הרבנית הבר בשיחה בלתי נשכחת: "זוהי משימת חיי החדשה"

הרב ישעיהו הבר זצ"ל – האיש שהעביר לכולנו שיעור אודות יכולתו של האדם הבודד להציל חיי מאות – הלך לעולמו לפני פחות משבועיים. אחד מהקורבנות הכואבים שספגנו, בעקבות התפרצותה של מחלת הקורונה. 820 איש, מספר בלתי נתפס, של חולי כליה, זכו בחיים חדשים, לאחר שתורמים אלטרואיסטים העניקו להם איבר מגופם, באהבה, מתוך רצון טהור וזך להיטיב. עמותת "מתנת חיים" שפעלה להעלאת המודעות לתרומת כליה, וסייעה לתורמים ולמושתלים לאורך כל תהליך ההשתלה – פעלה ללא כל מטרות רווח.

יותר ממאה מתנדבים נמצאים כעת בתהליכי תרומה, ולאחר פטירתו של הרב, שטלטלה את כל השומעים – רבים מצלצלים לעמותה ומתעניינים בתהליך.

"אם היו שואלים אותי בגיל 19, כשהכרנו, האם אני מסכימה להתחתן עם ישעיהו למרות שהוא יילקח ממני רק בגיל 55, הייתי עונה 'ודאי!' בלי להסס", אומרת רעייתו, הרבנית רחל הבר, בשיחה שהעניקה ל'ידיעות אחרונות'.

"הכרנו בשידוך, כמו כל החרדים, אבל אחרי פגישה אחת בלבד אמרתי להוריי: 'אל הנער הזה התפללתי'. לדעתי שברנו שיאים אפילו במגזר. אחרי 72 שעות התארסנו, ובמשך 33 שנה חייתי עם האדם הכי עדין, הכי מיוחד, הכי אוהב שיכולתי לבקש. כשהלכנו לקנות בגדים, הוא היה צוחק שלוקח לו יותר זמן לבחור חליפה משלקח לו לבחור אישה. אין מילים לתאר את מה שניטע בינינו", היא מספרת.

הרבנית הבר משחזרת את ימיה הראשונים של העמותה, שהקים בעשר אצבעותיו. "כשהוא סיפר לי את הרעיון, חשבתי שהוא השתגע. רציתי שילך לטיפול. באמת חשבתי שהאובדן של פנחס גרם לו לפוסט-טראומה.

"אבל מרגע שהרב החליט על משהו, לא היה אפשרי להזיז אותו. הוא הקים משרד בסלון והתחיל לפרסם את העמותה, בהתחלה בקרב הציבור הדתי והדתי לאומי, שאותו הכיר יותר טוב. בערבים היו שרועים פה על הספה חולים ואומללים שראו ביוזמה הזו תקווה אחרונה, והוא קיבל את כולם בסבלנות ומאור פנים. בשנה הראשונה הוא הצליח לתאם 4 השתלות אלטרואיסטיות. חשבנו שהגענו לאוורסט. בשנה השנייה היו 11, ועכשיו הגענו ל־140 השתלות בשנה.

(צילום: sutterstock)

"בחול המועד פסח המצב הידרדר בבת אחת. הוא התחיל לדבר באופן מבולבל, ראיתי שהוא לא איתנו. הזמנו אמבולנס ואמרתי להם שנבדקנו לקורונה ועוד אין תוצאות. הגיע מיד רכב עם פרמדיק עטוף כולו בציוד מגן בצבע לבן. מבעד למסכה הוא אומר לי: 'הרבנית! זה אני, חיים נוימן מחברון'. מתברר שזה אחד מתורמי הכליה שלנו. בזמן שהוא העלה אותו לאמבולנס, צלצלו ממד"א להודיע שהגיעו התשובות והרב חולה בקורונה. מתברר שכולנו נדבקנו, פשוט לא היו לנו סימנים מובהקים. לי היה חום נמוך יחסית רק יממה, לבת שלנו אבד חוש הטעם והריח.

"ואז אני קולטת שהוא נוסע עם האנשים האלו, שעטופים בלבן, ואני לא יכולה לבוא איתו אפילו. אני זוכרת שחיים, הפרמדיק, החזיק לו את היד ואמר לו: 'אני אוהב אותך'. ניחם אותי שיש שם מישהו שהרב חשוב לו באופן אישי.

"בלילה התקשר הרב הבר לרעייתו. ביקש שתתייעץ עם הרופאים הקבועים שלו, כיוון שבבית החולים מעוניינים להרדים ולהנשים אותו. כשהתקשרה חזרה עם תשובה, לפיה מוטב לעשות כדברי הצוות בהדסה, וגילתה שהוא כבר מורדם. בדיעבד התברר, למרבה הכאב, כי זו הייתה שיחתם האחרונה.

לאחר פטירתו תמשיך הרבנית הבר במפעל חייו של בעלה. "אני מקווה שיהיו לי כוחות נפש. זו משימת חיי עכשיו. למזלי, הרב ידע להגדיל את כל מי שסביבו. הוא השאיר מכונה משומנת עם תשתית מבורכת ומעשית. אני צריכה למדוד עכשיו זוג נעליים גדולות, ואולי אצטרך ספידות, אבל בסוף אני ארוץ", מסיימת הרבנית את דבריה, שנאמרו, כאמור, פחות מעשרה ימים לאחר שספגה את האובדן הכבד בחייה.

6 דקות שאסור להחמיץ - הרב ישעיהו הבר זצ"ל בשיחה גלוית לב שתטלטל אתכם:

לראיון המלא עם הרב ישעיהו הבר, לחצו כאן.