרמז, וניסה לצאת מההלם.

"אני... אני חייב לציין שזה נשמע לי תלוש מהמציאות. מעולם לא שמעתי על דבר כזה, וזה סותר את כל מה שלמדתי בנושא. והאמת שאני גם לא אוכל לקבל את הרעיון בלי ראיה חותכת."

"אני מסכים איתך שהרעיון מפורר לגמרי את כל התפיסה שלנו לגבי הבנת הגזע האנושי, ומזעזע מהיסוד את מה שהורגלנו לחשוב בעניין, וזה עוד לפני שהתחלנו לבאר מה כן מחלק את המין האנושי לגזעים.

ואם כך היא עוצמת התדהמה שהדברים יוצרים אצלך, תוכל רק לתאר עד כמה הרעיון יזעזע, יקומם ולא יתקבל בשום פנים ואופן אצל גזען אידאולוגי. הרי כל המצע התפיסתי והתרבותי שלו נשען על תאוריית הגזע הפיזית, וחלוקה ויזואלית הבנויה לפי צבע העור, מבנה הלסת, וגודל האף. והנה משמיעים לו רעיון חדש הקובע באופן חד-משמעי, שאם היית שולח את רוזנברג, היטלר, גבלס וכל שאר חולי הנפש שפיתחו את תאוריית הגזע הזו, לקמבודיה לשהות מספיק ארוכה, כל קהילת ה"גזע הארי העליון" הייתה חוזרת לבסוף עם 'לוּק' של קמבודים לכל דבר ועניין.

ואם כבר העלנו על השולחן את תאוריית הגזע הארי, שמת לב לאבסורד הפנימי שכל תנועות הימין הקיצוני מייצרות לעצמן?"

"לא ממש, החבר'ה האלה הם לא ממש כוס התה שלי... במילים עדינות."

"לא הפסדת הרבה... בכל אופן, אני אנסה להמחיש לך את האבסורד בקצרה. שים לב לכמות האינטליגנציה שפשוט נשפכת מהמהלך שלהם.

אתה מגיע לניאו-נאצי ממוצע, לצורך העניין נקרא לו יוהן, ואתה מנסה לנהל איתו שיחה אידאולוגית.

'אז מה אתה אומר יוהן? הגזע הארי הוא הגזע העליון? או.קיי יוהן אני איתך... מה? הייל?! נו טוב, שיהיה הייל, מה שתגיד יוהן, אבל רגע... בוא נבדוק מה הופך אותך לגזע עליון? איפה העליונות שלך באה לידי ביטוי בשטח, יוהן?'

אתה מבצע עבודת מחקר קטנה על הברנש, ומה אתה מגלה עליו ועל כל החברים שלו? אתה מגלה שהם שותים אלכוהול לשוכרה על בסיס קבוע, שכל מילה שנייה או שלישית שלהם זו קללה, שהם מלאים קעקועים מכף רגל ועד ראש, ולפעמים גם על הראש עצמו, שהם פראי אדם חסרי תרבות מינימלית, אלימים וגסים, שיש לכל אחד מהם תיקייה עשירה במשטרה המקומית, שהם עסוקים בלשנוא את כל העולם חוץ מהגזע שלהם, ושיש להם בממוצע מנת משכל שמביישת תרנגול הודו. והם עוד מתגאים ברֶזוּמֶה הזה!

אפשר לומר שזו צורה מעניינת במיוחד להגדיר עליונות..."

שארפ המתין בסבלנות שדייב יירגע מהצחוק ויחזור לעצמו.

"ביקשת ראיה שתוכיח את עניין 'אוויר המקום'. הוכחות לא חסר, וכבר רמזתי לך על כמה מהן בהסבר על הקשר וההתאמה ההדוקים בין המיקום הגאוגרפי ותנאיו לבין צורתם של האנשים שחיים שם.

אבל באופן אירוני לחלוטין נראה לי שהיהודים עצמם הם אולי ההוכחה הכי חזקה לכך.

האומה הישראלית שישבה על אדמת ארץ ישראל בתקופת התנ"ך גלתה בשלבים על ידי ממלכות שונות, עד שהוגלתה סופית לפני כ-1950 שנה על ידי צבאו של טיטוס קיסר רומי ופוזרה בארבע כנפות תבל. זו עובדה ששום היסטוריון, אפילו מתחיל, לא חולק עליה.

אף על פי שרוב הקהילות הגולות שמרו על חיי קהילה סגורה ומובדלת מבני המקום, ולא התחתנו עימם בגלל אדיקות דתית, תוכל לצאת ולבדוק במו עיניך איך הם נראים היום. הקהילה היהודית שגלתה לתימן נראית תימנית, הקהילה שהתמקמה בפולין פולנית, זו שבאתיופיה אתיופית ושבהודו הודית.

לא תאוריות מדעיות מפולפלות ולא השערות מעורפלות, אלא עובדה מציאותית גמורה! ואני לא מדבר רק על שינויים גופניים, אלא גם על שינויים מנטליים, אבל זה כבר נושא מורכב וסבוך בפני עצמו.

בקיצור, כל יהודי תימני הוא ראיה חיה וקיימת מהלכת  על שתיים!"

"ואוכלת מלאווח..." הוסיף דייב.

"מאיפה אתה יודע מה זה מלאווח?" עכשיו הגיע תורו של שארפ להיות בצד המופתע. 

"יש לי את הקשרים שלי..."

"שיהיה... נחזור לעניין. אם מקודם הזכרנו את התפיסות המעוותות, הפמיניסטית והשוביניסטית, והתוצאות העגומות שהן גוררות.

זה עדיין כאין וכאפס לעומת הנזקים שמחוללת תאוריית הגזע, או כל חילוק לגזעים על בסיס נתונים פיזיים. במשך דורות היא ליבתה שנאה וגרמה לשפיכות דמים בהיקף בלתי נתפס. והכול על בסיס דמיון גמור, רעיון שאין לו שום אחיזה במציאות."

דייב נשאר חסר מילים לנוכח הראיה שהונחתה עליו. היה ברור לו שאם לא תימצא סתירה לראיה הזאת, היא תעמיד את כל הבנתו בנוגע לגזע האדם באור חדש. אולם במקום סתירה העלה בדעתו טענה מאיימת לא פחות. 

"רגע..." אמר והחל לזוז בכיסאו בחוסר נוחות "זה נראה שיש כאן בעצם קלף חזק לדרוויניסטים למיניהם, לא? הם יטענו שזה עצמו תהליך אבולוציוני, שבו המגמה היא להשתוות למרקם הסביבתי השולט כדי להצליח להתמודד ולשרוד."

שארפ לא התאפק, וצחק צחוק משוחרר "בדיוק ההפך! העובדה הגנטית הזו היא יריית 'שאט גאן' [ys1] נוספת ממרחק אפס לראש של התאוריה הזו."

פרצופו של דייב נעשה מבולבל יותר ויותר מרגע לרגע, ושארפ מיהר להסביר את הדברים.

"גם לפי התאוריות של הדרוויניסטים, מוכרח שהתהליך ההתפתחותי ממשיך כל הזמן הלאה, זה תהליך שלא עוצר לעולם. וזו קביעה שמעלה כנגדם קושיית יסוד: 'למה אם כן לא רואים את המשך היווצרות המינים? ויותר מזה, למה לא מוצאים אלפי או מיליוני סוגי שרידים של מיני ביניים?'.

דרווין עצמו היה חוקר אמיתי, ולכן הוא הציג את הנתון הזה בספר שלו בתור נתון המכריע את אמיתת התאוריה שלו. אם לא ימצאו שרידים שכאלה, זה קובר את התאוריה ומוחק אותה מעל המפה המדעית.

הוא לא ציין את זה במשפט מעורפל, אלא הקדיש לכך פרק שלם.

כדי לנסות ולהיחלץ מהקושיה הזו, כל החוקרים שהלכו בעקבותיו מסתתרים מאחורי הסינר המגונן של 'אבא זמן', והטענה שלהם נשמעת פחות או יותר כך: 'תראה... אתה צריך להבין, מכיוון שלפי דעתנו התהליך נמשך על פני עשרות ואף מאות מיליוני שנים, פרק הזמן הקצרצר שבו אנו בוחנים את ההתפתחות לא מאפשר לנו לאבחן התפתחויות חדשות.' ולגבי שרידים של מיני ביניים, הם מסתתרים מאחורי הסינר של 'אימא אדמה' בטענה אחרת: 'שמע, התחלנו לחפור ואנחנו עדיין חופרים... בסוף נמצא.'

והנה בא 'אבא זמן', מסיר מעליו את הסינר וחושף את מערומי התאוריה בפומבי. אומה שלמה משתנה מבחינה פיזיולוגית מהקצה אל הקצה בטווח של 1950 שנה. למעשה מבחינה הגיונית, זה תהליך שהחל כבר בטווח של עשרות שנים ולכל המאוחר מאות שנים מאז תחילת הגלות.

אבל אפילו אם נניח, רק כדי לנסות להציל את האומללים האלה, שהשינוי נגרם בבת-אחת אתמול בצהריים, זה עדיין מנחית עליהם מכת מוות שאין לה תקומה. כיוון שלפי שיטתם העולם הרי קיים ומתפתח במשך מאות מיליוני שנים, אם כך 1950 שנה זה פרק זמן קצר ביותר. ולאור העובדה שישנם מיליוני מיליונים של יצורים עלי אדמות, הדבר מחייב הופעתן של התפתחויות חדשות בשטח כל כמה שבועות, מקסימום חודשים.

גם 'אימא אדמה' מגלה את קלונם גם מהאספקט של שלבי ביניים, ובמשך המאה וחמישים שנה שחופרים לה בבטן מעידה עדות מחץ ללא מילים שהם מחפשים אחרי דבר שלא קיים. כל מאובן חלקי או שלם שנחשף מיד מקבל פרשנות פתטית של החוליה החסרה בניסיון נואש להחיות תאוריה שאבד עליה הכלח.

אבל אל תדאג לדרוויניסטים, לא משנה כמה כדורים יפלחו לתאוריה הזו את הראש, התאוריה הדרוויניסטית שורדת וגם תמשיך לשרוד. ולא בגלל חוסנה ואמיתותה, אין בה לא חוסן ובטח שלא אמת. אלא מכיוון שהיא משרתת את האינטרס של הדוגלים בה, וגם משרתת את המהלך של הרצון העליון בבריאה.

את מאמיניה היא משרתת בכך שהיא מנתקת אותם מרגשות המצפון וחיובי המוסר המגבילים, ומקנה להם את הזכות המפוקפקת להתנהג כ'סופר שימפנזות'.

ואת המהלך של הרצון העליון היא משרתת באופן שאתה עתיד להבין כשנטפל במפת הרצון העליון."

"אני מוכן להתחייב כבר עכשיו, שאני לא אצליח להבין איך תאוריה של כפירה משתלבת עם הרצון העליון."

שארפ חייך, "נחיה ונראה..."

"שורה תחתונה, בכל האסכולה האומללה הזו, ספק גדול אם יש אפילו מדען אחד שיורה את חיצי המחקר שלו אל עבר המטרה מתוך בקשת האמת המוחלטת. סביר יותר להניח שכל אחד יורה את החיצים שלו לכיוון תוצאה שתספק את גחמות ליבו ויצריו הבהמיים, ואחר כך הוא מסמן עיגול מסביב לחץ התקוע מראש, והווידוי הנודע של אלדוס האקסלי הוא רק דוגמה שממחישה את התהליך הרקוב הזה."

"אבל עדיין" הקשה דייב "זו רק השערה, לא נראה שאפשר להוכיח מכאן את המגמה של כל מי שנמנה עם האסכולה הזו."

"להוכיח זו מילה שקשה להלביש אותה על המגמה הפנימית של האדם, כי היא יכולה להתלבש באין סוף לבושים וכיסויים עד כדי כך שלפעמים גם האדם עצמו לא מודע לה. אבל בדרך ההיגיון הפשוט אפשר להבין לאן הרוח נושבת. בוא נציב לשם דוגמה סיפור הפוך, ותגיד לי אתה מה ההיגיון הפשוט שלך אומר.

נניח שיש כיום מאה מדענים רציניים שדוגלים בתורת האבולוציה של דרווין, ממש מיטב המוחות ש'הפקולטה למדעי הקוף' הצליחה לייצר.

אנו מזמנים את כל המאה מדענים הנכבדים האלה לשבת על במה מפוארת, עם מפה מרשימה ושתייה קלה כמקובל, ואנו מציגים לפניהם שבט שנחשף ממש לאחרונה במעמקי האמזונס. הנקודה המיוחדת בשבט הזה היא שיש להם מסמך עתיק ועב כרס שלטענתם נמסר להם דור אחר דור מבורא העולם עצמו. המסמך הזה, לא פחות ולא יותר, מאשר בצורה שלא ניתנת לסתירה את תאוריית האבולוציה, ומסביר מדוע הבורא יצר את תהליך האבולוציה ומה הכוונה בו. את כל הקושיות שבתאוריה הוא מתרץ, את כל הסתירות הוא מיישב, ואת כל חוסר ההיגיון שבה הוא הופך להיגיון בריא. הוא אפילו מדריך אותנו באופן מפורט כיצד למצוא באדמה את כל שלבי הביניים החסרים. ממש מאשר את התאוריה בצורה הרמטית והופך אותה לעובדה מדעית, חלומו הוורוד של כל מדען.

אבל במקביל המסמך המופלא הזה גם מכיל כמויות עצומות של 'הוראות יצרן'. הוא פונה לכל שלב התפתחותי, החל מהקופים הקדומים ביותר וכלה בגרסה העדכנית ביותר של 'הקופים המלומדים', ומדריך בפרוטרוט מה לעשות ומה לא לעשות, איך להתנהג ואיך לא להתנהג. מקיף את כל חיי הקוף-אדם מרגע שהוא קם בבוקר ועד שהוא הולך לישון.

נו דייב, על פי ההיגיון הפשוט שלך, כמה מדענים נכבדים נעשים עכשיו 'כוהני דת' אדוקים של דת האבולוציה?"

דייב לא ענה, התשובה הברורה לא הייתה צריכה ביטוי מילולי.

"מסתבר שחלקם הגדול יתחילו לעבד תאוריה חדשה שתשלול את דת האבולוציה מכול וכול." סיים שארפ בטון קר.

"זה יותר הזוי מהזוי..." מלמל דייב.

"אני כבר הזהרתי אותך..." הצטדק שארפ "המין האנושי הוא הקומדיה הכי מוצלחת בגלקסיה... ככל שאתה לומד עליו יותר, אתה מבין לאיזה תהום של אבסורדים הוא צולל..."

דייב הרגיש שהוא חוטף הערב סטירות לחי מצלצלות מדי בקצב מהיר מדי, ולכן ניסה לקדם את סיום הנושא כמה שיותר מהר.

"אז מה מחלק אותנו למינים אחרי הכול?"

"זה כבר רמוז במה שהקדמתי ואמרתי. מכל השורשים שנקבעו בשלב הראשון, רק אברהם זכה להתעלות למצב האנושי המתוקן, ושבעים שורשים אחרים נקבעו כל אחד במדרגה שזכה בה בכוח מעשיו. אמנם כולם במדרגת האדם במצבו המקולקל, אך יש ביניהם שינויי דרגות ברמת הריחוק מהמצב המתוקן."

"ובמה זה בא לידי ביטוי?"

"באופן כללי ניתן לומר שהיכולת השכלית ותכונות נפש מעודנות וחיוביות, מעידות על השתייכות לשורש מתוקן יותר.

אגב, כל שורשי גזע המין האנושי הבסיסיים מצוינים בתורה בספר בראשית בפרשת 'נח', אבל אנו לא יכולים ברוב המקרים להצביע היכן כל אחד מהם מיושב כיום."

"למה?"

"מכיוון שלפחות פעמיים בהיסטוריה, שני מלכים גדולים, סנחריב מלך אשור ונבוכדנצר מלך בבל, דאגו להגלות את האומות שכבשו ממקום למקום כדי לאבטח את שלטון הממלכה ולמנוע מרידות, ומשם נוצר בלבול שלם בזיהוי האתני. לזאת נוספו במרוצת הדורות נדידות של שבטים, איחוד, כיבוש או הטמעה של תרבויות, הגירה ונישואי תערובת. התוצאה של כל אלו היא שהיום בלתי אפשרי לשייך אומות לגזעים, למעט מקרים יוצאי דופן שבהם הגזע נשאר מסומן ומבודד בכל הדורות, והעם היהודי הוא אחד מהמקרים הללו."

"אז אתה טוען למעשה שיש גזעים מוכשרים יותר למצב המתוקן ויש פחות, אבל כולם, למעט זרעו של אברהם, נמצאים במצב המקולקל שלאחר החטא."

"בדיוק. אגב, הנקודה הזו אמורה להתחיל לספק הסבר על אחד התכנים הכי מתמיהים בתורה שרבים נבוכים ממנו. איך ייתכן שהבורא שיצר את כל הנבראים כולם, מצווה על השמדתן של שבע אומות שישבו בארץ כנען, ועל השמדת עמלק מעל כולם.

שורש העניין נעוץ בנושא שלא מענייננו כעת, והוא המאבק השזור בכל הדורות בין טוב לרע ובין קדושה לטומאה. אך כדי שלא נתחיל להתפזר, נתייחס לנושא מהזווית הנוגעת לענייננו ונאמר רק שהסיבה היא שהאומות הללו הן השורשים שנשארו בסוף השלב הראשון בתכלית הקלקול והזוהמה. מצב אנושי מקולקל שכזה יש ביכולתו לעכב את תיקון כלל המין האנושי והשגת התכלית, כמו קלקול מכני המונע מכל המכונה לתפקד.

ועדיין, על פי מסורת ישראל, בזמן שיהושע הצטווה על כיבוש הארץ הוא נתן לאותן האומות בחירה: שיפור מצבן המוסרי-ערכי, או מלחמת חורמה. ומכיוון שבחרו במלחמה, היה צורך לאבדם."

שארפ שתק ונתן לדייב אפשרות להשחיל שאלות, ומשראה שאין, המשיך.

"עד כאן לגבי הטענה שלך על גזענות מפלה. למסקנת הדברים עולה שגזעים במין האנושי קיימים מכוח הדרגה שנקבעו בה בשלב הראשון של האנושות, ולא מכוח הבחנה פיזית שבני אדם יוצרים לפי האינטרסים שלהם.

נעבור לטענה השנייה שלך לגבי היהירות המתנשאת שבדברים, כאן יש לך לדעתי טעות במסקנה.

אמנם אני הצגתי כעובדה שהאומה הישראלית נבחרה על ידי הרצון העליון מכל האומות כדי להמשיך את תפקידו של אדם הראשון ולהוביל את הבריאה אל עבר היעד הנצחי, וזאת בעקבות בחירתו של אברהם אבי האומה.

זה ברור ומובן מאליו שהצהרה מעין זו תקומם, תקפיץ ואולי אפילו תרתיח מכעס את השומע. אבל זה עדיין לא פוטר אותו מלברר אם זו האמת.

בזמן שבתורה כתובה הכרזה, כמו בספר דברים פרק ז' פסוק ו' "כִּי עַם קָדוֹש אַתָּה לה' אֱלוֹקֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלוֹקֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָה מִכֹּל הָעַמִים אַשֶר עַל פְנֵי הָאַדָמָה", או כמו בספר דברים פרק כ"ו פסוקים י"ח'–י"ט' "וה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָה כַּאֲשֶר דִבֶּר לָךְ וְלִשְמֹר כָּל מִצְוֹתָיו וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגוֹיִם אֲשֶר עָשָה לִתְהִלָה וּלְשֵם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהיֹתְךָ עַם קָדֹש לה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶר דִבֵּר", זה בלתי אפשרי לטעות לגבי המעמד שניתן לאומה הזו. וכאלה יש עוד מאות פסוקים המפוזרים ברחבי התנ"ך בווריאציות שונות.

והכול מתחיל בהבטחה שניתנה לאברהם בספר בראשית פרק י"ב פסוקים ב'–ג' "וְאֶעֶשְךָ לְגוֹי גָדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְלָה שְמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה, וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְפְּחֹת הָאֲדָמָה", הבטחה שניתנה לו כמה פעמים במשך חייו.

גם כאן, כמו בכל רעיון הסומך את יתדותיו על הכתוב בתורה, אחרי שהאדם בירר בצורה מעמיקה ונוקבת אם המסמך הזה ניתן על ידי בורא העולם, וסרו ממנו כל צדדי הספק שמא מדובר במסמך אנושי, אזי גם הנתון הזה מצטרף כעובדה אמיתית שאין עליה עוררין.

ואחרי שהעובדה התבררה כאמת, עדיין צריך להבין מה המסקנה שעולה מתוקף העובדה הזאת.

בהבנה שטחית של המסר הכתוב בתורה, אכן יכולה להתפתח בקרב יהודי תחושה שעלולה להביא לידי יהירות. אולם במעט התבוננות על ההשלכה של הבחירה הזו, עולה מסקנה אחרת לחלוטין – אחריות.

על האומה הזו הוטלה אחריות נוראה: לתקן את חטאו של אדם הראשון ולהצעיד את האנושות כולה אל עבר התכלית מתוך המצב המקולקל. אחריות כבדה להיות 'אור לגויים', להאיר את המין האנושי מתוך מצבו הפגום באור הדעת, באור האמת ובאור האנושיות, הערכיות והמוסר. ומעל הכול, לגלות בחזרה את מה שמסתתר ונעלם מאיתנו מאז חטא אדם הראשון, וחסר לכולנו יותר מכל דבר אחר, בין אם אנו מודעים לכך או לא, גילוי כבוד הבורא בתוך הבריאה."

שארפ עצר לרגע כשהבחין שהוא גולש יותר מדי מהעניין.

"והמשימה כבדת האחריות הזו, היא השורש לכל התופעות החיוביות והשליליות שהאומה הזו חווה ומייצרת לאורך כל ההיסטוריה. אבל אנחנו מקדימים את המאוחר דייב... כל הסיבה שהרחבנו הייתה רק כדי למתן את ההתקוממות הטבעית שעלתה בך. אני מניח שהיא דעכה קצת, ולכן כדאי לחזור לנקודה שבה עצרנו, אלא אם כן אני טועה בהנחה שלי..."

דייב לא הגיב. אמנם ההתקוממות דעכה, אבל הוא היה רחוק מלהיות רגוע. למעשה, הוא היה בסערת רגשות מכל מה ששמע, וקול קטן מתוכו לחש לו שזה ילך ויחריף בהמשך הלילה.

שארפ מצידו , קיבל את השתיקה כהודאה.

המשך בשבוע הבא...