אביהו מדינה בחשיפה היסטורית: "שימי תבורי לא רצה בהתחלה לקחת את ’אל תשליכני’"

נעים להכיר

"אביהו לוי מדינה, 71, גרוש ואב לשלוש בנות, מתגורר בפתח תקווה. כותב, מלחין, מעבד ומבצע".

ניצוץ של שורשים

"שורשיה של משפחתי הם בספרד, בעיר מדינה דל קמפו. אחרי גירוש ספרד התגלגלנו לטורקיה, מצרים, תימן, ואז לישראל. 'לוי' זה שם משפחה נפוץ, אז בטורקיה, כדי לזהות אותנו, קראו לנו גם 'מדינה'. נולדתי בתל אביב, בשכונת שבזי. אבא היה דתי, אמא פחות, אבל בגלל אבא היא שמרה מצוות. אבא לימד אותנו לקרוא בתורה כבר מגיל צעיר מאוד. כשהייתי בן שלוש עליתי לקרוא בתורה את 'שישי'. הדבר הזה נכנס בי מאוד עמוק. אבא עבד בעיריית תל אביב, ובנוסף גם היה זמר, חזן ותוקע. אמא שלי, שילדה תשעה ילדים, הייתה עקרת בית. בבית תמיד היה מה לאכול, אבל אם היינו חיים היום עם מה שהיה לנו אז הייתי אומר שאנחנו עניים. אז כולם היו עניים. בתקופה ההיא הילדות מבחינה כלכלית הייתה מאוזנת - כולם היו באותו מעמד".

ניצוץ של נוסטלגיה

"אחד הדברים שאני הכי זוכר מהבית זו המוזיקה. המוזיקה הייתה אצלנו בבית כל הזמן, ובמיוחד בשבתות. כמו שאמרתי אבא היה זמר, והייתה לו להקה שהופיעה בעיקר באירועים. מעבר לכך הוא גם היה חזן כאמור, וממה שאני יודע הוא היה החזן התימני היחיד בארץ שקיבל שכר על החזנות שלו. הקליטה שלי במוזיקה היא מהירה, יש לי שמיעה מוזיקלית, ואני גם מאוד אוהב מוזיקה, לכן התחברתי מאוד לעניין ושרתי הרבה עם אבא.

"למרות כל זאת, בשנים ההן לא למדתי לנגן, ובעיקר רציתי ללמוד משפטים. אבא שלי דחף את הצד העיוני שבי, הוא רצה שאהיה מנהל בית ספר. היה לו חשוב שאלמד כמו שצריך, ואכן הייתי תלמיד מצוין, אבל גם שובב. אם היה אז ריטלין, הייתי מקבל שלוש מנות ביום. כשלא היינו מתנהגים יפה אבא היה נוזף וגם מפליק לפעמים, אבל בקטע טוב. תמיד ידעתי עד איפה אפשר למתוח את החבל".

ניצוץ של התמודדות

"כשהייתי בן 12 אמא שלי נפטרה מקריש דם פתאומי באזור הלב. אמא תמיד הייתה בריאה, אבל נפטרה בפתאומיות בעקבות ניתוח קטן שהסתבך. מאוד נעצבתי, אבל ברוך ה' לא נכנסתי למשבר. אחי הגדול, לעומת זאת, לקח את זה קשה יותר. היא הייתה כל עולמו. אני הייתי ילד של אבא, והוא של אמא. שנה אחר כך, כשהייתי בן 13, עזבתי את הבית. אחרי שאבא התחתן בשנית. לא הרגשתי נוח להישאר שם, עם אישה אחרת.

"עזבתי את הבית יחד עם אחי, והסתדרנו. הייתי אז בכיתה ח', אבא היה השרת בבית הספר שלמדתי בו, וגרנו בדירה ברחוב סמוך לבית של אבא שלי, תמורת שמירה על הדירה. הייתי קופץ הביתה לפעמים, רק בשביל לראות את האחיות שלי. אחרי שסיימתי את כיתה ח' הלכתי ללמוד במבואות ים, שזה בית ספר ימי. לא הסתדרתי עם המשמעת הצבאית שהייתה שם, אז עברתי לקיבוץ כיסופים, ושם למדתי בתיכון. כשהגעתי לקיבוץ רציתי ללמוד לנגן, אבל נמצאתי בלתי מוזיקלי. מי שבחן אותי אמר שחבל על הכסף, שלא יצא ממני כלום. כתבתי על כך גלויה לאבא שלי. אחרי שבוע הוא הגיע לקיבוץ עם גיטרה, נתן לי אותה ונסע. מישהי מכיתה אחרת התקבלה ללימודי גיטרה, וממנה למדתי לנגן".

ניצוץ של יהדות

"תמיד האמנתי באלוקים, והאמונה שלי בו היא מאוד חזקה. אני לא יודע אותו, אלא מאמין בו. אמונה היא לא ידיעה. אמונה זה לא משהו שמוכיחים לך. בגלל זה היא נקראת אמונה. בכלל, אלוקים מאוד נוכח בחיי. למשל, בכל פעם כשאני נתקל בדבר שהוא חסר הסבר לוגי או שאיני יכול להתגבר עליו – אני מיד מכניס את אלוקים לתמונה".

ניצוץ של עשייה

"ראיתי המון סייעתא דשמיא בדברים שעשיתי בחיי. השתחררתי מהצבא בשנת 1970 ושנה לאחר מכן כבר זכיתי בפסטיבל הזמר המזרחי עם 'אל תירא'. הצעתי את השיר לפסטיבל, הוא התקבל, ויגאל בשן היה אמור לשיר אותו. פתאום, ארבעה ימים לפני הפסטיבל, רפול אסר עליו לשיר כי הוא היה חייל, אז הביאו את משה הלל. השיר זכה במקום השלישי.

"הזכייה הזו הייתה הלם תרבותי בשבילי. שם הבנתי לראשונה את כוחה של התקשורת. נהייתי מוכר בן לילה.  זה היה השיר הראשון שלי שהתפרסם, ופתאום התחילו לזהות אותי ברחוב. הפכתי להיות כוכב, והרבה זמרים ביקשו שאכתוב להם. אגב, את השירים שלי שלחתי במשך לא מעט שנים גם לפסטיבל הזמר העברי, אבל לשם הם אף פעם לא התקבלו. לפסטיבל הזמר החסידי חלק מהשירים נכנסו, אבל הדלת של פסטיבל הזמר העברי הייתה חסומה עבורי.

"עברו מאז הרבה שנים, אבל אני עדיין לא מבין למה יכולים להיות שני אמנים שאחד מהם נולד באירופה ואחד מהם נולד בארץ, אך למרות זאת - למוזיקה שעושה מי שנולד באירופה קוראים 'מוזיקה ישראלית', ולמוזיקה שהצבר עושה קוראים 'מזרחית'. אני רציתי בזמנו שיקראו לפסטיבל הזמר העברי – 'פסטיבל הזמר המערבי', כי זה מה שהוא היה. אבל לא. זו הייתה ראשית המלחמה שלי באפליה הזו. רוב האנשים ששלטו בתקשורת ובתקציבי התרבות היו בני תרבות מערב, ומיעוטם היו מזרחיים שהפכו את עורם כדי לשרוד בתקשורת".

ניצוץ של תפילה

"אחד משירי התפילה הכי מוכרים שכתבתי הוא 'אל תשליכני'. בזמנו ביקשתי משימי תבורי לשיר את 'הפרח בגני' בפסטיבל הזמר המזרחי, אבל שימי אמר: 'נמאס לי להופיע בפסטיבל הזמר המזרחי. זכיתי שם כבר שלוש פעמים. אבל אם אתה רציני - בוא נלך לפסטיבל הזמר החסידי'. אמרתי לו שזה נשמע מעניין, אבל שיהיה קשה כי זה משחק חוץ. לא המגרש הביתי שלנו. החלטנו ללכת על זה, וכתבתי לפסטיבל את 'ברכנו'. זכינו במקום השני, ואת הראשון לקח דודו פישר. שנה אחר כך שימי אמר לי: 'מה זה מקום שני? אנחנו חייבים לזכות במקום הראשון', ואז הלחנתי את 'אל תשליכני'.

"אחרי כמה ימים שימי התקשר, שאל אם יש שיר לחסידי, עניתי שיש, והוא ביקש שאשמיע לו. שימי שמע ואמר: 'מה זה אביהו, זה שיר של זקנים, אתה רחוק אחי. עם זה ניקח מקום ראשון? בחיים לא. שנה שעברה בא דודו פישר, שר 'יא בא ביי יא בא ביי', וזכה במקום הראשון. תכתוב משהו כזה'. אמרתי לו שזה שיר טוב שיביא את המקום הראשון, אבל הוא לא השתכנע, ולא רצה אותו.

"שימי היה חם על החסידי, אז התקשר שוב אחרי שבוע ושאל אם יש משהו. אמרתי לו שיש את מה שהשמעתי לו, והוא אמר: 'אני לא שר את השיר הזה של הזקנים'. אמרתי לו שעד שהוא לא מקליט את השיר של הזקנים הזה אני לא כותב ומלחין לו אף שיר. ככה היה שלוש שנים. יום אחד הוא התקשר ואמר: 'בקשר לשיר של הזקנים יש לי פשרה. אני מקליט אותו בתנאי שאתה נותן לי את השיר החדש שלך 'אליך אלוהי'. ואת 'אל תשליכני' אתה שר איתי בדואט כי זה שיר נפילה ואתה לא רוצה לשמוע לי, אז אני רוצה שתיפול יחד איתי'. בסוף הסכמתי לשיר איתו, שרתי את הנמוכים, והשיר מאוד הצליח ברוך השם".

ניצוץ של מצווה

"אני רואה שליחות רבה במה שאני עושה. למשל, לקחת פסוקים מהמקורות ולהלחין אותם, להחיות אותם, להביא לידי כך שאנשים רבים יכירו אותם וישירו אותם – זו שליחות בעיני. לגבי ההלחנה, זו אומנות מיוחדת, כי לדעתי אי אפשר ללמוד להלחין. או שיש לך את הכישרון לזה או שלא. עקרונית, המנגינה נמצאת בתוך המילים, ואם הבנת את משמעותן של המילים ואתה יכול לבטא את משמעותן נאמנה בשפת הנפש שהיא המוזיקה - זו המנגינה".    

ניצוץ של אושר

"תודה לאל, ראיתי ברכה בתחום העסקי בחיי, ועניין זה הסב ועדיין מסב לי המון שלווה ואושר. בצעירותי חלמתי שאחרי השחרור אקים להקה ואצא להופעות עם חומרים מקוריים שלי. עם זאת, מהר מאוד הבנתי שהדרך להצלחה בתחום הזה היא ארוכה וקשה, והבנתי שאני לא יכול לבנות את בסיס הכלכלי שלי על המוזיקה.

"אני בן אדם מאוד ריאלי, ובסופו של דבר מצאתי את פרנסתי בענף היהלומים, וברוך ה' ראיתי בו ברכה. הייתה לי מלטשת יהלומים בתקופה הכי טובה מבחינת עסקי היהלומים. הרווחנו אז בתחום הזה הרבה כסף. המלטשה עבדה כ-15 שנים. לא הייתי ראוותן, לא התקשטתי בדברים יקרים ומכוניות, והשקעתי את הכסף שלי נכון. בגיל 39 פרשתי ויצאתי לפנסיה. כבר אז הייתי מסודר עד סוף חיי. היום ברוך ה' מצבי טוב, בין היתר בגלל המוזיקה. אחרי שעזבתי את היהלומים יכולתי לעשות בשלווה כל מה שאני אוהב - ליצור ולהופיע".  

ניצוץ של סיפור

"השיר 'שבחי ירושלים', שהוא כנראה השיר הכי מוכר שלי, ואולי השיר היהודי הכי מוכר בעולם, הוזמן בכלל לפסטיבל פיוטים לא כל כך מוכר בירושלים. אמן מסוים התקשר אלי ואמר שהוא רוצה פיוט כדי להתחרות בפסטיבל. אמרתי לו שאני לא כותב פיוטים, והוא ענה: 'אתה אולי לא יודע, אבל אתה בהחלט כותב פיוטים. פשוט תיקח טקסט מהמקורות'. אמרתי לו שאנסה, ושיתקשר עוד שבועיים. פתחתי את ספר תהילים - שהוא, אגב, ספר הקודש המועדף עלי, ובגלל שהפסטיבל היה בירושלים החלטתי להלחין דווקא את הפסוקים האלה.

"עברו שבועיים, האמן שדיבר איתי לא התקשר, ואני שכחתי מהשיר. עשר שנים תמימות השיר שכב בקלטת בארון, כמו אגב שירים רבים אחרים שלי ששוכבים ככה עד היום, עד שיום אחד דקלון התקשר. הוא הרים טלפון כי הפקתי אז אלבום ל'צלילי הכרם'. הגענו לתשעה שירים, דקלון רצה עוד אחד, אז הוא שאל אם יש לי עוד משהו לתת. אמרתי לו שנתתי כבר חמישה שירים לאלבום, שאין לי עוד משהו שנראה מתאים, אבל הוא בא בכל זאת.

"הוא נכנס, אמר שחיפש המון ולא מצא שום דבר אצל כל מי שהוא מכיר, ושאל מה הן הקלטות האלה ששוכבות אצלי שם בצד. אמרתי לו שיש שם כל מיני סקיצות ודברים שעשיתי פעם. הוא שאל אם הוא יכול לחפש, אמרתי לו שכן, והוספתי שאני הולך לישון את שנת אחר הצהריים שלי ובקשתי ממנו שיעיר אותי אחרי שעה וחצי.

"אחרי שעה וחצי הוא העיר אותי, ואמר שנראה לו שמצא משהו. הוא לוחץ על הטייפ, ואני שומע שזה 'שבחי'. אמרתי לו: 'עזוב, זה פיוט, זה לא מתאים', והוא ענה: 'לא חשוב, נשים אותו מקום אחרון באלבום, אף אחד לא יגיע אליו. העיקר שיהיה כבר משהו לסגור איתו את האלבום ויאללה'.

"רבים לא יודעים, אבל לפי התיעוד הרשמי של אקו"ם - זה השיר הישראלי שיש לו הכי הרבה ביצועים. סביב 340 ביצועים שונים. מעבר לכך, השיר הזה ידוע כמעט בכל הקהילות היהודיות בעולם, 'כי עוף השמים יוליך את  הקול'".