נרעדתי כולי: שיחה אישית עם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. מה אבקש ממנו?

"התפללת שחרית?", אני שואלת את הבכור בכל בוקר-קורונה. הוא מרים את עיניו מהספר לחלקיק שניה, מהמהם משהו וחוזר לקרוא" – במילים אלו פותחת דיתי וינשטיין, עורכת המגזין הדיגיטאלי המצליח "הפסקת קפה", את טורה הקבוע בפתח המגזין.

אחרי חצי שעה היא מנסה שוב: "יאיר, מה קורה?", היא שואלת, אך הוא שקוע בתוך הספר. דיתי מתארת כיצד היתה חוזרת אליו עם סידור ביד, מבקשת ממנו בפעם המי-יודע-כמה להניח את הספר ולהתפלל שחרית.

"מצאנו את עצמנו ניצבים בפני דילמה חדשה – עד כמה אנחנו צריכים להתערב בתפילות שלו? עד היכן אמורה להיות האחריות שלנו כהורים, ומהיכן מתחילה האחריות שלו?", היא מתארת בכנות.

"בעלי היה בגישה של הרב וולבה – שצריך להשאיר את התפילה של הילד בתחום אחריותו. אני הרגשתי שבתקופה כזו, שיכולה להיות ארוכה ולהשפיע על החינוך בעתיד, זה שונה וצריך להתערב.

"יום אחד קיבלתי במייל סרטון שצולם בימים אלו. "רק בדרכי נועם", אומר שם הרה"ג ר' גרשון אדלשטיין, במענה לדילמה שלנו בדיוק. "בלי כפייה, בלי לנדנד להם. לתת להם עידוד, שיהיה להם חשק. כפיה גורמת ריאקציה ומתקבלת תוצאה הפוכה. כשילד מרגיש ביקורת, זה כואב לו מאוד".

2 דקות שאסור להחמיץ - צפו בדבריו של הרב גרשון אדלשטיין:

"אבל איך משכנעים ילד בדרכי נועם? איך מעבירים לו את המסר שתפילה היא חשובה ואפילו כיפית?", משתפת דיתי בתהיותיה, ובפתרון שמצאה.

"תחשבו שהיה לי עכשיו את מספר הפלאפון של ראש הממשלה", פתחתי בארוחת הערב המשפחתית. "ולא רק שהיה לי את המספר שלו, אלא הייתי יודעת שהוא מחכה לשיחה מאיתנו. מה הייתם אומרים לו? מה הייתם מבקשים ממנו?"

"מביבי?", שאל הבכור בהרמת גבה. "כמה כוח כבר יש לו? כל דבר שהייתי מבקש היה צריך לעבור ועדות ואישורים", אמר הפוליטיקאי הצעיר.

"טוב, אז לא ביבי. נגיד שטראמפ היה מחכה לשיחה מאיתנו", זרמה איתו אימו, והוא התלהב: "טראמפ? זה כבר סיפור אחר. הייתי מבקש ממנו שישקיע סכום רציני מאוד למציאת תרופה לקורונה ושיעזור לעסקים שנפגעו מהקורונה".

"נסחפנו כולנו בהתלהבות ושיתפנו זה את זה מה היינו מבקשים מנשיא המדינה החזקה בעולם", בהומור הידוע שלה, מציינת דיתי כי הרעיונות שעלו בשעת הארוחה נעו בין הפשרת שטחים מאחורי הקו הירוק לבובת ניו יורק ומחק בצורת פרח.

"תחשבו על זה שיש לכל אחד מאיתנו אפשרות לדבר באופן ישיר עם מלך העולם", אמרה דיתי לילדים, "ולא רק שאנחנו יכולים לדבר איתו ללא הגבלה, אלא הוא מחכה לשיחה ממנו. מלך העולם יושב על כיסא הכבוד ומחכה שיאיר וינשטיין יתפלל תפילת שחרית, מחכה לשמוע אותו, מחכה שיבקש מה שהוא רוצה, מחכה לתת לו".

"פתאום הוצפתי גל של התרגשות. מלך מלכי המלכים מחכה גם לי. למרות שיש לו מיליארדי ברואים, הוא יושב מחכה שאני הקטנה אפתח את הסידור ואתפלל אליו ואבקש ממנו כל מה שאני רוצה – שתיגמר כבר הקורונה, שהחולים יבריאו, שתהיה לי יותר סבלנות להגיש 8 ארוחות ביום, שהילדים יפסיקו לריב...

"למחרת בבוקר לא אמרתי לגדול דבר. לא על תפילה, לא על זמנים ולא על טראמפ. לקחתי בעצמי את הסידור שלי בהרגשה אחרת מבכל יום. התרגשתי מהמחשבה שבורא עולם מחכה לתפילה שלי. תפילת שחרית הרגילה קיבלה ממד אחר. כשסיימתי להתפלל, מצאתי את הבכור יושב בחדר שלו ומתפלל גם הוא", מסיימת דיתי את דבריה, שנוגעים בלב של כל אחד ואחת מאיתנו.