חידות בתנ"ך - חלק א’

1) איזה פסוק מוזכר גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים (בשינוי קל)? רמז: את הפסוק בתורה אומרים בכל יום, את הפסוק מהנביאים אומרים פעם בשבוע, ואת הפסוק מהכתובים אומרים פעם בחודש...

2) אילו שתי אותיות לא נכתבו סמוכות זו לצד זו בכל התנ"ך כולו?

3) מי הם שני האנשים שקראו לבנם בשם 'אחי' כדי לזכור את האח שלהם?

4) ראובן שמע את שמעון קורא לבנו 'דָרוֹם'. 'דרום?!' תמה ראובן, 'איזה מן שֵם זה?', שמעון הסביר: 'עלינו לארץ ישראל מעירק, וזהו הבן היחיד שנולד לי כאן בארץ הקודש, בשונה מכל אחיו שנולדו בחו"ל, ומחמת אהבתי וגעגועי לארץ ישראל, קראתי את שם בני 'דרום', על שם ארץ ישראל שנמצאת דרומית לעירק'. 'יסלח לי כבודו', העיר ראובן, 'אך בכל זאת לכאורה זה קצת מוזר?', ושמעון ענה: 'כבר מצינו כן בתורה...'

5) מי נקרא על שם 'עוגה'?

6) היכן מצינו אשה ששמה הוא 'אותה'?

7) מי הוא זה שהיו לו שתי נשים, שכל אחת היתה גדולה ממנו בלמעלה מ-40 שנה?

8) מיהו האדם שנולד עם צורת נחש חקוקה על ירכו?

9) באיזה פסוק בתורה, שלוש המילים הראשונות ושלוש האחרונות זהות?

10) מהו המשפט ממשפטי התורה (הנעשים בחוטא, ונוהגים לדורות) שתלוי בנס?

11) כשמתחילים לבנות בית-כנסת או בית-מדרש, נוהגים להזמין אדם גדול להניח את האבן הראשונה - 'אבן הפינה'. היכן מצינו שכבר נהגו כן?

12) מי הם שני האנשים שלא זכו לקבורה, על אף שהיה לכל אחד מהם 100 בנים?

13) א) מיהו הראשון בהיסטוריה שהיה חולה? ב) ומיהו הראשון שחלה ונתרפא מחוליו?

14) באיזו פרשה בתורה, כל הפסוקים מתחילים באות ו', מלבד 8 פסוקים?

15) מהו הקשר בין 'פני תינוק', לבין- - -'מלאכי חבלה'?

תשובות:

1) עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה (שמות ט"ו, ב', ישעיהו י"ב, ב', תהלים קי"ח, י"ד). את הפסוק מהתורה, אומרים בכל יום ב'שירת הים'. את הפסוק מהנביאים, אומרים במוצאי שבת (בהבדלה למנהג בני אשכנז, וב'ויתן לך'). ואת הפסוק מהכתובים, אומרים בהלל.

2) א) בספר החיים (לאחי המהר"ל) כתב שבכל התורה לא תמצא אותיות ג' ו-ס' סמוכות זו ליד זו. סיבת הדבר היא, משום שהקדוש ברוך הוא שונא למי שהוא גס-רוח.

ב) כתב הגר"א (בספרו דברי אליהו) כי אותיות ג' ו-ט' אינן מופיעות זו בצד זו בכל התנ"ך. ומכיון שאותיות אלה תמיד נפרדות - מתאימות הן לשמש בתור שֵם לדבר המפריד את הבעל ואשתו זה מזו (-גֵט).

3)א) בפירוש התורה לרבינו אלעזר מגרמייזא (בעל הרוקח, פר' וישלח) כתב בשם מדרש: "כשברח יעקב לחרן מפני עשו, נולד לעשו בן וקראו בשם 'אחי', כדי שלא ישתכח מה שעשה לו יעקב, ועשו ציוה לו שכל מקום שיפגוש ביעקב שיהרגהו. וזהו שאמר יעקב הצילני נא מיד 'אחי' ומיד עשו".

ב) בנימין קרא לעשרת בניו על שם אחיו יוסף הצדיק (כמבואר במסכת סוטה ל"ו:), ולאחד מבניו קרא 'אחי'.

4) נאמר בפרשת וישלח (בראשית ל"ה, י"ח) וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין, ופירש רש"י: 'נראה בעיני, לפי שהוא (בנימין) לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב (דרומית-מזרחית לארץ ישראל) כשאדם בא מארם נהרים, כמו שנאמר (במדבר ל"ג, מ') בנגב בארץ כנען', (לפיכך קרא לו אביו בן-ימין, שכן דרום קרוי ימין).

5) עוג מלך הבשן. כמובא בתוספות במסכת נדה (ס"א. בשם המדרש), שעוג מצאוֹ לאברהם אבינו שהיה עומד בגרנות לתקן עוגות לפסח, ולכן נקרא עוג, על שם עוגות מצות[1].

6) וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי (במדבר כ"ו, נ"ט). ובפירוש 'הדר זקנים' על התורה נאמר: מקרא זה קצר, והוא כמו אשר ילדה אשתו של לוי ללוי. ויש במדרש, ש'אותה' הוא שמה של אשתו של לוי.

7) מדובר בכלב בן יפונה, שנשא לאשה את מרים (כמבואר במסכת סוטה י"ב.), וכמו כן נשא את בתיה בת פרעה (כמבואר במסכת מגילה י"ג.). ובואו חשבון: הרי כלב היה בן 40 שנה בעת שהיה בין המרגלים (כמבואר ביהושע י"ד, ז'), ומרים היתה בת 86 שנה בצאתה ממצרים, שכן היתה מבוגרת בשש שנים ממשה רבינו (כמבואר בפסקתא רבתי מ"ג, כ"ו, ומשה רבינו היה בן 80 שנה ביציאת מצרים, כמבואר ברש"י שמות ב', א'), כך שבשנת שילוח המרגלים (בשנה השניה ליציאת מצרים, כשכלב היה בן 40), היתה מרים בת 87 שנה. וגם בתיה היתה גדולה מכלב ביותר מ-40 שנה, שכן אם משה היה גדול מכלב ביותר מ-40 שנה (על פי המבואר לעיל), בודאי שגם בתיה בת פרעה, שהצילה את משה כשהיה תינוק, היתה גדולה מבעלה כלב ביותר מ-40 שנה!

8) כתב השל"ה הקדוש (פרשת תולדות): בירך עֵשָׂו היה חותם הנחש, כדמתרגמינן (בראשית כ"ה, כ"ז) 'והוה עשו גבר נחשירכן', ופירש הציוני: נחש ירכן, דהיינו שהיה חקוק בירך עשו צורת נחש. (וב'שם משמואל' בפר' תולדות מבואר שכך עשו נולד, עם צורת הנחש על ירכו).

9) אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם... אני ה' אלוקיכם (במדבר ט"ו, מ"א).

10) מצינו זאת בדין השקאת ה'סוטה' (דהיינו אשה שבעלה הזהירה לבל תסתר עם איש פלוני, והיא הסתתרה עם אותו איש ושהתה עמו כדי טומאה, ומשקים אותה את 'המים המרים המאררים', ואם טמאה היא, אינה מספיקה לגמור את שתיית המים עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות, וביטנה צבה וירכה נופלת, עד שמתה), וכתב הרמב"ן (במדבר ה', כ'): "והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי העניין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי חפץ למען צדקו לייסר הנשים שלא תעשינה כזימת יתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם".

11) נאמר בספר שמואל-א' (י"ד, ל"ה): וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַה' אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה', ופירש הרד"ק: אותו החל לבנות מזבח לה' - פירוש, אותו המזבח היה תחילת המזבחות שבנה שאול... ועוד יש דרש, אותו המזבח הוא החל לבנותו, כלומר, הוא בעצמו נתן האבן הראשונה, ואחר כך בנו הבונים המזבח עד כלותו.

12) נאמר בילקוט שמעוני (קהלת רמז תתקע"ב): 'אם יוליד איש מאה' (קהלת ו') - זה קין שהוליד מאה בנים, 'ושנים רבות יחיה' - שהיה תלוי ברפיון עד שבא מבול ושטפו. דבר אחר, 'אם יוליד איש מאה' - זה אחאב שהוליד מאה בנים, 'ושנים רבות' - שלא חיה שנים רבות, 'ונפשו לא תשבע מן הטובה' - שלא שבעה נפשו מממונו, 'וגם קבורה לא היתה לו' - שאכלוהו חיה ועוף[2].

13) נאמר בפרקי דרבי אליעזר (פרק נ"א): "מיום שנברא העולם לא היה אדם חולה, אלא בכל מקום שהיה אדם, אם בדרך אם בשוק, והתעטש, היתה נפשו יוצאה מנחיריו ומת[3]. עד שבא יעקב אבינו, וביקש רחמים על זאת ואמר לפני הקב"ה, ריבונו של עולם אל תיקח את נפשי ממני עד אשר אני מצווה את בנַי ובני ביתי, ונעתר לו, שנאמר (בראשית מ"ח, א') 'ויהי אחרי הדברים האלה, ויאמר ליוסף הנה אביך חולה'. ושמעו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנבראו שמים וארץ, לפיכך חייב אדם לומר לחבירו בשעת עטישותיו 'חיים', שנהפך מות העולם לאור, שנאמר (איוב מ"א, י') עטישותיו תהל אור...

ומיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה ויחיה ויעמוד מחוליו, עד שבא חזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחוליו, התחיל מתפלל לפני הקב"ה ואמר, אנא ה' זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובצדקה ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי, ונעתר לו, שנאמר (ישעיה ל"ח, ה') הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה".

14) נאמר במדרש לקח טוב (פרשת וישב פ"מ): ואתנה לבי לדעת חכמה, כי בפרשת וישב כולה, התחלת הפסוקים באות ו', חוץ משמונה פסוקים. למה, כנגד המילה שניתנה לשמונה, שכל הפרשה סיפורים של ווי"ם, ווי היה במכירת יוסף, ווי במיתת אשת יהודה ובניו, ווי באשת פוטיפרע, ווי בבית האסורים, ווי לסריסי פרעה. חוץ משמונה פסוקים, משום שזכתה אסנת בת פוטיפרע להזדווג למולים (ליוסף הצדיק). כיוצא בדבר, 'ויהי בימי שפוט השופטים' (רות א', א'), כולן ווי"ן (כל מגילת רות), חוץ משמונה פסוקים שבספר רות, וזאת משום שנזדווגה רות עם בועז, ויצא ממנה מלכות...

15) סח הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל (ראש ישיבת סלובודקה): מצינו בתורה פעמיים את המילה 'כרובים': בספר בראשית מסופר על גירוש אדם הראשון מגן עדן, וכתוב (בראשית ג', כ"ד) 'וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים', ורש"י מבאר: 'כרובים - מלאכי חבלה'. לעומת זאת, בספר שמות (כ"ה, י"ח) בעניין המשכן נאמר: 'ועשית שנים כרובים', ביאר רש"י: 'כרובים - דמות פרצוף תינוק היה להם'.

מהו פשר השינוי, מדוע פירש רש"י אותה מילה עצמה בשני אופנים כה שונים, במקום אחד הכרובים הם פני תינוק עדינים ורכים, ובמקום אחר מלאכי חבלה משחיתים ומזיקים?

אלא שבא הדבר לרמוז, שתלוי היכן הילד מונח - כשנותנים לילד חינוך טוב וראוי, והוא נמצא בחברה טובה, עשוי הוא להיות ככרוב המסוכך בכנפיו על ארון הקודש; אולם, כשאין מחנכים אותו חינוך תורני אמיתי, משמרחיקין אותו מאוהל מועד ומארון הברית, והוא נמצא ברחוב (כמלאכי החבלה שהיו על הדרך), עלול הוא לגדול פרא ולהיהפך למלאך חבלה...

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.