כי מנאות מרדכי תצא תורה

הסיפור הבא מתאר את אנשי ארץ ישראל היפה, שללא ספק יכולים לקרב את המשיח הרוחני והגשמי, אם רק נאמין. קיבוץ נאות מרדכי, השוכן בין הקיבוצים והמושבים שבגליל העליון, יגשים בשבוע הבא חלום של מספר חברי קיבוץ, ואת החזון המאוחד של ארץ ישראל היפה. למרות אופיו החילוני של הקיבוץ הוא יקבל בשבוע הבא את פניו של בית הכנסת החדש שייחנך בו ברוב הדרת מלך, ונועד לצרכם ולדרישתם של מספר חברי קיבוץ.

מה שיותר מרנין את הלב הוא שהסיפור מאחורי הקלעים לא מגיע מתוך סוג של מלחמה, ודווקא מהווה דוגמא למופת של יהודים יקרים שלא מפחדים ולא מונעים מאחרים את דרך אמונתם.

הקשר בין אנשי הקיבוץ ליהדות אינו חדש. עוד בשנות ה-60 אחד ממייסדי הקיבוץ, זאב בן חיים, חזר בתשובה, ואחרי ש"התבסס" מעט בעולם היהדות יזם תפילות בערבי שבת (עם מניין מתפללים) בספריה, בבתי ילדים, במועדון ובכל מקום אפשרי בקיבוץ. בהמשך התקיימו בקיבוץ שיעורי תורה מפי הרב צפניה דרורי, רבה של קריית שמונה, ומעת לעת גילו קומץ אנשים את עולם היהדות בזווית שלא הכירו לפני כן, כל אחד בדרכו, כל אחד במעשיו.

היהדות ואורח החיים של מספר חברים לא היוו מעולם גורם משפיע על אורח החיים בקהילה ולא הוחצנו. מי שרצה לבוא וליטול יכול לעשות זאת בצנעה ובשקט, ללא כל הפרעה, וכמובן ללא הרמת גבה של אף אחד משכניו. דמוקרטיה במיטבה.

הצורך בבית כנסת

הרעיון להקים בית כנסת בנאות מרדכי בא מהצורך של הורי חברים שעלו ארצה מאירופה ודרום אמריקה בעקבות בניהם. הם ביקשו להתפלל ביחד בעיקר בימים הנוראים, והקיבוץ העמיד לרשותם את כיתת הלימוד של חברת הנוער שעברה הכשרה בקיבוץ. גם בקרב חברי הקיבוץ החילוניים תמיד הייתה פינה חמה לשומרי מסורת. לפני יום הכפורים התבקשו חברים ובנים לרשום עצמם על גבי דף הרשמה בלוח המודעות שבכניסה לחדר האוכל, אם ברצונם לצום ביום הכפורים; עשרות נרשמו כל שנה, אף כי רובם צמו מבלי להתפלל בבית הכנסת.

בשנות השישים והשבעים נהגו לארח בקיבוץ למשך חצי שנה קבוצות של צעירים אמריקאים מתנועת "יהודה הצעיר", שביקשו לעבור התנסות של חיים בקיבוץ, תוך כדי לימוד עברית באולפן שהוקם בקיבוץ. גם הם ביקשו לקיים קבלות שבת מסורתיות בציבור, ולציין את מועדי ישראל בשירה ותפילה.

כאמור, באותה תקופה החל זוג חברים ותיקים - ולדה וזאב בן חיים, להתעניין בלימודי גמרא עם הרב צפניה דרורי, ולחפש דרך לציין את יום השבת כראוי, לאחר שעייפו מהליכה לאורך הירדן לבית הכנסת בכפר בלום. קבוצה של הורי חברים, יחד עם חברי קיבוץ, עסקה בלימוד גמרא ובתפילה בערבי שבת, שוב במועדון חברת הנוער. מאוחר יותר החלו החברים להתפלל בספריית הילדים, בנוסף ללימודי התלמוד שנערכו במועדון החברים; הרב צפניה דרורי השיא עשרות זוגות בקיבוץ, וחל תהליך טבעי של פתיחות ורצון לציין מועדי ישראל בדרך שונה מזו שנהגו בקיבוץ לפני כן.

אין ספק שהשילוב של הרב דרורי ויוזמת משפחת בן החיים הביאו אותם למקום בו הם עומדים כיום. בהמשך נרתמה ישיבת ההסדר בקריית שמונה על כל מנהליה, רבניה ותלמידיה, וכל שנה ביום הכיפורים זוכים חברי הקיבוץ להתפלל במניין, בעזרת תלמידי הישיבה העוברים לקיבוץ ליום הכיפורים, וגורמים להתרוממות רוח אדירה.

חורבן שהביא לבנייה
בערב שלישי, י"ב באלול תשס"ט, נשרף אולם התפילה של קיבוץ נאות מרדכי. בעוד התופת משתוללת באולם נכנסו חברים אל תוך הלהבות וחילצו מתוך ארון הקודש את ספרי התורה, לפני שהאש המשתוללת הגיעה גם אליהם.

לאחר השריפה החליטה אסיפת הקיבוץ להקים בית כנסת. בעקבות מאמצים מרובים, ובביורוקרטיה לא פשוטה, הצליח הגרעין לקבל את האישורים להקמתו של בית כנסת צנוע.

שמעון אלכסנדר, חבר קיבוץ ואחד מיוזמי בנייתו מחדש של בית הכנסת, מספר על תחילת הקשר ההיסטורי של הקיבוץ עם היהדות: "החברה בנאות מרדכי מיום היווסדה הייתה ליברלית ופתוחה, ולפעמים גם אפתית. כשבנינו את מפעל הסיידר שלנו בתחילת שנות השישים, היינו חייבים להשגיח על דיני כשרות. כשביקשנו לשווק את פירות המטעים שלנו, חייבה אותנו תנובה על שמירת דיני כשרות בנוגע למצוות התלויות בארץ ישראל. מייסדי הקיבוץ הבינו שכדי להתפרנס יש לקבל דרישות הקשורות בשמירת כשרות, וכולם פתאום ראו שכשרות ויהדות זה ממש לא מחוץ לתחום, אלא חלק מהחיים שלנו.

"אסיפת הקיבוץ החליטה ללא שום מתנגד על הקמת בית כנסת. הציבור נרתם ותרם כסף, וגם הקיבוץ עצמו תרם סכום לא מבוטל. עד היום התפללנו במקום ארעי בקיבוץ, שבו קיימנו תפילות בשבתות ובחגים, או שהלכו לבית הכנסת בקיבוץ השכן, כפר בלום - מרחק הליכה של כ-3 ק"מ. אחרי השריפה בבית הכנסת, והטראומה שבאה בעקבותיה, התכנסנו קבוצה של חברים ובני קיבוץ שהיעדר מקום תפילה בער בעצמותיהם. בחרנו צוות שהתנדב לפעול כלובי להקמת מבנה קבע של בית כנסת, מבלי להסתפק בשותפות במבנה קיים כמו מועדון נוער או ספריית ילדים. אחרי מספר פגישות עם מנהל הקהילה פנינו לסיועה של המועצה האזורית גליל עליון, ובמקביל קיבלה אסיפת הקיבוץ החלטה היסטורית על הקמת בית כנסת בקיבוץ. הכל היה בתהליך, כפי שלמדנו מקהלת: לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים..., וממשיך קהלת וכותב עת לבנות. ואכן, הגיעה העת!"לשמחתנו ניאותו חברינו בהנהלת המועצה האזורית להרים את הכפפה, ויצרו קשר עם המשרד לענייני דתות, שהעמיד לרשות הפרויקט סכום כסף מכובד, ללא התניות, אבל לפרק זמן קצוב. מהר מאוד הבנו שהסכום המוקצב לא יענה על צרכינו, וכדי להשלים את המלאכה הוסיף הקיבוץ באמצעות הנהלתו סכום כסף גדול. בנוסף יצאו חברי הוועד בקול קורא כדי להרים תרומה לבניית בית הכנסת. התרומות באו ממשפחות תלמידי ישיבת ההסדר קריית שמונה, שבמשך עשרים שנה מתפללים עמנו ביום הכפורים, וגם חברי הקיבוץ תרמו איש לפי יכולתו ורצונו. בנוסף קיבלנו תרומות מגופים חוץ קיבוציים, ואפילו מבנים ומחברים החיים מעבר לים. אנחנו חברה ליברלית, ובעתות הצורך מתגייסים לסייע למי שיש צורך בכך. מעולם לא התבקשו חברינו להרים תרומה למבנה ציבורי, אבל כשבאה הבקשה - הצבור נרתם, והביא לכך שאנו עומדים לחנוך את בית הכנסת שלנו, בשעה טובה".

אמנם קשה לומר שיש בקיבוץ אווירת התחזקות או סימנים של גל חזרה לשורשים. המקום עדיין חילוני וליברלי. "מה שמאפיין את באי בית הכנסת הוא שילוב גילים, שילוב תרבויות וצרכים", מספר שמעון, "יש דילמות הקשורות בעיצוב התרבות שלנו, וההפרטה של דרכי החיים בקיבוץ הגבירה אותן. מאידך, יש שאיפה לחזרה למקורות בקרב לא מעט אנשים. בתקופה האחרונה התחלנו לקלוט שוב חברים חדשים, אחר שלא קלטנו כאן תקופה ארוכה שום חבר נוסף בטרם הסתיימו תהליכי ההפרטה. נשמח אם חברים חדשים ייפקדו את בית הכנסת, כמו בני חברים שחזרו בתשובה ובאים לביקורים בשבת. כל מי שהתארח אצלנו בשבת אוהב את הדרך שבה הוא מתקבל, את סבר הפנים היפות, כמו גם את הרצון לקבל את השבת על פי ההלכה בקרב חברה חילונית".

רביד דנן, חבר קיבוץ השותף לפרויקט בית הכנסת מוסיף ואומר: "הייתי אומר שיש בנאות מרדכי אווירה מיוחדת של כבוד הדדי בין כולם. הייחוד

הוא בכך שכולם מכבדים את כולם. רוב הציבור ליברלי ולא מקטרג על מי שמעוניין בתפילה, להיפך. בית הכנסת הוא הזדמנות גדולה להראות שיש פן נוסף בנאות, ואם אורח או הורה של חבר נמנע מלבוא ולהישאר בסופי שבוע משום היותו דתי - עכשיו הוא יכול לבוא ואף להצטרף למניין פעיל בשבתות וחגים. ישנם גם חברים שעזבו את נאות, חזרו בתשובה, וכעת מגיעים ומגלים לשמחתם שיש בית כנסת פעיל".