האם אספקת הביצים תחודש לקראת החג?

מה יהיה? זו השאלה שמנסרת בחללו של עולם. אני מוצא את עצמי שואל את עצמי הרבה פעמים ביום, בכל מיני רגעים.

מה יהיה?

יהיה סגר או לא?

תהיה תחבורה ציבורית או לא?

איך נפקיד את הצ‘קים?

איך נוציא כסף מהבנק?

תהיה משכורות או חל“ת?

לאן המשק הולך?

פלוני נכנס לבידוד - מה יהיה?

היא צריכה ללדת. מה יהיה?

יהיו מצות לפסח?

יהיו ביצים לחג?

יהיה מספיק בשר לחג?

יהיה ירקות?

יהיה מנין?

יהיה ספר תורה בשבת ?

תהיה דרשה בשבת?

תהיה דרשת שבת הגדול?

נוכל לטבול כלים חדשים במקווה כלים?

איך יהיה הגעלת כלים?

איפה נעשה ברכת האילנות?

איך יהיה מכירת חמץ?

איך נעשה שריפת חמץ?

מי יהיה בחג?

נעשה סדר לבד?

יהיו מצות מצוה?

יהיו תפילות נורמליות בחג?

איך תהיה הברית?

איך תהיה החתונה בל"ג בעומר?

יהיה חמץ אחרי פסח?

ימצאו חיסון?

מתי זה יגמר?

יגיע החום?

מי יחיה ומי ימות?

מי יעני ומי ייעשר?

מי ישלו ומי יתייסר?

מי ישפל ומי ירום?

והתשובה הגדולה והחזקה במלא העוצמה היא: אני לא יודע, אין מי שיודע, אף אחד לא יודע. רק בורא עולם.

ה‘ אמר לשכון ב"ערפל". הכל לוטה בערפל, איפול מוחלט הוטל על הפרשה, ”פרשת הקורונה“. מליוני סימני שאלה, ואין לנו אפילו תשובה אחת ברורה.

החיים מתנהלים להם מהרגע להרגע, בלי תכניות, ובלי ידיעות מה יהיה הלו“ז.

למדנו לחיות עם לו“ז, להתארגן עם לו“ז, ולשלוח לו“ז. ופתאום הלו“ז שלנו נתקף בוירוס. הוא התמלא בסימני שאלה אין סופיים.

מעשה במדפיס יהודי מיהודי פולין שהדפיס לוח שנה. ידע אותו יהודי שאין כוחו של לוח השנה שלו יפה משל חבריו המדפיסים, להם לוח שנה ולו לוח שנה. הרהר בליבו כיצד אצליח למשוך קונים? ואז עלה במוחו רעיון מקורי, הוא צירף לכל הלוח תחזית מזג האויר: ביום פלוני יהיה מעונן חלקית, וביום אלמוני גשום, צפוי שלג, אביך, חם מאוד, חמסין וכו‘, כיד ה' הטובה עליו...

ולבסוף סיים בשורה הבאה: אבל הקב“ה משנה עיתים ומחליף את הזמנים, ואני הקטן שמערל מוחל על עלבוני...

משעשע למדי, אבל שנים רבות התנהגנו כך, כמו אותו שמערל.

כתבנו בלוח תכניות, דרשות, הרצאות, שיעורים, חתונות, רופא שינים, וכו‘,

ובכל פעם שהקב“ה היה משנה לנו קצת את ה“עסק“ היינו מוחלים על עלבונינו ומסכימים...

אבל כעת הגיע הקב“ה, שם סימן שאלה גדול בתוך הלוח שלנו, והוא מכריז כאותו שמערל: אבל הקב“ה משנה עיתים ומחליף את הזמנים, ופתאום אין לנו לו“ז.

כנראה שהלו“ז הצפוף שלנו הסתיר את עצם הלוז של היהדות,

את הדבקות בהשם. את הידיעה של יש מנהיג לבירה.

האדמו“ר מפיטסבורג זצ“ל נסע פעם עם משמשו ברכב, הרבי הבחין שליד השמשה הקדמית יש הגה של ילדים, שאל הרבי את שמשו: "מה זה?"

אמר לו התלמיד: "רבי, הבן שלי הרבה פעמים אוהב לחקות אותי, הוא רוצה להנהיג את הרכב להיות הנהג, בכל פעם הוא ”משגע“ אותי שהוא רוצה להסיט את ההגה ימינה או שמאלה. הושבתי אותו על ידי, קניתי לו הגה של משחק ומאז התיישרו ההדורים, הוא מסובב את ההגה יומם ולילה ובטוח שהוא הנהג".

אמר לו הרבי: "דע לך! גם כאשר אתה נוהג אין זה אלא הגה של ילדים, הנהג האמיתי הוא הרבונו של עולם".

הזדמנות נפלאה: להתהלך בתמימות עם הקדוש ברוך הוא

חשבנו שאנחנו הנהגים, ובורא עולם מראה לנו שהכל זה הגה של משחק!

יושב בשמים ישחק, הכל תקוע. זה מושך ימינה וזה מושך שמאלה, ואיש אינו יודע מתי תיגמר ההרפתקאה הזו.

וכאן מגיעה הזדמנות חיינו שאולי לא תחזור עוד אף פעם: לקיים מצוה נפלאה כזו כל כך הרבה פעמים ביום, מצוה שהיא מיסודות היהדות ממש.

במצווה זו נבחן אברהם אבינו: ”התהלך לפני והיה תמים“, היו צופי עתידות, היו תחזיות, היו סטטיסטיקות, ניחושים, סיכויים, הסתברויות, ועל כולם אומר הקב“ה לאברהם אבינו: צא מאיצטגנינות שלך.

ובמצווה זו נצטווינו מצווה מדאורייתא, לדעת רש“י על הפסוק: ”תמים תהיה עם ה‘ אלוקיך“ (דברים פרק יח, יג) "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו".

הקב"ה לא מותר עלינו, ברחנו מלהיות 'תמימים', ניסינו לחזות את כל העתידות מראש, רצינו להיות מעודכנים, מחוברים, יודעי כל, לא יכלנו לחכות לכלום, הכל כאן- הרגע- ועכשיו, חייבים לדעת הכל להחזיק את ההגה בידים, לנהל את העולם, לנהל את חיינו ואת חייהם של אחרים.

ואז בא בורא עולם ונותן לנו הזדמנות חיים שאינה חוזרת כל רגע וכל שעה: לקיים מצוות "תמים תהיה".

הרב עזריאל טאובר היה רגיל לבאר בשיטת רש"י את מצוות "תמים תהיה עם השם אלוקיך", לדעת רש"י, עיקרה היא ההישענות המוחלטת על השם, הוא היה מצייר זאת כך: ליהודי יש חולה בתוך ביתו והוא מאוד סקרן לדעת מה יהיה סוף הסיפור: האם הוא יקום מחליו או לאו ח"ו.

נניח שמתגלה אליו בעל רוח הקודש אמיתי, שדבריו בדוקים ומנוסים והוא יכול לגלות לו את המצב.

לדעת רש"י- מצוה מן התורה לא לשאול אותו ולא לחקור אחר העתידות, אלא לקבל הכל בתמימות,

נתאר לעצמינו שאנו זוכים בימים אלו ל'גילוי אליהו' ויש לו תשובות לכל השאלות הללו, והוא יכול לפתור לנו את כל ספיקותינו ברגע אחד ודבריו אמת וצדק, לדעת רש"י ציווי התורה הוא: "ולא תחקור אחר העתידות!"

לא מעניין אותי לדעת כלום מה יהיה? כי מה שיהיה - יהיה זה רצון השם, ואני מבטל דעתי ורצוני לרצונו בתכלית הביטול, איני חוקר אחר העתידות, כי לא מעניין אותי לדעת כלום, אם אני מאמין, אני בידיים של הקב"ה, לא מעניין אותי לדעת כלום, רק לתת ידים ולמסור את ההגה למנהיג הבירה מחדש.

"ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוקים", בימים אלו אנו רואים וחשים בכל עוז את הפסוק: "ה' אמר לשכון בערפל". הכל מעורפל ולא ידוע, כך אנו זוכים לקיים: "ולא תחקור אחר העתידות".

וואו וואו כמה שקט! כמה רוגע! איזה הנאה! הנשימה משתחררת. הורדנו את העול של כל העולם מעל צווארנו, כך נזכה מהרה ל"ושבור עול גלויות הגויים מעל צווארינו ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו כי אל פועל ישועות אתה".