ואני אדע כי זוהי קריעת ים סוף הפרטית שלי

אומרים שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף.
לי אין מה לומר חוץ מלהסכים.
למה דווקא ים סוף אתם שואלים? 
תנו לי להסביר.

חשבתי על זה הרבה,
ניסיתי להבין את המקום בו אני נמצאת ואת ההשוואות הנוגעות לנקודת חיי,
אלו הן מסכנותיי:

קריעת ים סוף – שיא השפל יחד עם שיא העוצמה.

ישראל מושפלים.
כבר ארזנו,
כבר ברחנו,
כבר יצאנו
והנה שוב אנו תקועים. 
הנה שוב המצרים במרדף אחרינו,
הנה שוב אנו למטה,
בתחתית.
שוב מובסים.

"די",
הם אומרים נואש,
"היה לנו עדיף להישאר שם.
שם קיבלו אוכל ושתייה.
נכון, עבדנו,
נחשקנו,
אבל קיבלנו בתמורה,
ולו במעטי מעט"

שיא השפל כבר אמרתי?

אך יחד עם זאת, ישראל בשיא עוצמתם.
הם השתחררו מהרוע לו היו כבולים במשך 210 שנה.
לא סתם השתחררו -
בניסים,
נפלאות,
במלוא העוצמה,
בקול רעש גדול.
שכולם ידעו,
שכולם ישמעו,
שכולם ידברו.
הם עם,
כמעט שלמות,
חסרה רק התורה.

ומה באמצע?
אי הוודאות.
יש שיגידו שזה הנורא מכל,
ואפשר להבין.
"האם נעבור או נמות?
האם נפסיד או ננצח?
האם ניגאל או נחזור לעבדות".

האם.

אז מהי אותה הקבלה בין רגע היסטורי זה לבין זיווגו של אדם?
שהרגע הזה,
התקופה הזו - 
היא שיא השפל יחד עם שיא העוצמה.

היא השפל כי "מה? מה?
למה הוא כן,
הוא כן,
וגם ההיא וההם והבת דודה הקרובה רחוקה
ואני? 
למה אני לא?
מתי תורי?
מה יש בי,
או דווקא אין בי,
שמונע בעדי להגשים.

הרי די, באמת.
כבר גדלתי,
התבגרתי,
החלטתי שהגיע הרגע והגיע היום והנסיכה יוצאת אל השטח.
אני פוגשת,
יוצאת,
מנסה.
ומה?
נו,
עדיין רווקה. 
עדיין בבית של ההורים.
עדיין במיטת היחיד והחדר הצבוע סגול.

"די",
אני אומרת מובסת,
"אשאר בבית וזהו.
מה לי לצאת ולהמשיך?
פה אני מקבלת אוכל ושתייה,
פינוקים.
נכון,
גם מילים מכאיבות והבזקי אכזבה בעיניים,
אבל לפחות יש משהו בתמורה".

שפל. שוב. זוכרות?

ויחד עם זאת,
הרגע הזה,
התקופה הזו - היא שיא העוצמה.
השתחררתי מחיי הילדות והפכתי אישה,
עליתי מדרגה ונפשי מוכנה לבנות בית,
להעניק,
להכיל,
אני כמעט שלמות.
חסר רק הבעל.

חסר רק הבעל.

בעל.

אני בוכה פתאום.
אני מאוכזבת - 
מעצמי ומהסביבה.
כמה אפשר לשמוע שאני לא עושה ולא מספיק,
שמתי אדאג גם לעצמי,
שכולן מתחתנות ורק את בבית.

ואני באמצע.
שם.
בעמק אי הוודאות.
מתפללת,
מייחלת ואחוזת תקווה.

כי הנה עוד הקבלה מדהימה - 
ים סוף בסוף נבקע -
ואני יודעת.
אני יודעת.
שגם ימי שלי יבקע.
וכשאצעד לחופה אדמיין כי משני צדי השביל ישנם מים עומדים.

ואני אדע כי זוהי קריעת הים הפרטית שלי.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.