חנה בחניית נכה על מנת להגיע בזמן לתפילה

להלן מכתב שנשלח אל מו"ר שליט"א מאת יהודי מחו"ל:

ביום מן הימים אחרתי לתפילה, ולאחר חיפושים ממושכים אחר מקום חניה, לא מצאתי היכן לחנות. המקום היחיד שנותר פנוי לחניה, היה מתחם החניה המיועד לנכים (וכידוע על פי החוק מי שאין לו אישור שהוא נכה, אסור לו בהחלט לחנות במקום זה, וגם צפוי לקנס לכשיבחין פקח שאין לו תעודת נכה). מאחר ומיהרתי מאוד, החלטתי שכדי לא לאבד תפילה בציבור, אחנה כאן עד לתום התפילה, כי היה נראה לי שהמקום יישאר פנוי.

כשחזרתי מהתפילה, אחד החברים שהבחין שחניתי במקום אסור, העיר: 'חניה במתחם המיועד לנכים, עלולה לגרום לסבל עצום לנכים, ויתכן שהדבר אף יגרום לנכים לשוב לביתם לאחר שלא ימצאו מקום חניה סמוך לבית הכנסת, כך שאיני יודע אם יצאת ידי חובה בתפילתך, בו בזמן שגזלת את מקום החניה של הנכים...'

כעת ליבי נוקפי, ומבקש אני לשאול: האם החונה בחניית הנכים יוצא ידי חובת תפילה?  

השיב מו"ר שליט"א:

הצעתי את השאלה לפני גיסי, מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, והשיב: נראה שתפילתו של החונה בחניית נכים היא כעין מצוה הבאה בעבירה. ולכן יחזור ויתפלל, אך לא בתורת חובה, אלא בתורת נדבה.

ומקור לדבריו ניתן למצוא בדברי הספר חסידים (סי' תשע"ב) שכתב: "אחד היה חוטף מחבירו בראש השנה סידור תפילה, והתפלל בו, אמר לו זקן אחד: ובוצע ברך ניאץ ה' (תהלים י', ג'). אמר לו: אם כן מה אעשה? אמר: תבקש ממנו להשאיל לך את הסידור ותתפלל שנית, כי התפילה הראשונה לא עלתה לך!".

ורבינו החיד"א בהגהות 'ברית עולם' כתב, שלכאורה יש לגמגם בדברי הספר חסידים, שהרי בירושלמי (שבת פי"ג ה"ג) מבואר, שבאכילת מצה גזולה אין יוצאים ידי חובה, כי גוף המצוה שהיא המצה, היא עבירה, שהרי היא גזולה, אבל בנוגע לקורע בשבת על מתו, יצא ידי קריעה, כי גוף הבגד אינו חפצא של עבירה, ואף על פי שהמעשה שעשה האיש בבגד הוא עבירה, אין הדבר בגדר מצוה הבאה בעבירה, ודומה הדבר לאדם המוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים, כלום אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח?!

ומעתה - ממשיך החיד"א - יש לשאול על דברי הספר חסידים: הלא גם כאן התפילה שהתפלל בפיו, אינה גוף העבירה, אלא העבירה נעשתה בדבר 'חיצוני', בזה שגזל את הספר, ואם כן אין דומה הדבר לאוכל מצה גזולה. ולפחות היה צריך לומר, שיכוין בתפילה השניה בתורת נדבה וכיוצא. עכת"ד החיד"א.

וכתב בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' פ"ד), שלחומר העניין אפשר ליישב, שלא אמר הספר חסידים 'לא יצאת ידי חובתך', אלא רק 'לא עלתה לך', דהיינו, התפילה לא נתקבלה למעלה, ולכן אמר לו שיתפלל שוב תפילת נדבה, אך לא בתורת חיוב.

וכעין דברי קודשו, נוכל לכאורה לומר גם בענייננו: הגם שלגזילת מקום חניה יש פחות שייכות וקשר לתפילה מאשר לגזילת סידור, מכל מקום, תפילה כזו, שכדי להגיע אליה, עובר המתפלל על עבירה חמורה של בין אדם לחבירו, אינה רצויה בשמים, ולכן יתפלל שוב בנדבה.

איך שייך 'לחטוף' חכמה?

והנה, מובא במדרש (במדבר רבה פכ"ב): 'שני חכמים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מעובדי כוכבים, אחיתופל מישראל, ובלעם מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. למה? - שלא היתה מתנתם מן הקב"ה אלא חוטפים אותה להם'. והקשה גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ('טעמא דקרא'), איך אפשר לחטוף בעצמו חכמה, הלא כתוב 'כי ה' יתן חכמה', 'יהב חכמתא לחכימין' וכו'?

וביאר גיסי שליט"א, שהרי כבר הבטיחו רבותינו (מגילה ו':) 'יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין', וממילא, כל המתייגע בתורה, זכותו שידע ויחכם, אבל אם אינו לומד בדרך שהקב"ה רוצה, כגון הלומד בתשעה באב, או בליל שבת לאור הנר, או שלומד ומהרהר בדברי תורה במקומות האסורים בהרהור, או באמצע התפילה וחזרת הש"ץ וקדיש, שכל זה אסור על פי הדין, בכל האופנים הנ"ל והדומים להם, הלומד נחשב ל'חוטף' חכמה לעצמו, ולא מה' יתברך, ולפיכך חכמה כזו לא תצלח!

וגם בנידוננו נאמר, שהממהר להתפלל או ללמוד, על חשבון צערו של הנכה, הרי הוא 'חוטף' לעצמו, ואינו זוכה במעלות משמיא!

* * *

כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם (בראשית ו', י"ג). איזהו חמס ואיזהו גזל? - אמר רבי חנינא, חמס אינו שווה פרוטה, וגזל ששווה פרוטה. וכך היו אנשי המבול עושים: היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים, והיה זה בא ונוטל פחות משווה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משווה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין. אמר להם הקב"ה, אתם עשיתם שלא כשורה, אף אני אעשה עמכם שלא כשורה, הדא הוא דכתיב (איוב ד', כ"א) הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה, בלא חכמת התורה (בראשית רבה, נח פרשה ל"א). 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.