איה קרמרמן: ריבונו של עולם, אל תראה לי דין ותגיד שזו בעצם הרחמנות שלך

השם יתברך, אני כותבת לך מתוך הרגשת בדידות. לא כי אנחנו ספונים בבית כבר מצאת פורים, אלא כי אני מפחדת. ולפחד זה להיות רחוקה ממך יותר ממה שאני רוצה להיות.

אני כותבת לך כי הילדים מפחדים ואמרתי להם שצריך לדבר על הפחד. אני מרגישה ריחוק מהליטוף החם שלך, שמסתתר או שומר נגיעה כמו כולנו. אני כותבת לך כי מצד אחד נראה שסוף העולם קרב. מצד שני, אני מנסה להחזיק באמונה שזה רק העולם שאנחנו מכירים שמתקרב לקיצו. מה שאומר שזהו, שהרגע שאנחנו מתפללים אליו דופק בדלת, שהמשיח מתקרב.

יודע כליות ולב, בוודאי אתה יודע איזה מבין הרגשות שולט על מרבית מחשבותי. כשאין תשובות, כשהבלבול מתגבר, אני פונה אליך, מלאה בשאלות. פונה אליך בתקווה שתענה ותסיר את הספק המכרסם בלב. אני פונה אליך כמו שהבת שלי באה אלי כשהיא צריכה משהו. כמו שאני מנסה להרגיע את הילדים שלי, ככה אני מבקשת שתרגיע אותי.

אבא, אתה יודע שאני דאגנית. ככה בראת אותי, כמו את אמא שלי, שממנה ירשתי מנה אחת אפיים ממידת הדאגה. אתה שומע בלילות את המחשבות שלי, דואגות. על אמא, על מלייקה, על המשפחה המורחבת. על משפחת התשובה שלי. על חברים שהמטפלת שלהם עזבה במפתיע. על החברה שאני שומעת בקול שלה עצבות הרבה יותר מדי זמן. אתה שומע את הדאגה שלי בתפילות על רונן ראובן בן שלומית, בעל של מכרה ששנתיים לא שמעתי ממנה. על ילדים חולים, שהלב שלי מחסיר פעימה כשהוא חושב על האימהות הדואגות שלהם. אתה שומע את הלב שלי מודאג איך לעזור לנערות הנושרות שפגשתי לפני חודשיים. איך לכתוב את המילים הנכונות שיקרבו את הקצוות המסוכסכים בעם שלנו. אני דואגת ומדברת, ואתה שומע. אני בטוחה בזה.

לפקוח עיניים עיוורות

יש כאלה שיגידו שהדאגה שלי היא קטנות אמונה. שנינו יודעים שהם צודקים. שנינו יודעים שאני חסרה באמונה שכל דעביד רחמנא לטב עביד. סלח לי. אפילו שאני יודעת שהכול ממך, אין בי את מידת הביטול הדרושה כדי להיות בשלמות עם כל מה שתחליט בשבילי. אבל אבא, בוא נשפוט את הדאגה שלי לכף זכות. בוא נתבונן בדאגה התמידית שלי, שמכרסמת את לילותי וגורמת לי להטריד אותך בלי סוף. אתה יודע מה אני רואה? אני רואה אהבה. הדאגה שלי היא כמו חתיכות קטנות מתוך הלב שלי שמונחות אצל אחרים. כשהם טרודים, כשהם לא מאושרים, חתיכות הלב המונחות שם למשמרת מרגישות את זה. הכאב שלהם גורם ללב המפוזר שלי לכאוב איתם ומפעיל את צופר הדאגה.

בראת לנו עולם חדש. עולם חסר ודאות, מלא תהפוכות. שלחת לנו סימן שהוא כל כך קטן בגודלו וכל כך ענקי בעוצמתו. ברור שהכול מעשי ידיך. אבל אפילו שמעשי ידיך מלאי רחמים, תן לי לראות ולהבין שאלו רחמים כמו שאני תופסת רחמים. אל תראה לי דין ותגיד שזו בעצם הרחמנות שלך. אין לי דרך להכיל את זה, כי אני לא יודעת מה אתה מנסה לומר. אפילו שמתחילת העולם ועד סופו כולנו רואים את קולך הברור.

אבא, בראת אותנו עיוורים. אחרי שהראית לנו ניסים בים סוף, חזרנו לעיוורון וחטאנו בעגל. אז איך אפשר לצפות שנראה בחדות את הרחמים שלך עכשיו? בבקשה, תסיר מעלינו את המגיפה הזאת. ברחמים. כי אין לי יכולת לדאוג יותר.

לב ענק פועם יחד

תאפשר לי לנשום נשימה עמוקה של אמונה. שתחדור פנימה לתוך הריאות ותמלא אותן אור דקדושה. אור דשמחה. אור דרפואה. השם יתברך, בבקשה תראה לנו את החסד בתוך הדין. תראה לנו את רחמיך הגדולים, את היכולת שלך לכופף את הטבע. נאמר שאין הכישופים פועלים על חיה קטנה מכינה. הראה לנו באתגליא את כוחותיך השולטים גם על וירוס מיקרוסקופי. די, צא מההסתרה שלך, מהבידוד שלך מאיתנו, ותוציא אותנו מהאפילה הזאת. תסתכל. תביט מעבר למסכות הפילוג שאנחנו מיטיבים לעטות על עצמנו. ברגע האמת, ברגעי דאגה, אנחנו מתאחדים, אבא.

תסתכל עלינו ותראה את מה שאנחנו שוכחים. תראה איך חתיכות מהלב שלנו מפוזרות אצל אחרים. תראה איך כואב לנו כשאחד מאיתנו במצוקה. קח את פרקי התהילים, את המעשים הטובים, את הנתינה והערבות ההדדית שהם בסיס הקיום שלנו, ותחבר אותם. אתה תגלה לב ענקי שפועם יחד. שים אותו על המאזניים, תראה כמה הוא כבד. הלב הזה שפועם באחדות בתוך מאות אלפי אנשים הוא האמת לאמיתה.

פסח מתקרב, אבא. חג הגאולה. בבקשה תיטע בנו את האמונה שכבני ישראל במצרים אנחנו. אומנם בתוך מיצר, אבל קרובים נשימה קטנה מהגאולה. גאל אותנו ברחמים ולא במידת הדין. שחרר אותנו מהבידוד. שחרר אותנו מהפקפוק. שחרר אותנו מההסתרה. כל הזמן אומרים לנו, הנה המשיח מגיע. עזור לנו להרים את העיניים מעדכוני החדשות ולראות שהמציאות מבשרת שלום. בבקשה אל תיתן ללב שלנו להמשיך להישבר. שלח לנו את משיח צדקנו. תן לנו להרגיש על בשרנו איך מרגישים בני חורין. ויהי נועם ה׳ אלוקינו עלינו מעשה ידינו כוננה עלינו ומעשי ידינו כוננהו.

חרוסת

כמו לדברים רבים, גם לחרוסת לא הייתה לי גירסא דינקותא. לקחתי את הרכיבים שכתובים בשולחן ערוך ועשיתי להם טוויסט, כרגיל. במקום אגוזים אני מקרמלת אגוזים ושקדים טחונים. כך שלמתכון יש שני שלבים: קרמול אגוזים ושקדים והכנת החרוסת (ממליצה להכין כמות כפולה ומכופלת של שקדים מקורמלים. אין ספק שהם מוצלחים בעוד מתכונים).

בעבר נתתי מתכון לכך, חוזרת עליו בזריזות: מניחים במחבת בעלת תחתית עבה כוס סוכר ו-500 גרם אגוזי מלך טחונים ושקדים טחונים (זה בא מוכן טחון בשקיות). מערבבים ללא הפסקה עד שרואים את התקרמלות הסוכר. חשוב לא להפסיק לערבב כי הסוכר נשרף בקלות. כשרואים שהסוכר משחים ומתקרמל מעבירים מיד לכלי קר כדי לעצור את הבישול ומחכים שיתקרר. זהירות, הסוכר מגיע לטמפרטורות גבוהות ועושה כוויות. מעבירים לכלי אטום.

המצרכים הדרושים:

8 תמרי מג׳הול / חצי תפוח סמית ירוק קלוף / ¾1 כוסות שקדים ואגוזים מקורמלים / חצי כוס מיץ ענבים (כזה שנותנים לילדים בקידוש) / רבע כפית אבקת ג’ינג’ר, או סנטימטר אחד של ג’ינג’ר טרי קלוף / חצי כפית קינמון טחון / קמצוץ מלח

אופן ההכנה:

אם התמרים לחים מהמקרר אפשר להשתמש בהם עם הקליפה. אם הם יבשים - משרים אותם במים רותחים כמה דקות ומקלפים / טוחנים במעבד מזון את התמרים והתפוחים ומוסיפים את מיץ הענבים, מוסיפים את התבלינים וממשיכים לטחון / אחרי שהכול טחון ומעובד לעיסה מוסיפים את פירורי השקדים המקורמלים. לא טוחנים יותר מדי כי המרקם הקראנצ׳י של השקדים ייעלם / שומרים בכלי אטום במקרר.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".