אכזבה אחת, ועוד אחת: למה אנחנו נשחקים בעבודה?

ננסה לעמוד על התהליך שמוביל אדם למצב של שחיקה רגשית.

הצורך במשמעות הינו מרכיב מרכזי מאד באישיות שלנו. הוא משפיע על תחומים רבים, כמו למשל על בחירת מקצוע ומקום עבודה.

אדם שבוחר, למשל, להיות רופא – בוחר במקצוע זה בשל המשמעות שישנה למקצוע הזה בעיניו. הצלת חיים, תרומה לאנושות, חסד ועוד. המשמעות של המקצוע המסוים בו בחר האדם – יכולה להיות שונה בעיניו של כל אדם, ועדיין: תמיד תהיה משמעות כלשהי המהווה מרכיב מרכזי בבחירתו במקצוע המסוים בו החליט לשלוח את ידו.

לרוב, אנשים מתחילים את העיסוק במקצוע שלהם כאידיאליסטים גדולים, עם המון ערכים והתלהבות. הם רואים בעיקר את הצדדים החיוביים שיהיו לעיסוק במקצוע המסוים הזה. הם יכולים לראות את עצמם מצליחים, תורמים, מועילים, ועוד, ובקיצור: בעלי משמעות. הם רואים יותר את התרומה שתהיה להם מאשר את המחיר שהם ישלמו.

אלא שעם הזמן, עם הצטברותם של כישלונות קטנים ולחצים מסוגים שונים, על התחושות השליליות שמתלוות להם – האדם מתחיל לחוות תסכול מצטבר. האידיאלים היפים נעלמים, ואת מקומם תופסות התחושות השליליות – שהן אלו שמובילות בסופו של דבר למצב של שחיקה.

כמובן, במקרים רבים, ככל שהציפיות מלכתחילה גבוהות יותר – כך תחושת האכזבה והתסכול תהיה גדולה יותר.

ככל שהאדם יגש למקצוע שלו מלכתחילה מתוך אידיאלים נעלים יותר, ומתוך ציור מוחשי יותר של ההישגים אותם הוא רוצה להשיג – אם הוא לא ישיג את שרוצה, הוא יחווה הרבה יותר תסכולים ותחושת חוסר הצלחה, גם אם במבט מהצד – הצלחתו הינה בלתי מבוטלת.

לדוגמה, אדם שלמד רפואה, כאשר לנגד עיניו, בזמן שלמד את המקצוע, צייר איך הוא מצליח להציל אנשים רבים מספור, ולזכות להערכה מצדם ומצד סביבתם הקרובה. אולם אז – הוא מתחיל לעבוד בפועל, ומגלה שהמציאות רחוקה מאד מהדמיון: הוא אמנם מציל חיים לא פעם, אך הרבה פחות מכפי שחשב, וכמעט תמיד אינו זוכה להערכה בשל כך, ואף מקבל ביקורות. הוא נפגש הרבה יותר עם התמודדויות רפואיות בלתי אפשריות, ועם תסכול של מטופלים שלא ניתן היה להושיע להם, מה שמספק לו על בסיס קבוע תחושת כישלון ותסכול.

למעשה, האכזבה שהאדם חווה בשלב בו מתנפצות הציפיות שלו אל קרקע המציאות – הינן נקודת השבר אותה יש לצלוח בשלום בכדי להימנע ממצב של שחיקה. ככל שהאדם יצליח לעבור את המחסום בשלום, ולהבין שהאידיאלי לא תמיד ריאלי, שהערכים לא תמיד מציאותיים, כך גדלים הסיכויים לכך שהוא יוכל להמשיך לתפקד לאורך זמן מבלי לחוש תחושת שחיקה מעיקה.

האדם צריך לשאוף, אך יחד עם זאת להיות פתוח לדרך ארוכה יותר ממה שהציפייה ציירה.

איך פוגעת האכזבה באדם?

הבעיה מתחילה, כאשר האכזבות גורמות לנו להפסיק לחוות את הרגע, ולפעול מתוך "אוטומט" – תוך שכחה מוחלטת של הערכים והמניעים שגרמו לנו מלכתחילה לבחור במקום העבודה המסוים הזה, לשם הדוגמה. בשלב זה כבר לא ניתן לחוש את החוויה החיובית שבעבודה, וההתמקדות הינה מטבע הדברים בצדדים השליליים והמאכזבים.

כמובן, נדגיש: אין הכוונה לעודד את האדם לפעול ללא ציפיות. האדם מוכרח לצפות, שאם לא כן – לא תהיינה לו מטרות, לא תהיה לחייו משמעות, והוא יהיה חסר מוטיבציה לפעול וליצור! הגישה הדוגלת בכך שחיים בלי ציפיות הינם חיים בלי אכזבות – בטעות יסודה! נכון הרבה יותר לומר, שחיים בלי ציפיות – הינם חיים בלי מרץ ואנרגיה, ובלי מוטיבציה להתקדמות ולהצלחה.

הציפיות הינן המנוע שלנו, כבני אדם, והן גם אלו שיוצרות את מערכות היחסים בחיינו: חברה, קהילה, לימוד, פרנסה ועוד – הינן דוגמה למערכות יחסים שמבוססות על ציפיות.

לאדם ישנה ציפייה ל"רווחים" מסוימים בהשקעות שלו בחברה, בלימוד, בעבודה ועוד.

הוויתור על ציפיות ככלי טיפולי, אינו רעיון טוב כלל.

חיים ללא ציפיות – הינם חיים ללא משמעות, חיים ללא קשר. החיים מבלי ציפיות הינם אמנם חיים נטולי אכזבות, אולם באותה מידה – אלו חיים שאיבדו את משמעותם לחלוטין!

הבעיה אפוא אינה בעצם הציפיה, אלא בניהול לא נכון של הציפיה הזו. אנשים רוצים לממש את הציפיה שלהם באופן מידי, ובדיוק כפי שהם תכננו, וכאשר זה לא קורה – הם מאוכזבים, מתוסכלים, ובסופו של דבר – נשחקים.

לעומת זאת, אילו היו מתאזרים במעט אורך רוח, ולומדים להתאים לפעמים את הציפיות הנעלות שלהם לנסיבות החיים המורכבות – היה ביכולתם לחסוך את מרבית החוויות השליליות הללו, ולהעניק לעצמם איכות חיים טובה הרבה יותר.

פתגם יפה אומר שלכל הצלחה בין לילה – קדמו עשרים שנות עמל ויגיעה...

מומלץ לכל אדם להציב ציפיות, ולא רק ציפייה אחת – אלא מגוון של ציפיות, בכל תחום בחייו: במשפחה, בקהילה, בעשיה הרוחנית, ברווחה הכלכלית ועוד. מחקרים מלמדים, שאנשים הפועלים מתוך תחושת מטרה – הינם אנשים מאושרים יותר!

אכן, כאשר האדם מציב לעצמו מטרות לא ריאליות, כאלו שלא ניתן להשיגן – הן אינן תורמות מאומה, ואפילו להיפך: מייאשות ומרפות ידיים מראש... גם מטרות רחוקות מדי, שאינן מתגמלות כלל בטווח הקצר – עשויות להזיק יותר מאשר להועיל, ולהוביל לצבירת חווית שליליות רבות בדרך אל ההצלחה, מה שיגרום בסופו של דבר לשחיקה.

יש למצוא את הדרך לאושר, אך גם את האושר שבדרך.

יש לשאוף לציפיות גדולות מאד, אך יחד עם זאת להרגיש תגמול בדרך, כדי שתהיה לאדם תזונה רגשית לתהליך גם בדרכו להישגים.

כמו כן, כאשר לא האדם עצמו הוא שמציב לעצמו את המטרות, אלא הסביבה שלו - החברה, החברים, ועוד – בהרבה מקרים המטרות הללו לא יעניקו לו משמעות, משום שהן אינן מהוות מטרות שלו. גם במקרה זה, רבים הסיכויים שהאדם יחווה שחיקה בשלב כלשהו בחייו.

אולם כאשר מדובר על מטרות ריאליות והגיוניות, מטרות עצמיות שביכולתו להשיג בטווח הנראה לעין – מדובר אכן בדבר חיובי לחלוטין, שיאפשר לאדם לצלוח גם כישלונות בדרך אל ההצלחה שנמצאת כל הזמן בהישג יד.

שאיפות הינן מרכיב משמעותי בצמיחתו של האדם. הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ה, ה"ב) מלמד, כי כל אדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו!

יש שסוברים כי הכוונה הינה לומר שכל אדם יכול להגיע ל"שיא" שלו, ובבחינה זו – הרי הוא כמשה רבנו, אשר הגיע ל"שיא" שלו בעבודת השם (הגר"א ווסרמן הי"ד בביאורי אגדות, בסוף ספר קובץ הערות).

מדברי הרמב"ם אנו יכולים להבין עד כמה גבוהות השאיפות בהן על האדם להצטייד!

שלמה המלך במשלי (ט"ו) אומר "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" במילים אחרות - השאיפה למעלה היא המחסום בפני הירידה של האדם.

השאיפות הינן למעשה מערכת של ציפיות, וביסודן, הן חיוביות, מרפאות את האדם ואף מונעות מהאדם נפילות. ובכל זאת, חשוב שהאדם ייצר לעצמו מערכת חיים יעילה, טובה, וסבלנית, שתעניק לו חוויה של הצלחה גם בדרך אל הפסגה, וסבלנות והבנה שגם אם הדרך קשה יותר ממה שתכננו - היא עדיין הדרך שתוביל לפסגה