איך מתגברים על הפחד מהמוות, ומה אפשר לעשות כשמשעמם?

אפילו מי שמבין שהמוות הוא רק מעבר ממקום למקום חושש מכך, הוא אינו חושש מהמוות אלא מאבדן החיים! זה לימוד שאנחנו לומדים מהנהגתו של משה רבינו. משה רבינו ידע להיכן הוא הולך, לאיזה עולם שכולו טוב! ובכל זאת, כשנאמר למשה רבינו, (דברים לא ד): ”הֵן קָֽרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּ ת" - ימיך מגיעים לסיום, כתוב בתורה על הנהגתו של משה רבינו: "וָֽאֶתְחַנַּן אֶל ה‘ בָּעֵת הַהִוא“ – משה רבינו עמד והתפלל תפילות כמנין ”ואתחנן“ ובקע רקיעים ו‘הרעיש עולמות‘ בתחינה לפני ה‘ שימשיך לחיות. הוא עמד בתפילה על דבר זה יותר מכל אחד אחר.

אתם יודעים למה? מכיוון שמשה רבינו, דווקא הוא במדרגתו הגדולה, יותר מכל אחד אחר, ידע יותר להעריך נכון מה היא היקרות האמיתית של ה“חיים“ בעוה“ז. כשאומרים לאדם שהוא הולך למות, אז אם הוא רוצה להראות שהוא ’גיבור‘, הוא לא מתרגש, הוא מתנהג הלאה כאילו כלום לא קרה. לא, הוא לא גיבור! הוא שוטה! הוא לא יודע מה הוא הולך לאבד!

הגאון מוילנא זצ“ל הלך לעולמו בחול המועד סוכות. מספרים שכשהביאו אליו את האתרוג והלולב בפעם האחרונה למיטתו, שם הוא שוכב חולה, הוא פרץ בבכי: ”זו הפעם האחרונה - הפעם האחרונה שאצליח לברך לולב ואתרוג“.

תלמידו הרד“ל זצ“ל מספר: ’ואני שמעתי שאחז בציצית, ואמר בבכיה כמה קשה להיפרד מעולם המעשה הזה, אשר ע“י מצוה קלה של ציצית, אדם יחזה פני שכינה, ואיפה נוכל למצוא זאת בעולם הנשמות, אף אם יתנו כל כוחותיו עבורו‘.

הגאון מוילנא פרץ בבכי כיוון שחי את חייו רק כדי לשרת את הקב“ה ולעשות מצוות! זה היה כל העושר של חייו ועכשיו זה הגיע לסיומו! זו הסיבה שמשה רבנו הרבה כל כך בתפילה - הוא לא רצה לעזוב! ושטח תחינה לפני ה‘ שיראה את כל מה שאני עדיין יכול לעשות – ויאריך לו ימיו לעשותם!“

מה אפשר לעשות כשמשעמם?

אני זוכר שכשרבי אהרון קוטלר זצ“ל היה על ערש דווי, הוא בכה. הוא אמר, ”ריבונו של עולם, תן לי לחיות! אני עוד יכול לעשות כל כך הרבה בעולם הזה!" הוא הבין ובכה אנשים שמבינים את ההזדמנות של החיים, הם יודעים שהמוות הוא טרגדיה גדולה. ”וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר“ (עמוס ח י) - יום המוות המר, יום מר מאוד. זה לא מר כי לא תאכל ארוחת ערב יותר, או מכיוון שלא תעשה כסף יותר. אנשים שמבינים את עושר החיים האמיתי יודעים שהמוות הוא הטרגדיה הגדולה של כל הטרגדיות.

עם זאת, ברגע שהגיע הזמן, ברגע שהוא יעבור לעולם הבא, כשאור השכינה יתגלה אליו; ”אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ" (תהילים יז טו) הוא יהיה כל כך מלא בעונג אין קץ מראיית זיו השכינה - האושר הגדול של עולם הבא יבטל כ‘חלום יעוף‘ את כל ההסתר פנים של העוה"ז, ”יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה“ (אבות ד יז).

אך בעוד אנו עדיין חיים, עלינו לזכור את הרישא של המשנה: ”יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא“, כי חיי העוה“ז זהו הזמן של האושר הגדול ביותר - כל רגע בעולם הזה הוא יקר.

שואלים אותי איך מתגברים על פחד המוות? מי אמר לך שאסור לפחד מהמוות? תנו לאנשים לפחד מהמוות! אבל צריך לדעת לפחד נכון, חלילה לא פחד כזה שמשתק את חיי האדם – הרי באת לכן לחיות.

הפחד הנכון צריך דוקא למלא את האדם בשמחה שהוא חי! זה ביטוי נכון לפחד הגדול מהמוות – להרגיש חזק יותר את גודל ההנאה מעושר ההזדמנויות שעומדים לרשותך בכל רגע של חיים בעולם הזה, להרגיש את ההזדמנות הגדולה שיש לך בכל עשייה קטנה להגיע לאושר נפלא ונצחי, ופשוט אינך רוצה להיפרד מהמתנה הנפלאה הזאת חיים – זה פחד טוב מאד!

כל רגע צריך להיות מלא במשהו אמיתי! אתה אף פעם לא משועמם! כל מי שמשועמם מראה שהוא לא יודע מה הם החיים. הנה אדם שיושב על המרפסת שלו בלי שום מקום ללכת אליו. לבן אדם יש יום חופש, לעבודה הוא לא הולך; והוא יושב ובוהה במחשבתו ”לאן אלך היום?“ הוא משועמם.

הצילו! יהודי יקר אתה חי! אתה יכול ללכת לכל מקום בעולם בראש שלך. אתה יכול ללכת להקב“ה; תפתחו חומש, תפתחו גמרא! כל כך הרבה דברים נפלאים שכדאי לחשוב עליהם! חשוב על יציאת מצרים אם אתה רוצה! תחשוב על המן שאכלנו במדבר! חשבו על קריעת ים סוף! חשבו על הצדיקים של כל הדורות! כל כך הרבה דברים נפלאים שתוכלו לחשוב עליהם! הדברים המעניינים ביותר בעולם מחכים לך אם אתה משתמש עם דעתך. אדם שמשועמם, זה אומר שאין לו שכל. הוא לא יודע מה הם החיים.

המוות. איך אפשר להתמודד עם אובדן? מה ניתן לעשות לעילוי נשמות נפטרים, אם בכלל? והאם הם יודעים שאנו מסייעים להם? את כל השאלות המרתקות האלה ועוד מפנה העיתונאי דודו כהן לרב זמיר כהן. אל תחמיצו:

בשביל מה לחיות אם בסוף מתים? צבי יחזקאלי נפגש עם הרב דניאל כהן לשיחה אמיתית ונוקבת על התחלה וסוף, לידה ומוות:

לתשובות והוכחות מרתקות לשאלת המוות, לחצו כאן.