חידות בענייני בעלי חיים

1) מי הם שני בעלי החיים שדיברה עימהם השכינה?

2) א) מי הוא בעל החיים שישן כשעינו אחת פקוחה ואחת סגורה? ב) מי הוא בעל החיים שישן בעיניים פקוחות? ג) מי הוא בעל החיים שאינו נרדם כלל, אלא רק מתנמנם?

3) מי הוא החצוף שבחיות? ומי הוא החצוף שבעופות?

4) מי מִבֵּין בעלי החיים מֵבִין את לשונם של בני האדם?

5) היכן מצינו בעל-חי שמתפלל על האדם?

6) היכן מצינו: א) עוף ששובת בשבת ממלאכה? ב) דג ששובת ממלאכה בשבת?

7) א) דג שמקומו ביבשה? ב) דג בעל ארבע רגליים? ג) דג פלא שחציו אדם וחציו דג?

8) היכן מצינו חמוֹר שיש לו "חלישות הדעת"?

9) איזה מקום בעולם מוגן מנזקי בעל חי מסויים?

10) איזה בעל חי אינו מת לעולם?

11) היכן מצינו עוף ששר בלי הפסק עד שכריסו מתבקעת ומת?

12) איזה בעל חיים נוהג למצוץ את אצבעו?

13) היכן מצינו אדם שנהפך לאיל?

(חידות בענייני בעלי חיים בהלכה - מופיעות לקמן בסוף הפרשה הבאה).

תשובות

1) במסכת בכורות (ח'.) מבואר ששלושה דברה עימהם שכינה - האדם הדג והנחש. הדג - ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב', י"א). והנחש - ויאמר ה' אלוקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה וכו' (בראשית ג', י"ד).

2) א) הצבי. כמבואר במדרש שיר השירים (פר' ח'): "וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי - מה צבי זה בשעה שהוא ישן, עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושים רצונו של מקום, הוא מביט עליהם בשתי עיניו, כמו שנאמר (תהלים ל"ד) עיני ה' אל צדיקים, ובשעה שאין עושים רצונו של מקום, הוא מביט אליהם בעינו אחת, כמו שנאמר (שם ל"ג) הנה עין ה' אל יראיו".

ב) האריה. כמבואר בספר צמח צדיק (הקדמון פרק כ"ו): "נראית מדת הגבורה באריה, אשר תמיד הוא ישן בעיניים פקוחות". ויש לציין עוד את דברי המדרש תלפיות (אות א' ענף אפוד) שכתב בשם השלטי גיבורים: "עיני הארי הן סיבת גבורתו, ומעשה ברועה אחד שבא עליו ארי לטורפו, ומיהר הרועה והשליך בגד על ראשו וכיסה את עיניו, ועל ידי זה ניצול ממנו, כי בסתימת עיניו יסור כוחו ויקשרנו בחבלים". (ומעניין שכשמו כן גבורתו, 'אריה' אותיות 'ראיה').

ג) הסוס. כמבואר במסכת ברכות (ג':, יעו"ש ברש"י) שסוס אינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד. (ובמסכת פסחים קי"ג: נאמר שהסוס מואס את השינה. ובמסכת סוכה כ"ו: מבואר ששנת הסוס היא רק שישים נשימות. וכתב רבינו החיד"א בקונטרס אחרון לספרו מחזיק ברכה: שמעתי מתלמיד חכם ירא ה' מערי מערב שהיה בא זמן רב בדרך, ודקדק כמה פעמים בשנת הסוס, והיה מונה 59 נשימות, ומתעורר הסוס. וה-59 נשימות בסוס היה יותר מחצי שעה. ויש אומרים ששיעור זה הוא שלוש שעות).

3) במדרש רבה (פר' כי תשא מ"ב) נאמר: חצוף שבחיות - כלב[1]; חצוף שבעופות - תרנגול (וכעין זה מובא בביצה כ"ה:).

4) הפיל. כך כתב בעל ה'מלאכת שלמה' בפירושו למשניות (כלאים פ"ח מ"ו): "שמעתי מפי חכם חסיד מקובל ר' משולם זצ"ל, על ההיא דתניא בברכות, הרואה פיל וקוף אומר ברוך משנה הבריות (וכן נפסק באו"ח סי' רכ"ה ס"ח), שהקשה, מה שינוי שייך בהם, הרי כל בעלי החיים משונה צורתם זו מזו? ותירץ, שבזמן דור המבול (דור הפלגה, יעויין בסנהדרין ק"ט.) נפרע הקב"ה מן האנשים שהפכם לקופים ולפילים, והיינו שהקוף דומה לאדם, וגם הפיל מבין לשון בני האדם".

5) כתב רבינו חיים פאלאג'י זצ"ל בספרו רפואה וחיים (פרק י"ב אות ע"ד): "דבר בדוק ומנוסה הוא, שכשיש לאדם חולה בתוך ביתו, ב"מ, יעשה מעשה וותרנות עם עופות השמים, ויבקשו הם רחמים על החולה שבתוך ביתו". ובספר רוח חיים (או"ח סי' תר"ה אות ב') כתב הגר"ח פאלאג'י: "וכן נהגו במי שהוא חולה ומבקש רחמים, שמשליכים מאכל לעופות על הגגות כדי לרחם על הבריות ובזה יזכה שירחמו עליו מן השמים כדברי חז"ל".

6) א) מבואר בעיון יעקב במסכת סוטה (ל"ח:), שהיונה מכירה בתבואה שנקצרה בשבת ואינה אוכלת ממנה! ובספר פרדס יוסף (ויחי אות ג') הביא בשם היעב"ץ מופת חותך לקדושת יום השבת, שהיונה אינה תולשת בשבת מן המחובר, וזהו שאנו שאנו מזמרים בשבת: "יונה מצאה בו מנוח". בספר דברי שאול (פר' נח) כתב: מצאתי בסידור היעב"ץ, שכתב ששמע רמז נפלא שיש מופת על שבת (מלבד הסמבטיון) שהיונה אינה תולשת מן המחובר בשבת, והנה אם אמת הדבר, ניתן למצוא לכך רמז במה שמצאה היונה מנוח ביום השבת, וזאת משום שקדושת השבת עליה ומרגשת לבלתי תתלוש מן המחובר, ולדעתי זהו שאמר הכתוב (בראשית ח' י"א): ותבוא אליו 'לעת ערב' והנה עלה זית טרף בפיה, והיינו שכל השבת לא היתה תולשת, ורק לעת ערב (לאחר צאת השבת), עלה זית טרף בפיה, וזה רמז נפלא.

ב) בספר 'שבט מוסר' (פרק י"א) כתב בשם 'האפודי' כי ישנם דגים היוצאים ליבשה בערב שבת בין השמשות ונחים שם, ואינם חוזרים עד מוצאי שבת. ובספר 'ילקוט הראובני' (פרשת בראשית) הביא בשם ה'סודי רזיא' כי שמו של דג זה הוא 'שבתי', לפי ששובת בשבת. ובספר 'מגדים חדשים' (שבת קי"ט.) כתב שהוא קרוב לשם 'שיבוטי' (שבלשון ערבי פירושו 'שבת'), ולכן רבא מלח לכבוד שבת דג הנקרא 'שיבוטא', מאחר ושובת בשבת.

7) א) נאמר במסכת מכות (ט"ז.): "האי מאן דאכל ביניתא דבי כרבא - מלקינן ליה משום שרץ השורץ על הארץ". וכתבו התוספות: "פירש רבינו תם, ביניתא - כמו דג קטן הנמצא במחרישה". וביאר החזון איש (יור"ד סי' י"ד אות י"ב), שאין זה דג העולה מן הים ליבשה, אלא עיקר מקומו ביבשה, ואפשר שהוא מתהווה מן האויר והלחות.

ב) כתב הפרי מגדים (במשב"ז יור"ד סי' פ"ג סק"ב): בעל המעדני יום טוב כתב, כי בהיותו אב בית דין בווינא, הביאו לפניו דג הנמצא בים ספרד, ויש לו קשקשים וד' רגליים, ואין לו סנפיר, והוא סם המוות לאדם, והרוקחים יודעים להוציא הארס ועושים ממנו רפואה. והקשו למעדני יום טוב: ממה נפשך, אם רגליו של הדג חשובים כסנפירים, וממילא הדג מותר באכילה, הלא "דרכיה דרכי נועם", ויבואו לאוכלו והוא סם המוות. ואם אין הרגליים חשובים כסנפירים, אם כן הרי כלל בידינו שכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר?! ותירץ המעדני יום טוב, שאפשר שזה מין מורכב לאחר מתן תורה. או שמא כלל זה לא נאמר כי אם בדגים ולא בחיות הים. וסיים הפרי מגדים, שאילו היה סובר שבמיעוטא כן נוכל למצוא קשקשת בלא סנפיר, לא היה צריך לכל הדוחקים הללו. וציין שבספר כרתי ופלתי (אות ג') כתב בפשיטות שכלל זה על הרוב נאמר. ע"ש.

ג) נאמר במסכת בכורות (ח'.) 'הדולפנין פרין ורבין כבני אדם, מאי דולפנין? אמר רב יהודה בני ימא', וביאר רש"י: 'דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג'.

8) ציותה התורה (דברים כ"ב, י): "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו". ונאמר בספר 'כלבו' (סי' צ"א): "כתב הר"ש ז"ל, מאי טעמא אסר רחמנא חרישה בשור ובחמור? - משום דשור פשר, וחמור לא פשר, וחס רחמנא על חלישות דעתא דחמור ואסר". ובהגהות הרב דוד אברהם שליט"א על הכלבו, ביאר דבריו על פי הנאמר ב'הדר זקנים' בטעם איסור חרישה בשור ובחמור יחדיו: "לפי שהשור מעלה גרה, והחמור אינו מעלה גרה, סבור החמור שהשור אוכל תמיד כשהוא חורש עמו, ויש צער בעלי חיים, ולכך אסרה תורה לדבקם יחד". ואפשר שזו כוונת הכלבו במה שכתב שהשור 'פשר', שכן מצינו שתרגם אונקלוס (דברים י"ד, ז') 'מעלי גרה' - 'מסקי פשרא'.

9) המדובר הוא במצרים, המוגנת מנזקי ה'ארבה' עד היום, וכדלהלן: הפסוק אומר (שמות י', י"ד): "ויעל הארבה על כל ארץ מצרים, וינח בכל גבול מצרים, כבד מאוד לפניו לא היה כן ארבה כמוהו, ואחריו לא יהיה כן", וכתב הרמב"ן: "הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה, שאחריו לא יהיה כן... וכתב רבינו חננאל בפירוש התורה שלו: מעת עתירת משה רבינו ועד עכשיו, אין ארבה מפסיד בכל מצרים, ואם יפול בארץ ישראל, ויבוא ויכנס בגבול מצרים, אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו. ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל. בא וראה, כי בצפרדע אמר (שם ח', ה') "רק ביאור תשארנה", ולפיכך נשאר אלתמצח (סוג צפרדע) עד עכשיו, אבל בארבה כתיב (שם י', י"ט) "לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים", ועל זה נאמר (תהלים ק"ה, ב') 'שיחו בכל נפלאותיו'! עד כאן לשון הרב"[2].

10) במסכת סנהדרין (ק"ח:) מסופר על עוף אחד ששמו 'אורשינה', שהיה ישן בחדר ספון ומתוקן לו בתיבת נח, ובעת שכל החיות שבתיבה ביקשו את מזונותיהם מנח, הבחין נח שאין האורשינה מבקש כלום. שאלו נח: 'וכי אין אתה צריך מזונות?', השיב לו העוף: 'רואה אני שאתה טרוד מאוד, על כן אמרתי שלא אצער אותך'. האציל נח את ברכתו לעוף ואמר לו: 'יהי רצון שלא תמות'. ובפירוש 'יפה תואר' (על מדרש רבה פי"ט ה') כתב דבר-פלא, שמכח ברכתו של נח, אין העוף מת אפילו על ידי חץ וכדומה, כי אין המיתה שולטת בו!

11) כתב בספק שבט מוסר (פרק כ"ב) שיש עוף שנקרא 'זמירה', שבימי הקיץ משורר באילן בלי הפסק עד שכריסו מתבקעת ומת, ואינו חושש על מיתתו כדי לזמר. ומוסיף השבט מוסר: וילמד אדם מן הזמירה, שלא להפסיק פיו מעסק התורה ולהלל ולזמר להקב"ה בלתי הפסק, על דרך אדם כי ימות באהל, שהרי הזמירה אינה חוששת על מיתתה ואינה פוסקת מלזמר, אע"פ שאינה מקבלת שום שכר על זה, כל שכן וקל וחומר שאדם שיש לו שכר בעמלו לא יפסיק פיו מעסק התורה.

12) בתוספות רא"ש על מסכת ברכות (ג':) מובא דבר-פלא: דרך האריה כשהוא רעב ורוצה לטרוף, שמניח מקודם את קומצו לתוך פיו ומוצץ. וזה פירוש מה שאמרו בגמרא 'אין הקומץ משביע את הארי'...

13) כתב האבן עזרא (בפירושו לספר דניאל ד', כ"ח): הגיד לי אחד מחברינו, נאמן רוח, שהיה באִי אחד ששמו 'סרדניא', ושם דר גוי ערל אחד, שנשתגע ויצא מדעתו, וברח מבית אבותיו אל תוך היער, וחי עם האיילים שנים רבות, והיה הולך על רגליו וידיו כמו איל. והנה, יום אחד הלך מלך האי לצוד ציד, וצד איילים רבים ובינם לכד גם את הגוי השוטה הנ"ל. באו אבותיו והכירוהו, ודברו אליו, אך לא ענה להם מאומה. נתנו לפניו לחם לאכול ויין לשתות, ולא אבה. ונתנו לו עשבים עם האיילים, ואכל. ובחצי הלילה ברח חזרה אל היער לבין האיילים...

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.