הרב יצחק זילברשטיין
לומר לגוי שבגד נקי משעטנז ’בריא’ יותר
מוכר חליפות, שברשותו חליפות שיש בהם חשש שעטנז וגם חליפות בדוקות משעטנז, ובא לפניו נכרי, והמוכר משכנעו לקנות את החליפה היקרה שנבדקה משעטנז, וטוען שהיא 'בריאה' יותר מאשר החליפה שיש בה שעטנז - האם יש בכך חשש גניבת דעת?
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- פורסם כ"ה ניסן התשע"ה |עודכן
ויש עוד לדון: מוכר חליפות, שברשותו חליפות שיש בהם חשש שעטנז וגם חליפות בדוקות משעטנז (שמחירן יקר יותר), ובא לפניו נכרי, והמוכר משכנעו לקנות את החליפה היקרה שנבדקה משעטנז, וטוען שהיא 'בריאה' יותר מאשר החליפה שיש בה שעטנז - האם יש בכך חשש גניבת דעת?
ובכן, שמענו ממו"ר שליט"א, שאכן נכון לומר שלבישת בגד הנקי משעטנז בריאה יותר, וזאת על פי דברי רבינו הנצי"ב שכתב בספרו 'העמק דבר' (ויקרא י"ט, י"ט): "שעטנז משחית סגולת חוטי צמר ופשתים ממה שהיה כל מין בפני עצמו, והוא מסתרי הטבע; וידוע לחכמי הטבע שהקושר חוט שזור של צמר ופשתים יחד, על חוט הברזל של ה'טלגרף', מפסיק המשכת הדיבור שנדבר מרחוק, והרי הוא משנה טבע הברזל וחוקי הטבע". (ובהערות שם כתב: ואילו היה כותב רבינו הנצי"ב את ספרו כיום, יכול היה לציין כי בחללית, בחלל החיצון, בד העשוי מצמר ופשתים מתפורר!).
מבואר אפוא, שהשעטנז מזיק על פי חוקי הטבע (אפילו כשאין יהודי לובשו באיסור, אלא כשקשור על חוטי הטלפון), ולכן, ניתן לומר אפילו לנכרי שחליפה נקייה משעטנז יותר בריאה!
* * *
ונציג שאלה נוספת בענייני מכירת בגדי שעטנז:
המוכר טען 'מעולם לא שמעתי כאן לקוח שהתלונן על שעטנז'
מעשה שהיה בבחור שומר תורה ומצוות, שנקלע לאזור צפון תל-אביב, וכשהביט בחלון ראווה של חנות יוקרה, הבחין במעיל צמר נאה. חשב בליבו, בדיוק כזה מעיל חיפשתי. נכנס, מדד, ושילם טבין ותקילין עבור המעיל.
כשהגיע לירושלים, מסר את המעיל למעבדת שעטנז, וכעבור יומיים התקשרו והודיעו לו: המעיל שלך אינו מעיל צמר, אלא מעיל צמר-ופִשתים... התיקון יעלה לך בערך כעלות המעיל עצמו...
פנה אפוא הבחור בחזרה אל המוכר התל-אביבי עם המעיל, וביקש לקבל את כספו בחזרה, 'כי מכרת לי מעיל שכל כולו שעטנז'.
'שעטנז?!' תמה המוכר (שעדיין רחוק משמירת התורה), 'נדמה לי ששמעתי פעם מילה כזו, זו מילה באידיש?...'. הבחור הסביר במה מדובר, אך המוכר לא הסכים לבטל את המקח: 'אני מוכר כאן כבר שנים ואף פעם לא שמעתי תלונות על שעטנז... אם רצית מעיל נקי משעטנז למה לא קנית בירושלים או בבני ברק; מדוע באת לקנות כאן, הרי זהו מנהג המקום...' (רח"ל).
הויכוח נמשך, ולבסוף אמר לו המוכר: 'תשמע, אני מוכן להחזיר לך את הכסף, אך רק בתנאי שרב מוסמך יאשר שאכן הוא מגיע לך על פי דין...'
ובא הבחור לשאול, האם זהו מקח טעות?
מכירת דבר אסור
הדין הוא שהמוכר חפץ לחבירו ונמצא אסור, הרי זה מקח טעות (כמבואר בשו"ע חו"מ סי' רל"ב סי"א, ואפילו דבר שאיסורו רק מדרבנן מבטל את המקח, כמבואר בסי' רל"ד ס"ג). ואם כן, המוכר לחבירו בגד שעטנז, הרי זה מקח טעות, ועל המוכר להשיב את הדמים לקונה.
אך מאידך, כלל גדול בידינו בדיני מקח וממכר (סי' רל"ב ס"ו): 'כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה, מחזירים. וכל שהסכימו עליו שאינו מום, הרי זה אינו מחזיר בו, אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך'. דהיינו, כל המומים נקבעים לפי המקום והזמן.
והנה, לבושתנו וחרפתנו, הציבור שאינם שומרים תורה ומצוות, נושאים ונותנים בבגדי שעטנז, ובאותו המקום המציאות היא שמעיל עם שעטנז אינו נחשב כלל למום, ואם כן היה מקום לומר, שעל הבחור היה להתנות שקונה על דעת שאין במעיל שעטנז, ומשלא עשה כן אי אפשר לבטל את המקח[1].
'שטן עז'
אולם, כאשר הצענו את הדברים לפני מו"ר שליט"א, לא קיבלם, וטען שהמקח לא חל, ונימק דברי-קודשו כדלהלן:
למעשה מה שמכר בעל החנות לבחור, הוא דבר שאין לו שום ערך, כחול ואבנים, (ואולי אף גרוע מזה, כי שעטנז הוא חפץ מסוכן, יעויין ב'ריקנטי' (ויקרא י"ט, י"ט) שכתב: "פירוש מילת שעטנז, מצאתי לחכמי הקבלה שפירשו, שיש שטן אחד ממונה על מי שלובש שעטנז, ויכול להזיק, וזה נרמז באותיות שעטנז - 'שטן עז'. (והגויים שאינם יודעים לכוין במילה קוראים לו שטאנס). ועל כן רשום בספר התורה שעטנז ג"ץ סימן התגין, כדי להורות שהמתעסק בתורה, ניצול מהמקטרג ההוא שהוא מלאך המזיק שהוא שטן ע"ז ג"ץ צורר גדול לאדם".
והרי עם מעיל שעטנז אין לקונה מה לעשות כלל, ואפילו לנכרי לא יוכל למכרו, (כי גזרו רבותינו שלא למכור לו בגד שהשעטנז בו אינו ניכר, שמא יחזור וימכרנו ליהודי, יעויין בשו"ע יו"ד סי' ש"א ס"ח[2]. והרי זה כאילו מכר המוכר דבר האסור בהנאה, כבשר-בחלב[3]), כך שאין למקח כזה כלל שֵם של מקח.
לסיכום: נראה שהמוכר צריך להשיב לבחור את מלוא כספו!
והנה, לאחר שהבחור שמע את תשובת מו"ר שליט"א, שהוא רשאי להשיב את המעיל ולקבל את כספו בחזרה, ניגש והעלה שאלה נוספת: 'הרי אם אשיב את המעיל למדפי החנות, יקנה אותו לקוח אחר ויעבור על לבישת כלאים, ואם כן אולי יש בהחזרת המעיל איסור משום 'ולפני עיור לא תתן מכשול'?...'
השיב לו מו"ר: אין כאן כל חשש, כי מעולם לא זכית במעיל (שחשוב כעפר בעלמא, כאמור לעיל), אלא הוא היה ונשאר ברשות המוכר, ולכן אין זה נחשב שאתה מעמיד מכשול!
[1] ויש לדמות זאת גם למבואר בשו"ע (חו"מ סי' רל"ב-כ"ג), שקונה שרגיל לקנות שוורים לחרישה, ופעם אחת קנה ממוכר אחד שור, והמוכר לא הכיר בעובדה שקונה זה רגיל לקנות לחרישה, ונמצא השור נגחן (שלא ניתן לחרוש עמו), אזי אין זה מקח טעות. וכעין זה נאמר גם בשאלתנו - על אף שהקונה היה רגיל לקנות בגדים נקיים משעטנז, אך הרי המוכר אינו מכיר בכך, ולכן היה לקונה להתנות, ומשלא התנה אין זה מקח טעות.
[2] ויעויין בערוך השולחן (שם ס"כ) שכתב שאם בגד השעטנז לא ראוי לתכריכים, אין להשהותו בביתו אלא יש לשורפו, כמבואר בירושלמי (כלאים ט'-א') שרבי שרף בגד שהיה שווה שלושים ריבוא דינר!
[3] והוסיף מו"ר שליט"א לציין לדברי הגאון רבי שמעון שקופ (בחידושיו לב"ק סי' ט"ז) שכתב: "כל איסורי הנאה לא חשיב ממון כלל, משום דהוי באמת כעפרא בעלמא, היינו דעל פי החכמה העליונה נתברר שחפץ כזה הוא כמזיק לאדם, ואף שהאדם על פי חושיו מרגיש הנאה, אבל באמת הוא דבר המזיק, והנהנה מזה הוא כשוטה שאוכל סם המוות"! וכך נאמר גם בשאלתנו - הנהנים במלבושי השעטנז באותו מקום, הם כנהנים מסם המוות, ומנהגם לא הופך את המעיל לבר-ערך, כי בגד שעטנז בעצמותו אינו שווה מאומה, (ואעפ"י שאינו איסור הנאה, מכל מקום אינו בר-שימוש כלל, כך שאין לו שוויות).
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.