איך הופכים כל אכילה למצווה? 20 עובדות שאסור להחמיץ על אכילה ביהדות

"אכילה ושתיה יש בהם שלשה סוגים: מצוה והיתר ואסור", במילים אלו פותח ה"פלא יועץ את דבריו בערך "אכילה ושתיה", ומפתיע: "ויש ביד האדם לעשות כל סעודותיו סעודות מצווה, בהצטרף אלו התנאים הנאמרים באמת מפי סופרים אשר מפיהם אנו חיים".

ה"פלא יועץ" מפרט מהם 20 התנאים לזכות לכך שהאכילה תיהפך להיות מצווה:

1. צריך לכוון באכילתו שיהיה בריא וחזק לעבודת האל יתברך שמו, ולהיות ''גומל נפשו איש חסד'' (משלי יא יז), דהיינו לברר ולהוציא לאור כל ניצוצי הקדשה הדבוקים בכל אשר יאכל ואשר ישתה.

2. וצריך להתפלל על מזונו קודם כל אכילה, והוא חיוב גדול כמבאר בזוהר (שמות דף סב). והנה הקורא בספר הקדוש ''ראשית חכמה'' (שער הקדושה טו) בעיניו יראה כוונות האכילה אשר שוו בשעוריהן עם הקרבנות. אשרי ילוד אישה אשר ידו משגת להיות בונה בשמים עליותיו על ידי אכילותיו, ובלבד שיכוון לבו לשמים ויעשה הדברים כדת וכהלכה.

3. ייזהר בנטילת ידיים כהוגן.

4. וחרדה ילבש בבואו לברך את קונו אשר הזמין מזונו ושאר הנאות, מה מאד צריך להיזהר לברך הברכות כתיקונן אות באות, תיבה בתיבה, ומה גם בהזכרת ה' כל עצמותיו יאחזמו רעד, כי את המלך ה' צבאות רם ונשא ישא ברכה ואם לא יזהר, חס ושלום, את ה' הוא מגדף, ואחר כוונת הלב הן הדברים.

לכן צריך להיזהר בכל הברכות, ובפרט בברכת הנהנין, וביותר בברכת המזון שהיא דאורייתא, לא מפני שהיא ארוכה תהיה חטופה, רק ערוכה כדת וכהלכה, והוא דבר שהדעת מחייבו.

ה"פלא יועץ" מציין כי כאשר אדם מגיע לברך מלך בשר ודם, הוא נושא את דבריו בריכוז, ומסביר: "כל שכן וקל וחמר בבואו לברך למלך הכבוד, איום ונורא, אשר מחסדו הגדול הרשנו לברכו ולהזכיר שמו הנכבד והנורא, ולמצווה יחשב לנו, וקובע לנו שכר וברכה על הברכה, לכן צריך לזהר לאמרה כהלכה".

עצה טובה לברך בכוונה מעניק ה"פלא יועץ": "וגדר לזה לומר כל הברכות בקול רם, כי הקול מעורר הכוונה, וידע נכונה אם בירך, ולא ייכנס בספק". רווחים נוספים למי שמברך בקול הוא שהוא מזכה אחרים לענות 'אמן' אחריו, ואף מלמד אחרים שאינם בקיאים בברכות לעשות כמותו: "ויהיה זוכה ומזכה לענות אחריו 'אמן', וילמדו ממנו שאינם בקיאים".

5. להיזהר לקיים דברי חכמינו ז''ל לטבול פרוסת המוציא במלח שלש פעמים, ולא יעבור במקום שאפשר, כי כל דבריהם עומדים ברומו של עולם:

6. לשבת בכבוד על יד השולחן, כי על שלחן המלך הוא אוכל.

וידוע מעשה הרב רבי ישראל נאגרה בזמן האר''י ז''ל, שהיה משורר על שלחנו בקול נעים, והיו מתקבצים מלאכי השרת כבמזמוטי חתן וכלה, והיו זרועותיו מגלות מפני החום, וקול מן שמיא נפל, ברחו לכם מאצל האיש הזה שממעט בכבוד שמים, שאינו יושב בכבוד על השולחן אשר לפני ה', ותכף פרחו כלם. והרב האר''י היה רואה מביתו את המראה הגדול הזה, וגלה סודו לרב ישראל נאגרה, וחרד חרדה גדולה, וקשט עצמו וישב בכבוד, וחזר לשורר כבראשונה, וחזרו מלאכי השרת להתקבץ כבתחילה.

7. לכן הירא את דבר ה' צריך להיזהר לאכול בדרך ארץ, ולא כדרך הרעבתנים והגרגרנים, שהם נבזים ונמאסים בעיני אלוקים ואדם.

לא לאכול יותר מדי; לא לכעוס על בני הבית

8. וכן צריך להיזהר להיות אוכל לשבע נפשו, ולא ימלא כרסו לצבות בטן באכילה גסה, כי שם הרגיעה רשעה, כל הולך על גחון בונה מכון ליצר הרע, שכן כתבו המקבלים שכל מה שמוסיף בחול יותר על כדי שבעו מוסיף כח בסטרא אחרא ומחזיק את יצרו הרע שיתגבר עליו, ומה גם המרבה בסעודות הרשות ושמחת מרעות מוסיפין כח גדול בסטרא אחרא, שכמו שהמצווה תתעלה ומוספת כח בפמליא של מעלה בהיותה נעשית ברבים, כל קְבל דנא העברה שהיא נעשית ברבים הלא היא ברבת, ומוספת כח אל הסטרא אחרא.

וכבר כתבו חכמי המוסר, שהאוכל יותר מכדי סיפוקו כמה רעות עושה:

* עובר על בל תשחית.

* מאבד זמן האכילה וזמן היציאה, ואם יתקלקל האצטומכא ויהיה טרוד הרי שלשה זמנים. ואם יחלה וימות הרי זה מתחייב בנפשו.

לכן שומר נפשו ירחק מאכילה ושתיה מרבה, לא יאכל אלא כשירעב, ולא יאכל עד שישבע לגמרי אלא פחות מעט.

וכתב הראב''ד, שהמושך ידו מהמאכל שערב לחכו לכפרת עוונותיו, חשוב כאלו התענה וכמזבח כפרה (רבנו יונה בס' יסוד התשובה).

והרי זה פיקח, שאוכל לשובע נפשו וחשוב כאלו התענה. והאוכל לשם שמים לא ילך אחר הערב לחך ומזיק לגוף, אלא אחר המועיל לגוף, אף על פי שאינו כל כך ערב לחיכו.

למה צריך לאכול דווקא בישיבה, ואיזו תנוחה היא היעילה ביותר לעיכול? הרב זמיר כהן בעצות נפלאות מהרמב"ם:

9. ה"פלא יועץ" מצטט את האמור במשלי (כג ב): 'ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה', וקורא: "מה מאוד צריך להיזהר מכל נדנוד אסור התלוי באכילה, כי טמאתה בשוליה ולא תוכל להשיג ארחות חיים ליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא ולעבדו עבודה שלמה. לכן צריך להיות זהיר וזריז ולעמד על השוחטים שיהיו אמנים בקיאים ויראי ה' מרבים, ויזרז את בני ביתו שיבדקו יפה יפה עד מקום שידם מגעת על איסור תולעת, ולא יאכל פרי שגדל בו תולעים עד שיחתכנו תחלה ויבדקנו, וכן צריך להיזהר הרבה מתערבת יתושים ופרעושים ומיני שרצים דקים הנופלים במאכל בימות הקיץ גם בלא דעת, וצריך להיות בקי בדיני יינות ומאכלים במגען של עכו''ם ונעלם מן העין וכדומה.

"ומה טוב ומה נעים להתנהג בפרישות ולברוח מאה שערים של התר כדי שלא להיכנס בשער אחד של איסור, כי 'כל עמל אדם לפיהו' (קהלת ו ז), ו'שומר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו' (משלי כא כג).

10. "וצריך להיזהר שלא להקפיד על בני ביתו על שום דבר והן בכלל בענין האכילה, אפלו הקדיחה תבשילו ולא עשתה אשר יכשר לו, ולא יהא רק שוגג כמזיד ואונס כרצון. ולא יכעס עם אשתו ומשרתיו ואנשי ביתו, כי איש כמידתו מן השמים דנים אותו, וכתיב (איוב לא יג יד): 'אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי, ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו'. העמק בזה ותעביר על מידותיך, כי יותר ממה שאשתך ומשרתיך חייבים בכבודך ובעבודתך - אתה חייב בכבוד ועבודת קונך", קור ה"פלא יועץ", והדברים נוקבים עד תהום.

במהלך הסעודה – להזכיר את חורבן בית המקדש

11. וצריך לזהר לומר דברי תורה על השולחן. וכשהוא בחברת בני אדם, אם בר הכי הוא פיו - יהגה חכמה לזכות עצמו ואחרים עימו, ואי לאו בר הכי או דלא מסתיעא לה מלתא - על כל פנים הוא ילמד בינו לבין עצמו איזו משנה השגורה בפיו, כגון ''כל ישראל'' או ''רבי חנניה'' וכדומה, וכל המרבה הרי זה משובח.

12. מאחר שהפליגו בזהר הקדוש (שמות קנז ב) בשבח המגיע למעלה זכרון בית המקדש על שלחנו ומצר ודואג על חסרונו, על כן נהגתי לומר ברייתא זו על השלחן לצאת בה גם כן ידי חובת דברי תורה: 'תניא. אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחרבה אחת מחרבות ירושלים להתפלל וכו' (ברכות ג א)'. 'תניא. רבי אלעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה וכו' (שם)'. 'יהודה בן תימא אומר וכו' (אבות ה כ)'. ובשבת אני רגיל לומר משנת יהודה בן תימא וממרת 'אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים וכו' (שבת קיח, א). רבי חנניה בן עקשיא וכו''.

בית המקדש (צילום: shutterstock)

13. והאיש אשר הרחיב ה' את גבולו, מה נעים גורלו אם יזהר ליתן חלק מסעודתו לעני אשר יחסר לו מתן אדם ירחיב לו בעולם הזה ובעולם הבא.

14. ומה טוב לגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, שבזה צדקתו עומדת לעד בכל סעודה וסעודה.

15. ואשר קצור קצרה ידו - יכוון לקים זאת באשר זן את בניו ובנותיו, שגם זה נקרא 'עושה צדקה בכל עת'.

16. ובשבת ויום טוב נכון להיות כל איש שורר על שלחנו, יתן קולו לכבד את קונו מחנו אשר חננו.

17. "מים אחרונים חובה מבית ומחוץ בשבת ובלכת. וצריך להיזהר יותר ממים ראשונים, והעובר על דברי חכמים חייב מיתה (ברכות ד ב), ולפום צערא אגרא", קורא ה"פלא יועץ", ומעורר אותנו בדבר חשיבות מים אחרונים.

18. ובסעודת מצוה צריך לזהר, שלא תצא שכרן בהפסדן בדבר דבר אשר לא כדת, כגון ליצנות ודברי נרגן ואונאת דברים ושחוק וקלות ראש וכדומה, רק לעולם יהא מורא שמים עליו למכסה, ובזה אכילתו ירצה כקרבן אשה, וכאשר יתנהג כשורה על פי התורה יהיה שלחנו מזבח כפרה.

19. וצריך שיברך ברכת המזון בנחת ובקול רם ובשמחת הלב. כי ייתן אל לבו לדברים שהוא מוציא מפיו לכוון בהם בעומק - אי אפשר שלא לשמח.

20. "והגדר הגדול כדי לכוון", מייעץ ה"פלא יועץ", "שיברך בעיניים סגורות, או עיניו למטה וליבו למעלה". עוד הוא מוסיף וכותב: "ויכוון בארבע ברכות כנגד ארבע אותיות של שם להשפיע שפע וברכה בארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. אשרי ילוד אשה שכך זוכה!"

וכתב החינוך (מצוה תל), שקבלה יש שכל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימי חייו. צא ולמד מן השכר שעושה נחת רוח גדול ליוצרו, וכל מעשיך יהיו לשם שמים.