"ובחרתי בחיים", פרק י"ז - שאלות על אלוקים

כעבור שבוע 

השבוע, למדתי בחצר הבית שלי עם שיר למבחן בספרות. שיר היא בחורה מאוד עמוקה. כיף לדבר איתה. יש לה שאלות שלא חשבתי עליהן. 

התחלתי להסביר לה למה אני עושה את מה שאני עושה- "מתחזקת" או "חוזרת בתשובה", איך שתרצו. והיא בתמורה שאלה אותי- "מי אמר לך בכלל שיש בורא לעולם?"

תמיד חונכתי שיש בורא לעולם, וזה היה לי מובן מאליו. היו לי תקופות של אהבות איתו והיו תקופות של משברים וכעסים, רגעיים. מערכת יחסים מורכבת, בקיצור. 

אחרי שקלטתי שהחיים שלי עד כה הסתדרו באורח פלא, האמונה חדרה לחיי במאור פנים גדול, בלי הרבה שאלות שלי או שלה. אבל עכשיו, הכל מתחיל להיות ספקני יותר.

אני מבינה שאם אני רוצה להוכיח לאנשים שאני צודקת באמונתי אני צריכה תשובות. ורק כך אני אוכיח שאני לא חיה בסרט.
"ואם באמת יש בורא לעולם אני רוצה לדעת מה הוא רוצה ממני ולמה אני פה בכלל. אני רוצה לדעת למה הוא נותן כאלה משאות של כאב. אני רוצה ממנו תשובות. אני לא חושבת שזאת בקשה מוגזמת", שיר המשיכה לירות עליי בדבריה ואני, עדיין לא בטוחה שיש לי מה לענות.
"את יודעת", אמרתי לפתע, "קראתי שיש כל מיני תאוריות שהעולם קדמון או שנוצר על ידי המפץ הגדול, אבל בשנים האחרונות המדע דוחה את התיאוריות האלה".
"אני רוצה הוכחה חותכת", היא אמרה, "אני יכולה לקחת ספר שעוסק בתאוריות האלה ולהוכיח לך למה הן כן נכונות. זה תלוי מאיפה קראת".

וואו. פרטנר קשוח לדיבייט.

"תסתכלי רגע מסביבך", התחלתי לומר בלי לדעת מה יהיה ההמשך לדבריי.

"תראי איזה עצים, כמה ירוק. איזה שמיים כחולים ויפים, שמש – וואו! את לא חושבת שיש מישהו שעומד מאחורי זה?

תסתכלי על הבית שלי. איך את חושבת שהוא נוצר?", שאלתי.

"מישהו בנה אותו… אני מבינה מה את אומרת אבל זאת לא נקראת הוכחה, את יודעת...", היא ענתה.

"היגיון בריא.. את רוצה לראות את זה שיש בורא לעולם? בבקשה. תסתכלי מסביבך. בעצם, עזבי את החוץ. תסתכלי על עצמך. איזו בריאה מופלאה שאת. עיניים, פה, אוזניים, ידיים, רגליים, שיער יפהפה וזה רק מה שגלוי לעין – מה עם הלב, הקיבה ועוד כמאתיים איברים מדהימים ?! איך יכול להיות שלא היה מישהו שיצר את זה?"

"זה לא כזה פשוט, נועה", היא ענתה.

"זה ככה פשוט".

שררה שתיקה.

יותר מאוחר באותו יום, עשיתי גוגל וקראתי משהו מעניין. 

מסופר על ניוטון, אחד המדענים המפורסמים שכתב: "אנו יכולים להשתחוות ולהעריץ את בורא העולם, ובזה כלולה התועלת הגדולה ביותר של מחקר הטבע". כלומר עצם היותו חוקר את הטבע גורם לו להבין שיש פה סדר וחוקים שעומד מאחוריהם מוח מבריק ביותר, בורא לעולם. וככל שהוא חוקר יותר ויותר, הוא רק מעריץ אותו עוד יותר, בין היתר משום שיש דברים שקיימים בטבע בצורה המדויקת שלהם ואף מדען עדיין לא הצליח ליצור גרסה מדויקת שכזאת. למשל, חלב אם המרכיב את כל החומרים והנוגדנים שהולד זקוק אליהם בחודשים הראשונים לחייו, וכל חברה של תחליפי חלב מודה שהחלב הטוב ביותר לתינוק הוא חלב האם והם עושים את מירב המאמצים כדי להשתוות אליו, אך לשווא.

באחד הימים הגיע לביתו של ניוטון מדען אחר, אשר נפעם מדגם של מערכת השמש שניצב על שולחנו.

"וואו! מעולם לא ראיתי דגם כל כך מוצלח של מערכת השמש! ראה כיצד הירח מסתובב סביב כדור הארץ בצורה מדויקת, ובכל פרט הוא ממחיש את התנהגות גופי השמיים!

כמה זמן לקח לך לבנות את זה?" , שאל המדען.

"מה פתאום, אני לא בניתי את זה", אמר ניוטון, "נשבה רוח חזקה בחצר והעיפה את כל הפסולת. הברזלים הדקים הסתובבו האחד סביב חברו, נוצר קפיץ, התחבר כדור, ונוצר איכשהו הדגם שלפניך. כשראיתי את זאת, הכנסתי את הדגם לביתי".

האורח הביט נדהם בפניו של ניוטון. משראה את הרצינות בפניו שאל: "השתגעת???"

ענה לו ניוטון: "שוטה שכמוך, מקרטון אתה אומר שלא הגיוני שהוא נוצר מעצמו, ואת הדבר האמיתי אתה מאמין שנברא מעצמו???"

מה לדעתך מורכב יותר – מערכת השמש עצמה או חיקוי פשוט וזול?

כיצד אינך מאמין באלוקים? אתה חושב שהיקום נוצר מפיצוץ בלי שום אינטליגנציה מכוונת, בזמן שעל דגם מקרטון אתה מסרב להאמין שהוא נוצר מעצמו?!

הרמתי את ראשי מהמסך. רוח קלה נשבה על פניי. הייתכן באמת שאין מישהו שמושך בחוטים? שדואג לכך שאשב כאן ויהיה לי נעים?
אני מביטה בשמיים, בעצים, בחיים שסביבי ואני יודעת דבר אחד - מישהו יצר את כל זה, והוא חייב להיות מישהו ממש חכם. אני מרגישה אותו מהסתכלות פשוטה על הפרחים ועל הציפורים המצייצות.
יש בורא לעולם. וכן, זה ככה פשוט.

בהמשך לשיחתי עם שיר, עברנו לדון בשאלת השאלות. 

"אוקיי. אני זורמת איתך שיש מנהיג לעולם", היא אמרה, "ואת טוענת שהוא טוב ומיטיב, אז למה יש רע בעולם? למה העולם כזה לא פייר?"

"קודם כל אפתח ואומר לך שבורא העולם, זה שמנהיג אותו, הוא הכי פייר שיש, והעולם שלנו הכי פייר שיש. אני מרשה לעצמי לומר את זה בתור אחת שעברה דבר או שניים בחיים שלי. אוקיי? איבדתי את אבא שלי ואני ניצבת כאן לפנייך ואומרת לך שהעולם פייר!"

וואו. אני לפעמים כל כך מופתעת מהתשובות של עצמי. מאיפה הביטחון הזה מגיע?

"תדמייני עולם ללא שום רע", המשכתי, "נגיד שיש בי רק יצר טוב, כולם טובים והחיים מושלמים - הכל זורם. משעמם קצת, לא?

לחושך יש תפקיד בעולם, בדיוק כמו שלאור יש תפקיד, ואפילו יותר ממנו. ברגע שאנחנו מכירים מהו חושך, אנחנו יודעים להעריך את האור. לפעמים אדם שיש לו יותר מדי טוב, שוכח לא רק להעריך אותו, אלא גם להודות עליו לה'. הוא מייחס את ההצלחות והטוב שלו לעצמו והוא מתרחק מה'"

"וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב, טו)
"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, יז)

"לא השתכנעתי", היא אמרה לפתע, "עדיין לא מוצדקות בעיניי כל הכמויות של הרע הזה".

"את יודעת", המשכתי, "רק כשהיה לי רע הרמתי עיניי לשמיים וביקשתי מה' שיהיה איתי. שיחה אמיתית איתו המגיעה מעמקי הלב, היא בשעת הכאב. 
רק מאותם רגעים קשים צמחתי והפכתי למי שאני היום. למדתי דברים על החיים והשתניתי. וואו, כמה שהשתניתי. זה מדהים לחיות בשמחה, אבל אין צורך להתעצב אם אני עצובה לכמה רגעים או ימים. מאותם רגעי כאב אני צומחת ומגיעה לעומקים שאין אותם ברגעי שמחה. כך, שלכל רגע יתרון משלו. 

שמעתי בשיעור תורה שהרע זה בעצם מסר שמשהו צריך להשתנות. הרע מעורר את הצורך לשינוי. בעצם מתוך הנפילות והנסיונות אנחנו צומחים ועוברים תהליך, בונים את עצמנו. אם הכל היה טוב והיה לנו רק יצר טוב ולא היינו נופלים, אז גם לא היינו מתקדמים. כפי שאדם היה נולד כך היה מת. ואם כן, עבור מה היה נחוץ העולם הזה? 

שאלת אותי לפני כמה ימים על משמעות החיים לאור העובדה שאנשים חיים ומתים. שאלה מוצדקת עבור עולם בו הכל היה טוב - לשם מה נועדו החיים אם כולם מתים בדיוק כמו שהם נולדים? ללא שום שינוי באופי, במידות, במסקנות? 
אבל כיוון שאנשים עוברים שינוי בחיים אילו ניתן להבין לשם מה נועדו החיים. לעבור תהליך כחלק ממסענו כנשמה".

וואו. אני חייבת לכתוב את זה אחרי שהיא תלך. שיהיה לי מה לקרוא ולהתחזק ממנו ברגעים מאתגרים בחיים.

"והשואה?", היא אמרה לפתע.
שתקתי.

קטונתי מלהתמודד עם שאלות בסדר גודל כזה.

אני רק יודעת שבהסתכלות רחבה יותר על כל ההיסטוריה של עם ישראל, השואה מהווה חלק מזערי ממנה, וגם בהסתכלות על מסע אותן נשמות שניטלו בשואה, מדובר בחלק קטן ביותר ממסען שהתקיימה לפני שנולדו וגם הרבה אחרי שנרצחו. 

בכל זאת, שתקתי. אני לא רואה את השתיקה כניצחון שלה בויכוח. רק כהודאה שלי שאני מודעת למקומי בעולם כבת אנוש אשר יש דברים שנשגבים מבינתה.