כששלמה המלך נדד בדרכים עם מקל בידו

במצבי משבר משתררת לפעמים תחושה שהמצב חסר סיכוי, שהוא לא ישתפר ושאנחנו עומדים בפני תקופה לא קלה.

הגמרא בחולין (ה') שואלת על הפסוק 'אדם ובהמה תושיע ה'', מי היא הבהמה שזוכה לישועה? וחז"ל משיבים שזה האדם שהוא ערום מדעת ומתנהג כבהמה - זה שלא מכלכל את צעדיו קדימה וגם אותו מושיע ה'.

הסביר הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל, שלפעמים אדם נמצא במשבר, ובזמנים כאלו לא נכון להסתכל על העתיד ולבנות חזון, כי האדם רואה רק חושך בקצה המנהרה. לכן במקום לחשוב על כל הצעדים העתידיים, יש להתמקד אך ורק בהווה - איך עוברים את התחנה הקרובה בחיים. וזו המשמעות של "אדם ובהמה תושיע ה'", יש זמנים שיש להיות כמו 'בהמה' ולא לעשות חשבונות רבים מדי לגבי העתיד, אלא להתמקד בהווה ובמיצויו בצורה המרבית.

בהקשר הזה מן הראוי להביא רעיון נפלא מבית מדרשו של הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, על דברי הגמרא במסכת שבת (קה, ב'): "כך אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד". אמר רבי חיים: היצר הרע אינו עובד בחיפזון. להיפך! סוד ההצלחה שלו הוא ההדרגתיות. הוא לא מנסה לבקש מאדם ירא שמים שיעבוד עבודה זרה, אלא בתחילה משכנע אותו לעשות מעשים חמורים פחות, וכך מדרדר את מצבו הרוחני אט אט, עד שלבסוף אומר לו לעבוד עבודה זרה.

מצד שני, אנו מוצאים הזדמנויות שונות, בהן היצר הרע פעל בצורה שונה לחלוטין - דווקא הזדרז לדרדר את מצבו של האדם בבת אחת ובמהירות! כך לאחר מתן תורה, כשבני ישראל היו בפסגת המעלה, והיצר השיאם לרדת בבת אחת אל שפל המדרגה ולעבוד עבודה זרה, וכפי שנאמר בפסוק (שמות ל"ב, ח'): "סרו מהר מן הדרך אשר ציוויתים".

ובכן, כיצד היא דרכו של היצר הרע? האם הוא פועל בהדרגתיות בכדי להוביל אל האדם מדחי עד דחי, או שהוא דוקא מנסה למוטט בבת אחת את כל בניינו הרוחני? הלא לכאורה ישנה סתירה בדבר.

משיב הגר"ח שמואלביץ: בימים כתיקונם, כאשר היצר מנסה להדיח את האדם, הוא יודע שאין לו סיכוי להצליח אם ינסה להסיתו בבת אחת לעבוד עבודה זרה. משום כך, הוא מתקדם צעד אחרי צעד, עקב בצד אגודל, עד שהוא משיג לבסוף את מטרתו הסופית. אולם שונים הם פני הדברים, בתקופה של משבר. אז יודע היצר שכוחותיו של האדם חלשים יותר, ויכולת ההתגוננות שלו מוגבלת. והוא פועל להורידו בבת אחת מרום המעלה אל שאול תחתית.

וכך הראה השטן לבני ישראל את מיטתו של משה רבינו בשמים וקלע אותם למשבר - הם מצאו עצמם מבוהלים, חרדים ונואשים, ובנסיבות אלו – ידע היצר כי לא יקשה עליו להחטיאם במהירות ובבת אחת, שכן יכולת ההתמודדות שלהם מוגבלת. לכן, באותה שעה הוא יכול היה להשיאם לעבוד עבודה זרה, ואף הצליח להסירם מהר מן הדרך.

רעיון זה מוצאים אנו גם אצל קין והבל. כמסופר בפרשת בראשית, קין היה זה שהגה לראשונה את הרעיון להקריב קרבן לה', בעוד הבל נמשך אחריו. אולם ראה זה פלא: כאשר הקב"ה אינו שועה למנחתו של קין – הוא מתדרדר בבת אחת לשפל המדרגה והורג את הבל אחיו, ולא זו בלבד אלא שבתרגום יונתן מצינו שהוא אף כפר בעיקר - הכריז שאין דין ואין דיין, אין שכר לצדיקים ואין עונש לרשעים.

ואנו תוהים: כיצד תיתכן התדרדרות מהירה כל כך, הלא דרכו של היצר היא לדרדר את מצבו הרוחני של האדם בהדרגתיות, ולא בבת אחת? אלא שבאותם רגעים בהם נדחתה מנחתו של קין נאמר: 'ויחר לקין מאד ויפלו פניו'. הוא כעס, נפגע, ונכנס למשבר כה חמור, עד שכוחותיו לא עמדו לו כלל מול היצר הרע, שיכול היה להכשילו במהירות ולדרדר את מצבו בקיצוניות

ללמוד משלמה המלך

אנו נמצאים כיום בתקופת משבר, שעה שאנו יושבים בבית בבידוד בעקבות השתוללות נגיף הקורונה. זוהי תקופה המתאפיינת בחולשת כוחותיו הנפשיים של האדם, ומשום כך מסוכנת במיוחד לנפילות רגשיות ורוחניות מהירות.

בימים אלו ניתן ללמוד משלמה המלך עצה טובה. שלמה שמלך על כל העולם ירד מכסאו בתהליך הדרגתי, עד שהושלך לגמרי מכסאו וממלכותו, וכך מופיע בגמרא (סנהדרין כ, ב'): "בתחילה מלך שלמה על העליונים וכו', ולבסוף מלך על התחתונים וכו', מלך על כל העולם כולו ולבסוף לא מלך אלא על ישראל וכו', ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים וכו', ולבסוף לא מלך אלא על מקלו".

מהי המשמעות "מלך על מקלו"? מבאר ה"בן איש חי" ששלמה המלך היה הולך ברחוב, מרים את מקלו, ומקבץ סביבו את כל מי שביקש לשמוע ממנו דברי חכמה. זוהי ירידה עצומה, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. שלמה המלך העצום, שמלך על העליונים והתחתונים, נאלץ לקבץ סביבו אנשים שיסכימו לשמוע את דברי חכמתו! ובכל זאת, מהנקודה העלובה הזו, הצליח שלמה המלך בסופו של דבר לחזור אל הפסגה, אל רום המעלה, ולשוב להיות מלך כביר!

כיצד עשה זאת? מה היה הסוד שלו?

שלמה המלך הצליח לחזור למעמדו הראשון משום שגם כאשר לא היה לו אלא את מקלו, הוא לא הפסיק אפילו לרגע להיות מלך! מלך על מקלו – אבל מלך! הוא לא התייאש מלשוב למלכותו, הוא לא הרים ידיים. הוא האמין בכל המצבים שצפוי לו עתיד מזהיר, והצליח לצפות פני העתיד ולראות את הזוהר בהווה. התהליך אמנם היה ארוך וממושך, שלמה המלך עבר תלאות ונדודים, אבל בסופו של דבר חזר להיות מלך.

זו אם כן הדרך להתגבר על משברים ולהיחלץ מהם - לקחת נשימה עמוקה ולהתמקד במה שביכולתנו לעשות בתקופת ההווה. כך נוכל לצלוח את כל הקשיים ולעבור את המשבר בשלום.

וגם אנחנו, בתקופה של שינוי הרגלי חיים בגלל משבר הקורונה, צריכים ללמוד משלמה המלך דרך חיים. אמנם החיים לא מתנהלים כמו שהיינו רוצים, אך גם במצב הנתון עלינו לעשות את המרב, אם במצוות שבין אדם לחברו אם מצוות שבין אדם למקום, בצורה הטובה ביותר. למרות שאנו לא מצויים בבתי הכנסת, לא בדיבוק חברים ולא עם כל המשפחה, עלינו בכל אופן לעשות את המרב האפשרי בתקופה זו - יציאת מצרים של תש"פ.

אנו נדרשים לצאת ממערכת החשיבה המקובעת שאומרת שאנו נפיק מעצמנו את המרב רק כאשר נהיה בשיא הכוחות שלנו, כשנהיה בבית המדרש, כשנשב עם כל בני המשפחה. לא!

אנו נעשה את המרב והמיטב שלנו בזמן זה. בשעה שאנו סגורים בתוך הבתים, נצא מהמצרים ומהדעות המקובעות. דווקא בזמן ההסגר נצא מהמצרים שבתוכנו ונזכה לגאולה.