הרב בצרי: "אמא חלמה שאומרים לה בשמיים להדליק נר, למחרת נפטרה"

בערב פסח הלכה לעולמה הרבנית צפורה בצרי ע"ה, אשת המקובל רבי דוד בצרי שליט"א, ראש ישיבת השלום בירושלים. בראיון עם בנה, המקובל הרב יצחק בצרי, הוא שופך אור על דמותה האצילית והצנועה. "אמא מעולם לא דיברה רע על אנשים", הוא מספר, "ובדיוק בגלל זה היא המעיטה במפגשים חברתיים למיניהם, כדי שלא תיכשל חס ושלום בלשון הרע". כשאני ממשיך לבדוק אתו לעומק את השורשים מהם הגיעה הרבנית ע"ה, מתגלה לעיניי תמונה ענפה ושורשית במיוחד, דמות הוד של צדקת ירושלמית.

"אמא ע"ה היא בתו של המקובל האלוקי הרב סלמאן מוצפי זצוק"ל, שהיה מקובל קדוש ומתפלל עם כוונות הרש"ש", ממשיך הבן לספר. "הוא היה גם תלמידו של המקובל האלוקי הרב יהודה פתיא זצוק"ל, סבו של אבי. הרב פתיא ראה את אמא עוד בנערותה, איך שהיא דואגת לכל צרכיו של אביה, הרב מוצפי, ואולי זה מה שהוביל לשידוך של נכדו עם בת תלמידו".

הרב דוד בצרי

ייחוס של קדושים

כשהרב בצרי מתחיל לספר על הדמויות שפיארו את עולם הקבלה בדורות הקודמים, לבי מתמלא רגשות. "הרב סלמאן מוצפי הגיע לארץ ישראל מבגדד. הוא קיבל על עצמו להיות גבאי בית הכנסת 'אוהל רחל' שברחוב דוד ילין בירושלים. מופתים רבים נעשו על ידו, אבל מה שנחקק אצלי, זאת ההתמדה המיוחדת שלו. הרב סלמאן היה נכנס לבית הכנסת במוצאי שבת, לומד בהתמדה רצופה כל השבוע ויוצא ממנו רק ביום שישי. במשך כל השבוע הוא לא יצא בכלל מבית הכנסת. אמי, הרבנית צפורה, הייתה מביאה לו  מידי יום את האוכל לבית הכנסת, ודואגת לכל צרכיו. יתרה מכך, היא אף הייתה מנקה את בית הכנסת בקדושה ובטהרה. אביה נהג לומר לה כי בזכות מעשי חסד אלו וכבוד בית הכנסת, היא תזכה לבעל תלמיד חכם, ועינינו רואות את הברכה שהתגשמה. בשביל אמא, כבוד בית הכנסת היה בחשיבות עליונה. מיד בכניסתה לבית הכנסת היא לא דיברה מילה, ולשואלים בשלומה היא הייתה מנענעת בראשה לאות כבוד, ומיד שבה לתפילתה. לאחר שסיימה להתפלל, אם נותר לה זמן, היא הייתה קוראת תהילים".

הזכרת קודם את ה"בין אדם לחברו" שאמך הקפידה עליו מאד. במה למשל הוא בא לידי ביטוי?

"זה בא לידי ביטוי בהרבה דרכים. כל אורחות חייה היו בין אדם לחברו. אמא הקפידה מאוד להתרחק מהשווקים, בבחינת 'כל כבודה בת מלך פנימה'. היא הייתה יוצאת רק לצורך ממשי. השכנות מעידות עליה, שהן לא זוכרות אותה מחוץ לבית.

"אני זוכר כילד שאבא היה קם כל לילה בחצות, לאחר שאמא הייתה דואגת להעיר אותו, והוא היה הולך לתיקון חצות וללמוד תורה בבית המדרש כל הלילה. אמא הייתה מזמינה לאבא מונית שתסיע אותו, אבל היא פחדה שהמונית תגיע בחצות הליל, לא תראה אף אחד שממתין לה - ותתחיל לצפור ולהעיר את השכנים. לכן היא ביקשה מאבא שיחכה למטה. כך המונית תראה אותו ולא תצפור. אבל עד שהמונית הגיעה, אמא עמדה בחלון והסתכלה על אבא, שלא יאונה לו כל רע כשהוא שוהה ברחוב לבד בשעת ליל מאוחרת. כזו הייתה אמא".

במה היא עסקה?

"שאלתך מתחברת ממש לדברים שנאמרו קודם, אמא עסקה רוב חייה בחינוכן של בנות ישראל. לאחר נישואיה היא הייתה מורה בסמינר בית יעקב למורות, עד שנולדו לה הילדים, ואז פרשה מהכל ואמרה שהיא מעדיפה לגדל אותם בעצמה ולא על ידי מטפלות. אולם לאחר שחיתנה את כל הילדים, היא חזרה לעסוק בחינוך, כשניהלה את בית הספר לבנות 'בית דבורה' בשכונת עיר גנים בירושלים. זה בית ספר שהיה מיועד לבנות מבתים לא הכי חזקים מבחינה רוחנית. המחנכות במוסד מספרות שהיא ניהלה את בית הספר באווירה נעימה, היא תמיד השרתה נועם ושמחה. אפשר לומר עליה את מאמר חז"ל 'דברי חכמים בנחת נשמעים'. לא פלא שבזכותה הרבה מהבנות שלמדו שם זכו להקים בתים נאמנים בישראל".

ומתי בדיוק היא נפטרה?

"אמא עליה השלום נפטרה בערב פסח לפנות בוקר, ונטמנה בבית העלמין סנהדריה, סמוך ונראה למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ולרבנית אשת חכם שלום כהן שליט"א. היא נטמנה מיד בערב פסח וזכתה להספדים מרגשים. ישבנו כמה שעות שבעה עד התקדש החג, וכפי שההלכה אומרת שהחג מבטל את השבעה".

החלום המרגש

ניכר על הרב יצחק כי הוא מתרגש ממשהו שהוא רוצה לספר על אמו. "על החלום כבר שמעת?", הוא שואל אותי. שמעתי, אבל כפי שאני מגלה - לשמוע שוב את הסיפור מכלי ראשון, זאת חוויה אחרת. הוא מספר באימה את אשר אירע: "יום לפני שאמא נפטרה, היא סיפרה שהוריה הגיעו אליה בחלום. בנוסף להם הייתה בחלום גם אחותה, הרבנית שרה פנירי ע"ה, שנפטרה לפני שנתיים. אחותה אמרה לה שהיא צריכה להדליק נר, ואז התעוררה. היא סיפרה את החלום לאחותי, והוסיפה כי היא מבינה מכך שזמנה קצוב וקרב. אבל זה לא הדבר היחיד שהיא גילתה. ביומה האחרון, כשהגעתי לבקר אותה, אמא נרדמה לפתע לזמן ממושך. לא היינו רגילים שהיא נרדמת לכל כך הרבה זמן, וכל כך עמוק, כי בימים האחרונים היא לא הצליחה להירדם כלל. לאחר שהתעוררה, היא אמרה לי – 'תודה רבה שהיית איתי כל כך הרבה זמן, אבל דע לך, אני כלל לא נרדמתי. אני הייתי בעולם האמת, וראיתי שם צדיקים שיושבים ודנים, האם להביא את הגאולה מיד, או לחכות עוד קצת. אני התערבתי, ואמרתי להם שיביאו עכשיו את הגאולה, כי אנו כבר בסוף האלף השישי'. אלו היו דבריה בדיוק. רעייתי, שנוכחה במעמד המרטיט הזה, שאלה אותה אם היא ביקשה בעולם האמת על עצמה, שתהיה לה בריאות. היא השיבה בזו הלשון: 'אנחנו עסוקים כולם בענייני הכלל, ולא בענייני הפרט'. כשהיא אומרת 'אנחנו עסוקים כולם', מי יודע למה היא מתכוונת, נשגב מבינתנו".

אני מבין מדבריך שגאולת ישראל תפסה מקום מרכזי מאוד בחייה?

"בדיוק כך. אמא התפללה על הגאולה כל חייה, היא הייתה גומרת את ספר התהילים שלוש פעמים ביום. פעם אחת באשמורת הבוקר (וזאת לאחר שהייתה הולכת לישון אחר חצות הלילה), פעם שניה בצהריים ופעם שלישית אחר הצהריים. ספר התהילים לא מש מידה. כל הבנים והבנות אצלנו בבית יודעים, כי בשעת קריאת התהילים לא ניתן להשיג את אמא, כי אמא מנתקת את הטלפון ושקועה בתהילים. זה היה כל עולמה בזמן הקריאה, כשהיא כל הזמן מזכירה את ההשתוקקות שלה לביאת המשיח ולגאולה הקרובה. היא פשוט לא הפסיקה לצפות לגאולה במשך כל חייה".

"כל השיח של אמא היה מורם מעם, מעבר להשגתנו. היא נהגה לספר סיפורי ערגה על הוריה, הרב סלמאן מוצפי זצ"ל והרבנית טובה ע"ה. באחת הפעמים היא סיפרה לי שאביה היה נעדר מהבית למשך חודשיים בשנה, בתקופת השובבי"ם, בשביל להתפלל על הגאולה בקברי הצדיקים שבצפון. משם היא ספגה את הדאגה הרבה לעם ישראל בגלותו".

דבריו של הרב בצרי, נצר לזרע קדושים, מרגשים אותי ומזעזעים אותי באחת. לזכות לשמוע מכלי ראשון את המעשיות ששמע וראה בעצמו. אני שותק, בשביל לא לקטוע את המתח השורר באוויר. הרב בצרי ממשיך לשתף אותי: "אמא סיפרה לי, שמעשה נסים של אביה היה דבר שבשגרה. באחת הפעמים שסבא היה בקברי הצדיקים, הגיע יהודי לביתם וביקש את סבא, על מנת לקבל ברכה. סבא, כאמור, לא היה בבית, וסבתא שאלה אותו מה הוא רוצה? היהודי עמד מולה ולא הוציא הגה מפיו. סבתא שוב שאלה אותו, מה הוא רוצה? והיהודי עמד מולה ושתק. לאחר כמה פעמים שסבתא שאלה אותו לבקשתו ולא נענתה, היא הגביהה את קולה ושאלה אותו שוב 'מה אתה רוצה?', ואז הוא החל לספר את מבוקשו. אמא סיפרה לי, שהיא הייתה עדה לסיפור בתור ילדה. היהודי החל לשטוח את דבריו, והתברר כי הוא אילם שלא יודע לדבר ולכן שתק, אבל מהגערה של סבתא הוא החל לדבר. זה נס שקורה מהגערה של הצדיקה, ומי יודע מה קורה מחיוך של צדיקה? נשגב מבינתי".

לא מהעולם הזה

מדבריו של הרב בצרי אני מבין, שהמושגים הגשמיים אותם אנו חיים, לא קשורים לחיי העולם שהוריו וסבותיו חיו בדורות שלפנינו. ואם היה לי ספק כלשהו בדבריו, אז הוא מספר לי את המעשה הבא: "אמא נהגה לספר, כי לאחר החתונות של כל אחד מאחיה, ההורים היו מדברים ביניהם, מי היה בחתונה ומי לא היה בחתונה. ואל תחשוב שאני מתכוון שהם סיפרו על אנשים מהעולם הזה, הם דיברו על קרובי המשפחה, ועל הרבנים שכבר נסתלקו לבית עולמם. אבא היה אומר: 'אני ראיתי בעזרת גברים את הסבים שהגיעו לחתונה, והיו בעזרת הגברים'. אמא הייתה אומרת 'אני ראיתי את הסבתות והדודות שהגיעו להשתתף בחתונה, והיו בעזרת הנשים'. הם ראו אותם בעיניים שלהם ממש, במוחשי. לא עיניים גשמיות, עיניים רוחניות".

"מתחבר לזה מה שאמא ע"ה תמיד אמרה בשם סבא, 'המתים שמסיימים את חייהם בעולם הזה, בסך הכל עוברים חדר'. ככה אימא חיה את העולם הזה כל חייה, עד רגעיה האחרונים".

מתי זכית לראות אותה בפעם האחרונה?

"ביום שלישי בערב שלפני פסח, ליל בדיקת חמץ. ישבתי לידה, והיא ביקשה ממני שאלמד תורה לידה. היא הקשיבה לכל דברי התורה שנאמרו ונהנתה מהם מאוד. בשעה שתיים ורבע בלילה, אבא אמר לי שאלך לנוח, אז עשיתי כמצוותו, כאשר רעייתי נשארה לסעוד אותה במשך הלילה. בשעה חמש לפנות בוקר אמא חשה שהיא חלשה מאוד, וביקשה מרעייתי שתזמין לה אמבולנס. הם הגיעו לבית החולים במהירות, שם חלה הידרדרות מהירה במצבה, ולאחר חצי שעה הודיע לנו צוות בית החולים כי אמא נפטרה מדום לב. אני הייתי בזמן הזה בתפילה, ורק לאחר התפילה נודע לי שאמא נפטרה. אבא היה באמצע התפילה כשנודע לי. אבא שאל כל התפילה, מה שלומה של אמא? אבל אני סימנתי לו שהוא יכול להמשיך להתפלל, כדי שלא יפסיד תפילת שחרית. לאחר שסיים את תפילת העמידה, הודיעו לו שאמא נפטרה. אבא נכנס לחדר וזעק זעקות שבר מרות וקשות. הוא פנה בזעקה לריבונו של עולם ואמר לו, 'ריבונו של עולם, האישה הזו שנתת לי הייתה האישה הכי צדיקה בדור שלנו. אני יכול להעיד שהיא מעולם לא חטאה. היא הייתה נותנת לי ללמוד כל הלילות, ומעולם לא התלוננה, ולא פחדה להיות לבד. לא תירא מפחד לילה. היא גידלה את כל הילדים לבד, בכוחות עצמה, בשביל שאני אוכל ללמוד תורה, ללא טרדות וללא דאגות. לכן, אני מבקש ממך, שיכניסו אותה ישר לגן עדן, ללא עיכוב כלל וכלל'. אבא שיבדלחט"א כאב מאוד את פטירתה של אמא".

וכל זה קורה בבוקרו של ערב פסח, זמן שריפת חמץ?

"נכון. לא היה הרבה זמן, הכל היה לחוץ מאוד. הזדרזנו בקבורתה, והיא זכתה להיטמן לאחר חצות של ערב פסח".

איך נראה ליל הסדר בסיטואציה כזו?

"אבא הגיע אליי לליל הסדר. ישבנו ביחד עד שתיים וחצי בלילה, ועשינו את הסדר עם כל הכוונות הראויות ללילה הקדוש הזה. לאחר שהסתיים הסדר, פרצתי בדמעות על האובדן הגדול. אבל אבא הזהיר אותי, שעכשיו מצווה עלינו להיות חזקים ולא ליפול ברוחנו. בבוקר כבר גילינו איפה אמא הייתה בליל הסדר".

למה הרב מתכוון?

"למחרת בבוקר, ילדי הקטן בן התשע סיפר לרעייתי, שהוא ראה את סבתא בגן עדן. והוא פירט בהרחבה. הוא סיפר שהוא ראה את סבתא במקום גדול מאוד, שגם שם התקיים שולחן של ליל הסדר, כשמסביב לשולחן יושבים כל הצדיקים בשמיים, וסבתא יושבת בראש השולחן, כשמימינה אביה, הרב סלמאן, ומשמאלה יושבת אמה, סבתא טובה. השולחן היה מלא בכלי זהב וכסף מיוחדים, ואת הסועדים משרתים המלאכים. הוא הוסיף כי סבתא נראתה צעירה ובריאה, שמחה ורצה. כשהגיעו בשמים לסדר של 'יחץ', הביאו לה את המצה, על מנת שהיא תחצה אותה לשתיים. עד כאן החלום של הילד". הרב בצרי מסביר לי "כידוע, לפי כוונות האר"י ז"ל, 'יחץ' מסמל הולדת הזו"ן, שזה אומר, שכשישראל בגלות, זה מבחינת עיבור, וכשיש הולדה, זה סימן שהגאולה הגיעה. והמצה האמצעית מסמלת הולדה. כשסיפרתי לאבא את החלום, הוא אמר לי שהחלום אמתי, ובשמיים קיבלו את התפילות שלה, שהגאולה כבר תהיה, בקרוב ממש".