"לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ": כשנבואת ישעיהו מתגשמת מול עינינו

עם הנחיות הסגר החדשות, אין כמעט אחד שלא הצטלצל בפיו הפסוק מספר ישעיהו (כ"ו, כ'), שקורא לעם ישראל: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד  יַעֲבָר זָעַם".

כך מפרש רש"י על הפסוק:

לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ  - תשובה זו השיבהו לנביא: 'לך עמי בא בחדריך בבתי כנסיות ובבתי מדרשות', פירוש אחר: התבונן על מעשיך בחדרי לבך, כך דרש רבי תנחומא

וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ - ת"י עביד לך עובדין טבין דיגנון עלך (עשה מעשים טובים שיגנו עליך), ורבי תנחומא דרש: סגור דלתי פיך שלא תהרהר אחר מדת הדין.

חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד  יַעֲבָר זָעַם - התחבאי מעט עד יעבר זעם כי אמת אפקוד על שונאיך.

המלבים מפרש כי פסוק זה הוא תשובתו של ה' לעם ישראל: "עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ"  - הגם שעתה לא הגיעה עת התשועה, התחבאי רגע עד יעבור זעם ה' מעליך.

פירושו של המצודות דוד מצמרר אף הוא: מאמר הנביא בדרך משל, בוא בחדרך וסגור הדלת בעדך שלא יוכל לבוא מי אצלך לעשות עמך רעה, וסתרי כשיעור רגע מועטת עד אשר יעבור הזעם ותלך לו, ורוצה לומר סתרי עצמך במסתר תשובה ומעשים טובים, להגן עליך מזעם הצרות שיבואו קודם בוא הגאולה".

הזוהר מצטט פירוש זה באמרו: "ר' אלעזר פתח, ואמר, 'לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'. 'לך עמי בא בחדריך', בוא וראה, כמה אהב הקב"ה את ישראל, ובשביל האהבה שאהב אותם מכל העמים עובדי עבודה זרה, הזהירם ורצה לשמרם בכל מה שעושים.
ועל זה, 'לך עמי בא בחדריך', שפירושו הסגר את עצמך בחדריך, 'וסגור דלתך בעדך', היינו שלא יתראה בפני המשחית. 'חבי כמעט רגע עד יעבור זעם', כי אחר שעבר הדין, אין עוד רשות למשחית להזיקו".

פרק כ"ו בישעיהו כולו מלא בנבואות הגאולה. קראו אותו בשלמות:

קראו את פרק כ"ו בספר ישעיהו

א בַּיּוֹם הַהוּא, יוּשַׁר הַשִּׁיר-הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה; עִיר עָז-לָנוּ, יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל.  

ב פִּתְחוּ, שְׁעָרִים; וְיָבֹא גוֹי-צַדִּיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים. (רש"י: פתחו את שערי ירושלים, ויבוא לתוכה גוי צדיק, שומר - ששמר וצפה בגלותו ימים רבים לאמונתו של הקב"ה שיקיים הבטחתו שהבטיח על פי נביאיו לגאלם)

ג יֵצֶר סָמוּךְ, תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם:  כִּי בְךָ, בָּטוּחַ. (רש"י: שהיה סמוך על הקב"ה ונשען עליו בחזקה שלא זז מאמונתו בשביל שום אימה ויסורין\, תיצור שיהיא שלום כי בך היה בטוח לפיכך הגון לך לנצרו)  

ד בִּטְחוּ בַיהוָה, עֲדֵי-עַד: כִּי בְּיָהּ יְהוָה, צוּר עוֹלָמִים. (רש"י: כי יש לסמוך עליו שהוא דחילא ה' סלע וצור מחסה עולמים)  

ה כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם, קִרְיָה נִשְׂגָּבָה; יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד-אֶרֶץ, יַגִּיעֶנָּה עַד-עָפָר.  

ו תִּרְמְסֶנָּה, רָגֶל; רַגְלֵי עָנִי, פַּעֲמֵי דַלִּים. (רש"י: רגלי עני - מלך המשיח שנאמר בו עני ורוכב על חמור .פעמי דלים - ישראל שהיו דלים עד הנה)

ז אֹרַח לַצַּדִּיק, מֵישָׁרִים: יָשָׁר, מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס.  

ח אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְהוָה, קִוִּינוּךָ--לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ, תַּאֲוַת-נָפֶשׁ. (רש"י: אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ - כאשר צפינו לקיבול הטובה מאתך אף כך קוינו להראותנו אורח משפטי נקמתיך ברשעים. לשמך ולזכרך תאות נפש - אותה נפשנו לראות שם שיצא לך מאז לעשות נקמה בצריך)  

ט נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה, אַף-רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ: כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, לָאָרֶץ--צֶדֶק לָמְדוּ, יֹשְׁבֵי תֵבֵל. (רש"י: "נפשי אויתיך" - בגלותי שדומה ללילה לעשות את אלה. "אף רוחי בקרבי אשחרך" - אתחנן לך לכל זה למה כי כאשר משפטיך באים לארץ שאתה עושה משפט ברשעים. "צדק למדו יושבי תבל" - למודים להצדיק את דיניך ולהודות על מדותיך שרואים החוטא לוקה והצדיק מקבל שכר טוב) 

י יֻחַן רָשָׁע בַּל-לָמַד צֶדֶק, בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל; וּבַל-יִרְאֶה, גֵּאוּת יְהוָה.  

יא יְהוָה רָמָה יָדְךָ, בַּל-יֶחֱזָיוּן:  יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת-עָם, אַף-אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם. 

יב יְהוָה, תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ:  כִּי גַּם כָּל-מַעֲשֵׂינוּ, פָּעַלְתָּ לָּנוּ. 

יג יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ; לְבַד-בְּךָ, נַזְכִּיר שְׁמֶךָ.  

יד מֵתִים, בַּל-יִחְיוּ--רְפָאִים, בַּל-יָקֻמוּ; לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם, וַתְּאַבֵּד כָּל-זֵכֶר לָמוֹ.  

טו יָסַפְתָּ לַגּוֹי יְהוָה, יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבָּדְתָּ; רִחַקְתָּ, כָּל-קַצְוֵי-אָרֶץ. (רש"י: יספת לגוי - לישראל יספת להם תורה וגדולה וכבוד וכל כמה שיספת להם נכבדת שהם מודין ומשבחין לפניך על כל הטובה מה שלא היה כן מנהג עכו"ם ועל כן ריחקת מלפניך כל שאר קצוי ארץ הרי בטובתם כך עושים ישראל לפניך קילוס וכבוד ובצר להם)

טז יְהוָה, בַּצַּר פְּקָדוּךָ; צָקוּן לַחַשׁ, מוּסָרְךָ לָמוֹ. (רש"י: ה' בצר פקדוך - אינם מהרהרים אחר מדותיך. צקון לחש - שפך שיח ותפלה. מוסרך למו - בהיות מוסר יסוריך באין עליהם וכך היא תפלתם) 

יז כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת, תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ--כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ, יְהוָה. (רש"י: כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך - רואים אנו צרות מתחדשים וסבורים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאולה, לפי שאנו מובטחים ליגאל מתוך צוקה וצרה כיולדה זו. מפניך - מפני גזירותיך)  

יח הָרִינוּ חַלְנוּ, כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ; יְשׁוּעֹת בַּל-נַעֲשֶׂה אֶרֶץ, וּבַל-יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל.  

יט יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל. ("כי טל אורות טליך" - כי נאה לך לעשות כן שיהא טל תורתיך ומצותיך להם טל של אור. וארץ רפאים תפיל - ולארץ ולעפר תפיל את ארץ רפאים שריפו ידיהם מתורתך)

כ לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ, וּסְגֹר דלתיך (דְּלָתְךָ) בַּעֲדֶךָ; חֲבִי כִמְעַט-רֶגַע, עַד-יעבור- (יַעֲבָר-) זָעַם.  

כא כִּי-הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, לִפְקֹד עֲו‍ֹן יֹשֵׁב-הָאָרֶץ עָלָיו; וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת-דָּמֶיהָ, וְלֹא-תְכַסֶּה עוֹד עַל-הֲרוּגֶיהָ.

עשר דקות עם הרב ברוך רוזנבלום - מה הקב"ה רוצה לומר לנו באמצעות נגיף הקורונה? במה עלינו להתחזק? צפו: